בבא קמא סא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
באגני דארעא מקרו:
מתני' המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור ר"א אומר ט"ז אמות כדרך רה"ר רבי עקיבא אומר חמשים אמה ר"ש אומר (שמות כב, ה) שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה:
גמ' ולית ליה לר"ש שיעורא בדליקה והתנן לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גבו גובה ד' אמות היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק ר' שמעון אומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכל לפי גובה הדליקה אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' שמעון וכן אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר"ש:
מתני' המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו ר"י אומר משלם מה שבתוכו וחכ"א אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור ומודים חכמים לר"י במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים:
גמ' אמר רב כהנא מחלוקת במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו דר"י מחייב אנזקי טמון באש ורבנן פטרי אבל במדליק בתוך של חבירו דברי הכל משלם כל מה שבתוכו א"ל רבא אי הכי אדתני סיפא מודים חכמים לר"י במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים לפלוג וליתני בדידה בד"א במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו אבל מדליק בתוך של חבירו דברי הכל משלם כל מה שהיה בתוכו אלא אמר רבא בתרתי פליגי פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו דר"י מחייב אטמון באש ורבנן סברי לא מחייב ופליגי נמי במדליק בשל חבירו דר"י סבר משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי ורבנן סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר הוא דמשלם כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם תנו רבנן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו ר"י אומר משלם כל מה שהיה בתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין ורואין מקום כלים כאילו הוא מלא תבואה
רש"י
עריכהבאגני - כמו באגנות (שמות כד) קוניי"ש בלע"ז:
מתני' באמצע בית כור - אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור ובקולחת שדילגה וכדאוקימנא אבל נכפפת בוערת והולכת כל שעה אפילו עד מאה מיל חייב:
הכל לפי הדליקה - קס"ד ה"ק הכל ישלם כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב:
גמ' לא יעמיד - בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה:
מעזיבה - טיח של סיד על תקרה ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג) ויעזבו (את) ירושלים עד החומה:
ובכירה - שפחותה מתנור ואין מבעירין בתוכה אש גדול:
לפי גובה - כשהאש גבוהה וגדולה קופצת למרחוק:
מתני' אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין - אם חטין חטין אם שעורין שעורין:
היה גדי כפות לו כו' חייב - על הגדי דבעלי חיים נמי אתרבו מאו הקמה ומשום דקם ליה בדרבה מיניה ליכא למפטריה דאינו חייב מיתה על העבד דהואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומים אבל היה עבד כפות לו פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש דחייב מיתה על העבד דכתיב נקם ינקם (שמות כא) וקם ליה בדרבה מיניה ואפי' לא התרו בו שאינו נהרג הא קי"ל (כתובות דף לד:) דחייבי מיתות שוגגין פטורין ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות ואיידי דנקט בעבד נקט בגדי ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט סמוך פטור דהיה לו לברוח והכי קאמר היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור ואע"ג דפשיט בשילהי פ' שני (כז.) שורו כממונו דאם הניח גחלת עליו ונשרף חייב התם הוא דהניח על גבי שור דלא היה לו לשור ליטול אבל הכא היה לו לברוח:
גמ' בתוך של חבירו - אין לו רשות והוי כמאבד בידים:
במדליק את הבירה - בתוך של חבירו הוא ואפ"ה יהיב טעם משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים אבל גדיש לא:
בדידה - בגדיש ולשמעינן אע"פ שאין דרך להטמין בו חייב הואיל והדליק לתוך של חבירו וכ"ש בירה:
בתרתי פליגי [פליגי] במדליק בתוך שלו כו' - ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור ור' יהודה מחייב אטמון ובכלים ל"ש אותן שאין דרכן להטמין ול"ש אותן שדרכן להטמין:
בבירה - מגדל גדול:
מוריגין - קרשים [נקובים] ובהן יתידות ודשין בהן את התבואה:
תוספות
עריכהולית ליה לר"ש שיעורא. קס"ד הכל לפי היזק הדליקה ישלם אפילו אין ראוי לעבור:
לא יעמיד אדם תנור בתוך ביתו כו'. שיכול לעכב עליו בעל העלייה אם הבית של אחד והעלייה של אחר היה מעמידו בעלייה בעל הבית מעכב ובקונטרס פירש לענין בני העיר שמעכבין עליו וכמו שפירש ניחא דהוי דומיא דאינך. : מתניתין דהתם בפרק לא יחפור ' (ב"ב דף כ:):
לפלוג וליתני בדידה. וא"ת השתא נמי קא מפליג בדידה במדליק בתוך שלו וי"ל דע"כ סיפא בתוך ביתו של חבירו מדליק דאי במדליק בתוך שלו אע"פ שדרך בני אדם להניח בבתים היה פטור דהא קתני רישא וחכ"א אינו משלם אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין משמע דאפילו מוריגים וכלי בקר שדרך להניח בגדיש לא משלם אלא גדיש לבדו והשתא בכל ענין שנעמיד דברי רב כהנא פריך רבא עליה שפיר דאם ר"ל רב כהנא מחלוקת בתוך שלו ופליגי במוריגין וכלי בקר דר"י מחייב וחכמים פוטרין אבל במדליק בשל חבירו אפילו רבנן מחייבי אמוריגין וכלי בקר אם כן שפיר פריך דליפלוג בדידה בגדיש עצמה דהא בירה נמי לא מיתוקמא אלא במדליק בשל חבירו ואם ר"ל רב כהנא מחלוקת במדליק בתוך שלו דפליגי אפילו בארנקי דר' יהודה מחייב אע"פ דאין דרך ארנקי להניח בגדיש ורבנן פטרי אפי' במוריגין כדפרישית מ"מ כשמסיים אבל במדליק בתוך של חבירו ד"ה משלם כל מה שבתוכו אפילו אארנקי נמי קאי דמשמע ד"ה משלם כל מה שבתוכו לרבנן כמו לר"י הלכך פריך שפיר לפלוג וליתני בדידה דלשמעינן אפי' ארנקי בגדיש דאין דרכו להניח דהוי רבותא טפי ועוד שקשה לשון המשנה דקתני שדרך בני אדם להניח בבתים דאפי' אין דרך נמי מחייבי רבנן במדליק בתוך של חבירו:
אלא אמר רבא בתרתי פליגי [פליגי] במדליק בתוך שלו כו'. דר"י מחייב אפי' ארנקי בגדיש שאין דרך להניח מדנקט מודים חכמים במדליק את הבירה דלכך נקט בירה שרוצה למצוא שיחייבו רבנן אפי' בארנקי כמו ר"י ואי רבי יהודה לא מחייב במדליק בתוך שלו אלא דוקא במוריגין הוה ליה לפלוגי בדידה ולימא דמודים חכמים במדליק גדיש של חבירו דחייב במוריגין אלא ודאי מחייב ר"י במדליק בתוך שלו אפי' בארנקי בגדיש ורבנן לא מחייבי אפי' במוריגין דקתני אינו משלם אלא גדיש של חטים כו' ופליגי נמי במדליק בתוך של חבירו דר' יהודה מחייב אפי' בארנקי בגדיש ורבנן לא מחייבי אלא במוריגין של חבירו שדרכו להניח בגדיש או ארנקי בבית שדרך להניח כל דבר בבתים וטעמייהו יש לפרש דר' יהודה לא פטר בטמון כלל ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש (ומשמע) דאיירי דמדליק בתוך שלו אבל במדליק בתוך של חבירו מחייב בדבר שדרכו להטמין דלא אשכחן דפטר ביה קרא טמון ובדבר שאין דרכו פטרי מסברא דלא אבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש:
ראשונים נוספים
מתני': המדליק בתוך שלו עד כמה תעביר וכו'. מה שחזרו ושנו המדליק בתוך שלו כאלו היה פלוגתא בפני עצמה היינו מפני שרצו לעשותה מחלוקת אחר סתם לומר דסתם דמתניתין ששנינו או שעברה דרך רה"ר פטור לאו כ"ע אלא מחלוקת רבי אליעזר ורבנן הוא ולית הלכתא כאותו סתם אלא כמחלוקת ומן המחלוקת אפסוק הלכתא כר' שמעון דאמר הכל לפי הדלקה וכדפירש בגמרא הכל לפי גובהה של דלקה.
גמרא: ולית ליה לרבי שמעון שיעורא. כלומר לפטור דקס"ד מאי הכל לפי הדלקה לפי מה שדלקה והזיקה והתנן וא"ל מ"ש דקשיא ליה מדר' שמעון לבד אדר' שמעון דאף מדרבנן אדרבנן הוה ליה לאוקמויי באיפכא דהכא אית להו שיעורא והתם לית להו שיעורא וקשיא דר' שמעון אדר' שמעון ודרבנן אדרבנן ותי' הרי"ף ז"ל דרבנן אדרבנן לא קשיא דהתם שמדליק בו תדיר היה לו ליזהר טפי אבל הכא שאינו תדיר כל שהרחיק כשיעור פטור דכאנוס הוא ומכת שמים היא אבל דר' שמעון אדר' שמעון ודאי קשיא דאפילו התם אית ליה שיעורא וכ"ש דהוה ליה למפטר הכא.
אמר רב כהנא מחלוקת במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בתוך של חברו וכו'. מסתברא דהכי פירושו מחלוקת במדליק בתוך שלו שבזו לרבי יהודה דמחייב טמון באש חייב אפילו על הכלים הראוין להיות תוך הגדיש כמו מוריגין וחכמין פוטרין אפילו על המוריגין לפי שהתורה פטרה על הטמון באש ואינו משלם אלא גדיש של חטים ושל שעורים בלבד אבל במדליק בתוך של חברו בזו לא נחלקו שלא באש זה פטרה בו תורה את הטמון דכי תצא אש אמר רחמנא כלומר יצאה ממקום אחר ובאה ודלקה בגדיש של אחרים אבל במדליק בתוך של חברו לא פטרה והלכך בין לר' יהודה בין לרבנן חייב על הטמון הראוי להיות בתוכו היינו מוריגין בגדיש או אפילו כלי כסף וארנקי בבירה אבל ארנקי בגדיש אפילו ר' יהודה פוטר שאינו חייב לעולם אלא כל מה שהוא משלם כל מה שבתוכה שדרך בני אדם להניח בבתים אלמא אין חכמים מודים אפילו במדליק בתוך של חברו דהיינו בירה אלא במה שדרך בני אדם לתת לתוכו הא ארנקי בגדיש לא. ומדרבנן נשמע נמי לר' יהודה שאלו ר' יהודה מחייב אפילו על ארנקי שבגדיש וחכמים פוטרין בו מאי מודים דקאמר דאין לומר מודים אלא בדבר ששוין בו שניהם במדה אחת שאל"כ אפילו במדליק בשל חברו עדיין היא מחלוקת אלא ודאי לדעת רב כהנא לא נחלקו במה שאין ראוי לינתן בתוכו ואקשי ליה רבא אפ"ה מדקתני סיפא מודים חכמים לר' יהודה במדליק את הבירה דהיינו ודאי בתוך של חברו אמאי גבי גדיש דאפליגו בה נקט בירה כיון שהדין א' בגדיש כמו בבירה דכאן וכאן בין למר ובין למר אינו חייב אלא מה שראוי להיותו בתוכו לפלוג בגדיש עצמו ולענין מרויגין שבתוכו אלא אמר רבא בגדיש עדיין היא מחלוקת ומש"ה לא הוה אפשר למנקט הודאה בגדיש אלא בבירה בלחוד ובתרתי פליגי בארנקי דאפילו ארנקי שאין ראוי לינתן בגדיש מחייב ר"י ורבנן לא מודו ליה בהא ואפילו במדליק בתוך של חברו אבל בבירה שדרך בני אדם ליתן שם כל דבר חייב.
מהדורא תליתאה:
פיסקא המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה ראב"ע אומר רואין את הדליקה כאלו היא באמצע בית כור פי' בית כור הוא רע"ד על רע"ד אמות חסר מעט. כיצד כור הוא ל' סאה. ובית סאה היא נ' על נ' ר"נ על ר"נ הוי כ"ה סאין כיצד פלוגיתי' לפותייה ועביד מיני' ה' רצעתא כל חדא וחדא נ' אמין פותי' ור"נ אמין אורכה עוד פלוג כל רצועה לאורכה לה' רצועאתא אשתכח כל רצועה נ' על נ' מטו ה' רצועאתא כ"ה סאה. אכתי בעינן ה' סאין לאשלומי לבית כור דאינון רצועה חדא דנ' אמין פותיי' ואורכה ר"נ אמין. פלוגיתי' לפותיי' לה' רצועאתא. דכל רצועה הויא י' אמין פותיי' ור"נ אמין אורכה. הם ד' רצועאתא ואקיף ר"נ על ר"נ לד' רוחותיו הוי ר"ע על ר"ע פש לן חדא רצועה די' אמין פותיי' ור"נ אמין אורכה. פלוג מינה מ' אמין והב עשר על עשר לד' קרנאתא פש לן ר"י אמין אורכה וי' אמין פותיי' פלוגיתי' לה' רצועאתא מ"ב אמין פותיי' והב רצועה בריש רצועה מטו אלף ונ' אמין אורכ' ופותיי' ב' אמין אקיף מינה ר"ע על ר"ע והוי רע"ד על רע"ד בציר פורתא משום דר"ע על ר"ע צריך אלף ופ' אמין לאקופי' וח' אמין לד' קרנאתא הרי אלף ופ"ח ולית לן אלא אלף ונ' בציר לן ל"ח אמין באורך על ב' אמין ברוחב:
המדליק בתוך שלו וכו': מה שחזרו ושנו המדליק בתוך שלו כאלו הוא פלוגתא בפני עצמה היינו מפני שרצו לעשותה מחלוקת אחר סתם ולומר דסתם דמתניתין ששנינו או שעברה דרך רשות הרבים פטור לאו כולי עלמא היא אלא מחלוקת רבי אליעזר ורבנן היא ולית הלכתא כאותו סתם אלא כמחלוקת ומן המחלוקת אפסיקא הלכתא כרבי שמעון וכו'. הרשב"א ז"ל.
רבותי הורו שיש חילוק בין מדליק בתוך שלו למדליק בתוך של חבירו שהמדליק בתוך שלו די לו בהרחקה בלא גדר ונהר ודרך הרבים ולא אמרו גדר גבוה אלא במדליק בסמוך אבל בשל חבירו הואיל ושלא ברשות הדליק צריך לגדר ונהר וכל שכן שמדליק בתוך שלו דיו באלו בלא הרחקה. וכן הורו שבכלל מה שאמר רבי שמעון שהכל לפי הדליקה רבה ענינים שלא הזכרנו כגון שלא היה שם הפסק ולא שיעור הרחקה אלא שהדליק בשלו אפשר שהדליקה כל כך מעוטה שאין לחייב בה וכן הרבה דברים כיוצא באלו. הרב המאירי ז"ל.
אינו משלם אלא או גדיש של חטים או גדיש של שעורים: פירוש שרואים מקום כלים כאלו מלא תבואה אם חטים חטים אם שעורים שעורים ודבר הידוע לכל ושהכל סבורין כן דעומרים שבתוכו לא חשיב טמון. היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב הא פרישנא לעיל דאו או קתני ומאי דתני לה גבי גדיש הא קא משמע לן דאף על גב דמצד שהוא עומד אינו רואה לא חשבינן לה להאי נמי טמון כיון דאפשר לראותו בשום צד. הרא"ה ז"ל. וכבר האריכו בזה התוספות לעיל פרק ב' דף כ"ב ב'.
עבד כפות וכו'. פטור: וצריך עיון אישן אי מחייב אי אמרינן הוי ליה לאיתעורי. ונראה לומר דאם נשרף הגדי והגדיש ראשונים ואחר כך נשרף העבד שהוא חייב על תשלומי הגדיש והגדי. והיכא דאין ידוע או שנשרף הכל כאחד הוא שפטור מכל התשלומין. הר"מ ז"ל מסרקסטה.
ומודים חכמים לרבי יהודה וכו': חכמים דפטרי אטמון הני מילי בהדליק בתוך שלו לבשל תבשילו ודי לקנסו במה שגלוי שהרי ברשות הדליק ולא פשע כל כך אבל במדליק את הבירה כלומר שנכנס בחצר חברו שלא ברשות ובשל שם תבשילו ובאה רוח מצויה והדליקה את הבירה מיחייב על כל טמון שבעולם דלא משום אשו מחייבינן ליה אלא משום אדם המזיק בידים חשבינן ליה ועל כל דבר שרגיל להצניע בבתים כסף או זהב חייב אם ידוע בעדים שיש שם כסף או זהב פשיטא דחייב לשלומי אלא אפילו ליכא סהדי אבל הוא טוען שהיה לו בבירה כלי כסף וכלי זהב נאמן ובשבועה. ה"ר יהונתן ז"ל.
במדליק את הבירה: משמע דרבנן מודו לרבי יהודה בדבר שדרכו להטמין. וקשה דהא מדתני רישא וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים ושל שעורים משמע דאפילו מוריגין שדרך להניח בגדיש לא משלם אלא גדיש לבדו. וי"ל דרישא מיירי במדליק בתוך שלו ולכך מפטר אפילו בדרכו להטמין דגלי קרא דבעינן דומיא דקמה והכא במדליק בתוך שלו איירי כדכתיב כי תצא אש ובסיפא במדליק בתוך של חבירו דבהכי לא מיירי קרא ולכך מודו רבנן דמחייב בדבר שדרכו להטמין אבל מכל מקום בדבר שאין דרכו להטמין פטור דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה הלכך לא פשע. דברי הכל משלם כל מה שבתוכו פירוש אפילו בדברים שאין דרכו להטמין כדמוכח בסמוך כמו שאפרש בעזרת השם יתברך. תלמיד הר"פ ז"ל.
אמר רב כהנא מחלוקת וכו': מסתברא דהכי פירושו מחלוקת במדליק בתוך שלו שבזו לרבי יהודה דמחייב טמון באש חייב אפילו על הכלים הראויין להיות בתוך הגדיש כמוריגין וחכמים פוטרין אפילו על המוריגין לפי שהתורה פטרה על הטמון באש ואינו משלם אלא גדיש של חטים ושל שעורים בלבד אבל במדליק בתוך של חבירו בזו לא נחלקו שלא באש זה פטרה בו התורה את הטמון דכי תצא אמר רחמנא כלומר יצאה ממקום אחר ובאה ודלקה בגדיש של אחרים אבל במדליק בתוך של חבירו לא פטרה והילכך בין לרבי יהודה בין לרבנן חייב על הטמון הראוי להיות בתוכו דהיינו מוריגין בגדיש או אפילו כלי כסף וארנקי בבירה אבל ארנקי בגדיש אפילו לרבי יהודה פטור שאינו חייב לעולם אלא על כל מה שראוי לתת לתוכו וכדקתני במתניתין ומודים חכמים וכו' אלמא אין חכמים מודים אפילו במדליק בתוך של חבירו דהיינו בירה אלא במה שדרך בני אדם לתת לתוכו הא ארנקי בגדיש לא.
ומדרבנן נשמע לרבי יהודה שאילו רבי יהודה חייב אפילו ארנקי שבגדיש וחכמים פוטרים בו ומאי מודים דמאחר ואין מודים אלא בדבר ששוים גבי שניהם במדה אחת שאם לא כן אפילו במדליק בתוך של חבירו עדיין היא מחלוקת אלא ודאי לרב כהנא לא נחלקו במה שאין ראוי לינתן בתוכו. והקשה לו רבא אפילו הכי מדתני סיפא מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה דהיינו ודאי בתוך של חבירו אמאי שינה מגדיש דאפליגו בה ונקט בירה כיון שהדין אחד בגדיש כמו בבירה דכאן וכאן בין למר ובין למר אינו חייב אלא על מה שראוי להיותו בתוכו לפלוג בגדיש עצמו ולענין מוריגין שבתוכו. אלא אמר רבא בגדיש עדיין היא מחלוקת ומשום הכי לא הוה אפשר למנקט הודאה בגדיש אלא בבירה בלחוד ובתרתי פליגי בגדיש פליגי בארנקי דאפילו ארנקי שאין ראוי לינתן בגדיש מחייב רבי יהורה ורבנן לא מודו ליה בהא אפילו במדליק בתוך של חבירו אבל בבירה שדרך בני אדם ליתן שם כל דבר חייב. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון תוספות שאנץ אלא אמר רבא בתרתי פליגי. נראה דדייק רבא משום דרישא על כרחך במדליק בתוך שלו או שניהם בתוך שלו וסיפא על כרחך במדליק בתוך של חבירו דאי אפשר לומר שניהם בתוך שלו או שניהם בתוך של חבירו דאם כן קשיא רישא לסיפא דרישא קתני גדיש וממעט אפילו מוריגין וכלי הבקר שדרך להניח וסיפא קתני דחייב בדבר שדרך להניח. והשתא סיפא מוכחא דבתרתי פליגי מדנקט מודה בבירה משמע שאינו יכול למצוא דמודים רבנן לרבי יהודה בכעין מחלוקותם שחייבו בכל אלא בבירה שדרך להניח כל דבר בבתים אבל בגדיש לא היה מתחייב בארנקי שמע מינה דבמדליק בתוך של חבירו לרבנן בדבר שדרכו להניח חייב ובאין דרכו פטור ובמדליק בתוך שלו פטור אפילו בדבר שדרכו להניח. ודייקינן מינה נמי דלרבי יהודה אפילו במדליק בתוך שלו חייב בכל דבר אפילו בארנקי בגדיש דאי במוריגין דוקא מחייב רבי יהודה הוי מצי לאיפלוגי בדידה ולמימר מודים במדליק בתוך של חבירו בגדיש דחייב במוריגין אף על פי שלא היה מוצא בכל דבר לא היה לו לחוש על זה דדברי רבי יהודה נמי אינם בכל דבר וטעמייהו יש לפרש דרבי יהודה לא פטר בטמון כלל ככתוב בתוספות. ע"כ.
וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל ליפלוג וליתני בדידה וכו'. ודילמא פליגי בארנקי בגדיש ורבנן מוקמי קרא דפטרה טמון בדמסתבר וצריך למצוא הוראה בארנקי לכך נקט בירה. עוד כתוב בתוספות אם רצה לומר רב כהנא מחלוקת בתוך שלו ופליגי במוריגין. אומר מהרא"ל דמצינן למימר הכי אף על גב דקאמר כל מה שבתוכו דהכי פירושו כל מה שדרך להיות בתוכו. ואין זה דוחק דהכי פירושו דקאמר בסמוך בברייתא.
עוד כתוב בתוספות ועוד שקשה לשון המשנה ולא נקט פירכא אלימתא דדילמא דעת רב כהנא כמו דרך ראשון אלא אמר רבא. כתבו בתוספות וחכמים פוטרים אפילו במוריגין. התוספות היה להם להוכיח זה דאם לא כן לא היה חילוק בין מדליק בשלו לשל חבירו. ע"כ.
וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל ליפלוג וליתני בדידה. תימה אמאי לא משני במדליק בתוך שלו קמיירי. וי"ל דעל כרחך סיפא דקתני במדליק הבירה דמודים חכמים דחייב לאו במדליק בתוך שלו מיירי דהא קתני ברישא גבי גדיש דפטור במדליק בתוך שלו לרבנן אפילו בכלי בקר ומוריגי בהמה דשכיחי להטמינם שם ומפיק לה בעירו דומיא דקמה שבגלוי דהיינו אש דקרא דכתיב כי תצא אש משמע שהדליק בתוך שלו קאמר לה כתב קמה שבגלוי ואם כן אמאי מודה בבירה משום דדרך בני אדם להטמין. אלא על כרחך סיפא במדליק בתוך שלו מיירי ואיצטריך לשנויי דבתרתי פליגי ומוכח דבמדליק בתוך של חבירו מדנקט מודים חכמים בבירה משמע דלא משכחת לרבנן דמחייב על הכל אלא בבירה דדרך להניח שם כל דבר אבל בגדיש לא מחייב בארנקי הואיל ואין דרכו להניח בגדיש ואף על פי שהדליק בתוך של חבירו ובמדליק בתוך שלו אף בדבר שדרכו להטמין פטור לרבנן שמעינן מרישא כדפריך מקמה.
ואיכא למידק נמי דלרבי יהודה במדליק בתוך שלו חייב בכל דבר אפילו ארנקי בגדיש דאי לא מחייב רבי יהודה אלא במוריגין בגדיש לפלוג בגדיש עצמו ולימא ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק בתוך של חבירו בגדיש שחייב במוריגין וכלי בקר ואף על פי שלא מוצא לרבנן בכל דבר אין לחוש דבזה הואיל ורבי יהודה נמי לא חייב בכל דבר דשייך ומודים למאי דמיירי בה רבי יהודה. אלא ודאי בכל דבר מחייב רבי יהודה דסבירא ליה דלא פטר רחמנא שום טמון ולכך צריך לומר מודים חכמים בבירה שחייב בכל דבר. ע"כ.
וזה לשון תלמיד הר"פ ז"ל לפלוג וליתני בדידה פירוש בדידה בגדיש ואמאי נקט בירה. וא"ת והשתא נמי קמיפלגי בדידה במדליק בתוך שלו. וי"ל דעל כרחך סיפא במדליק בתוך של חבירו דאם לא כן קשיא רישא אסיפא כדפירשתי אמשנה ואם כן לפלוג וליתני בדידה ולהוי כולה בגדיש. ואם תאמר דילמא להכי נקט בירה משום דבירה משכח דרבנן מודו אפילו בדבר שאין דרכו כגון ארנקי מדקתני שכן דרך בני אדם להניח בבתים אבל בגדיש לא הוו מחייבי רבנן בארנקי רק בדברים שדרכן להטמין כגון מוריגין וכלי בקר אף על גב דרב כהנא אמר דברי הכל משלם כל מה שבתוכו מכל מקום איכא למימר דלאו בכל דבר קאמר אלא בדברים שדרכן להטמין דוקא והכי אשכחן בברייתא בסמוך דקתני במילתייהו דרבנן במדליק של חבירו דמשלם כל מה שבתוכו ולא מיירי רק בדבר שדרכו להטמין כדמסיק רבא גופיה. וי"ל דעל כרחך רב כהנא בעי למימר אפילו בדברים שאין דרכן להטמין מדמסיים במילתיה דברי הכל משלם כל מה שבתוכו משמע לישנא דדברי הכל מחייב לרבנן כמו לרבי יהודה דרבנן שוו לרבי יהודה לגמרי במדליק בתוך של חבירו ורבי יהודה מחייב אפילו בדבר שאין דרכו להטמין במדליק בתוך שלו דהוא הדין במדליק בתוך של חבירו דליכא שום חילוק לרבי יהודה.
וא"ת והיא גופה מנלן דרבי יהודה מחייב אליבא דרב כהנא בכל דבר אימא דוקא בדברים שדרכן להטמין הוא דמחייב אבל בדברים שאין דרכן להטמין פטור משום דהוי ליה אונס. יש לומר דעל כרחך רבי יהודה מיחייב בכל דבר מדקתני במתניתין מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה כלומר אף על גב דפליגי עליה בגדיש מודו ליה בבירה מכלל דרבי יהודה מחייב בגדיש כל מה שמחייבין רבנן בבירה והיינו אפילו ארנקי אלמא מחייב רבי יהודה אפילו ארנקי בגדיש אף על פי שאין דרכו להטמין ומדקאמר רב כהנא דברי הכל וכו' משמע שיהו שוים רבנן לרבי יהודה ואם כן מחייבי אפילו בדברים שאין דרכן להטמין ולהכי פריך לפלוג וליתני בדידה בגדיש.
אלא אמר רבא בתרתי פליגי וכו' ממתניתין דייק רבא דפליגי בתרתי דעל כרחך סיפא במדליק בתוך של חבירו דאם לא כן קשיא רישא אסיפא ומדשבק גדיש ונקט בירה שמע מינה דבמדליק בתוך של חבירו רבנן מחייבי דוקא דרכו להטמין אבל אין דרכו להטמין ודאי פטור ולכך נקט בירה לאשמועינן דשם מודו רבנן ומחייבי בכל דבר לפי שדרך להניח כל דבר בבתים אבל בגדיש לא מצית משכחת דלחייב בכל דבר לרבנן אף במדליק בתוך של חבירו שמע מינה המדליק בתוך של חבירו לרבנן דרכו להטמין חייב אין דרכו להטמין פטור ושמעינן ליה לרבי יהודה דמחייב אפילו בדבר שאין דרכו להטמין בתוך של חבירו.
ומשמע לישנא דרבי יהודה מחייב בגדיש כל מאי דמחייבי רבנן בבירה ושמעינן נמי לרבנן דבתוך שלו דרבנן פטרי אפילו דרכו להטמין כדקתני רישא אינו משלם אלא גדיש של חטים כדפירש לקמן ולרבי יהודה דמחייב אף באין דרכו להטמין גם במדליק בתוך שלו דאי לא מחייב רבי יהודה במדליק בתוך שלו רק בדבר שדרכו להטמין לפלוג וליתני בדידה בגדיש דמודים חכמים לרבי יהודה בגדיש במדליק בתוך של חבירו דמחייב שדרכו להטמין כדקא מחייב נמי רבי יהודה במדליק בתוך שלו הילכך לא מצי משכח שיהו מודים חכמים לרבי יהודה דהיינו בכל דבר רק בבירה. ע"כ.
והראב"ד ז"ל פירש וז"ל אבל מדליק בתוך של חבירו משלם כל מה שבתוכו דלא אמרינן מה קמה בגלוי אף כל בגלוי אלא לענין כי תצא אש מעצמה דהיינו מדליק בתוך שלו וכו'. אבל מדליק בתוך של חבירו הכל חייב דמזיק בידים הוא ולא גרע מישן. אי הכי דמדליק בתוך של חבירו ליכא פלוגתא בינייהו אדתני אבל במדליק את הבירה שחכמים מודים לרבי יהודה אפילו בשדה נמי דמדליק הבירה ודאי מדליק בתוך של חבירו הוא. דאי במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בירת חבירו אמאי מודים לו והא טמון הוא וטעמייהו דרבנן בטמון לאו משום דרך ולאו דרך הוא אלא מאו הקמה מה קמה וכו' ואם כן מאי איריא בירה אפילו שדה נמי. אלא אמר רבא בתרתי פליגי וכו' ואי קשיא מנא ליה לרבא דבתרתי פליגי דילמא בין במדליק בתוך של חבירו בין במדליק בתוך שלו לא פליגי אלא בדברים שאין דרכן להטמין אבל בטמון לא פליגי. הא לאו קושיא היא דקאמרי רבנן אינו משלם אלא או גדיש של חטים או גדיש של שעורים ואלו מוריגין וכלי בקר לא ואף על גב דדרכן להטמין אותם בגדיש אלא משום טמון פטרי ליה רבנן. ע"כ.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה