כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל את כל העבדה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֤ן עָשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת כׇּל־הָעֲבֹדָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): |
כְּכֹל דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה כֵּן עֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת כָּל פּוּלְחָנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): |
הֵי כְּכָל מַה דְּפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה הֵיכְדֵין עָבָדוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת כָּל פּוּלְחָנָא: |
רמב"ן
• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וטעם כן עשו בני ישראל את כל העבודה" - כל מלאכת המשכן ויקראנה עבודה לומר כי עשו אותה לעבודת השם הנכבד כענין ועבדתם את ה' אלהיכם (לעיל כג כה) ואותו תעבודו (
דברים יג ה) ויתכן שיאמר בכאן כל העבודה על הכלים כלשון שאמר (לעיל פסוק מ) את כל כלי עבודת המשכן והזכיר תחלה הכלים לאמר כי אפילו בכלים נזהרו ועשו כמצוה בהם ואחרי כן הזכיר וירא משה את כל המלאכה
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
כן עשו בני ישראל את כל העבודה. היה לומר את כל המלאכה, אבל הכתוב קרא למלאכת המשכן עבודה שעשו אותה לעבודת הש"י, כענין שכתוב (שמות כג) ועבדתם את ה' אלהיכם וכתיב (דברים יג) ואותו תעבודו.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה. כסדר שצוה ה' את משה אחר כך בהקמת המשכן:
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
"
ככל אשר צוה". הוא כמ"ש בפסוק ל"ב, שישראל בכללם עשו בזה עבודת ה' בקיום מצותיו ועז"א "
ככל אשר צוה" ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה,
והאומנים הם עשו את המלאכה, וזה ראה משה כי הוא הנראה לעינים וראה שעשו כאשר צוה ה', ויברך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם:
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
ככל אשר צוה ה'. וחזר לומר פעם ב' דבר זה, וגם בסמוך
(פסוק מ"ג) פעם ג', אולי כי לצד שחטאו בעגל במחשבה, ובדיבור ובמעשה, וכמו שפירשתי שם
(לעיל ל"ב ז'), ובבחינת כל אחת כפרו בכל התורה כולה
[2], אשר על כן בתיקון היו שלשתם יחד: הנדבה הוא המעשה, המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה, הדיבור הוא שהיו אומרים בשעת מעשה: לשם מצות ה', כמו שפירשתי בקודם
(פסוק א'); וכנגד שלשתם אמר הכתוב שעשו כאשר צוה ה' את משה, כי תקנו שלש הדרגות הרע:
