רבינו בחיי על שמות לט


פסוק ג


וירקעו את פחי הזהב. כתב הרמב"ן לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וארגמן כי כן דרך בכלן.

ויתכן שספר כאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן ע"כ.

פסוק כז


ויעשו את הכתנות שש וגו' ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר. יש בשני פסוקים אלה חמשה פעמים שש עם הבד שהוא ג"כ שש, האחד לגופיה, והשאר לדרשה, והוא שדרשו במסכת יומא פרק בא לו על שני פסוקים אלו ואמרו חמשה קראי כתיבי כלומר תרי קראי שיש בהם חמשה פעמים שש והיה די באחד מהם שיכתבנו בסוף, חד לגופיה דכתנא כלומר מדכתיב במקום אחר כתנת בד והכא כתיב את הכתנות שש יורה שהשש הוא כתנא וכמו שאמרו שם בד שעולה מן הקרקע בד בבד והוא הפשתים, שש שיהו חוטיו כפולין ששה, שש שיהיו שזורין, שש לדברים שלא נאמר בהם שש כגון מעיל, שש לעכובא, פירוש שלא תאמר למצוה בלבד אבל אינו מעכב לכך הוצרך עוד להוסיף שש לעכובא. ומה שכתוב בפסוק שלישי ואת האבנט שש משזר לא הוצרך לגופיה שהרי נאמר באבנט בד אלא לשאר מינין של אבנט הוצרך שיהא כל אחד מהם שש.

פסוק לז


את נרותיה נרות המערכה. על דרך הפשט הוסיף נרות המערכה כדי לבאר כי נרותיה הם שבעה אותם שיערוך אהרן ובניו בין הערבים ובא ללמד שאין להוסיף בהם ולא לגרע מהם. ועוד אפשר לומר שירמוז הכתוב כי שבע נרות הן כנגד שבעה כוכבי לכת שהם נרות ברקיעים לכך הוסיף לומר נרות המערכה לבאר כי נרות המנורה הטהורה כנגד נרות המערכה העליונה, וכבר בארתי מזה בסדר ויקחו לי תרומה.

ודרך הקבלה בענין המנורה כבר כתבתיו במקומו שם בדרך הרביעי.

פסוק מב


כן עשו בני ישראל את כל העבודה. היה לומר את כל המלאכה, אבל הכתוב קרא למלאכת המשכן עבודה שעשו אותה לעבודת הש"י, כענין שכתוב (שמות כג) ועבדתם את ה' אלהיכם וכתיב (דברים יג) ואותו תעבודו.

פסוק מג


וירא משה את כל המלאכה. זו מלאכת המשכן ופי' וירא בהר כענין שכתוב (שמות כה) ככל אשר אני מראה אותך וכתיב (שם) אשר אתה מראה בהר, והנה עשו אותה, במדבר.

ובמדרש וירא משה את כל המלאכה זו מלאכת בראשית, את כל מלאכת המשכן לא נאמר אלא להודיעך ששקולה מלאכת המשכן כנגד מעשה בראשית, מיד ויברך אותם משה, מה ברכה ברכן אמר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם מיד אמר (תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו מפני שתחלתו (שם) תפלה למשה איש האלהים. וטעם מעשה ידינו נשיאות כפים שעשה אהרן ביום ההקמה שזה לשון עלינו, ומעשה ידינו כוננהו על ההצלחה במעשה ידיהם ולא כדעת רבי דוד קמחי ז"ל שפי' שהוא לשון כפול.