שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק ו/דף סא

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סא עמוד א עריכה

בשלמא למאן דאמר הני תרתי: היינו דקתני ולא אבה דוד לשתותם דמשמע שלא קבל את שתיהן אלא למאן דאמר טמון באש מכדי גמרא שלחו ליה מאי לא אבה לשתותם דמשמע שלא קבל כל מה שאמרו. הראב"ד ז"ל.

מאי ולא אבה דוד לשתותם: מה שהקשו התוספות על פירוש רש"י ז"ל אין קשה רק לרבי יהודה דלרבנן לא שייך למימר כיון דאיכא איסורא כיון דכל אדם פטור. הר"א מגרמישא ז"ל.

וכתב תלמיד הר"פ ז"ל מכאן קשה לפירוש הקונטרס שפידש לעיל דמעשה בא לפניו וכו'. ככתוב בתוספות. מיהו יש ליישב פירוש הקונטרס דלגבי טמון לא שייך למימר אבל אתה מלך דהכי נמי שייך גבי גלוי כמו גבי טמון. ע"כ.

וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל יש מקשים להא דפירש רש"י לעיל טמון באש קא מיבעיא ליה שמעשה בא לפניו במחנה ששרפו אנשיו גדיש ישראל ונצרך לשאול אם חייבים בטמון שבתוכו ואמאי לא משני הכא שלא רצה לפטרם אף על גב דקיימא לן כרבנן. ולאו קושיא היא דודאי להנך דלעיל דאיסורא איכא ושרו ליה משום דהוה מלך צריך לומר שלא רצה לשתותם אלא הכא מאי איסורא איכא דהא פטורא דהכא לאו משום דמלך הוא מדלא מסיק אבל אתה מלך. ע"כ.

עברה גדר שהוא גבוה: כתבו בתוספות ונראה לר"י דאיירי שאין הגדר גבוה מן השלהבת שאם היה גבוה יותר מאי קא מפליג וכו' עד כיון שהגדר גבוה מן השלהבת עצמה אף על פי שיש לפרש נכפפה נקטפה כדמשמע בירושלמי שהרוח קוטפת ומוליכה למרחוק אפילו תהא נקטפת כמה פעמים כיון שהגדר גבוה למעלה הימנה מה יכולה להזיק אלא ודאי כשאינו גבוה מן השלהבת וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנץ.

אמר רב פפא תנא דידן חשיב מלמעלה למטה וקא עסיק בפיטור ואיהו דקא פטר בארבע אמות ותנא ברא קא עסיק בחיוב ואיהו דקאמר עד ארבע אמות חייב ולאו ארבע אמות בכלל אלא משום דהוה עסיק בחיובי נקט ואזיל עד ארבע אמות חייב. הראב"ד ז"ל. וכן פירש רש"י ז"ל והתוספות והרשב"א ז"ל.

וה"ר יהונתן ז"ל פירש איפכא וז"ל במשנה עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות. מפרש בגמרא דעד ארבע אמות רוצה לומר ועד ולא עד בכלל דהכא קא חשיב ממעלה למטה שש אמות פטור דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה וכן מחמש אמות וכן מארבע אמות וחצי פטור אבל מארבע אמות לחודייהו חייב. והכי תניא בהדיא בברייתא עברה ארבע אמות חייב ויותר מארבע אמות דאמרינן דפטור ובלבד שיהא גובה הגדר משפת קוצים ולמעלה יותר מארבע אמות. ע"כ.

והרא"ה ז"ל פירש וזה ללשונו תנא ברא קא חשיב ממטה למעלה אמר שתי אמות חייב שלש אמות חייב עד ארבע אמות חייב וארבע אמות מצומצמות לא ידעינן טעמייהו ולא איכפת לן נמי דהא קיימא לן דבידי אדם אי אפשר לצמצם. ע"כ.

והא תניא עברה גדר וכו': אומר ר"י דאי גרסינן בברייתא עד וכו' ככתוב בתוספות עד סוף הדיבור. ובענין זה שייך לדקדק בפרק הזהב גבי הא דתנא כמה תהא הסלע חסרה ולא תהא בה אונאה. תוספות שאנץ.

רבה אמר ארבע אמות שאמרו אפילו בשדה קוצים: כלומר אפילו שדה שלאחר הגדר שדה קוצים שהאש שולטת בהם וקופצת עליהם יותר מן הכל. אמר רב פפא ומשפת קוצים ולמעלה ארבע אמות ובהכי סגי אפילו אינו גבוה כלל מצד האש כיון שגבוה מצד הקוצים ארבע אמות. אמר רב לא שנו אלא בקודחת שמתמרת ועולה אבל בנכפפת אפילו יש גדר גבוה מאה אמות מן העצים לאש חייב כיון שמצד האש אין גדר גבוה כלל. הרא"ה ז"ל.

אבל רש"י ותוספות והרשב"א והראב"ד פירשו שהשדה קוצים דאמר רבא הוי מצד האש אלא שהרשב"א והראב"ד ז"ל לא גרסינן בדברי רבא אפילו. ולפי פירוש הראב"ד ז"ל דדוקא בשדה קוצים מפני שהאש של קוצים מוציא ניצוצות וזיקות יותר משאר עצים אבל בשאר עצים די לו בגדר גבוה עשרה כדאיתא בברייתא דלקמן. אבל הרשב"א ז"ל כתב בפירושו הוי כמו אפילו ובספרים שלנו גרסינן אפילו בהדיא וכן היא גירסת רש"י ז"ל. עיין שם.

וזה לשון הרשב"א ז"ל אמר רבא ארבע אמות שאמרו בשדה קוצים פירוש אפילו בשדה קוצים אף על פי שנוחין להדליקם באש. ומיהו בשדה דעלמא נמי צריך גדר ארבע אמות. ואמר רב פפא משפת קוצים ולמעלה פירוש רב פפא לא לפרש גדר ארבע אמות דמשנתנו בא ולומר דאותן ארבע אמות לא משפת עצי הדליקה אלא משפת קוצי השדה ואף על פי כן בעצי הדליקה שוה עם הגדר. אלא ודאי גדר ארבע אמות דמשנתנו מצד הדליקה קאמר והיינו דקתני עברה גדר אלא רב פפא אתא לפרש דמשנתנו ארבע אמות לכל צד קאמר ולומר שצריך להיות גדר גבוה ארבע אמות אף משדה קוצים כמו שצריך מצד הדליקה ארבע אמות משפת עצים.

ומיהו בשלהבת הדליקה אין הקפדה אלא אפילו היתה עולה למעלה מן הגדר. ותדע מדחלקו בין קולחת לנכפפת ואם השלהבת אינה עולה למעלה מן הגדר כי נכפפת מאי הוי והלא הגדר מפסיק ועומד בפניה. ומיהו אין ראיה זו לפי גירסת הספרים דגרסינן אבל בנכפפת אפילו מאה אמה דלפי גירסא זו קאי אגדר. אבל רוב הספרים גרסי אבל בנכפפת אפילו מאה מיל ולפי גירסא זו לא קאי אגדר דבגדר לא שייך מיל אבל בדרך רשות הרבים דמתניתין קאי. ע"כ.

אלא בקולחת: הא דתנן אם עברה רשות הרבים פטור דוקא בקולחת כעין קילוח שהיא עולה ביושר ואין הרוח כופפת אותה ואף על פי כן אם אין שם שיעור דרך רשות הרבים חייב כי פעמים שהיא מדלגת מכח עצמה אבל אם היתה הרוח כופפת אותה והיא קולחת ודולקת ועצים מצוים בה אפילו עד מאה מיל חייב שאם היו עצים מצוים בה בסוף מאה מיל והלכה ודלקה בהם חייב מפני שדרך הרוח להוליכה כמה מיל. ושמואל אמר לא שנו אלא בנכפפת אבל בקולחת אפילו דרך כלשהו פטור. תניא כוותיה דרב וכו' אבל בנכפפת ועצים מצויים לה אפילו מאה מיל חייב אבל אם עברה גדר גבוה עשרה או נהר או שלולית אפילו בנכפפת פטור מפני שהגדר מפסיק והמים מפסיקים אותה. הראב"ד ז"ל.

אבל בנכפפת וקוצים מצוים לה אפילו מאה מיל חייב: פירוש קוצים מצוים בסוף מאה מיל ודלקה בהם. וקשיא למה לי למימר וקוצים מצוים לה קוצים למעוטי מאי ואולי אם נאחז בעצים עבים או בקורות כל שהוא רחוק כל כך פטור דמכת שמים היא זו. אבל בירושלמי משמע דמצוים לה דקתני לא בסוף השיעור הזה קאמר אלא עצים מצוים לפניה להיותה דולקת והולכת דגרסינן התם רבי אליעזר אומר שש עשרה כדרך רשות הרבים ובשעת הרוח מאה אמה תנא מעשה בערב שקפץ יותר משמונה עשרה אמה והזיק אמאי שקפץ אבל אם היו עצים מצוים לפניו או שהיה מטפטף והולך עד מיל חייב. עד כאן. אלא שגם זה לא נתחוור הפירוש בעיני שאילו היו העצים מצוים לפניה וקופצת מקוצים לקוצים פשיטא. ושמא קא משמע לן שאין אומרים בכי הא מכת שמים היא וכאנוס הוא וכעין שאנו פוטרין בקולחת אף על פי שנאחז האור בקוצים כל שעברה יותר משש עשרה אמות. הרשב"א ז"ל.

שמחלקת שלל לאגפיה וכו': פירוש כשגדלה אמה מתמלאה מן המים הבור והשיחין והמערות המשקים בהם שדות והשתא ניחא שפיר לישנא דמתחלקת שלל מן המים שבאמה. ובקונטרס פירש בענין אחר. תלמיד הר"פ ז"ל.

ומאן דאמר אמת המים וכו': ומסתברא דדוקא גבי פאה הוא ומשום דאיכא למימר האי טעמא אבל הכא גבי דליקה הא והא קריא שלולית וחד דינא אית להו. הרא"ה ז"ל.

דף סא עמוד ב עריכה

המדליק בתוך שלו וכו': מה שחזרו ושנו המדליק בתוך שלו כאלו הוא פלוגתא בפני עצמה היינו מפני שרצו לעשותה מחלוקת אחר סתם ולומר דסתם דמתניתין ששנינו או שעברה דרך רשות הרבים פטור לאו כולי עלמא היא אלא מחלוקת רבי אליעזר ורבנן היא ולית הלכתא כאותו סתם אלא כמחלוקת ומן המחלוקת אפסיקא הלכתא כרבי שמעון וכו'. הרשב"א ז"ל.

רבותי הורו שיש חילוק בין מדליק בתוך שלו למדליק בתוך של חבירו שהמדליק בתוך שלו די לו בהרחקה בלא גדר ונהר ודרך הרבים ולא אמרו גדר גבוה אלא במדליק בסמוך אבל בשל חבירו הואיל ושלא ברשות הדליק צריך לגדר ונהר וכל שכן שמדליק בתוך שלו דיו באלו בלא הרחקה. וכן הורו שבכלל מה שאמר רבי שמעון שהכל לפי הדליקה רבה ענינים שלא הזכרנו כגון שלא היה שם הפסק ולא שיעור הרחקה אלא שהדליק בשלו אפשר שהדליקה כל כך מעוטה שאין לחייב בה וכן הרבה דברים כיוצא באלו. הרב המאירי ז"ל.

אינו משלם אלא או גדיש של חטים או גדיש של שעורים: פירוש שרואים מקום כלים כאלו מלא תבואה אם חטים חטים אם שעורים שעורים ודבר הידוע לכל ושהכל סבורין כן דעומרים שבתוכו לא חשיב טמון. היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב הא פרישנא לעיל דאו או קתני ומאי דתני לה גבי גדיש הא קא משמע לן דאף על גב דמצד שהוא עומד אינו רואה לא חשבינן לה להאי נמי טמון כיון דאפשר לראותו בשום צד. הרא"ה ז"ל. וכבר האריכו בזה התוספות לעיל פרק ב' דף כ"ב ב'.

עבד כפות וכו'. פטור: וצריך עיון אישן אי מחייב אי אמרינן הוי ליה לאיתעורי. ונראה לומר דאם נשרף הגדי והגדיש ראשונים ואחר כך נשרף העבד שהוא חייב על תשלומי הגדיש והגדי. והיכא דאין ידוע או שנשרף הכל כאחד הוא שפטור מכל התשלומין. הר"מ ז"ל מסרקסטה.

ומודים חכמים לרבי יהודה וכו': חכמים דפטרי אטמון הני מילי בהדליק בתוך שלו לבשל תבשילו ודי לקנסו במה שגלוי שהרי ברשות הדליק ולא פשע כל כך אבל במדליק את הבירה כלומר שנכנס בחצר חברו שלא ברשות ובשל שם תבשילו ובאה רוח מצויה והדליקה את הבירה מיחייב על כל טמון שבעולם דלא משום אשו מחייבינן ליה אלא משום אדם המזיק בידים חשבינן ליה ועל כל דבר שרגיל להצניע בבתים כסף או זהב חייב אם ידוע בעדים שיש שם כסף או זהב פשיטא דחייב לשלומי אלא אפילו ליכא סהדי אבל הוא טוען שהיה לו בבירה כלי כסף וכלי זהב נאמן ובשבועה. ה"ר יהונתן ז"ל.

במדליק את הבירה: משמע דרבנן מודו לרבי יהודה בדבר שדרכו להטמין. וקשה דהא מדתני רישא וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים ושל שעורים משמע דאפילו מוריגין שדרך להניח בגדיש לא משלם אלא גדיש לבדו. וי"ל דרישא מיירי במדליק בתוך שלו ולכך מפטר אפילו בדרכו להטמין דגלי קרא דבעינן דומיא דקמה והכא במדליק בתוך שלו איירי כדכתיב כי תצא אש ובסיפא במדליק בתוך של חבירו דבהכי לא מיירי קרא ולכך מודו רבנן דמחייב בדבר שדרכו להטמין אבל מכל מקום בדבר שאין דרכו להטמין פטור דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה הלכך לא פשע. דברי הכל משלם כל מה שבתוכו פירוש אפילו בדברים שאין דרכו להטמין כדמוכח בסמוך כמו שאפרש בעזרת השם יתברך. תלמיד הר"פ ז"ל.

אמר רב כהנא מחלוקת וכו': מסתברא דהכי פירושו מחלוקת במדליק בתוך שלו שבזו לרבי יהודה דמחייב טמון באש חייב אפילו על הכלים הראויין להיות בתוך הגדיש כמוריגין וחכמים פוטרין אפילו על המוריגין לפי שהתורה פטרה על הטמון באש ואינו משלם אלא גדיש של חטים ושל שעורים בלבד אבל במדליק בתוך של חבירו בזו לא נחלקו שלא באש זה פטרה בו התורה את הטמון דכי תצא אמר רחמנא כלומר יצאה ממקום אחר ובאה ודלקה בגדיש של אחרים אבל במדליק בתוך של חבירו לא פטרה והילכך בין לרבי יהודה בין לרבנן חייב על הטמון הראוי להיות בתוכו דהיינו מוריגין בגדיש או אפילו כלי כסף וארנקי בבירה אבל ארנקי בגדיש אפילו לרבי יהודה פטור שאינו חייב לעולם אלא על כל מה שראוי לתת לתוכו וכדקתני במתניתין ומודים חכמים וכו' אלמא אין חכמים מודים אפילו במדליק בתוך של חבירו דהיינו בירה אלא במה שדרך בני אדם לתת לתוכו הא ארנקי בגדיש לא.

ומדרבנן נשמע לרבי יהודה שאילו רבי יהודה חייב אפילו ארנקי שבגדיש וחכמים פוטרים בו ומאי מודים דמאחר ואין מודים אלא בדבר ששוים גבי שניהם במדה אחת שאם לא כן אפילו במדליק בתוך של חבירו עדיין היא מחלוקת אלא ודאי לרב כהנא לא נחלקו במה שאין ראוי לינתן בתוכו. והקשה לו רבא אפילו הכי מדתני סיפא מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה דהיינו ודאי בתוך של חבירו אמאי שינה מגדיש דאפליגו בה ונקט בירה כיון שהדין אחד בגדיש כמו בבירה דכאן וכאן בין למר ובין למר אינו חייב אלא על מה שראוי להיותו בתוכו לפלוג בגדיש עצמו ולענין מוריגין שבתוכו. אלא אמר רבא בגדיש עדיין היא מחלוקת ומשום הכי לא הוה אפשר למנקט הודאה בגדיש אלא בבירה בלחוד ובתרתי פליגי בגדיש פליגי בארנקי דאפילו ארנקי שאין ראוי לינתן בגדיש מחייב רבי יהורה ורבנן לא מודו ליה בהא אפילו במדליק בתוך של חבירו אבל בבירה שדרך בני אדם ליתן שם כל דבר חייב. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון תוספות שאנץ אלא אמר רבא בתרתי פליגי. נראה דדייק רבא משום דרישא על כרחך במדליק בתוך שלו או שניהם בתוך שלו וסיפא על כרחך במדליק בתוך של חבירו דאי אפשר לומר שניהם בתוך שלו או שניהם בתוך של חבירו דאם כן קשיא רישא לסיפא דרישא קתני גדיש וממעט אפילו מוריגין וכלי הבקר שדרך להניח וסיפא קתני דחייב בדבר שדרך להניח. והשתא סיפא מוכחא דבתרתי פליגי מדנקט מודה בבירה משמע שאינו יכול למצוא דמודים רבנן לרבי יהודה בכעין מחלוקותם שחייבו בכל אלא בבירה שדרך להניח כל דבר בבתים אבל בגדיש לא היה מתחייב בארנקי שמע מינה דבמדליק בתוך של חבירו לרבנן בדבר שדרכו להניח חייב ובאין דרכו פטור ובמדליק בתוך שלו פטור אפילו בדבר שדרכו להניח. ודייקינן מינה נמי דלרבי יהודה אפילו במדליק בתוך שלו חייב בכל דבר אפילו בארנקי בגדיש דאי במוריגין דוקא מחייב רבי יהודה הוי מצי לאיפלוגי בדידה ולמימר מודים במדליק בתוך של חבירו בגדיש דחייב במוריגין אף על פי שלא היה מוצא בכל דבר לא היה לו לחוש על זה דדברי רבי יהודה נמי אינם בכל דבר וטעמייהו יש לפרש דרבי יהודה לא פטר בטמון כלל ככתוב בתוספות. ע"כ.

וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל ליפלוג וליתני בדידה וכו'. ודילמא פליגי בארנקי בגדיש ורבנן מוקמי קרא דפטרה טמון בדמסתבר וצריך למצוא הוראה בארנקי לכך נקט בירה. עוד כתוב בתוספות אם רצה לומר רב כהנא מחלוקת בתוך שלו ופליגי במוריגין. אומר מהרא"ל דמצינן למימר הכי אף על גב דקאמר כל מה שבתוכו דהכי פירושו כל מה שדרך להיות בתוכו. ואין זה דוחק דהכי פירושו דקאמר בסמוך בברייתא.

עוד כתוב בתוספות ועוד שקשה לשון המשנה ולא נקט פירכא אלימתא דדילמא דעת רב כהנא כמו דרך ראשון אלא אמר רבא. כתבו בתוספות וחכמים פוטרים אפילו במוריגין. התוספות היה להם להוכיח זה דאם לא כן לא היה חילוק בין מדליק בשלו לשל חבירו. ע"כ.

וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל ליפלוג וליתני בדידה. תימה אמאי לא משני במדליק בתוך שלו קמיירי. וי"ל דעל כרחך סיפא דקתני במדליק הבירה דמודים חכמים דחייב לאו במדליק בתוך שלו מיירי דהא קתני ברישא גבי גדיש דפטור במדליק בתוך שלו לרבנן אפילו בכלי בקר ומוריגי בהמה דשכיחי להטמינם שם ומפיק לה בעירו דומיא דקמה שבגלוי דהיינו אש דקרא דכתיב כי תצא אש משמע שהדליק בתוך שלו קאמר לה כתב קמה שבגלוי ואם כן אמאי מודה בבירה משום דדרך בני אדם להטמין. אלא על כרחך סיפא במדליק בתוך שלו מיירי ואיצטריך לשנויי דבתרתי פליגי ומוכח דבמדליק בתוך של חבירו מדנקט מודים חכמים בבירה משמע דלא משכחת לרבנן דמחייב על הכל אלא בבירה דדרך להניח שם כל דבר אבל בגדיש לא מחייב בארנקי הואיל ואין דרכו להניח בגדיש ואף על פי שהדליק בתוך של חבירו ובמדליק בתוך שלו אף בדבר שדרכו להטמין פטור לרבנן שמעינן מרישא כדפריך מקמה.

ואיכא למידק נמי דלרבי יהודה במדליק בתוך שלו חייב בכל דבר אפילו ארנקי בגדיש דאי לא מחייב רבי יהודה אלא במוריגין בגדיש לפלוג בגדיש עצמו ולימא ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק בתוך של חבירו בגדיש שחייב במוריגין וכלי בקר ואף על פי שלא מוצא לרבנן בכל דבר אין לחוש דבזה הואיל ורבי יהודה נמי לא חייב בכל דבר דשייך ומודים למאי דמיירי בה רבי יהודה. אלא ודאי בכל דבר מחייב רבי יהודה דסבירא ליה דלא פטר רחמנא שום טמון ולכך צריך לומר מודים חכמים בבירה שחייב בכל דבר. ע"כ.

וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל לפלוג וליתני בדידה פירוש בדידה בגדיש ואמאי נקט בירה. וא"ת והשתא נמי קמיפלגי בדידה במדליק בתוך שלו. וי"ל דעל כרחך סיפא במדליק בתוך של חבירו דאם לא כן קשיא רישא אסיפא כדפירשתי אמשנה ואם כן לפלוג וליתני בדידה ולהוי כולה בגדיש. ואם תאמר דילמא להכי נקט בירה משום דבירה משכח דרבנן מודו אפילו בדבר שאין דרכו כגון ארנקי מדקתני שכן דרך בני אדם להניח בבתים אבל בגדיש לא הוו מחייבי רבנן בארנקי רק בדברים שדרכן להטמין כגון מוריגין וכלי בקר אף על גב דרב כהנא אמר דברי הכל משלם כל מה שבתוכו מכל מקום איכא למימר דלאו בכל דבר קאמר אלא בדברים שדרכן להטמין דוקא והכי אשכחן בברייתא בסמוך דקתני במילתייהו דרבנן במדליק של חבירו דמשלם כל מה שבתוכו ולא מיירי רק בדבר שדרכו להטמין כדמסיק רבא גופיה. וי"ל דעל כרחך רב כהנא בעי למימר אפילו בדברים שאין דרכן להטמין מדמסיים במילתיה דברי הכל משלם כל מה שבתוכו משמע לישנא דדברי הכל מחייב לרבנן כמו לרבי יהודה דרבנן שוו לרבי יהודה לגמרי במדליק בתוך של חבירו ורבי יהודה מחייב אפילו בדבר שאין דרכו להטמין במדליק בתוך שלו דהוא הדין במדליק בתוך של חבירו דליכא שום חילוק לרבי יהודה.

וא"ת והיא גופה מנלן דרבי יהודה מחייב אליבא דרב כהנא בכל דבר אימא דוקא בדברים שדרכן להטמין הוא דמחייב אבל בדברים שאין דרכן להטמין פטור משום דהוי ליה אונס. יש לומר דעל כרחך רבי יהודה מיחייב בכל דבר מדקתני במתניתין מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה כלומר אף על גב דפליגי עליה בגדיש מודו ליה בבירה מכלל דרבי יהודה מחייב בגדיש כל מה שמחייבין רבנן בבירה והיינו אפילו ארנקי אלמא מחייב רבי יהודה אפילו ארנקי בגדיש אף על פי שאין דרכו להטמין ומדקאמר רב כהנא דברי הכל וכו' משמע שיהו שוים רבנן לרבי יהודה ואם כן מחייבי אפילו בדברים שאין דרכן להטמין ולהכי פריך לפלוג וליתני בדידה בגדיש.

אלא אמר רבא בתרתי פליגי וכו' ממתניתין דייק רבא דפליגי בתרתי דעל כרחך סיפא במדליק בתוך של חבירו דאם לא כן קשיא רישא אסיפא ומדשבק גדיש ונקט בירה שמע מינה דבמדליק בתוך של חבירו רבנן מחייבי דוקא דרכו להטמין אבל אין דרכו להטמין ודאי פטור ולכך נקט בירה לאשמועינן דשם מודו רבנן ומחייבי בכל דבר לפי שדרך להניח כל דבר בבתים אבל בגדיש לא מצית משכחת דלחייב בכל דבר לרבנן אף במדליק בתוך של חבירו שמע מינה המדליק בתוך של חבירו לרבנן דרכו להטמין חייב אין דרכו להטמין פטור ושמעינן ליה לרבי יהודה דמחייב אפילו בדבר שאין דרכו להטמין בתוך של חבירו.

ומשמע לישנא דרבי יהודה מחייב בגדיש כל מאי דמחייבי רבנן בבירה ושמעינן נמי לרבנן דבתוך שלו דרבנן פטרי אפילו דרכו להטמין כדקתני רישא אינו משלם אלא גדיש של חטים כדפירש לקמן ולרבי יהודה דמחייב אף באין דרכו להטמין גם במדליק בתוך שלו דאי לא מחייב רבי יהודה במדליק בתוך שלו רק בדבר שדרכו להטמין לפלוג וליתני בדידה בגדיש דמודים חכמים לרבי יהודה בגדיש במדליק בתוך של חבירו דמחייב שדרכו להטמין כדקא מחייב נמי רבי יהודה במדליק בתוך שלו הילכך לא מצי משכח שיהו מודים חכמים לרבי יהודה דהיינו בכל דבר רק בבירה. ע"כ.

והראב"ד ז"ל פירש וז"ל אבל מדליק בתוך של חבירו משלם כל מה שבתוכו דלא אמרינן מה קמה בגלוי אף כל בגלוי אלא לענין כי תצא אש מעצמה דהיינו מדליק בתוך שלו וכו'. אבל מדליק בתוך של חבירו הכל חייב דמזיק בידים הוא ולא גרע מישן. אי הכי דמדליק בתוך של חבירו ליכא פלוגתא בינייהו אדתני אבל במדליק את הבירה שחכמים מודים לרבי יהודה אפילו בשדה נמי דמדליק הבירה ודאי מדליק בתוך של חבירו הוא. דאי במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בירת חבירו אמאי מודים לו והא טמון הוא וטעמייהו דרבנן בטמון לאו משום דרך ולאו דרך הוא אלא מאו הקמה מה קמה וכו' ואם כן מאי איריא בירה אפילו שדה נמי. אלא אמר רבא בתרתי פליגי וכו' ואי קשיא מנא ליה לרבא דבתרתי פליגי דילמא בין במדליק בתוך של חבירו בין במדליק בתוך שלו לא פליגי אלא בדברים שאין דרכן להטמין אבל בטמון לא פליגי. הא לאו קושיא היא דקאמרי רבנן אינו משלם אלא או גדיש של חטים או גדיש של שעורים ואלו מוריגין וכלי בקר לא ואף על גב דדרכן להטמין אותם בגדיש אלא משום טמון פטרי ליה רבנן. ע"כ.