שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט/דף קה

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קה עמוד א

דטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר ליה. ואם תאמר ואפילו אודעיה כל כמיניה דלימא ליה נפלוג רווחא ופסידא כל חד באנפי נפשיה והא דאמרינן בסמוך רווחא לקרנא משתעבד כלומר דכי איכא פסידא בתר הכי ממלינן ליה מיניה. יש לומר דשאני הכא דאכתי ליתיה לרווחא ומשום הכי אי בעי מצי אמר ליה לא בעינא לאיעסוקי ביה אלא אם כן פלגינן כל חד וחד כדיניה דאפילו אתנו מעיקרא וקבעו זמן לא גרע מפועל דקיימא לן יכול לחזור ואפילו בחצי היום אבל ההיא דבסמוך דאיתיה לרווחא אשתעבד ליה לקרנא דנהי דמצי מהדר ביה דלא לאיעסוקי ביה אפילו הכי לאו כל כמיניה למפלגיה לרווחא מקמי זימניה דלקרנא משתעבד. הר"ן.

לא מצי אמר ליה דרי וכו'. צריך עיון גדול מאיזה ממון מלייה אי מאותו ממון השתוף עצמו פשיטא דהא דינא הכי שהרי הריוח ממלא ההפסד שהפסיד בפעם אחרת כדאמרינן רווחא לקרנא משתעבד ואי מממון שלו אסור ודאי דהא תקון רבנן דלשקול בעל הממון תרי תילתי בהפסדן כי היכי דלא ליתחזי דטרח בהדיה בפלגא דפקדון בשכר בטילת פלגא דמלוה. ויש מפרשים שהיו לו עסקים רבים של שאר בני אדם וערב הכל עם זה השתוף ונתמלא מחמת שרווח בשאר העסקים ונתן לו חלקו ולא הודיעו שהפסיד בו לא מצי בתר כן למימר הפסדתי באותו עסק שלך שלשים דינרין מן הקרן דמצי למימר ליה להכי לא אודעתן שמחלת לי כל אותו טורח שטרחת וערבת ממון שלי בשאר עסקים וקנית מכולם סחורה גדולה שהשכרת בה ריוח גדול כי היכי דלא וכו'. אי נמי יש לומר דמההיא עסקא עצמה מלייה ואם תאמר פשיטא דדינא הכי הוי דאתי רווחא וממלי לפסידא קמא הני מילי תוך שנה של אותו עסק שאם היה רוצה לחזור באותו עסק ולפלוג רווחא וקרנא לא היה יכול דרווחא לקרנא משתעבד אבל אם נשלם זמן העסק שאם היה רוצה לחזור בו היה יכול אם הפסיד בשנה ראשונה שלשים דינרין מן הקרן ולא אודעיה לבעל הממון כלום שלא אמר תא ונפלוג שאם היה רוצה היה יכול לומר לו כן ולחלוק והוה שקיל באותו הפסד תרי תילתי אבל לא אודעיה ולא חלקו ונשאר העסק בידו שנה אחרת והרויח בו יותר ממה שהפסיד בראשונה או כמה שהפסיד קמשמע לן רבא דכיון דלא פליג בהדיה בשתא קמייתא דהוה ביה פסידא דינא הוא דאמר ליה להכי נתכוונת ומחלת על זה כשלא רצית לחלוק עמי כי היכי וכו' ועכשיו אתה רוצה לחזור בך ממחילתך לפיכך אין שומעין לו. ה"ר יהונתן.

וזה לשון הראב"ד: וטרח ומלייה. פירוש אחר זמן חלוקת העסק ואוקמיה קמיה ולא אודעיה ביום זמן החלוקה לומר כך וכך הפסדתי בעסק ושתק ונתעסק בו עד דמלייה ועתה הוא אומר תטול שני חלקים בהפסד שהיה בו קודם זמן והחצי בריוח שהרוחתי בו אחר זמן לא אמר כלום מאחר שלא הודיעו בזמן שנתנו לעסק. עד כאן. וזה לשון הרמ"ך: כתב רבי אפרים דמלייה מעיסקא אחרינא דאוזיף ולא אודעיה למלוה דאיכא ביה פסידא אף על גב דמטא זימניה דההוא עסקא למפלגיה בעידן דאשתכח ביה פסידא כיון דלא אודעיה וטרח ומלייה לא דרי מלוה בההוא פסידא מידי. עד כאן. ונראה לומר דוקא היכא דמלייה מעיסקא דאוזפיה מיניה גופיה דהוו להו תרי עסקי ותרי שטרי דלית ליה למלוייה פסידא דחד בהדי רווחא דאידך אי לא בעי וכי עבד הכי מנפשיה עבד הילכך לא דרי מלוה בפסידא דחד מהנהו עסקי מידי כיון דמלייה ברווחא דאידך. אבל היכא דהוי ההוא עיסקא אחרינא מאיניש אחרינא אי נמי מיניה דלוה לא מצי ממלי ליה אלא באיסור דאי דאחריני הוא הוה ליה גזל ואי דנפשיה הוא הוה ליה רבית כן נראה. ואפשר שזה הוא דעת רבינו חננאל.

כתוב בספר המאור האי דאמר רבא האי מאן דקביל עסקא מחבריה וכו'. נראה לי פירושה לא נצרכא אלא כגון דטרח בעלמא וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם תמה הוא לי זה הפירוש ומאי אוקמיה קמיה ולא אודעיה בשעת ההפסד עד שטרח ומלייה ואם עתה בשעת חלוקה יאמר לו כך וכך יש לי משלי בעסק למה לא יטול אותו ומה טעם יפסיד בעירובו אפילו היו הדברים שקולים היינו אומרים המוציא מחברו עליו הראיה כל שכן שאין לזה הדבר טעם. וראיה שמביא לדבריו מחד עסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה איבעית אימא בדמודע ליה בשעת ההפסד ואיבעית אימא אפילו בדלא מודע ליה כיון דפלגיה לתרי שטרי אף על גב דמסר ליה בחדא זימנא כתרי עסקי דמו ולא מחשבין משטרא לשטרא. ושמע מינה דמעסקא אחרינא אפילו תרווייהו דידיה לא ממלינן וכל שכן משל מקבל ודאי הכי הוא דאי מדמודע ליה וחדא עיסקא וחדא שטרא שקיל כדיניה בהפסד ובעיני מה שהביא לראיה הוא דקשיא ליה לדבריו. עד כאן. ואמר רבא הני תרי דעבדי עסקא ורווח ואמר ליה חד לחבריה תא ניפלוג ואמר ליה אידך לרווח טפי דינא הוא דמעכב עילויה. פירשה הרב גאון שיש זמן ידוע שהוא יפה למכירת העסק כדתנן בגיטין בשלשה פרקים מוכרים את התבואה וכו'. ואני מוסיף על דבריו ואפילו בזוזי כגון שקבעו זמן לשותפותם אם רצה האחד לחלוק בתוך הזמן השני מעכב עליו. הראב"ד. וצריך עיון דמאי מוסיף על דבריו דאדרבה הריא"ף רבותא קמשמע לן דאף על גב דאין להם זמן קבוע אין שומעין לו וכל שכן כשקבעו זמן ומשום הכי לא מוקי לה בשקבעו זמן דאי הכי מאי למימרא. הר"ש די וידש.

רווחא לקרנא משתעבד. כלומר למלאות חסרונו אם יחסר וישאר הקרן שלם. ואי אמר ליה נפלוג רווחא ונפלוג קרנא. כלומר טול אתה המחצה ותתעסק בה ואני אטול את המחצה האחר ויהיה הכל בשיתוף כמו שהיה. אמר ליה עסקא להדדי משתעבד. כלומר העסק כולו משועבד לשנינו כלומר אני רוצה שתשלוט ידי בכולו. ואי אמר ליה נפלוג רווחא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך אמר ליה מזלא דתרי עדיף. ואין כאן נפלוג קרנא דהא אמרינן דמצי למימר ליה נרווח טפי דלאו משום פסידא בלחוד הוא דמעכב אלא משום רווחא נמי מעכב. ויש לפרש נפלוג רווחא וקרנא כלומר נחלוק העסק כמות שהוא ויעמוד עד הזמן עסקא להדדי משתעבד אם יפסיד זה ימלא זה. ואי אמר ליה הב לי פלגא דידי ואנא דרינא וכו' הראב"ד.

כתב הרמ"ך וזה לשונו: היכא דליתיה לחד משותפי במדינתא בהדי עידני דפרקיה דמוכרין בהם וכו'. ואזל אידך וזבין הני פירי דעיסקא בהני עידני אף על גב דאיקור בתר הכי לא מחייב לשלומי לחבריה מידי מההוא יוקרא דלקמיה כיון דבזימניה זבין ליכא פשיעותא כלל. בפסוקות שותפא דעבר על דעתא דחבריה דאמר ליה לא תשדר לי ממונא דילי בימא או בארבא פלניא ואזל ושדר ואפסיד מחייב לשלומי ליה לחבריה מנתיה. ואי מטא ביה רווחא שקיל ביה חבריה מנתיה דחזיא ליה דמצי אמר ליה מזלא דתרואנא גרים ומטא ביה האי רווחא ורחימו עלנא מן שמיא. ולית בה משום קרוב לשכר ורחוק להפסד דאיהו נמי אהנייה ואחזקיה בנטירותא דממוניה. עד כאן.

בתשובת רביבו זק"ל. שותף שמכר באשראי ויש בעיר מי שאינו מוכר באשראי פושע הוא דאי אפסיד לעצמו הפסיד. ואם כולן רגילין למכור באשראי הפסיד לאמצע. וכן שני שותפין שמוכרין וסוחרין האחד במקום זה וחברו במקום אחר שכר שניהם לאמצע וכן הפסידן לאמצע ואף על פי שפשע ופשיעה בבעלים היא ופטור. עד כאן.

בהלכות: אשכחן למקצת רבוותא דכתבי דהא דרבא ליתא דאם כן אין לדבר סוף. כלומר שבכל עת ועת יאמר לו נמתין טפי וכל האומר דבר שאין לו סוף אין שומעים לו וכו' מפורש בהלכות הריא"ף. ואם תאמר בהאי מילתא דרבא אמאי בעל הממון לא מעכב עליהם אפילו נתרצו שניהם למכור שהרי יש לו ריוח אם ירויחו והפסד אם יפסידו. יש לומר שעל מנת כן נתן לאלו השותפין זה העסק אמר להם מותר שליש בשכר טרחכם ואין לי חלק בו כלל ועכשיו העסק כבר נתיקר יותר משליש ואם ימכרו מיד לא יפסיד בעל העסק כלל ולא ירויח בהמתנתן. ה"ר יהונתן.

בזרא דנפל נפל. זרע על עשבים שגדלו והזריעו ונפל הזרע לארץ לעולם אינו צומח וזהו פירוש בזרא דנפל נפל אלא כופהו לנכש מתחלה. רבינו חננאל.

ואדרי. אעשה גרן מהן כדמתרגמינן כתבואת גרן כעללא מן אדרא. ואקים כריא אחר שיהיה דגן ממורח. ה"ר יהונתן.

וכמה כדי להעמיד כרי אמר רבי אסי אמר רבי חנינא כדי שתעמוד בו הרחת. פירוש רחת כמו שאמר אשר זורה ברחת ובמזרה העתר שמהפך בה התבואה בגרן ממקום למקום. ומיבעיא לן הא דאמר כדי שתעמוד הרחת בכרי והיא נעיצת ודחיפת בארץ כך זה כשנועץ הרחת בכרי של תבואה אם הוא כרי גדוש ועולה עומדת בו הרחת ואם לאו נופלת עתה בא לשאול אי זה צד של רחת נועץ בכרי הצד שהוא לרחת והוא דק או הצד הרחת שזורה בו התבואה. ופשיטנא מדרבי אבהו דאמר משמיה דרבי יוסי בר חנינא מרה דשמעתא כל שאין כונס שלה רואה את החמה הרחת הזו יש לה צד לצד הרחת כמין מסגרת קטנה משני צדדיה שלא תתפזר התבואה כשזורה אותה ויש לה תוך ותוכה הוא נקרא כונס כלומר מכנס התבואה ברחת ואינו מניח להתפזר. נתברר כי הצד הרחב שזורה בה היא הנעוצה וצריכה להיות משוקעת כולה בכרי שלא תהיה כונס שלה רואה את החמה ולא תהיה נראית ממנה לחמה אלא ידה בלבד. רבינו חננאל.

וזה לשון הרשב"א: אמר רבי יוסי בר חנינא כדי להעמיד בו הרחת. ואיבעי להו להאי גיסא או להאי גיסא. נראה לי דהכי פירושו להאי גיסא שהוא מקום הכונס ובית יד שלו מלמעלה או כדי להעמיד הרחת על בית יד שלו ומקום הכונס למעלה. ופשיט כל שאין כונס שלו רואה פני החמה כלומר דכדי להעמיד הרחת מבית הכונס שלו קאמר והוא השיעור המועט יותר. וכן משמע לי ממה שאמרו בירושלמי דגרסינן התם רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא והוא שיהא כונס שלה מלמעלה. אלא ששם הפכו דברי רבי יוסי בר חנינא שבגמרין אמרו משמו שאין כונס שלו רואה פני חמה ושם אמרו בהפך שיהא כונס שלו מעלה. ורש"י לא פירש כן. ונראה שהוא אינו גורס להאי גיסא או להאי גיסא אלא הכי גרס איבעיא להו להאי גיסא ולהאי גיסא. כלומר שיתכסו שם שני צידי כונס של רחת. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: כל שאין כונס שלו וכו'. פירוש עד הרחב של רחת נקרא כונס מפני שמכנס את התבואה כלומר כל רחבו של רחת נסתר בתוך התבואה הוא שיעור הכרי. עד כאן.

פריצי זתים וענבים פירש רש"י שהם לעולם בוסר שאין בשולן נגמר לעולם. ובית הלל מטהרים דלא חזו לאכילה. וכמה פריצי כלומר כמה הם מבושלין ועדיין הם פריצים. ארבע קבים לקורה שמכניסין בבית הבד מהם כדי שיעור טעינת קורה בפעם אחד ואין מוציאין ארבע קבים שמן. ורבינו האיי גאון כתב בלשון אחרת לפי מה ששנינו בתוספתא שם במסכת עוקצין אלו הם פריצי זיתים וענבים אלו היוצאים מתחת הקורה ומתחת הגפת ומתחת הזגין וחשב עליהם לאוכלים אין מקבלים טומאת אוכלים כנסן לאוכלין בטלה דעתו. וכך פירשו שם הזתים והענבים הנשארים תחת הקורה ויוצא מהן השמן כולו ונשארו קליפתן וגרעיניהם ופקטיהן בית שמאי סברי עדיין פירות הם וראויים לאכילה ומקבלים טומאה ובית הלל סברי יצאו מכלל פירות ואין מקבלין טומאה. וכמה הם הפריצים הללו שיצאו מכלל כל הזתים שנכנסו תחת הקורה רבי אלעזר אמר כגון שנשאר מזיתי הקורה ארבע קבין אבל אם נשארו יותר תחת הגפת והזגים אפילו בית הלל מטמאין שעדיין יש בהן לחלוחית שמכשירתן לאכילה ואם נשאר פחות מכאן אפילו בית הלל מטהרין. ולא ידעתי למה קראו אותם פריצי ורשיעי. ואפשר שהזתים הטובים נסחטים הם לגמרי והרשיעים שהם קשים אינם נסחטין אלא הקרובים לקורה אבל לא התחתונים גם נכון היה מילתיה דרבי אליעזר ודבי רבי ינאי כדברי רש"י. ומדברי רבינו חננאל נראה שהוא מפרש שהם זתים קשים שאינם נפרכים בבית הבד ויורדים למטה מחמת טעינת הקורה והואיל וכל כך הם קשים אינן ראויין לאכילה ומשום הכי מטהרין דדוקא כשמצא תחת הקורה ארבעה קבין שאלו היה אפשר להם להסחט היו נפרכות עם האחרות אבל מצא שם יותר מכאן טמאים שלא הכבידה הקורה על התחתונים כל כך וכשיעשם בפני עצמם יסחטם. וכלשון הזה מצאתי באגדה דילמדנה והוא נשאר מיתר הרפאים מן הגבורים שהרג אמרפל וחבריו שנאמר ויכו את רפאים וכו' וזה פסולת שלהם כפריצי זתים הפלטים מתוך הגפת שנאמר ויבא הפליט זה עוג וכן הוא עושה אותו שירים שנאמר נשאר מיתר הרפאים אלמא פריצי זתים מן הזתים שנשארים שלמים בבית הבד. הרמב"ן. וזה לשון הראב"ד ז"ל פריצי זתים וענבים שהם מעורבים עם שאר זתים וענבים. בית שמאי מטמאין משום אוכל לפי שאין אדם טורח בהם לבור אותם והם נאכלים עם האחרים או מכניסים אותם לבית הבד עם שאר זתים ובית הלל מטהרין. וכמה פריצים רבי אליעזר אומר ארבע קבין לקורה לשיעור מה שמכניסים תחת קורת בית הבד ורבי ינאי אמר סאתים לקורה ולא פליגי הא באתרא דמעיילי תלתא כורי באוללא. אוללא כמו עוללא כלומר שמכניסין תחת הקורה בפעם אחת תלתא כורי. הנה סאתים י"ב קבין והוא אחד לשלש על כן אין אדם טורח לבור אותן יותר מכאן טורח בהן. עד כאן.

וזה לשון רבינו חננאל: פירוש באוללתא עללתא כדמתרגמינן והיה בתבואות ויהא באעולי עללתא. עד כאן.

דף קה עמוד ב

כל שנחבת בחזיונה. פירש הקונטרס באגרופו. וקשה דכי נמי אין נחבית באגרופו אין בה כח לעלות עליה אדם לכך נראה דרצה לומר בזרועו דהיינו תחת אציליו. ורבינו חננאל פירש דהיינו שוכה שנחבאת בין הבדים וצריך להמשיכה מבין הדליות לעלות עליה ועל ידי שתמשך משם אין כחה יפה לעלות עליה. תלמיד הר"פ. וזה לשון רבינו חננאל: פירוש נחבאת בחזיונה כשאוחזו אדם מתחבא האמיר בתוך ידו כלומר נבלע והוקף בתוך ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והשוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות. דבר אחר נחבית בחזיונה כל שוכה שהיא חסויה בין הדליות ובין הבדים ואין אדם יכול לעלות בה עד שמושכה ומוציאה מביניהם וכחה רע בעת שתמשך ותצא מן הדליות זו היא שיש לה היסט. ואין הדבר ברור לנו כהוגן. עד כאן.

וזה לשון הרא"ש: פירש רש"י באגרופו. ותימה שיהא כמה יפה לעליית אדם אם אינה נחבית באגרופו. ויש מפרשים שנחבית תחת זרועו.

וזה לשון הראב"ד: כל שנחבאת בחזיונה. פירשו בו באחיזתה ופירש בו עוד במראיתה כלומר שענפיה מכסין כוורתה מפני קטנותה. סוכה ממיני אילנות קצרים אילן ממיני אילנות גבוהים. עד כאן.

על האדם ועל הבהמה שכחן רע וכו'. כתוב בתוספות ויש לומר דמיירי שהתחתון גוי. אי נמי מיירי שהתחתון לבוש שלשה מלבושין. וכך סדר טומאתן הראשון טמא טומאת שבעה מדאורייתא והשני טומאת ערב מדאורייתא וטומאת שבעה מדרבנן והשלישי טהור מן התורה וטמא טומאת ערב מדרבנן. הרא"ש.

המהלך בבית הפרס על גבי אבנים שהוא יכול להסיטן וכו'. בית הפרס זהו שדה שנחרש בה קבר שאינו מטמא באהל. וכבר אמרו בזה שאם יכסה עליו שלשה טפחים עפר טהור אחר או שיעשה עליו רצפה באבנים טהורות שאינו יכול להסיטן טהור מפני שהיא כשדה אחר לפי שאינם נבלעות ואין אדם מפנה אותם. וכן אמרו שמהלך בו על גבי אבנים שאינו יכול להסיטן או על האדם ועל הבהמה שכחן יפה טהור והטעם מפני שהן כמין רצפה של אבנים גדולות הואיל וכחן יפה אבל כשהן כחן רע או אבנים קטנות שיוכל להסיטן אינה כרצפה אחרת מפני שהן נבלעות או שאדם מפנה אותם והרי הם כמהלך בו ממש ואף על פי שלא נגע בו גזרו עליו כמהלך על גביו. הראב"ד.

ארבעה סאין לכור. פירש הקונטרס לקרקע בית כור דהיינו אלף וחמש מאות אמה. ודוחק הוא שבשביל שומן הקרקע לא יהיה די בפחות זרע. לכך נראה לר"י דלכור רצה לומר בקרקע שגדל בה כור תבואה ובשניה דרבי יוחנן בקרקע מועט היה גדל כור תבואה וראוי לזרעו בארבעה סאין ובשניה דרבי אמי צריך כפלים קרקע ליגדל שם כור תבואה והשתא ניחא שפיר. תלמיד הר"פ. וזה לשון הרא"ש: ארבעה סאין לכור רבי אמי אמר רבי יוחנן שמונה סאין לכור בשניה דרבי יוחנן בקרקע מועט גדל בו כור תבואה וראוי לזרעו בארבעה סאין בשניה דרבי אמי צריך קרקע כפלים לכור תבואה ממה שצריך בימי רבי יוחנן לפיכך צריך שמונה סאין. והאי דנקט שיעור לתבואה ולא לכור זרע לפי שמדבר בדבר הגדל בו ונותן שיעור בדבר הגדל בו. ואין נראה לפרש בכור זרע כי כך ראוי לזורע תבואה בקרקע שמן כמו בקרקע כחוש. עד כאן. וזה לשון הראב"ד: ארבעה סאין לבית כור בית כור הוא שלשים סאין ובית סאה מרובע הוא חמשים אמה על חמשים אמה צא וחשוב שלשים על שלשים סאין כמה אמות הן ובזה השיעור אדם זורע ארבעה סאין.

נותן לעניים כדי נפילה. פירוש כדי נפילת ערמה כלומר כשיעור מה שנופל מיד הקוצר בערמה כזאת והוא לקט. וכמה כדי נפילה ארבעה קבין לכור. זה הכור אינו מדת הארץ כמו שאמרנו בעליון ועל זה שאלו אם הוא לכור זרע שיוצא ממנו כמה סאין תבואה או לכור תבואה היוצא מן השדה ואם תמצא לומר לכור זרע למפולת יד או למפולת שוורים. יש אומרים כי מפולת שוורים נופל הזרע מכונס יותר ממפולת יד ואינו עושה תבואה כמו במפולת יד ויש מחליפין. עד כאן. ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: המקבל שדה מחברו באריסות וזרעה ולא צמחה ולא עשת כדי להעמיד בה כרי יתר על ההוצאה אינו חייב ליטפל בה כלל אם לא רצה לא לקצור ולא לומר ולא בשאר עבודות הצריכות לתבואה. ואם עשתה כדי להעמיד בה כרי יתר על ההוצאה חייב ליטפל בה דהא כתב ליה אנא איקום וכו' וכדי נפולת הוא ארבעה סאין לכור תבואה בקרקע שמנה ושמונה סאין לכור בקרקע כחושה שאם אין ידוע כמה זרע נפל בה אם יש בה כדי להעמיד בה כרי יתר על ההוצאה והזרע הראוי לבית סאה שהוא סאה זרע לשדה שהיא חמשים על חמשים חייב ליטפל בה. וכמה כדי כרי סאתים דהלכתא כדבי רבי ינאי דרביה דלוי הוא וריש לקיש נמי הא מפרש סאתים שאמרו חוץ מן ההוצאה דכיון דאיתא סאתים יותר על ההוצאה אפילו לבית כור נמי חייב ליטפל בה כיון שהוא דבר הראוי ליחלק. כן נראה. עד כאן.

היכי דמי מכת מדינה אמר רב יוסף וכו'. קיימא לן כרב יוסף דסוגיין כוותיה וכן פסק הריא"ף. והא דאמר עולא בעו במערבא נשדף תלם אחד על פני כולה ואינך בעיי אליבא דידיה שייכי ולא לרב יוסף כלל וכן נמי הא דבעי איפסיק זרע אחר מאי לדידיה דוקא שייכא ולענין הפסד דאלו לרב יוסף כל היכא דאשתדוף רובא דבאגי אפילו ממין אחר ודאי אמרינן מכת מדינה היא. וראיה לדבר מדאמרינן בסמוך אמר ליה זרעה חיטי ואזל וזרעה שערי ואשתדוף רובא דבאגי מאי מצי אמר ליה אי זרעתה חיטי נמי הוה משתדיף וההיא ודאי בבאגא של שעורים איירי מדקאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מתקיים בי תגזר אומר ויקם לך כלומר ואפשר דלא הוו משתדפי אלא שעורים והיינו ותגזר אומר כלומר שהוא היה רוצה לזרוע מה שלא זרעו האחרים דאם איתא שאף הבאגא היתה זרועה חטים הוה ליה למימר אי זרעתה חיטי הוה מתקיים בי לא יבושו בעת רעה כדלקמן וכיון דבבאגי זרועה שעורים איירינן שמע מינה דלרב יוסף אמרינן מכת מדינה מזרע לזרע דאי לא היכי מצי אמר ליה אי זרעתה חיטי הות נמי משתדפא אלא ודאי כדאמרן. הר"ן.

וזה לשון הראב"ד: היכי דמי מכת מדינה אמר רב יהודה כגון דאשתדוף וכו'. עולא אמר כגון שנשדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה והוא שסמוכות לה ממש אבל היה דבר מפסיק ביניהם בור או אספסתא או זרע אחר או תלם אחד בכל סביבותיה שלא נשדף אי הוי כסמוכות לה ואי נשדף תלם אחד לבדו בכל סביבותיה אי הוי בארבע רוחות כולם עלו בתיקו. ומסתברא שמנכה לו. ואף על גב דסוגיין בשאר בעיא כרב יהודה לא מידמייא הא דעולא דתרוייהו מודו להדדי. אי נמי דעולא מודה לדרב יהודה דהיכא דאיכא רובא ודאי מכת מדינה ועולא דעדיפא מינה קאמר וכיון דחזינן דבני מערבא קא בעו בעיי אליבא דעולא ליכא למידמי להא דעולא אלא או הא או הא. עד כאן.