שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק ט/דף צג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צג עמוד בעריכה

פרק תשיעי נתחיל פרק הגוזל עצים בסייעתא דשמיא

כבר ביארנו בתחילת המסכת שהחלק הרביעי בזאת המסכתא הוא לבאר בתביעות הבאות על ידי היזק הבא מאדם לחברו דרך גזלה והוחל בפרק זה לבאר ענייני זה החלק ונשלם הביאור בו בפרק האחר. ועל זה יחלקו ענייני זה הפרק לשמונה חלקים:

  • הראשון לבאר בגזל ונשתנית הגזלה בידו הן לשבח הן לקלקול הן שינוי מאליו הן שינוי על ידי מעשה על איזה משתלם ועל איזה צד אינו משתלם.
  • השני שלא נשתנה גוף הדבר בידו אלא שנפסד ביד הגזלן לסיבה אחרת שלא מחמת קלקול גוף הדבר כגון חמץ והגיע זמן איסורו על איזה צד משלם.
  • השלישי שלא גזל אלא שנמסר בידו על מנת לתקן וקלקל על איזה צד חייב.
  • הרביעי בנמסר לידו לתקן וכבר תיקן אלא שהעביר על דעתו של בעל הבית.
  • החמישי בגזל ונשבע רוצה לשוב ולהשיב את הגזלה מה הוא חייב להחזיר ועל איזה צד תכפר לו.
  • הששי של ענין זה קבלת שבועה בשבועה ובכפירת הפקדון בגזלה לענין זה.
  • השביעי בגוזל לאדם והגיע לו חלק אחד באותו דבר של גזל מה דינו כגון גוזל את אביו ויתגלגל עם זה דין אחר הדומה לו שלא ממין הענין.
  • השמיני בגוזל את הגר ואין לו יורשין ומת על איזה צד גזלו משתלם.

זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים כמו שיתבאר. הרב המאירי ז"ל.

הגוזל עצים וכו':    תנא דידן תנא שינוי דרבנן. כתבו בתוספות וברייתא קא משמע לן דשינוי בעלמא חשיב שינוי דסלקא דעתך אמינא דעצים משופין ועשאוהו כלים אף על פי שחוזר לברייתו מאחר שעשאו כלי חשוב הוי שינוי טפי משיפוי בעלמא ואף על פי שיש שם כלי עליו על ידי שיפוי. הרא"ש ז"ל.

(חו"מ ש"ס) נמטי:    פירש הראב"ד ז"ל דנמטי עשייתו אינו מעשה שאינו אלא חיבור צמר וחדר לברייתו הוא אלא ליבונו הוי שינוי דידיה ואינו מחוור. ורש"י ז"ל פירש דנמטי לא הדר לברייתו שהצמר מחובר הרבה ואי אפשר לנפצו שלא יחתך הצמר וזה יותר נכון ואף על פי שאינו אלא מחבר הצמר מכל מקום על ידי כך נעשה כלי והיינו שינוי דידיה. הרשב"א ז"ל.

הא דחווריה חוורי וכו':    פירוש רבי חייא אוקמה ככולי עלמא וקסבר דאפילו לרבי שמעון בחווריה חוורי אינו שינוי ומצטרף וכבריה אפילו לרבנן הוי שינוי דצבע גמור הוא ואין מצטרף וניפוץ וחיוור בהדדי נינהו לרבי חייא בר אבין ומשמע דכל שכן סרקיה סרוקי וליבון שבין חיוור לכברויי איכא בינייהו. אי נמי יש לומר דסרוקי איכא בינייהו אלא שהוא תימה בעיני לומר שיהא סרוקי וליבון יותר חשוב מחוורי ולרבא אפילו חוורי לרבי שמעון הוי שינוי ואינו מצטרף ורבא דלא אוקמה כאוקמתיה דרבי חייא דילמא משום דקסבר דכבריה לאו ליבון מיקרי אלא צביעה שתיקנו בגפרית. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו וחכמים אומרים מצטרף דליבון לא הוי שינוי ואוקימנא אף על גב דכבריה כברויי אי נמי דסרקיה סרוקי דרבי שמעון סבר קנייה בשינוי ורבנן סברי כיון דמעיקרא חוורא הוה אף על גב דהשתא איחוור טפי לא הוה שינוי דהא לא אישתני חזותיה לגמרי וקיימא לן כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. הלכך ברייתא צמר וליבנו פשתן וניקהו משלם כשעת הגזלה לא מיתוקמא אלא אליבא דרבי שמעון ולית הלכתא כוותיה. ע"כ.

ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו עצים ועשאן כלים או צמר ועשאן בגדים קנה ואפילו עצים ששיפן צמר שליבנו לעשות ממנו בגד ואין צריך לומר צבעו הרי זה שינוי מעשה וקנאו. וכן באבנים וסתתן ובפשתן ונקהו מן הנעורת ואין צריך לומר עצים ששיפן ונעשו כלי בשפויין כגון בוכנא וצמר שעשאו בלא טויה ואריגה כגון לבדין שקנה שהרי אין אלו חוזרין לברייתן. שינוי החוזר לברייתו כשהיה אינו שינוי. מעתה גזל נסרים ועשה מהן תיבה אף על פי שדבקן במסמרים לא קנה שכל זמן שירצה מנתקן וחוזרים נסרים כשהיו. ואין הדין כן בצמר טווי ועשאו בגד אף על פי שאפשר לסתרו ולהיות חוטין כבתחילה שכל כיוצא בזה פנים חדשות הן כמו שיתבאר שכבר נפסדה צורת החוט כשהיה בגד. ע"כ.

וכתב הר"מ ז"ל מסרקסטה גזל נסרים וקבע בהן מסמרים ויתדות ועשה מהן תיבות או דלתות משלם או כמה שהן עכשיו ונוטל מן הנגזל שכר פעולתו וכדי הוצאתו הפחותה מן השבח אף על פי שנתיאשו הבעלים לא קננהו בהאי שינוי כיון דחוזר לברייתו ואי אמר גזלן מסמרים אני נוטל נראה לומר דדינא קאמר או ליתיב ליה כל מאי דחזי ליה לגזלן באגר עבידתא. ע"כ.

עוד כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל לענין ראשית הגז. כבר ביארנו שהשינוי מפקיע את החיוב לגמרי שאינו חייב להחזיר אף הדמים והוא שאמרו שאם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ומכל מקום ליבנו ולא צבעו חייב בראשית הגז. כבר ידעת שאין חייב בראשית הגז עד שיהיו לו חמש צאן ושתעלה גיזתן למשקל ששים סלעים כמו שיתבאר במקומו אחר שהצבע מפקיע את החיוב והיו לו חמש וגזז האחת וצבעה הרי כולן פטורות וכן גזזה וטוואה או ארגה אבל הליבון אינו מפקיע כמו שביארנו ומצטרף על האחרות לחייבן.

צבע זה שהוא נקרא שינוי לענין ראשית הגז ולענין גזלה דוקא צבע שאינו יכול להעבירו על ידי צפון רצה לומר בורית או בדבר אחר כגון שצבעו בקלא אילן או כיוצא בו בצבעים שאין יכול להעבירן הא צבע שיכול להעבירו חוזר לברייתו הוא ואינו שינוי לא לענין ראשית הגז ולא לענין גזלה.

ליבון זה שאמרנו לענין גזלה בצמר שהוא שינוי יראה מסוגיא זו שאף בליבון לבד הוא אף על פי שלא ניפצה ביד ולא סרקה במסרק ולא ליבנה בגפרית אלא ליבון במים לבד והוא הנקרא בכאן חווריה ולענין ראשית הגז אינו שינוי אף בניפוץ או סרוק או ליבון בגפרית. ויש שמשוים את המדות בין גזלה לראשית הגז ומפרשים שזה שבגזלה החזקנוה שינוי דוקא בסירקא או בליבנה בגפרית וזה שאמרנו שבראשית הגז לא החזקנוה בשינוי בשלא סירקה או שלא ליבנה בגפרית. וגדולי המחברים נראה מדעתם שהגזלה נקרא שינוי בניפוץ ובראשית הגז אינו שינוי בשום דבר. וחכמי הדורות שלפנינו פסקו שאינו שינוי לעולם לא בניפוץ וסירוק ולא בליבון על ידי גפרית. ונראין הדברים כשיטתנו ואף על פי שהקשו בגמרא מזו לזו רוצה לומר מראשית הגז לגזלה אינן דומות זו לזו על הדרך שביארנו. ע"כ.

רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן:    תימה הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג וכו' כמו שכתוב בתוספות. ופירש הרשב"א דרבי שמעון בן יהודה אטוואו או אארגו נמי פליג וצבע מצטרף דקאמר לרבותא נקיט דאפילו צבעו מצטרף וכל שכן טוואו או ארגו. ע"כ.

עוד כתוב בתוספות אלא כלומר בשיטה אחת הן וכו'. פירוש דכל אחד מיקל בשינוי טפי מבר פלוגתיה ולא ממש זה כמו זה. הרא"ש ז"ל.