תוספות רי"ד על הש"ס/עירובין/פרק ג

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תניינא עריכה

דף כט עמוד ב עריכה

שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בשלשת לוגין קשיא לי טובא מ"ש תמד שהחמיץ משכר ומי צבע כי היכי דתמד קלט טעם החרצנים הה"נ השכר קלט טעם התמרים והשעורים והכישות ומי צבע נמי קלטו טעם מן הסממנין ואמאי שכר ומי צבע אמרינן דאכתי תורת מים עליהן ופוסלין את המקוה בג' לוגין והתמד בטל מתורת מים ואניו פוסל את המקוה דתנן בשלהי הכל שוחטין התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף עעשר ופוסל את המקוה ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה ואם מפני שנשתנה מראית המים שחזרו להוות אדומים וכיון שנשתנו המים מטעמן וממראיתן בטלו מתורתן הראשונה והרי גם השכר ומי צבע בטלו מתורתן הראשונה והרי גם השכר ומי צבע בטלו מטעמן וממראיתן ואמאי פוסלין את המקוה ונ"ל לומר לפי הדחק דתמד מש"ה אינו פוסל דדרך העולם לערב מים ביין ובטלים המים ביין בכל דבר בין למקוה בין לברכה הילכך כיון שהחמיץ וקלטו טעם מן החרצנים כאלו ביין נתערבו חשבינן להו אבל בתמדים ובסמוכים אין דרך העולם לערב בהן מים שנאמר גם עתה כשקלטו טעמן יהא דינן כמותן הילכך בתורתן הראשונה עומדין ופוסלין את המקוה והנכון בעיני דה"ג שכר מערבין בו ואינו פוסל את המקוה דכיון דקלט טעם מן הפירות פרי הוה ובטלה תורת מים מעליו בין לגבי עירוב בין לגבי מקוה והשתא אתי שפיר מתקיף לה רב כהנא וכי מה זה למי צבע ומתרץ התם מיא דציבעא מיקרי הכא שיכרא מיקרי פי' אע"פ שגם מי הצבע נשתנו במראיתן ובטעמן כמו השכר מ"מ שם מיסעלית' אבל השכר אין שם מים עליו אבל המור' גריס פוסל את המקוה ופירש מתקיף לה דפשיט היא דמה בין זה למי צבע ותירץ הכא שיכרא מיקרי והוה ס"ד דלא פסיל קמ"ל דפוסל ואינו נראה לי כלל שאין לשון השטה מוכיח כן ובפ"ק דמכות אמרי' אמר רב יהודא אמר רב ג' לוגין מים שנפלו לתוך קורטב יין ומראיהן כמראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בג' לוגין אמר ליה רבא התם מיא דציבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי אלמא בתר שמא אזלי' ושכר נמי נשתנה שמן וטעמן ומראיתן שאין בשכר מים הילכך אינו פוסל את המקוה:

כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית פי' דהיינו לוג ואינו נ"ל דכל מקום הנזכר רביעית היא רביעית הלוג אבל כל מקום הנזכר רובע הוא רובע הקב דהיינו לוג כדאמרינן חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וה"נ אמרינן תרין ריבעא שיכרא וראיתי שבפ' המצניע פירש המורה רביעית הלוג ומשבש מי שמפרש רובע הקב דהיינו לוג:

דתניא אכל גרוגרת ושלם תמרים תבוא לו ברכה הך סתמא כר"א אתיא ודלא כר"ע דתנן בפ"ז דתרומות ר"א אומר משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרעה ר"ע אומר אין משלמין אלא ממין על מינו ובתוספתא דתרומות בפ' ר"ש אומר תני לה בפירוש מבשם ר"א והכי תניא התם ר"א אומר משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרעה הא כיצד אכל שעורין ומשלם חטין גרוגרת ומשלם תמרים תבוא לו ברכה:

בגדי עניים לעניי' ובגדי עשירים לעשרים מה שפירש המורה בשלש על שלש מקבלין טומאה לעניים אבל לא לעשירים דבגדי עשירים בעינן שלשה על שלשה ופירש אבל בגדי עשירים לעניים לא דלא בעינן לעניים שיעור העשירים אלא כיון דלדידהו חזו אזלי' בתרייהו אינו נ"ל דאטו האי שיעורא דשלש על שלש מדרבנן הוא מדאורייתא היא.

כדילפי' לה בפ' במה מדליקין מוהבגד דתנאי בגד אין לי אלא בגד שלש על שלש מנין ת"ל והבגד ואימא לרבות שלשה על שלשה ולאו ק"ו היא כו' וכיון דמקרא הוא דדמקבלי טומאה בשלש על שלש היכי מצי רבנן למימר דלא ליקבלי טומאה אלא בשלשה על שלשה. ומה ראייה טומאה זו דהיא מדאורייתא ויהא בה שיעורא לעירוב דמדרבנן ושיעורי' מדרבנן ועוד שרבינו תם הוכיח בספר הישר בראיות ברורות דשלש על שלש טמאים אפילו בבגדי עשירים לעשירים והעיקר היא מה שפירש ר"ת כדתנן בפכ"ח דכלים בגדי עניים אע"פ שאין בהן ג' על ג' הרי אלו טמאים מדרס פי' כבר שנינו בפכ"ז דכלים שלשה על שלשה באש מתבריא וצורר מלח ובבית או בריא או צורר מלח כו' דאלמא אם הי' בריאים טמאים מדרס ואי לא חשיבי ליטמא מדרס ובבגדי עניים אמרי' אע"פ שהן קרועין שאין בהן ג' על ג' שלמים הרי אלו טמאים מדרס משום דאע"פ שהן קרועין חשיבי להו ושלשה על שלשה שלהן טמאים ואינן בריאין והיינו דתניא בגדי העניים לענייים שהן מקבלין מדרס אע"פ קרועין ובגדי עשירים לעשירים דבעינן שיהיו שלמין ובריאין והאי שיעורא לאו מדאורייתא הוא אלא רבנן קאמר ליה לפום חשיבותייהו ולא אמרן בגדי עשירים לעניים שגם בגדי העניים לא יהיו טמאים אא"כ הן בריאין דהא לעשירים לא חשיבי אלא בדידהו משערינן וה"נ לגבי עירוב בדידהו משערינן ואל בפרסאי:

דף ל עמוד ב עריכה

פיסקא סומכוס אומר בחולין תרגומה אחולה וזקן אבל רעבתן בטלה דעתו אצל כל אדם פי' אית ליה לרשב"א לגבי עירוב הכל לפי מה שהוא אדם הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ולא משעריין באחריני בסעודה בינינית והחולה והזקן כדי מזונו אבל הרעבתן שאוכל יותר משאר בני גיליו בטלה דעתו אצל כל אדם ולא ע"ז דברה המשנה הכל לפי מה שהוא אדם אבל כרבנן ודאי לא אתיא מתני' דרבנן ס"ל כל מידי דלא חזי ליה אי חזי לאחריני מערבין בו וא"כ הגדול דבעי טפי מערבין לו בסעודה בינונית מושם דחזיא. לאחריני והכי בעי' למימר לקמן דיש שיעור לעירוב אלמא מדה אחת נתנו לכל אדם ובמתני' תנן לפי מה שהוא אדם א"כ סומכיס היא ולא רבנן:

ואינו נ"ל לידאי ס"ל לרשב"א הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אמאי אמר תרגומה אחולה ואזקן והא אכל אדם מצי לאוקמי א"ו לכל אדם יהיב שיעור קציב ומי שצריך יותר מזה השיעור הוא הנקרא רעבתן ור' יוחנן בן ברוקא ור"ש דיהבי שיעור קצוב לכל אדם כדתנן לקמן בפ' כיצד משתתפין ר' יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפנדיון מארבע סאין בסלע ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש לקב נ"ל דאפי' לחולה ולזקן יהבי האי שיעורא ותדע מדתנאי רשב"א מערבין לחלה ולזקן כדי מזונו דמשמע יחיד הוא בדבר זה ואין חבריו מודים לו ופליג ר' יוחנן ור"ש אמתני' דכלים:

במאי קמיפלגי מ"ס אהל זרוק שמים אהל כו' פי' ותרווייהו ס"לדארץ העמים מושם גושה גזרו לא משום אוירה דאי גזרו משום אוירה אע"ג דאהל זרוק שמי' אהל יטמא באויר המתערב לו מלמעלה אלא כי אמרי' דבאהל זרוק פליגי אית לן למימר דלא מטמאה משום אורה אלא משום גושה והכי אמרינן בפ' כ"ג ונזיר:

דף לא עמוד ב עריכה

פיסקא ואם אמר לאחר לקבלו מנו כו' וליחוש דילמא לא שקיל ליה מניה פי' דבשלמא כששולח ביד פקח אע"ג דלא חזו ליה אי מנח ליה לעירובי' התם סמיך עלוי' דכיון דרואה שהחזיק בדרך בוודאי אזיל וממטי ליה התם אבל זה שאמר לו לקבלו ממנו שמא יחזור בו ולא יקבל דהאי דאמרינן בעומד ורואהו לא שיראה היאך נותנו לידו שאם כן הדי קים ליה דשקיל מיניה וכיון דשקיל מניה בוודאי דממטי ליה התם אלא רואה שמוליכו עד ביתו אבל אינו יודע אם קיבלו ממנו ואם לאו מש"ה צריך לו לומר חזקה שליח עושה שליחותו:

דף לב עמוד א עריכה

סיפא בחבר דקאמר ליה לע"ה וחבר אחר שומעו כו' פי' כשאמר חבר לע"ה סומך עליו אותו חבר ששמע כי בוודאי עישר ואל הי' מאכיל לע"ה טבלים אבל חבר שאמר לחבר אין אותו חבר סומך עליו דהשתא לא יתרום בעה"ב שהוא חבר שלא מן המוקף דהא אינו מאכיל אלא לחבר חבירו ודיודע הוא שחבר חבירו אינו סומך עליו:

דף לג עמוד א עריכה

פיסקא נתנו באילן והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו פי' אע"פ שהניחו למעלה מעשרה בההוא דהדר וזקיף והא עירוב דמצי לאתויי במקום שביתתו דרך עליו שלא יעמוד ברה"ר ויטלנו ויביאנו אצלו אלא ירגגרנו על גבי הנוף שאינו גבוה י' והוא כרמלית עד שיביאנו למקום שביתתו שהוא תחת האילן והמורה שפירש שעילה באילן ויטלנו אינו נ"ל שאין הלשון מוכיח כן:

בכלכלה ותלאו באילן אפילו בלמעלה מי' טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו כתב המורה דל"ג ואסור ליטלו דאי גרסי' ליה אמאי קמתמה לקמן אדרבנן ואמר לימא קסברי רבנן צדדין אסורין ואדר' לא קמתמה ונ"ל דגרבינן ליה והא דקא מתמה ארבנן ואל אר' משום דקיי"ל הלכה כרבים מש"ה מהדר למיפשט מרבנן ולא ערבי ואדרבה אי לא הוה גרס במילתי' דר' ואסור ליטלו דמי אמר לנו עדיין שאסור ליטלו אם הם סוברים כך הכי הו"ל למיתני וחכמים אומרים אינו עירוב מפני שאסור ליטלו השתא דתניא כל שאסור ליטלו משמע דשנה ר' שאסור ליטלו ואפ"ה הוי עירוב וחכמים משיבים לו כל מקום שאסור ליטלו אינו עירוב:

דף לג עמוד ב עריכה

כיצד היא עושה מוליכו בראשון כו' מה שפירש המורה דמכל המערבין מקשה שלא יהא צריך שום אדם להוליך עירוב אלא יעמוד בביתו ויעשנו לשם עירוב ויהא עירוב ע"י הואיל והאי דנקט לאותובי ממתני' דיו"ט ושבת מושם דלא תנן במשנה אחריתי הלכה בהדיא כי הכא אינו נ"ל כלל דמכמה משניות מוכיח בעירובין דצריך להוליכו ולהניחו במקום שקונה שביתתם ולמה הביא זאת אלא נ"ל דלא מקשה ליה אלא מדוכתא דאתחיל לעירובו אלא שלא גמר הדבר יפה ואתה מכשירו ע"י הואיל כמו הכלכלה שנתן עירובן ולא שם אותו יפה הילכך מביא לו מזה הככר שכבר עירב בו ביו"ט שלפניו ועכשיו שרוצה לערב גם באותו ככר עצמו יהא מותר לערב בביתו ע""י הואיל אבל משאר מוליכי עירוב לא רצה להקשותו שאין לומר בהם הואיל כיון שלא התחיל עדיין לערב ואמר ר' זירא גזירה משום יו"ט אחר שבת כתוב בספרים לא מצית אמרת כיון דאיבעי' למיזל בהדי עירובי' מצי אזיל דהא ליתי' גבי' וכיון דליתי' גבי' ודאי בעי למיזל גבי' פי' ולועלם אמרינן הואיל היכא דאתחיל לערב והאי דלא אמרי' הואיל ביו"Y שלפני שבת גזרי' מושם יו"ט שלאחר הששבת ורוצה לערב בפני הימים שצריך להחשיך עליו בע"ש סמוך לחשיכה ולהניחו שם ובשבת צריך לו ללכת ולראות אם עירובו קיים ואי לא אזיל לא מצי סמיך עלוי' דילמא נאכל ערובו בידו והילכך אפילו ביו"Y שלפני השבת נמי אע"ג דערובו בידו ואיכא הואיל החמירו עליו שיוליכנו:

דף לה עמוד א עריכה

פיסקא נתנו במגדל רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא במגדל של עץ עסקינן מ"ס כלי הוא ואין בנין וסתירה בכלים ומ"ס אוהל הוא פי' סתם מגדל גדול הוא ומחזיק ארבעים סאה בלח שאינו מקבל טומאה מ"ס אהל הוא שכיון שיצא מתורת כלי תורת אוהל עליו וכמחובר לקרלק דמי ואסור לשברו ומ"ס אע"ג דיצא מתורת כלי הנ"מ לענין טומאה אבל לענין שבת תורת כלי עליו דהא מטלטל היא ואין בנין בכלים ויכול לשברו וליטול עירובו ופלוגתא דהני תנאי דפליגי גבי זב דת"ק מטמא אם הסיטו זב כדין שאר כל הכלים ור' נחמי' ור"ש מטהרין דאין עליו תורת כלי אלא תורת אוהל וכמחובר לקרקע דמי וכמו שאם הקיש בדלת הב"ת טהור הה"נ במגדל טהור ואקשי אביי ותיסברא דבהא פליגי והתנאי אהל וניסט טמא כלי ואינו ניסט טהור פי' אע"ג שמחזיק שהוא כמו אהל אם הסיטו טמא הוא דאע"ג דהאו טהור כשאר הטמאות הנ"מ גבי מגע וגבי אהל המת מפני שיושב ואינו מתנענע וכל כלי העשוי לנחת אניו מקבל טומאה אבל גבי הסיטו הזב כיון שמתנענעו אין לחלק בו בין גדול לקטן אלא כל שהסיטו אפילו גדול טמא ולכ שלא הסיטו אפילו קטן טהור והכא ברעדה מחמת כחו קמיפלגי ומתני' במאי פליגי פי' כיון דאשכחן גבי זב דאפילו כלי גדול ככלי קטן חשוב ה"ה גבי איסור שבת אע"פ שהמגדל גדול ומחזיק מי' סאה ואינו חשוב כלי לקבל טומאה לגבי איסור שבת בשאר הכלים הוא חשוב ואין בו בנין וסתירה וא"כ במאי פליגי אביי ורבא דאמרי תרווייהו הכא במנעול דקטיר במתנא עסקי' ובעי סכינא למיפסקי' כו' פי' כגול שהי' מסומר יפה ומהודק שלא הי' יכול לשבר אך אם הי' מביא כלי אומנות להוציא מסמרותיו וזה ודאי הוא אסור אפילו מדאורייתא כדבענין למימר לקמן גבי נפל עליו גל דאי בעי מרא וזיבולא אסור מדאורייתא בל הי' קשור המנעול במתנא והי' חזק שלא הי' יכול לנתקו וצריך סכין לחותכו וקי"ל חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ובטלטול הסכין פליגי ובכל זה השיטה וביוצא בזו אמרינן בפ' חביות שנשברה בה' שובר אדם חבית תני חדא חותלותת של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך ותניא אידך מתיר ומפקיע ולא חותך לא קשיא הא רבנן והא ר' נחמי' ואיתא נמי ביו"ט בפ' המביא בה' בית שהוא מלא פירות ובכל זו השיטה מראש ועד סוף אית לן למימר דמתני' דמגדל רבנן היא ולא רבי כך נ"ל פתרון שיטה זו אבל המורה פירש ומתני' דעירוב במאי מוקמינן לה דהא לכ"ע אי גדול היא אהל היא ואמאי עירובו עירוב ואי קטן שאינו מחזיק מ' סאה בלח בכלי הוא ומ"ט דר"א ואינו נ"ל מה שאמר דאי גדול הוא לכ"ע אהל הוא דאדרבה אע"פ שהיא גדול אמרן אהל וניסט טמא אלמא בכלי היא חשוב ותו דתניא בפ' כל הכלים דלח של שדה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין ואל מחזירין ואסקה רבא נוטלין דאין בנין וסתירה בכלים ולא מחזירין גזריה שמא יתקע אלמא אפילו באלו שהן כלים גדולים שהן מחזיקין מ' סאה אמרינן שתורת כלי עליהן לענין שבת גם בקטיר במתנא פירש ואע"ג דהכא אהל הוא ואמרינן חותמות שבקרקע אסיר לחתוך גזירה דרבנן היא דמיחזי כי סותר ולאו סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא וכיון דשבות הוא לא גזרו עליו בין השמשות ואינו נ"ל כל דאפי' אם הי' כדבריו דפתיחת דלת בעלמא הוא שבות וטלטול הסכין לר' נחמי' מה הוא כ"א שבות בעלמא ואיזהו יותר גדול טלטול הסכין או פתחיחת דלת בקרקע א"ה בבעי' למימר אע"ג דהוא מחזיק מ' סאה בלח גבי איסור שבת כלי היא חשוב כדאמרן גבי זב הילכך מתיר ומפקיע וחותך ובטלטול הסכין פליגי ומתני' רבנן היא דכל שהוא מושם שבות גזרו עליו ביה"ש וגם לשברו נמי הי' מורת אלא שהי' מסומר יפה והי' חדש והי' צריך לכלי אומנות כדפרישית וקשיא ללי טובא דהכא אמרי רבה ורב יוסף אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וה"נ אמרי' בפ"ב דיו"ט בה' אין זוקפין את המנורה ביו"ט ודאי קעביד א"ר יצחק ביסנא הכא במנורה של חליות עסקי' מושם דמחזי כי בונה דב"ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ובפ' המביא כדי יין אמר שמואל מתיר אבל לא מפקיע ולא חותרך ושבכלים מתרי ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יו"ט פי' בקרקע דיש בנין וסתירה דוקא להתיר מותר כגון שאינו קשר של קיימא אבל אם אינו יכול להתיר אינו מפקיע בידו ואינו חותך בסכין דהוי כי סותר אבל של כלים דארין בנין וסתירה בכלים מפקיע וחותך ובשבת בריש פ' כל הכלים נמי אמרי' ת"ר דלח של שדה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין ולא מחזירין ואסקה רבא לעולם קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומש"ה נוטלין והא דתניא ולא מחזירין גזירה שמא יתקע מכל הני מוכח דאין בנין וסתירה בכלים ובריש פ' הבונה אמרי' עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר מושם בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש אלמא דקסבר רב דיש בנין בכלים והיכי שביק ב"ה וסבר כב"ש ובשלהי פ' כירה נמי אמרינן אשכחינהו לוי בר שמואל לר' אבא ולרב הונא בר חייא דקיימי אפיתחא דבי רב יהודא אמר להו מה הוא להחזיר מטה של טרסיים בשבת לא הוה בידייהו אתי שאלוה לרב יהודה אמד להו רב ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת מיתבי המחזיר קני המנורה בשבת חייב חטאת וקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ר' סימאי אומר קרן עגולה חייב חטאת בפשוטה פטור היא דאמר כי האי תנא דתנאי מלבנת המטה וכרעי המטה ולוחין של סקבים לא יחזור ואם החזיר פטור לא יתקע ואם תקע חייב חטאת רשב"ג אומר אם הי' רפוי מותר בי רב חמא הואי מטה גללניתא דהוי מהדרי לי' בשבתא אמרו ליה רבנן לרב חמא מאי דעתך דבנין מן הצד הוא נהי דאיסורא דאורייתא ליכא איסורא דרבנן מיהא איכא אמר להו אנא כרשב"ג ס"ל דאמר אם הי' רפוי מותר אלא מוכח מהכא דיש בנין בכלים ואפילו שמואל נמי ס"ל הכי ומחיבי חטאת כרב ונ"ל לתרץ דודאי כל תיקון הכלים שהוא מעשה אומן אע"פ שההדיוט עושה אותו אסור משום בונה וחייב עליו חטאת ובכי האי גוונא ודאי אמרי' דיש בנין בכלים שאם גם בזה נרצה לומר דאין בנין בכלים א"כ כל אומן יתקן כלים בשבת ומש"ה אמר רב עייל שופתי' בקופינא דמרא חייב מושם בונה דהוא משעשה אומן דאי לאו האי שופתחא לא הוה קאי והוה מישתליף קתא ממרא וכן נמי מטה של טרסיים שהיא עשוי' פרקים פרקים כמו אלא המטות שלנו ומחברין אותן ואנין מפרקין אותן בכל יום וצריך מעשה אומן לחברם וכן נמי קני מנורה וקרן עגולה ומלבנות המטה וכרעי המטה ולוחין של סקבים כל אלה הם מעשה אומן ומחייבין מושם בונה וליכא מאן דפליג עלייהו ושמואל דפליג עלי' רב בשופתא דקופינא דמרא לאו מושם דס"ל דאיין בנין בכלים היכא דצריך מעשה אומן שהרי גם הוא מחייב חטאת דמה לי מושם בונה מה לי מושם מכה בפטיש חייב חטאת יהא אלא טעמא דשמואל כדפרישית התם במהדורא בתרא דקסבר לא דמי לבונה אלא כשמחבר הכלי פרקים פרקים דומיא דקני מנורה ומלבנות וכרעי המטה אבל כלי העשוי מפרק אחד כל מלאכה שאתה עושה בו אינו אלח מושם מכה בפטיש כון ההחוקק קב בבקעת וכיוצא בו ורב סבר בודאי חקיקת קב הוא מכה בפטיש אבל שופתא בקופינא דמרא דמי למחזיר קני מנורה ומשום מחזיר חייב ומשום בונה מחייב מ"מ שניהן מודים שיש תורת בינן בכלים אבל בדבר שא"צ מעשה אומן כגון דלת של שדה ושל תיבה ושל מגדל שכל אדם יכול לסלקם ולהחזירם בזה ודאי יש חילוק בין כלים לקרקע שדת הבית אע"פ שכל אדם יכול לסלקו ולהחזירו המסלקו בשבת חייב מושם סותר והמחזירן חייב מושם בונה ואע"פ שא"צ מעשה אומן כדאמרינן בפ"ק דיו"ט גבי תריסי חניות שאם יש להן צרי מן הצד דכ"ע ל"פ דחייב חטאת מפני שדומין לדלתות הבית שיש להן ציר מן הצד אבל דלת שדה תיבה ומגדל מורת ליטול וגם להחזיר אם א"צ לתקוע שאין בנין בכלים ומש"ה התיר רבא ואמר אין בנין וסתירה בכלים בדרך שא"צ מעשה אומן כמו שיש בקרקע אלב אם הי' מסומר יפה שהי' צריך לכלי אומנות ליטול מסמרותיו והוא מעשה אומן אסור אפי' בכלים כדפרישית לעיל ומנורה דפליגי בה ב"ש וב"ה בכל יום היו מפרקין חליותי' וזוקפין אותן וא הי' צריך מעשה אומן ואל לתקוע ומש"ה אמרו ב"ה דאין בינן בכלים ולהפקיע ולתוך החותמות נמיאין בהן מעשה אומן ומש"ה מחלק שמואל בין כלים לקרקע אבל לעולם כל דבר הצריך מעשה אומן יש בנין בכלים ומש"ה אמרי רב ושמואל דמחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת משום בונה וקנה של סיידין פטור אבל אסור פי' מפני שאניו עומד מחובר תמיד שהסייד מפרקו ומחברו כפי מה שצריך לו בשעת מלאכתו ר' סימאי אמר קרן עגולה טמאה קרן פשוטה טהורה פי' שתיהן צריכות מעשה אומן אלאא שקרן עגולה צריכה אומנות יפה יותר מקרן פשוטה ומקרקן פשיטה מקשה לו דאע"ג דצריכה מעשה אומן כיון שיהא פשוטה וא"צ אומנות דקה פטור ומטה של טרסיים נמי פשוטה היא ואמאי מחייבי חטאת רב ושמואל ומתרץ אינהו דאמר כי האי תנא דאמר דמלבנות וכרעי המטה שנתפרקו לא יחזירום בשבת אפילו בלא תקיעה גזריה שמא יתקע ויעשה מעשה אומנות ואם תקע שעשה מעשה אומן חייב חטאת ורב"ג הי' מתיר אפי' לתקוע אם הי' רפוי שאפי' ע"י תקיעה אינו מתהדק ומתחבר יפה אלא עוד נופל ומתפרק ות"ק הי' אוסר מדרבנן זו התקיעה שמא יעשה תקיעה של אומנות או יש לפרש דרשב"ג לא התיר לתקוע כלל אלא להחזיר אם הי' רפוי דכיון דהוא רפוי לא אתי למיתקע מושם דלא מהניא ליה תקיעה ות"ק אסר להחזיר בכל ולא חילק ומטה גללניתא דהוה בי רב חמי' מתפרקת היתה תמיד ולא היה צריך בחיבורה מעשה אומן ורבנן דבעי למיסרה ליה הוו סברי כת"ק דאסר להחזיר אפי' בלא מעשה אומנות ואיהו סבר כרשב"דג דאמר אם הי' רפוי והיא היתר רפוי' שאף ע"י תקיעה לא היתה מהדקת יפה והמורה פירש במטה של טרסיים שמחייבין רב ושמולא חטאת מושם מכה בפטיש ולאו מושם בנין בכלים וקשיא ליה משופתא בקופינא דמרא דאמר רב מושם בונ הא"ו היכא אמרינן אין בנין בכלים בדרך שאינו צריך מעשה אומן כדפרישית אבל בדרך הצריך מעשה אומן יש בנין בכלים והתיבתא פירש לר' אבא ורב הונא בר חייא דאמר כי האי תנאי כרשב"ג דמתיר לכתחלה ואינו נ"ל כלל דאינהו לא הוה בידייהו ואל אמרי מידי והכי מותבינן להו אלו הוי ידעי לה להא מתניתא הוה פשטי מינה ותו דעבדי' למטה של טרסיים שהיתה רפוי' ואי הכי הוי מחייבי רב ושמואל חטאת והא אפי' ת"ק דרשב"ג לא אמר אלא מדרבנן ואם החזיר פטור הילכך אין פנים לפתרון זה ומה שפירשתי נראה לי עיקר:

דף לו עמוד ב עריכה

פיסקא מתנה אדם על עירובו כו' עד כמו מיכן ומיכן כמו שארצה אלך האי סתמא אזלי דיש ברירה ובקידושין בפ' האומר תנן על מנת שירצה אבי' רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת ואמרי' בריש פ' כל גט דמאן דאמר רצה האב מקודשת ב"ל דיש ברירה ובפ' בתרא דמשנת דמאי תנן הלוקח יין ממבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה ואל מיתניא ההם פלוגתא דהנך תנאי דאברי וששה משניות שנויות באותו פרק בסתם כדין תרומה ומעשרות שיש ברירה אבל בפ' כל גט תנן היו לו שתי נשים ושמותיהן שוין כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה יתר מיכן אמר ללבלר כתוב גט איזהו שארצה אגרש פסול לגרש בו דס"ל אין ברירה ובנדרים בפ' השותפים הכן השותפים שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ותנן נמי בההיא פירקא הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם הנודר אסור הריני עליך ואת עלי שניהן אסורין ושניהן מותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר ואמרי' בפ' שור שנגח את הפרה בה' עבר עליו הראשון ולא כיסהו דראב"י סבר יש ברירה והאי לנפשי' קאזיל והאי לנפשי' קאזיל ורבנן סברי אין ברירה ובהמורה בפ' כל האסורין על גבי המזבח תנן איזה מחיר כלב האומר לחבירו הילך סלה זה תחת כל זה. וכן שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורין ושעם הכלב מותרין ומייתינן לה בפ' בתרא דבכורות בה' האחין השותפין ודייקינן מינה דאין ברירה ומש"ה כל עשרה דשכנגד הכלב אסורין דאי אמרת יש ברירה ליברור דלהדי כלב ולישקלי' והנך לישתרי אבל רב אסי דחי התם ואמר אי דשוו כולהו להדדי ה"נ הב"ע דלא שוו כולהו להדדי ושוי האי כלבא חד ומכהו כל חד וחד דהאי משוה שייך בכולהו וקשיא לי מ"ש דלגבי עירובין ולגבי קידושין ולגבי תרומה ומעשרות סתם לן רבי דיש שרירה ולגבי גיטין ולגבי נדרים סתם לן דאין ברירה וי"ל דקסבר האי תנאי די שברירה בין בדרבנן דהיינו עירובין ובין בדאורייתא דהיינו קידושין ותרומה ומעשרות ולגבי גט ה"ט משום דכתיב וכתב לה לשמה דבשעת כתיבה בעינן שיהא ברור לשמה ולגבני נדרים נמי משום דקסבר סתר נדרים הלך אחר לשון בני אדם וסתם דעתו הוא לאסור עצמו בכל דבר שיש לחברו חלק בו ולגבי מחיר כלב כדרב אשי ובריש פרק כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומור הרי זו לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה כל מי שקיבל עליו מבע"י מורת משחשיכה אסור שאין מערבין משתחשך ואמרי' בגמרא שמעת מינה אין ברירה דאי יש ברירה היגלי מילתא למפרע דמע"י הוה ניחא לי' ופריך רב אשי הודיעוהו וא הודיעוהו קתני פי' דדוקא להודיעו צריך מבע"י אבל לקבל אע"פ שלא קיבל עליו אלא לאחר חשיכה יש בריכה אבל אם לא הודיעו אלא לאחר חשיכה לסור שהרי בעת קבלת העירוב לא ידע ואין לומר כאן ברירה ובפסחים בריש פ' האשה תנן האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אבי' שחט עלי' בעלה תאכל משל בעלה הלכה רגל הראשון לעשות ביית אבי' שחט עליה אבי' שחט עלי' בעלה תאכל מממקום שהיא רוה אלמא יש ברירה ואע"ג דאמרינן בגמרא שמעת מינ ה יש ברירה ודחי מאי רוצה בשעת שחיטה דחיי' בעלמא קעביד דלא תיפשוט מינה דיש ברירה אבל מ"מ פשטה דמתני' הכי משמע דיש ברירה. ובפ' ז' דאהלות תנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהיא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על הפתחים כולן בש"א והוא שחישב עד שלא ימות המת וב"ה אומרי' אף משימות המת ובהילכתא קמייתא דפ' הדר עם הנכרי אמרי' תניא אין משתתפין באוצר והתנאי משתתפין אמר רב הושעיא ל"ק הא ב"ש והא ב"ה דתנן המת בבית כו'. פי' הא דתניא משתתפין באוצר דאלמא יש ברירה דאע"ג דאזיל ומסתפק מיני' אמרי' הוברר הדבר דההיא דאשתייר הוי הוי עירוב היא ב"ה דאמרי אף משימות המת והוברר הדבר דבעת מותו מוכן הי' ראוי לצאת ונטהרו הפתחים למפרע והא דתניא אין משתתפין באוצר דלית ברירה ודילמא ההוא דמסתפק ממנו הוא העירוב ונמצא שנאכל עירובו היא ב"ש דאמרי דוקא אם חישב קודם שימות המת נטהרו שאר הפתחים אבל בתר הכי אל דאין ברירה ובפ"ק דיו"ט תנן והב"ה אומר זה וזה אני נוטל לימא מיכן אני נוטל אוכל למחר וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן המת בבית כו' עד ובה"א אף משימות המת פי' אלמא אית להו לב"ה ברירה ומהדר הא איתמר עלה אמר רבה לטהר את הפתחים מיכן ולהבא מיכן ולהבא אין למפרע לא פי' דאין ברירה רבא אמר לעולם למפרע פי' דיש ברירה והכא גבי גוזלות ה"ט דב"ה זימנין דמטלטל ושביק מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא חזי לי' וקשיא לי דרב הושעיא אדרב הושעיא דבפ' הדר עם הנכרי כיצד משתתפין א"ר הושעיא דאית להו לב"ה ברירה אלמא מטהרין הי' הפתחים למפרע והכא אמר דלא טיהרו את הפתחים אלא מכין ולהבא ואל למפרע ובפ' משילין בפ' הבהמה והכלים נמי אמרי' איתמר שנים ששאלו חבית ובהמה בשוחפות אמר רב חבים מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר אפילו חבית נמי אסורה כו' עד מאי הוי עלה רבה הושעיא אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה ומקשה וסבר רב הושעיא יש ברירה והתנן המה בבית כו' עד ואיתמר עלה אמר רבא לטהר את הפתחים מיכן ולהבא וכן אמר רב הושעיא לטהר את הפתחים מיכן ולהבא מיכן ולהבא אין למפרע לא ומסיק כי לית לי' לרב הושעיא ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה ברירה ודרש מר זוטרא הילכתא כרב הושעיא מתוקמא דרב הושעיא בדרבנן אית לי' ברירה ובדאורייתא לית לי' ברירה ובפ' הדר עם הנכרי אמר רב הושעי' דאית לב"ה ברירה דמטהרי להו למפרע ונ"ל לתרץ לכתחלה סבר רב הושעיא דלא טיהרו בית הלל את הפתחים אלא מיכן ולהבא אבל למפרע לא מושם קושיא דזה וזה אני נוטל ולבסוף סבר דגם למפרע טיהרום ב"ה דיש ברירה וגוזלות כדרבא ומר זוטרא דפסק הילכתא כרב הושעיא דיש ברירה ואפי' בדאורייתא וה"נ פסקי' בפ' השותפין רב הונא ור' אלעזר הלכה כראב"י דאמר זה נכנס בתוך שלו וזה נכנס בתוך שלו דיש הברירה ואפילו בדאוריתא ומאי ומאי דתנן בנדרים בפ' נערה המאורסה שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשתי יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לא' ולא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים ואמרי' בגמרא בשלמא ר"ע קסבר אין זיקה אין ברירה דמשמע מהתם דלכ"ע אין ברירה ההיא לא קשאי דאף למ"ד יש ברירה כל זמן שלא יבמה א' מהן מי יכול לזכות בה שתהי' כאשתו והילכך לא יפר לא זה ואל זה ומוקמה רב אמי כון שעשה בה מאמר כו'. ואל דמיא הך ברירה לכל ברירות דעלמא והאי דמפיק לה בהאי לישנא לומר דאע"ג דיש זיקה אין הזיקה ברורה שהרי הן שני יבמין וכך זקוקה לזה כמו שזקוקה לזה וליכא מאן דפליג בה ואע"ג דכל הני סתמי דכתבינן ס"ל דיש ברירה דכי ס"ל דאין ברירה ואע"ג דאיהו סידר לכולהו מתני' וסתמינהו לא ס"ל כוותייהו דאמרינן בפ' השולח גט בסופו ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל גוי פטור ואמיר' במאי פליגי דרבי סבר אין ברירה ורשב"ג סבר יש ברירה ואיתא נ מי בריש פ' ראשית הגז

אמר רב ליתא למתניתן מדתני אין כו' עד אדרבה ליתא לדאיו ממתני' לא ס"ד דשמעי' לי' לר' יהודא דלית לי' ברירה דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ובפ"ק דחולין נמי בהלכתא השוחט בשבת אמרי' והא לית לי' לר' יהדוא ברירה דתנן הלוקח יין וכו' ודחינן התם כדקתני טעמא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע המד. ונ מצא שותה טבלים למפרע ואלא מדתנ י אין כו' ובסוכה בפ' הישן נמי בה' בראש האילן דטעמי' דר' יהודא גבי הלוקח יין מבין הכותים מושם דאין ברירה ומשקה וטעמא דר' יהודא מושם דיאן ברירה והתניא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הננוד כו' ומרתץ לדבריו דר"מ קאמרי לי' לדידן אין ברירה אלא לדידך דאית ברירה אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' בוביומא נמי בפ' הוציאו לו בה' ר' יהודא אומר לא הי' שם אלא קרן אחד בלבד אמרי' תנן התם ר' יהודא אומר לא הי' שופרות לקינ י חובה מפני התערובות פי' מי שהי' חייב להיבא תורין ובני יונה כגון הזב והזבה ויולדת ומצורע ומטמא מקדש וקדשיו אינו מביא מעות ומשליך בשופר וכהנים יקנו מן המעו' קינין ויקריבו כל אחד לשם מישהוא כמו שהי' עושה מי שנתנדב להביא תורין ובני יונה שהי' מביא מעות ומשליך בשופר בקיני חובה לא הי' עושה כן אלא מביא הקינין לכהן אבל חכמים פליגי עלי' ואמרי גם בקיני חובה מבאי מעו' ומשליך בשופר כדאמרן לעיל בפירקין האשה שיש עלי' לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים בערב כדאמרי' התם חזקה אין ב"ד כל כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעו' שבשופר ואמרי' התם ביומא מאי הרעובה אמר רב יוסף תערובת חובה ונדבה פי' שמא יתחלף לו שופר בשופר ויבא משופר של נדבר חובה ומשופר של חובה נדבה והנדבה הן כולן עולו' והחובה אחד חטאת ואחד עולה ויפסלו שאין מעשיהן שוין ומקשה ונ עביד תרי ונכתוב עליהן חד דחובה וחד דנדבה דשמעי' לי' לר' יהודא דאית לי' כתיבת דתנן בשקלים שלשה עשר שופרות היו במקדש והי' כתוב עליהן תקלין חדתין ועתיקין קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפורת וששה לנדבה תקלין חדתי שבכל שנה ושנה ותקלין עתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה קינין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה כולן עולות דברי ר' יהודא וחכמים אומרים קינ ים אחד חטאת וא' עולה וגוזלי כון כיון עולו' פי' ר' יהדוא לטעמי' דאמר לא הי' שופר לקיני חובה אלא שני שופרו' הי' לקיני נדבה מי שנתנדב תורין הי' משליך המעו' לשופר שכתוב ב' קינין ומי שמתנ דב בני יונה הי' משליך לשופר שכתוב בו גוזלי עולה וחכמים סברי קינין הי' לקיני חובה שהיא אחד חטאת ואחד עולה וגוזלי עולה הי' לנדבה שבין מי שנתנדב תורין בין מי שמתנדב בי יונה משליך המעו' שם אלמא דאית לי' לר' יהודא כתיבה אלא כי אתא רב דימי אמר גזירה מושם חטאת שמתו בעלי' ודאי' פי' שמא ימות אחד מן הבעלים קודם שיקרבו ומעות חטאת שמתו בעליהן הולכות לים המלח ויהיו אוסרות את כל המעו' שבשופר ומקשי וניבדור ארבעה זוזי ונשדו במיא והנך לישתרו ומתרץ רב יהודא לית ברירה מנלן אילימא מהא דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ואמאי ודילמא שאני התם כדקתני טעמא אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' ואלא מדתאני איו כו' ובריש פרק כל הגט אמרי' דר' יהדוא אית לי' ברירה דתנן ומה היא באותן הימים ר' יהודא אומר כאשת איש לכל דבר ור' יוסי אומר מגורשת ואינ ה מגורשת ולגבי הלוקח יין מבין הכותים טעמא שמא יבקע הנוד ובפ' מרובה נמי בה' הגונב מאחר הגנב אמרי' דר' יהודא אית לי' ברירה דתניא ר' יהודא אומר שחרית בעה"ב עומד ואומר כל מה שילקטו עניים מן העומרין היום יהא הפקר ר' דוסא אומר לעתותי ערב וקשיא לי אמאי אמר רב ליתא למתניתין מדתאני איו ומסתייע מברייתא דהלוקח יין דאית לתרוצא זוזא זוזא דדמתרץ לה עולה אי נמי כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד ואל אמר ליתא לדאיו ממתני' דעירובין דקתני דאית לי' לר' יהודא ברירה ולסתייע ממתני' דגיטין ומברייתא דפיאה דמייתי' במרובה דמוכחי דאי' לי' לר' יהודא ברירה ואע"ג דמתני' דשופרות מוכחא דלית לי' לר' יהודא ברירה הרי התרי מתנייתא מכחי דלית לי' ברירה מתני' דשופרות ודתאני איו ותלתא מוכחי דאית לי ברירה מתני' דעירובין ומתני' דגיטין וברייתי' דפיאה וברייתא דלוקח יין הוא שקולה דאית למימר זוזא זוזא קתני או שמא יבקע הנוד ואמאי שביק הני תלתא מקמי הנך תרתי וא"נ תלתא ותלתא נינהו ואמאי שביק הני מקמי הני ונ"ל לתרץ דרב ס"ל כאביי ורב מממשרשי' ורבינא דמפלגי בפ' כל גט היא תולה בדעת אחרים ומש"ה אמרי' דיש ברירה אבל הלוקח יין מבין הכותים הוי תולה בדעת עצמו ומתני' דשופרות נמי אין שם דעת אחרים אלא כתולה בדעת עצמו הוי ועירובין נמיהוי תולה בדעת עצמו ומש"ה אמר ליתא למתני' מדתאני איו דכיון דהוי תולה בדעת עצמו ל"ל ברירה ור"ש נמי הכא בלוקח יין סבר דאין ברירה מושם דהוי תולה בדעת עצמו ובפ' כל גט אמרי 'דבתולה בדעת אחרים אית לי' ברירה דתנאי הריני בעליך על מנת שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב מקודשת ר"ש בן יהודא אומר מושם ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת ור' יוסי סבר בין תולה בדתע עצמו הלוקח יין מן הכותים בין תולה בדעת אחרים דההיא דפ' כל גט ומה הוא באותן הימים סבר דאין ברירה ופליג עם ר' יהודא דאמר הרי הוא כאשת איש לגכל דבר אלא אמר מגורשת ואינה מגורשת וענין פתרון השיטה דפ' כל גט בקונטרס במהדורא קמא ומהדורא בתרא ובפ' מי שאחזו במהדורא בתרא ומאי דאמרי לקמן בהלכתין האומר הריני מערב לכל שבתו' השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך מבע"י עירובו עירוב משחשיכה ר' שמעון אומר עירובו עירוב וחכ"א אין עירובו עירוב דאלמא אית ברירה לר"ש גבי עירוב דהוא תולה בדעת עצמו התם כדדתקינן דכי לית לי' לר"ש ברירה בדאורייתא בדרבנן אית לי' וזה החילוק הוא בין עירוב ללוקח יין מבין הכותים דתרוייהו הוי תולה בדעת עצמו אבל גבי גט דהוא תולה בדעת אחרים אפי' בדאורייתא אית לה ברירה ולפי תירוץ זה שאני מתרץ דשאני לי' לרב בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים א"כ מאי דאקשינן במילתי' דאיו מ"ש לכאן ולכאן דאין ברירה מזרח ומערב נמי ברירה ואמר ר' יוחנן וכבר בא חכם אינו צריך רב לתירוץ זה אלא אע"פ שלא בא החכם שנא ושנא דלכאן ולכאן הוי תולה בדעת עצמו ומש"ה אין ברירה אבל אם לא בא חכם עדיין ואינו יודע אנה יבוא או למזרח או למערב הוי תולה בדעת אחרים ומש"ה יש ברירה אבל ר' יוחנן דשאני וכבר בא חכם לא שני לי' בין תולה בדעת עצמו ובין תולה בדעת אחרים דבכולהו אין ברירה לאיו והכא משום דכבר בא חכם:

דף לז עמוד א עריכה

עולא אמר ליתא לדאיו ממתני' ואלא הא קתני ר' יהודא ור' שמעון ור' יוסי אוסרין עולא זוזא זוזא קתני ומיחל ושותה דברי ר"מ ור' יהודא ור' יוסי ור' שמעון אוסרין פי' לעולא אתיא מתנ י' דעירובין דהכא ומתני' דבפ' כל גט וברייתא דכל מה שלקטו עניים היום בחדא דאית לי' לר' יהודא ברירה וההיא דיומא דאמר ר' יהודא לא יהו שופרות לקיני חובה מפני התערובת ואמרי' התם דלית לי' לר' יהודא ברירה אמר לך עולא ההיא איו תאני לה דקסבר ר' יהודא לית לי' ברירה אבל חכמים פליגי עלי' ואמרי דר' יהודא אית לי' ברירה בין בתולה בדעת עצמו דהיינו עירובין ולוקח יין מבין הכותים ובין בתולה בדעת אחרים דהיינו ההיא דפ' כל גט וההיא דפיאה ור"ש הכא בלוקח יין לית לי' ברירה משום דהוא תולה בדעת עצמו וברצה האב אית לי' ברירה מושם דהוא תולה בדעת אחרים ושני לי' בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ובעירוב דהוי מדרבנן ס"ל דעירובו עירוב אע"ג דהוא תולה בדעת עצמו ור' יוסי בין בתולה בדעת עצמו בלוקח יין ובין בתולה בדעת אחרים דהיינו ממה היא באותן הימים וחילול מעשר שני על סלע שתעל הבידי מן הכיס ס"ל דאין ברירה ושלש מחלוקת בדבר ורבא ס"ל דבין ר' יהודא ובין ר' שמעון ל"ש בתולה בדעת עצמו ול"ש תולה בדעת אחרים אית להו ברירה והכא בלוקח יין כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד כדאמר בפ' כל גט והכי לקמן בשמעתין ומאי דאמרי ' הכא דר' יוסי לית לי' ברירה בין בתולה בדעת עצמו דהיינו בלוקח יין ובין בתולה בדעת אחרים דהיינו גבי מהה היא באותן הימים דאמר ר' יוסי מגורשת ואינה מגורשת משום דלית לי' ברירה כדפרישית בפ' כל הגט עיין מה שהקשתי במה"ק דר' יוסי אדר' יוסי וביו"ט בפ' המביא אשכחן דפליגי ני ר' אליעזר ורבנן בברירה דתנן התם ועוד אמר ר' אלעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר וחכ"א עד שירשון ויאמר מיכן ועד כאן אלמא ר' אליעזר אית לי' ברירה ורבנן לית להו ברירה וכי היכי דאשכחן דפליגי תנאי בברירה ה"נ פליגי בה אמוראי דאמרי' בפ' משילין פירות בה' הבהמה והכלים איתמר שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות אמר רב חבית מותרת ובהמה אסורה ושמואל אמר אפילו חבית נמי אסורה מאי קסבר רב אי קסבר יש ברירה אפילו בהמה תשתרי ואי קסבר אין ברירה אפילו חבית נמי תתסר לעולם קסבר יש ברירה ושאני תחומים מושם דקא ינקי תחומין מהדדי ואמרי' נמי התם איתמר רבן הושעי' אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה דאמר ר' יוסי אמר ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ומסקי' התם דאפילו ברבנן לית לי' לר' יוחנן ברירה דתני איו ר' יהודא אומר אין אדם מתנ ה על שני דברים כאחת אלא אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן לא ואמרי' ע"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה ואמר ר' יוחנן וכבר בא חכם וקשיא לי דמאי מוכח מהכא דר' יוחנן לית לי' ברירה אפיי בדברבנן אטו מושם דפריש מילתי' דאיו ס"ל כוותי' והא רב משמע טפי דס"ל כאיו מדקאמר ליתא למתני' מדתני איו והכא אמר דיש ברירה אלא בע"כ בעינן למימר דרב מילתי' דרב יהודא אתא לפרושי ולמימר דלית לי' לר' יהודא ברירה אבל רב לא ס"ל כרב יהודא אלא אית לי' ברירה וה"ה נימא נמי לר' יוחנן דמילתי' דאיו אתא לפרושי ולי' לא ס"ל ונ"ל לתרץ מושם דלא בעי תלמודא לאפוכי פלוגתייהו ולמימר דרב הושעי' לית לי' ברירה ור' יוחנן אית לי' צרירה דטפי ניחא לי' לאוקמי דר' יוחנן לית לי' ברירה אפילו בדברבנן מרב הושעי' דרב יוחנן שמעי' לי' דצ"ל ברירה גבי האחין שחלקו ורב הושעי' שמעי' לי' דאית לי' ברירה דמוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה למפרע כדאמרי' בפ' הדר ואע"ג דהתם מקשינן ואמרי' דרב הושעי' אמר לטהר את הפתחים מכאן ולהבא. ומרתץ כי לית לי' לרב הושעי' ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית לי' נ"ל דלפי שיטתו השיבו דאפילו אם איתא דאמר רב הושעיא הכי אית למימר דבדאורייתא לית לי האבל בדרבנן אית לי' אבל העיקר הוא דהדר בי' הושעי' כדכתבית לעיל דא"כ קשיא דרב הושעי' אדרב הושעי' וקשיא נמי הלכתא אהלכת' דהכ' פסק מר זוטרא הלכה כרב הושעי' ובנדרים בפ' השותפין פססקו רב הונא ור' אלעזר הלכה כראב"י דאית לי' ברירה אפי' כדאוריית' ובפ' מרוב' אמרי' ני דר' יוחנן לית לי' ברירה מהא דהאחין שחלקו כי' ובריש פ' כל גט נמי אמרי ור' יוחנן אמר אפי' האחרון נמי דהיינו אמר ללבלר כתוב גט לאיזו שארצה אגרש פסול ואינו פוסל בכהונה מושם דלית לי' ברירה ובפ' בתרא דבכורות נמי בה' האחין השותפין אמרי' ור' יוחנן אמר אפי' חלקו תשעה כנגד תשע' ועשרה כנגד עשרה אין אומרים זהו חלקו המגיעי משעה ראשונ' דלית לי' ברירה וקשיא לי דהיכי אמר ר' יוחנן אין בריר' והאמר ר' יוחנן כסתם משנה וכל הנך סתמי דכתבית לעי אמרי דיש בריר' ושי לתרץ דכל הנך סתמי אמר לך ר' יוחנן ר' מאיר תאני להו וכסתם יחיאה לא קאמר ר' יוחנן ודכוותה מתרץ ר' יוחנן בפ' מרובה אבל ר' יוחנן ס"ל כרבנן דפליגי על ר' אליעזר אואמרי עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ורכרבנן נמי דפליגי על ר"ש גבי האומר הריני מערב לכל שבתות השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך מבע"י עירובו עירוב. משחשיכ' ר"ש אומר עירובי עירוב וחכ"א אין עירובו עירוב אלמא אפ' בדרבנן ס"ל לחכמים דאין בריר' ורב דאמר יש בריר' ושמואל דאמר אין ברירה אזדו לטעמייהו דהכי אמרי בפ"ק דב"ק בה' במיטב הארץ ובב"ב בה' בית כור עפר שלשה אחין שחלקי ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר. ורב אשי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקי כיורשין דמי ומואל אמר ויתר האחין שלחלקי כלקוחות דמי וכלוקח שלא באחריות דמי ורב אסי מספק' לי' אי כיורשין דמי אי כלקוחית דמי הלכך ניטל רבעי בקרקע ורביע במעות הנה שמואל דאמר כלקיחות דמי ס"ל דאין בריר' כ' יוחנן ורב דאמר כיורשין דמי ס"ל דיש בריר' ורב אסי דמספקא לי' אע"ג דאמר משמי דר' יוחנן לקוחות הן לא קשיא הא דיד' והא דרבי' ובפרק כל גט נמי פליג רב אסי על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר אפילו אחרון אינו פוסל משום דקסבר אין ברירה ורב אסי אמר כולן אין פוסלין בכהונ' חוץ מן האחרון פי' דמספק' לי' אי יש בריר' אי אין בריר' ורב אמר התם כולן פוסלין בכהונ' חוץ מן הראשון ושמואל אמר אפילו ראשון נמי פסול ואי קשיא כיון דשמואל ס"ל כר' יוחנן דאמר אין בריר' אפילו נמי לא ליפסול וכ"ש ראשון.

תשובה אע"ג דאיחן בריר' ולא נכתב לשמה כלל ס"ל דפוסל משום חומרא דכהונ' דהא בכל שארא דמתני' אין שם לשמה כלל ואפ"ה אמרי רב ושמואל דפסלי מושם חומר' דכהונ' ובפ' בתרא דבכורות תנן האחין השותפין שחייבין בקילבין פטורין ממעשר בהמה כו' עד חלקו ואח"כ נשתתפי חייבין בבקולבין ופטורין ממעשר בהמה ואמרי' בגמר' אמר רב ענן לא שני אלא שחלקו גדיים כנגד טלאים אבל חלקו גדיים כנגד גדיים אומר זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה ורב נחמן אמר אפילו חלקי תיישים כנ גד תיישים וגדיים כנגד גדיים אין אומרים זהו חלקו המגיע משעה ראונ' ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דאמר ר' יוחנן האחין שחלקו כו' הנה רב ענן ור' אליעזר ס"ל דיש ברירה ורב נחמן ור' יוחנן ס"ל דאין ברירה ואע"ג דקי"ל כל היכי דפליג רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש הכא דקאי שמואל כר' יוחנן הא אמרינן בגדיים בריש פ' השותפין אמר רב הונא הלכה כראב"י וכן אמר ר' אליעזר הלכה כראב"י דאמר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו מושם דיש בריר' ובפ' בית כור עפר נמי פסיק תלמוד' והלכת' בטלה מחלוקת כרב דאמר יורשין היו אלמא לית הלכת' כר' יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחית הן ובפ' משילין נמי אמרי דרש מר זוטרא הלכה כרב הושעי' דאמר יש בריר' שמעת מהני כולהו דיש ברירה ואפי' בדאורייתא:

דף לז עמוד ב עריכה

אישתיק ולא א"ל ולא מידי פי' ואע"ג דרב נחמן ס"ל דאין ברירה כדכתיבנא לעיל יש לומר התם בדאורייתא אבל בדרבנן ס"ל דיש ברירה:

אמר ליה אביי אלא מעתה היו שני רימונים של טבל כו' פי' בשלמא אי אמרת גבי יין דטעמי' דר"ש משום דאין ברירה הכא גבי רימונים מבוררין הן ואינן מעורבין ואע"פ שבעת קריאת השם אינן ניכרין איזה תרומה ואיזהו שירים לכי יתקיים התנאי יתנכרו וכיון שאין התרומה מעורבת עם החולין דבריו קיימין ולא דמי ליין שהכל מעורב ומבולבל אלא לדידך דאמרת דאית ליה לר"ש ברירה ולא אסר גבי יין משום תערובת אלא מפני שאין התרומה ניכרת א"כ גבי רימונים נמי אע"פ שאין מעורבין של רמון עומד בפני עצמו כיון שאין התרומה ניכרת לא אמר כלום וכי תימא ה"נ כיון שדאין התרומה ניכרת אע"פ שאינה מעורבת לא אמר כלום והתנן האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ר"ש אומר קרא השם פי' ורשאי הוא ליכול מן הסביבות ואמאי קרא השם והא אין התרומה ניכרת דבתוכו איכא טובא טפי משיעור תרומה ואמאי דבריו קיימין אלא לאו ש"מ לא בעי ר"ש תרומה ניכרת אלא טעמא דידי' גבי יין משום דמיערבי ולית לי' ברירה והכא גבי כרי כיון דלא מיערבי הסביבות עם מה שבתוכו שרי ומתרץ שאני התם דאיכא סביביו פי' לעולם אימא לך דאית ליה ברירה וטעמא דידיה גבי יין לאו משום תערובת אלא מפני שאין התרומה ניכרת וכן נמי גבי רימונים לא אמר כלום ולגבי כרי היינו טעמא דקרא השם ומותרין סביביו מפני שניכרת היא תרומה בסביביו שאין שם תרומה אלא שירים הן:

דף לח עמוד א עריכה

פיסקא ר' אליעזר אומר כו' נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני פי' והרי הוא כבני העיר לר' אליעזר כיון דפשיטא ליה שהן שתי קדושות אבל רבנן דמספקא להו הוי חמר כדקאמר ר' יהודא לקמן וסתם מתני' ר' יהודא היא ור' דאמר לקמן נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני ואינו חמר גמל אלא הרי האי כבני העיר ס"ל לר' אליעזר דשתי קדושות הן ולא מספקא ליה וה"ה דס"ל דמערב שני עירובין בראשון למזרח ובשני למערב: