קטגוריה:תהלים יח יז

עריכה

רד"ק

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים: ותגעש ותרעש הארץ מזה הפסוק (למעלה ח) עד ישלח ממרום יקחני (שם יז) יש מהפרשים (רש"י וזולתו) שפרשו שהם רמז על הנסים שעשה הקדוש, ברוך הוא, לישראל, ועל המופתים שחדש; וכן דעת המתרגם. ופרשו ותגעש ותרעש הארץ במהפכת סדום ועמרה; וכן עלה עשן באפו. והמתרגם פרש עלה עשן באפו על דבר פרעה; ויט שמים וירד במתן תורה; וכן דעת הדרש (שוחר טוב וזולתו); וכן הפסוקים שאחריהם: וירעם בשמים יי' ירמוז לברד שירד בימי יהושע; ויראו אפיקי מים רמז לקריעת ים סוף וירדן. ואמר: האל אשר עשה כל אלה הנפלאות יעשה גם עמי נפלאות; ישלח ממרום יקחני! והנכון לפי דרך הפשט כי כל אלו הפסוקים הם משל על איבי דוד וישראל, וכי יי' נלחם להם באיביהם, כי הצרה היא להם רעש הארץ והשמים, וחשך, וערפל, וגחלים, ואש, וחצים, וברק; והכל דרך משל. וכן תמצא במקרא בהרבה מקומות על הצרה: חשך, ואפלה, ענן, וערפל, וקדרות השמש, והירח והככבים. ומה שאמר: ויט שמים וירד כאלו הטה שמים וירד לכלותם במהרה; וזהו וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, רצונו לומר: מהירות הגזרה. וכן מצאנו במקום אחר בדברי רבותינו, זכרם לברכה (שוחר טוב): אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות; וכן הוא אומר ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יי' (ירמיהו נא כט). עלה עשן באפו, משל על חרות אפו באיבים כמו אז יעשן אף י' וקנאתו (דברים כט יט). ואש מפיו תאכל, אש שיצאה מפיו תאכלם, וגחלים שיצאו ממנו בערו אותם. ויט שמים וירד, כבר פרשנוהו. וערפל תחת רגליו שם להם ערפל וחשך תחת רגליו שדרכם באפו. וירכב על כרוב, פרשנוהו. וידא בדל"ת מן הקל כמו כאשר ידאה הנשר (שם כח מט); וענינו ויעף. ובשמואל (ב כב יא): וירא הרי"ש מבנין נפעל, כלומר היה נראה; והענין אחד. ישת חשך סתרו, רמז לצרות כמו שפרשנו, שהם להם חשך. או פרושו: כי האל המוריד להם הגזרות ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו שלא יראוהו, כי נעלם מהם. חשכת מים ובשמואל (שם יב) חשרת מים שענינו קשור העננים מתרגום וחשקיהם (שמות כז י) חשוריהון ^*בתרגום שלפנינו כתוב: וכבושיהון; ובלי ספק נסחת רבנו דוד היא הנכונה. ונעלמה מעיני כל חי בעל נ ת י נ ה ל ג ר ומעוף השמים (הנשר: רב נתן א ד ל ר) נסתרה.; והענין אחד, כי בהתקשר העננים זה בזה תהיה החשכה והחשרה מן המים שימלאו עבי שחקים. מנגה נגדו, מנגה שהוא לפניו אל אוהביו עביו עברו לאיביו, והוא חשך ברד וגחלי אש; כלומר: אותם העבים ממטירים על האיבים ברד וגחלי אש, על דרך ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט כד). וירעם בשמים, הרעים בשמים על האיבים ונתן קלו עליהם; והענין ששם מרך ויראה בלבבם ויראו ממנו כמו שירעד אדם ויבהל לקול הרעם. ואמר עוד: ברד וגחלי אש, כי עם הקולות יש מעשה הגזרות שיכלה אותם, שהם כברד וגחלי אש. וישלח חציו ויפיצם, שלח חציו והפיץ האיבים. וברקים רב ויהמם, המם האיבים בברקים שרב עליהם. ורב מן וימררוהו ורבו (בראשית מט כג), ענינו ירה חצים; והוא פעל עבר מפעלי הכפל. והחצים והברקים הם הגזרות הקשות. ויראו אפיקי מים, הם עמקים מלאים מים, כמו לאפיקים ולגאיות (יחזקאל ו ג); על כל אפיקיו (ישעיהו ח ז). והמים הם הצרות והסכנות שהיה בהם; והתשועה מהן על שתי דרכים. האחת: כאדם הטובע במים רבים שירחיב האל המים ויראו האפיקים ויגלו מוסדות תבל שהיו מכוסים במים, וזהו בגערת יי' במים. וזו מגערתך יי': כמו ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו ט). וכן מנשמת רוח אפיך, שנשב בהם ויבשו, וזהו על דרך משל למפלת האיבים במלחמה; ודוד נושע. והתשועה לטובע במים בדרך אחרת: שיזדמן לו מי שימשהו מן המים. וכן תשועת דוד בלא מפלת איביו במלחמה, כמו בסלע המחלקות שנושע דוד ולא נפלו איביו; ועל זה אמר: ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. ועל זה אמר דוד והודה לאל על שהושיעו בשתי הדרכים.