תוספות רי"ד על הש"ס/עירובין/פרק י

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תניינא עריכה

דף צה עמוד ב עריכה

והכא בשבת זמן תפילין קמיפלגי עיין מ"ש בפ' ויקרא בפסוק בני ישראל וסמך בקונטרס שני:

דף צו עמוד א עריכה

יצאו שבתות ויו"ט שא"צ אות דוקא יו"ט ואל חולי של מועד כדכתבית בשלהי הקומץ רבה: איבעית אימא ר"ע השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה עיין מ"ש בפ"ק דכריתות:

דף צז עמוד ב עריכה

פיסקא ר"ש אומר נותנין לחבירו וחבירו לחבירו עד שיגיע לחצר החיצונה קשיא והא קא מעייל מרה"ר לרה"י י"ל דמעייל להו דרך סטי':

דף צח עמוד ב עריכה

פיסקא זיז שלפני החלון אמר אביי תחתון דאי' בי' ארבעה ועליון דלית ביה ארבעה פי' ורבותא נקט כל היכא דאית ביה ארבעה אפילו תחתון שרי וכל היכא דלית ביה ארבעה אפילו עליון אסור ודוקא להשתמש ע"ג בעינן ד' טפחים אבל לתלות בו נ"ל דאפילו יתד בעלמא או מסמר שרי עיין במהדורא רביעאה:

פיסקא לא יעמוד אדם ברה"י וישתין ברה"ר ישרושלמי לא סוף דבר עומד בר"י ומשתי ברה"ר אלא אפילו עומד ברה"ר ומשתין ברה"י והן מתגלגלין וערדין לרה"ר אסור אמר ר' יוסה הדת אמרה סילון שהוא עומד ברה"ר גבעשרה ורחב ארבעה אין שופכים לתוכו מים בשבת מפני שמתגלגלים ויורדים:

דף צט עמוד א עריכה

פיסקא לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר כו' פי' שמא יביא הכלי אצלו והו"ל מוציא ומכניס מרה"י לרה"ר ומרה"ר לרה"י ובירושלמי גרסי' נוחה ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י ואין פיו למעלה מעשרה שניי' היא שהן מתגלגלין וירודין:

דף ק עמוד א עריכה

מתן אחת במתן ארבע כו' פי' המורה דם חטאת ואינו נ"ל דדם חטאת ניתן למעלה והניתנין מתנה אחת ניתן למטה והניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר"א אומר יתן למעלה ורואה אניאת התחתונים למעלה כאילו הם מים ויחזור ויתן למטה וחכ"א ישפכו לאמה והדר תני בסיפא הך מתני' הניתנין מתנה אחת כו' ומתן ארבע הוי דם עולה ושלמים שהן צריכן שתים שהן ארבע וכולן הן ניתנין למטה:

דף קא עמוד ב עריכה

בניטל באגודו דכ"ע ל"פ פי' המורה בניטל באיגודו כשהיא קשור ותלוי' בחבל של קיימא שראוי לטלטלו ע"י אותו חבל ואינו נפסק בידים, ואינו ניטל באגודו הוא שהחבל דק ואם הי' רוצה ליטלו משם ולטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק, ואינו נ"ל דכיון דטעמא דר' יוסי היא משום דגלוסטרא משויא ליה כלי מה לי קשור בדלת מה לי אינו קשור ונ"ל לפרש דניטל באגודו הוא כי האי דבעי למימר לקמן עשה לו בית יד מהו כך הי' לנגר זה קשר אחד שהיו נוטלין אותו באותו הקשר והיו תולים אותו בכותל כדרך שאר הכלים ובזה אפילו ר"א מודה דשרי דכלי גמור הוא אלא כי פליגי כשלא הי' בו שום אגוד דר' יוסי סבר גלוסטרא משויא ליה כלי ואין בכלים משום תורת בנין ור"א סבר לא חשיבא גלוסטרא בלחוד לשוויא כלי בלא אגד ירושלמי א"ר יוסי בי"ר בין כדברי מי הוא מתיר עושה את הנגר טפל להגלוסטרא כדברי מי שהוא אוסר עושה הגלוסטרא טפלה לנגר:

דף קב עמוד א עריכה

אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יהודא מה שפירש המורה שהלכה כמותו בנגרר במדינה אבל לא במונח במקדש אינו נ"ל ועוד שנראה כמו הילתא למשיחא ושמא מפני שהי' כתוב בספרו הלכה כר' יהודא בנגרר הוזקק לפרש כן ולא היא דה"ג בכל הספרים הלכ הכר' יהודא בסתר: עיין בסוף פ' כל הכלים במהדורא תנינא:

דם ההיא ניטל באיגודו הוה פירש ותורת כלי הי' עליו ובלי שום תלוי' שרי ואל אמרן אלא שאין בשיפועה טפח כו' עיין מה שפירשתי בפ' ר"א אומר תולין במהדורא תנינא:

דף קג עמוד א עריכה

הותכין יבלת במקדש כו'. מהכא משמע דכל זמן דאי' ביה יבלת בקרבן הוי מומא ופסול וכי חתיך לה איתכשר והכי אמרי' נמי גבי פסח וחתיכת יבלתו אינן דוחין והכי תנן נמי בסוף פ' כל אלו מומין ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה כו' עד ובעל גרב ובעל יבלת דמשמע שכל זמן שהיבלת בי פסול למקדש ואם נחתכה כשר ומש"ה אין שוחטין עלי' במדינה דלא הוי מום קבוע וקשיא לי טובא דתנן בההיא פירקא לעיל מינה ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעינו כו' והוינן בה בגמר' למימר' דיבלת מומא הוי ורמינהו אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ואל במדינה בעל יבלת ומתמה ויבלת לא הוי מומא והא כתיב יבלת בתורה ומתרץ לא קשי' הא בגופו הא בעינו פי' מתני' דר' חנני' תני את שיבלת בעינו מש"ה הוי מום קבוע ומאי דתנן שאין שוחטין עליהן במדינה הוי בגופן ומקשה מיכדי קרא סתמא כתיב מה לי בגוף מה לי בעין פי' דבכ"מ דאיתא הוי מומא ומתרץ לא קשיא הא דאית בה עצם הא דלית בבה לעצם דמתני' בה עצם בעינו הויא מומא ואפילו בגופו מיירי דאית בה עצם ודמתני' דתני דבעינו הויא מומא ואפילו בגופא מיירי בדלית בה עצם דבעינו הויא מום קבוע ובגופו לא הויא מום קבוע והילכך אין שוחטין עליה במדינה אלא פסולה הויא עד שיחתוכוה ומש"ה אין שוחטין עליה במקדש ומקה לית בה עצם בגופו פסולה הוי תילתול בעצמ' הוא ותנן ר"א אומר אף בעלי התלתותין פסולין באדם וכשרין בבהמה ומתרץ אל אאידי ואידי בעינו ול"ק הא בשחור והא בלבן ומקשה בלבן והא אין מומין בלבן ומסיק אלא אידי ואידי בעינו ול"ק הא דאית ביה שיער הא דלית בי' שיער פירש ליכא לאוקמי מתני' דתני ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ואל במדינה ביבלת שבגופו דאי אית בי' עצם מום קבוע הויא ואפי' במדינה ואית לי' בה עצם היינו תלתול בעלמ' דתני ר' אלעזר שהתלתולין פסולין באדם וכשרין בבהמה אלא ביבלת שבעינו מייר ובלבן שבעינו וכגון דאית בה שיער הלכך מום קבועה לא הויא לשחוט עלי' במדינה מפני שהוא בלבן ופסולא מיהת הויא מפני שיש בה שיער ומאי דאמרי' דאין מומין בלבן כשאין בה שיער אלמא מוכח מהכא דיבלת שבגוף דלית בה עצם תלתול בעלמ' הויא ובלא שום חתיכ' שוחטין עלי' במקדש א"כ אמאי תנן הכא חותכין יבלת ובפסחים נמי חתיכת יבלתו אי דאית בה עצם מום קבוע הויא ולא מהניא לה חתיכה ואי דלית בה עצם שום חתיכה לא בעיא וראיתי שפירש המורה התם במשנה ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ואל במדינה כו' על ובעל יבלת כדאוקימנה לעיל בדאין בה עצם וקשיא לי דהא אמרן לעיל דהיכ' דלית בה עצם תלתול בעלמ' היא ושוחטין עלי' במקדש והא מתני' אוקימנה ביבלת שבלובן העין ואית בה שיער. והנכון בעיני לפרש דיבלת שיאן בה עצם שהיא תלתול בעלמ' פלוגת' הוי דרבנן ור' אלעזר דר' אלעזר הוא דאמר שבעלי התלתולין כשרין בבהמה אבל רבנן סברי כל זמן שלא חתכה היא פסולה במקדש ומש"ה תנן הכא ובפסחים דחותכין אותה ותנן נמי בבכורות ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה כו' עד ובעל יבלת וכי אקשי לי' לית בה עצם בגופו פסולה הוי תלתול בעלמ' הוא ותנן ר"א אוומר כו' הו"ל לתרוצי דפלוגת' היא דר"א הוא דסבר הכי אבל ת"ק סבר דאין שוחטין עלי' במקדש עד שיחתכני כדתנן בעירובין ובפסחים אלא לפי שיטתו השיבו דאפי' אם תימצי לומר דהא מתני' דאין שוחטין עליהן במקדש ואל במדינה היא ר"א מצינו לתרוצי לך ולאוקמה ביבלת שבלובן העין ואית בה שיער אבל מיהו העיקר היא דפלוגת' הויא ודלא כר"א ולעולם אע"ג דלית בה עצם אין שוחטין עלי' במקדש עד שיחתכנה:

דף קד עמוד א עריכה

לר' יוחנן אדאשמעינן גמי לאשמעי' צילצול. פי' דצילצול נמי דוקא במקדש אבל במדינה לא מושם דהוי משוי כדאמרי' בפ' במה טומנין יוצאין בפירקין ובציפין אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיח' אבל לא צבען בשמן ולא כרכן במשיח' אין יוצאין בהן ואם יצא בהן שעה אחת מבע"י אע"פ שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה מותר לצאת בהן אלמא כל מידי דלא שוי עלי' מבע"י אסור לשוויי עלי' בשבת משום דמחזי כמשוי עד שיצבענו בשמן ויכרכנו במשיחה דמוכח' מילת' דשלא יסרטו בגדיו מכתו עביד להו אבל במקדש מותר לכרוך עליו צלצול קטן לכתחלה בשבת בלי שום הוכחה:

וממלאין מים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת פירש המורה כך שמן ושניהן בלשכות העזרה ואינו נ"ל שלא מצינו בעזרה אלא בור אחד בלבד ובור הגולה שמו כדתנן בסוף מסכת מדות שש לשכות ה' בעזרה שלש בצפון ושלש בדרום כו' עד ושבדרום לשכת העץ לשכת הגולה לשכת הגזית לשכת הגולה ששם הי' בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה ומייתי' לה בפ"ק דיומ' ונקר' בור הגולה מפני שעשאוהו בני הגולה שעהלה מבבל ובזה הבור הי' משקעין את הכיור כדתנן ביומא בפ' אמר להן הממונה אף הוא עשה מוכני לכיור כדי שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה ומפרש בגמר' מאי מוכנא גלגלא דמשקעין לי' ובזה הבור היו משקעין אותו וזה ששנינו בפ"ק דתמיד לא היו רואים אותו ואל היו שומעים את קולו עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטן מוכני לכיור והן אומרים הגיע ובפ"ג תנן מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטן מוכני לכיור וזה הבור הי' ממים מכונסין ולא מים נובעין דלא קרי לי' באר אלא בור והמים היו באים אליו מגג ההיכל והתאים כדתנן במדות בפ"ד מן הצפון לדרום שבעים אמה כותל המסיבה חמש והמסיבה שלש כותל התא חמש והתא של כותל כותל ההיכל שש ותוכו עשרים אמה כותב ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים ג' אמות והכותל ה' אמות אלמא מקום הי' לדרום ההיכל שכל מימי גג ההיכל והתאים היו שוללים שם והי' נקרא בית הורדת המים ומשם היו יורדין ונמשכים לבור הגוהל שהי' בדרום העזרה כדכתבית לעיל וי"ל שגם כל מימי רצפת העזרה שהיתה אורך קפ"ז אמה על רוב קל"ה היו שוללים שם ומשם היו מסתפקין מים לצורך העזרה ואע"ג דאמרי' בפ"ב דזבחים בה' ושלא רחץ ידים אמר ר' יוחנן מי כיור ר"ש אומר מי מעין וחכ"א שאר מימות הן אפי' לר"ש דבעי מים חיים הוו משקעי לי' בבור של מכונסין שאע"פ שהיו כזרועין ומחוברין למי הבור מ"מ המים החיים שהי' בכיור היו נשארים ולא היו מי הבור מתערבין עמהם שמלא היו משקעי אותו ולא מצינו שהי' בעזרה באר אחר אלא זה לא ממים מכונסין ולא באר מים חיים אך מצאנו שאמת המים היתה עוברת בתוך העזרה כדתנן ביומא בפ' הוציאו לו. שירי הדם הי' שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון הי' שופך על יסוד דרומי אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננין לזבל ומועלין בהן ותנן נמי בפ' חמישי דתמיד נתפזר ממנה כקב גחלים הי' מכברן לאמה ותנן נמי בפ' בתרא דתמורה חטאת העוף הבאה על הספק תיקבר ר' יהוד' אומר יטילנה לאמה ואמרי' בגמר' כיצד אמר ר' יהוד' יטילנה לאמה מנתחה אבר אבר ומשליכה לפי אמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קדרון ותנן נמי בפסחים בפ' תמיד כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים היו מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים ותניא בתוספת' בפ' הביא אשמו כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקיי' כחלב. ויש לומר שזו אמת המים היו ממשיכים אותה מעין עינים כדאמרי' בפ' אמר להן הממונה שהיו ממשיכין מעין עינים בית הטביל השל כהן גדול שהי' על גב שער המים וכדאמרי' בירושלמי גבי ים שעשה שלמה שהמים היו נמשכין אליו מעין עינים ונ"ל דל"ג במתני' בור הגדו אלה ה"ג וממלאין ים מבור הגולה בלגל בשבת. וה"ג נמי רבינו נתן זצוק"ל בערוך:

דף קד עמוד ב עריכה

שרץ שנמצ' במקדש כהן מוציא בהמיינו פי' המורה ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש ואינו נ"ל דאפי' במדינה שרי כדאמרי' בפ' משילין ההוא עכבר' דאישתכח באיספקמקי דרב אשי א"ל נקטוה בציציתא ונ"ל שאין כאן אלא משום טירח' יתיר' דודאי בביתו שרי משום דהוי גרף של רעי אבל במקדש שאין ביתו שם שאינו טורח בעבור דמאיס לי' אלא כדי לטהר את העזרה הוי טירחא שלא לצורך:

המכניס טמא שרץ פי' המורה כלים שנטמ' בשרץ חייב חטאת בשוגג וכרת על זדונו משום כי את מקדש ה' טימא ואינו נ"ל דדוק' על טומאת הגוף חייב כרת אבל על טומאת כלים אינו אלא בלאו ולוקה דהכי תנאי בסיפר' בפ' אחרי מות בפסוק ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו ואם לא יכבס ונשא עונו יכול על כיבוס בגדיו יהא ענוש כרת ת"ל ובשרו לא ירחץ ונשא עונו הא כיצד על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדיו בארבעים ומנין שאין מדבר אלא מטומאת מקדש וקדשיו כו' אלמא אין כרת אלא בטומאת הגוף אבל במכניס כלים טמאים ליכא כרת אלא מלקות ובספרי בפרשת שילוח טמאים נמי מייתי לה וגם המורה כתבה בפ' אחרי מות:

לא מי שנעשה אב הטומאה. פי' והכי תניא בבפרי מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדין שהן ראוין ליעשות אב הטומאה מלאכה טעון שליח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה טעון שילוח יצא פחות משלש על שלש שאין ראוי ליעשות אב הטומאה לכל התורה:

סליק לה מהדורא תנינא ממסכת עירובין בעז"ה