שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט/דף קיא

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קיא עמוד א עריכה

לא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל הבית. ואי אוגרינהו סתמא נראה לומר דאינו עובר אפילו השליח כיון דלא אמר להו עלי שכרכם אלא דאמר להו באו עשו מלאכה בשדה פלוני בכך וכך שכר ליום ולא אמר מי יתן שכרם מיהו איהו פרע להו. כן נראה. ואפשר לומר דכיון דאמר להו מלאכה של פלוני הוא אינהו אפסידו אנפשייהו דלא שיילוהו שכרם על מי ולא שקלי אגרייהו אלא מבעל הבית שמלאכתן אצלו כיון שהשליח שכרם ברשות. הרמ"ך.

אמר ליה לשמעיה זיל אגיר לי פועלים. לא משום שהיה דעתו לדחות וכו' ככתוב בתוספות. או שמא אין איסור כל כך בבל תשהה כמו בבל תלין הרא"ש.

הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין שהן בעלי חנויות שאין מעות מצויות אצלם אלא ביום השוק. אבל משום בל תשהה עוברים אם שכרם סתם ולא אודעינהו דאיומא דשוקא ליפרעו. ואי לית להו זוזי. תימה לי אמאי עובר משום בל תשהה. ונראה לומר דליתא להלכתא ומהאי טעמא שבקה מרנא זק"ל. הרמ"ך.

כתוב בספר המאור כתב הרב רבי אברהם. רב סביר שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה דכיון וכו'. ולי נראה וכו' עד והיינו כרב אסי דאמר אפילו לא שכרו וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם ואיך למדנו טעמא דשמואל מהכא ולמה גובה כל הלילה וכל היום והלא שכיר שעות דלילה הוא ויכול לפרוע שברו בלילה במה שנשאר בו ויעבור על לא תלין כמו שאמר רב ומה צורך לנו שכיר שכיר אטו שכיר שנה שכיר שבוע שלוצא בלילה ומאליו הוא נושא נפקא ליה לתנא דידן והלא כמה אשכולות וכמה כרמים בצר והרי הוא בכלל לא תעשק את רעך ולא תגזול הכתובים אצל לא תלין מעתה יעבור עליו בבקר על לא תלין. ועוד כי הדמיון אשר הוא מדמה שכיר שעות לאשכול אחד אינו דומה לו כלל כי כששאל רבי יוסי ברבי יהודה האי לא תלין אתך מאי קעביד ליה ואמר מיבעי ליה לכדרב אסי לימא ליה מיבעי ליה לשכיר שעות אלא ודאי האי לחוד והאי לחוד ושכיר שעות בכלל שכיר הוא הילכך אין לנו טעם לשמואל כי אם כאשר פירש אדוני הרב שהיום והלילה אחת הם ויש בו משום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ואפשר עוד לומר כי כשיגיע לבקר יעבור משום בל תלין שהרי עדיין בקר ראשון אלא דקשיא ליה מאי דאמרינן בגמרא הני דאיתנהו ביממא ליתנהו בליליא ודאיתנהו בליליא ליתנהו ביממא. ואי קשיא לך כיון דשכיר שעות בכלל שכיר הוא למה ליה קרא יתירה לכדרב אסי. הא לא קשה דהא דרב אסין מלאכה ידועה היא וכעין קבלנות אבל שכיר שעות ודאי בכלל שכיר אחרינא הוא דלא כתיב ביה יום בתורה וטעם יפה הוא זה דאי לאו הכי רב אסי מאי אתא לאשמועינן.

מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר. פירוש מאחר דאפילו בשכר שעות עובר אם כן בכל שכירות שבעולם הוא עובר על חמשה שמות. הר"ן.

בחמשה שמות. פירש הראב"ד חמשה שמות בין עשה בין לא תעשה ואינו מונה לאו כפול כי אם השמות החלוקים. ורש"י פירש חמשה לאוין ולאו דלא תעשוק כפול הוא מונה וכלשונו מצאתיה בתוספתא דתניא התם הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. הרשב"א.

ונראה שרש"י גורס בחמשה שמות ועשה דהיינו ביומו תתן שכרו וכן הוא בגמרות שמכתיבת יד. גליון.

שם שכירות אחת היא. לא שיהיו כולן במקום אחד אלא משום דשכירות אחת היא כלל אותם התנא בכלל אחד. הראב"ד ז"ל.

אי זהו עשק ואי זהו גזל ששניהם בשכר שכיר וכדאמרינן באיזהו נשך. והא דומיא דפקדון בעינן דקא כפר ליה ממונא כדכתיב וכחש בעמיתו בפקדון. מתקיף ליה אביי איזהו גזל האמור בתורה וכו' כלומר כיון שאתה אומר יש לך בידי ואיני ניתן לך זהו גזל דמשמע לן לשון גזל שהוא בא בכח כעין ויגזול את החנית אבל כפירה אינה לשון גזל אם כן גזל דכתב רחמנא גבי שבועת הפקדון בכהאי גוונא נמי מחייבינן ליה קרבן דהא גזל מיקרי והא דומיא דפקדון בעינן דכפר ליה ממונא. אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עשק נתתיו לך זהו גזל. ולא ידענא טעמא אבל נראה לי כל לשון עשק הוא מגזרת חשק כדכתיב הן עשקה לי ערבני כאלו אמר חשקה לי ובלשון רבותינו ויסתבל החגב אלו עגבות כאלו אמר העגב והחשק אינו אלא לשעה אבל לשון גזל משמע לעולם לפיכך לא שכרתיך מעולם סופו להודע ואינו אלא השמטה לשעה אבל נתתיו לך אין סופו להוודע והוא לעולם. הכי השתא בשלמא הכא או בגזל כתיב בגזל דכחש השתא מכלל דאודי ליה מעיקרא וכחש בגזל שכבר היה הגזל ועכשיו כחש בו וזהו יש לך בידי ואיני נותן לך כחש בו לגמרי אבל הכא לא כתיב או בעשק או עשק כתיב שעשקו כבר ובמה בכחש בו דומיא דפקדון נמצא כי העשק עצמו ענין כפירה הוא. רבא אמר זהו עשק זהו גזל וכו' כדאיתא באיזהו נשך. הראב"ד.

ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין. ולא גרסינן ולהכי אפקינהו בתרי לישני דאף אי הוו תרווייהו בלשון אחד הכי נמי דעבר בשני לאוין. ואיסור לאו קאמר אבל מלקות אין כאן דהוי לאו הניתק לעשה. ומיהו קשה עשק וגזל הכתובים באשם גזלות למה חלקן הכתוב. ור"מ פירש לאשמועינן משיכה קונה מדלא אהדריה לתשומת יד ואהדריה לעשק כדאמר רבא גופא לעיל פרק הזהב. הרא"ש. נראה דגזל דגבי אשם הוי גזל ממש ולא בעושק שכר שכיר דדוקא הכא דלא איצטריך לאו דגזל מוקמינן מעניניה דקרא. עד כאן גליון.

דף קיא עמוד ב עריכה

מאחיך פרט לאחרים. תימה אמאי איצטריך וכו' ועוד תימה אמאי איצטריך למכתב גר צדק וכו' ככתוב בתוספות. ור"מ תירץ ומצינו בשעריך אגר צדק דלתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך. ולא נהירא לי דההוא שעריך איצטריך לומר דחצר קובעת וקאי נמי אלוי יתום ואלמנה. ונראה לי דדרשא דגר צדק אסמכתא בעלמא היא ולאו דרשא גמורה היא דגרך אשר בשעריך חדא מילתא היא ואין לעשות ממנו שתי דרשות ולא דמי לגר ותושב דגבי רבית דתרי מילי נינהו. וגבי עבד עברי הכי קאמר ולא לגר צדק אם לא נכתב תושב ולהכי כתיב תושב לומר שסופו לימכר אף לגר תושב. הרא"ש.

מגרך זה גר צדק. תימה אמאי איצטריך וכו' ויש לומר דשאני הכא דכתיב מאחיך וכו' ככתוב בתוספות. וקשיא לי דאם כן לישתוק קרא ממ"ם דמאחיך ומגרך. וכן קשה גבי רבית דכתיב גר צדק וכן בכל מקום דכתיב לאזרח ולגר מאי איצטריך פשיטא דגר צדק בכלל ישראל הוא לכל המצות אפילו היכא דלא כתיב גר. וצריך לומר דלשום דרשא נכתב. הרא"ש ז"ל.

כל שבארצך. ולא דרשינן ליה למעוטי חוץ לארץ וכו' ככתוב בתוספות. ור"מ כתב דשכירות קרקע אינו עובר עליו דדרשינן כל שבארצך ולא ארצך. ומסתבר טעמיה דלא מרבינן אלא בהמה וכלים שעושים בהם מלאכה דומיא דשכיר. הרא"ש.

ורבי יוסי בר יהודה לא יליף שכר שכיר. ואף על גב דבפרק קמא דקידושין לא משכח תנא וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי שכיר דעבד גמיר בהדיא דאותו דוקא ניתן לידרש בגזרה שוה. הרא"ש.

לעולם לא יליף שכיר שכיר. אומר מהר"ח דהוא הדין דמצי למימר לעולם יליף שכר שכיר וגר תושב ממעט מרעך. ולי נראה דניחא ליה למימר לא יליף דאין סברא שיחלוקו בגזרה שוה אלא לכולי עלמא לא ילפינן ותנא קמא דמאחיך נמי לא יליף. ולפי המסקנא ידרוש מאתך גר תושב ובהמה וכלים ורעך למעוטי גוי וכן משמע מדקא בעי בסמוך ורבי יוסי האי אהך מאי עבידנא משמע דלתנא קמא דיליה אתי שפיר דדריש אתך לכדפירשתי. אבל לפירוש תוספות ה"ר אלחנן דאשכיר בעי לא יתיישב. גליון ע"כ.

ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עביד ליה. בדין הוא דלימא נמי לרבי יוסי בר יהודה כיון דלא יליף שכיר שכיר למה לי דגר תושב ממילא מימעיט. אלא אולמי אלים לקושייה משום דלתנא קמא דמאחיך קשיא ולרבי יוסי בר יהודה לא קשיא אלא דמייתר ליה ואיכא למימר דרעך גלי דלא ילפינן שכר שכיר. הרמב"ן ז"ל. וזה לשון הראב"ד: הנה קראי דשכיר הכי כתיבי בסדר קדושים לא תעשוק את רעך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ובסדר כי תצא לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא וגו' ומאן דיליף שכיר שכיר יליף האי שכיר דקדושים משכיר דכי תצא דכלהו כתיבי התם גר צדק וגר תושב ובהמה וכלים כדאיתא בגמרא כדברי תנא קמא דמאחיך ורבי יוסי בר יהודה ותנא דידן לא ילפינן שכיר שכיר הילכך לא מיחייב אלא ממאי דכתיב בההוא לאו בלחוד. ומאי דקפריך בשמעתא ותנא קמא דמאחיך ואית דגרסי נמי ורבי יוסי בר יהודה האי רעך מאי עביד ליה לתנא קמא דמאחיך קשיא ליה רעך דהא גר תושב לאו רעך ואמאי עבר עילויה משום לא תגזול ולא תלין ורבי יוסי בר יהודה קשיא ליה דלא הוה צריך רעך למעוטי דהא לא יליף שכר שכיר. ולא נהירא דאי לא כתיב רעך והוה כתיב סתמא הוי אמינא אכלי שכיר קא קפיד קרא דהא כתיבי כולהו בדוכתא אחריתי וכיון דכתבי כולהו בדוכתא אחריתי והכא כתיב סתמא כלהו איתנהו. ותו אקשינן ולרבי יוסי בר יהודה וכו' ואית דגרסי נמי ותנא קמא דמאחיך האי פעולת שכיר אתך מאי עביד ליה לרבי יוסי בר יהודה קשיא ליה דהא אמר בהמה וכלים אין בהם אלא משום בל תעשוק כלומר מאי דכתיב בהו בלחוד ופעולת שכיר אתך משמע כל שפעולתו אתך אפילו בהמה וכלים אבל לתנא קמא דמאחיך לא קשיא ליה אלא דלא הוה צריך למכתב אלא פעולת שכיר דהא יליף שכיר ובמשנה תורה כלהו כתיבי. והא דאמר רבי אמי אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד עובר עליו קשיא לי רבי אמי מאי אתא לאשמועינן. אטו שכיר שעות מי לא תנן ליה במתניתין. ואיכא למימר דאפילו פחות משוה פרוטה נמי אשמועינן וכיון דשמעינן שכיר כל דהו שכיר מיקרי תו לא איצטריך גזרה שוה למגמר הני לאוי מהני לאוי ושאר שמעתא פשוטה היא. עד כאן. והר"ן כתב וזה לשונו: ותנא קמא דמאחיך האי רעך מאי עביד ליה פירוש דבשלמא לרבי יוסי בר יהודה כיון דלא יליף שכיר שכיר איצטריך רעך למעוטי גוי כי היכי דמצריך בקרא דמשנה תורה מאחיך פרט לאחרים דהא לא ילפי מהדדי אבל לתנא קמא דמאחיך דיליף שכיר שכיר רעך למה לי דליכא למימר למעוטי גר תושב דהא איהו מרבה ליה בהדיא ולמעוטי גוי לא איצטריך דמאחיך נפקא וכיון דיליף שכיר שכיר כל חד וחד מחבריה גמר. ומהדר ליה דלמעוטי גוי אתא ומקשי מאחיך נפקא כלומר לתנא קמא דיליף שכיר שכיר אבל לרבי יוסי בר יהודה אתי שפיר.

ורבי יוסי בר יהודה האי אתך מאי עביד ליה. הוא הדין דהוה מצי למפרך לתנא קמא דמאחיך אתך למה לי דלבהמה וכלים לא איצטריך דמבארצך נפקא כיון דיליף שכיר שכיר אלא כיון דלתנא קמא דמאחיך לא קשיא ליה אלא ייתורא ולרבי יהודה קשיא ליה לגמרי ניחא ליה למפרך לרבי יוסי בר יהודה מלאקשויי לתנא קמא.

והקשה הרמב"ן והאי אתך מיבעי ליה לשלא תבעו ולשאין לו ולהמחהו אצל חנוני וכדתניא לקמן. ויש לומר דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא כיון דהשתא דרשינן אתך לרבויי אליבא דתנא דידן ניחא ליה למדרשיה בהך גווני נמי אליבא דרבי יוסי בר יהודה ולא ניחא ליה לאוקמי בהני דרשי דלקמן דמיעוטי נינהו. ע"כ.

ואידך מאליו הוא נושא את נפשו. ותימה לי אמאי איצטריך למדרש מאליו הוא נושא את נפשו דאף על גב דלזו מופנה הוא מצי גמר גזרה שוה. תוספות שאנץ.

האי דכתיב ואליו הוא נושא את נפשו דרשו אותו כאלו אמר ועליו הבורא הוא נוטל את נפשו פירוש על אותו עון וחלקו בו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו של גזלן וכו'. פירשתיו בבבא קמא תלמוד לומר אתך לדעתך ולא לדעתו שאם לא תבעו אף לדעתו הוא. הראב"ד.

כתוב בתוספות ובפוטרו בהדיא פשיטא דאינו חוזר וכו'. וכתוב בגליון וההיא דחנוני על פנקסו דחוזר ונוטל מבעל הבית מיירי לרב ששת כגון שפירש בפירוש שיחזור עליו. וכתוב בתוספות וכן משמע בפרק קמא דקדושין דמחילה וכו'. וכתוב בתוספות שאנץ וההיא דקידושין קשה לרבינו אמאי לא מהני בה כי אמר באפי תרי זיל בלא שטר דאפילו בעבד כנעני מהני הפקר לפוטרו ממעשה ידיו. ויש לומר דוקא בלשון הפקר משתחרר ופטור ממעשה ידיו אבל בלשון שחרור שכותבין בגט שחרור שמשמעותו לשון מחילה ולא לשון הפקר בזה אומר שלא מועיל בעל פה לפי שעבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול והכי קא פריך למה לי שטרא בזה הלשון הכתוב בשטר שחרור שהוא לשון מחילה בלא שטר יכול למחול בזה הלשון עצמו ועל זה מתרץ שגופו קנוי ולא מהני ביה לשון שחרור בעל פה דלא שייכא מחילה בדבר שגופו קנוי ובמה שהיה יכול לפוטרו על לידי הפקר אין להקשות למה לי שטר יפקירנו כי אף על פי שיכול לפוטרו על ידי הפקר בלא שטרא יש להו ללמדנו שבלא הפקר הוא לשון טוב לפוטרו שהרי אף בעל פה מועיל יש לפוטרו בשטר גם בלשון גרוע שאינו מועיל בעל פה דהיינו לשון שחרור שהוא כעין מחילה דלא מהני ביה משום דגופו קנוי דהיינו נמי טעמא דאיצטריך למכתב גט שחרור בתורה גבי שפחה כנענית אף על גב דמהני הפקר בעבד כנעני לשמואל ולרבי שמעון בן אלעזר דקאי שמואל כוותיה בהחולץ דאי לא הוה כתיב הוה אמינא דלא מהני בשטר יותר מבעל פה. עד כאן. וכתוב בתוספות ולהני צריך קנין דאלים טפי. וכתוב בגליון אף על גב דקנין בטעות נמי לאו כלום הוא מכל מקום אלימא טפי בקנין מבלי קנין.