שולחן ערוך יורה דעה קמא ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה

הגה: דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כמו שעושים בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים כגון צורות המתייחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על עגלה וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת (רמב"ם בפירוש המשנה וברטנורה שם)

או דרקון והוא דומה לנחש ויש כמין סנפירין בין פרק חוליות שבצואר אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים ואם הם מבוזים מותרים שלא נעשו אלא לנוי ואלו הם מכובדים שעל השיראים ונזמים וטבעת ומבוזים (מטבעות) (הג"א ומרדכי ואגודה ורא"ש וסמ"ג לאוין צ"ב ובה"ג וכן מצאתי בתוספתא ר"פ ז') יורות קומקמוסים חמי חמין וכוסות ששותים בהם בין אם הם למטה מהמים או למעלה מהמים וכל זה בסתם שאין אנו יודעי' שנעבדו כלי' הללו אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו שעל המכובדי' נמי מותרי' (דעת הר"ן) ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אפילו על המבוזים אסורים אע"פ שאין אנו יודעים שכלים הללו נעבדו ולפי זה בזמן הזה שמחקקים חקק בכלים ומציירים בהם אלילים המוציא כלים שיש בהם אלילים אסורים:

הגה: והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן (תא"ו נט"ז) ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות, אף על גב דידעינן דלא פלחי להו. (כן משמע בטור ובתוס' פרק כל הצלמים). וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד (ב"י מהרא"ש והטור):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ח) דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כו'. מדלא כתב הרב וכן נמי צורות הנעשים לשם חמה כו' וכתב דהיינו צורות הנעשים כו' משמע דדוקא בכה"ג אסורים אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכן לעבדם בענין זה וכן מפורש ברמב"ם שם שכתב וז"ל צורות חמה ולבנה אין ענינו שמוצא עגול ויאמר זהו שמש או קשת עגול ויאמר זהו לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלאס"ם מייחסים לכוכבים צורות עד שאומרים צורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על עגלה ואמרו צורת חמה ולבנה רצה לומר שימצא צורה המיוחסת אל החמה ואל הלבנה עכ"ל וכ"כ הר"ע ברטנורא שם וכ"מ מפירש"י שפירש צורת חמה ולבנה מזל חמה ולבנה משמע דרצה לומר אבל עיגול של חמה ולבנה ממש לא ודלא כהעט"ז שכתב כ' מורי מהרמא"י לאו דוקא צורת חמה ולבנה ממש אלא אפילו צורות שעושין בעלי הטלסמאות כו' דמשמע מדבריו דכל שכן דצורת עיגול של חמה ולבנה ממש דאסירי וליתא כדפי' וגרם לו זה שלא ידע מהיכן יוצאין דברי הרב ולכן כתב גם כן בשמו ויש להקשות דהא ע"כ בסעיף ד' דצורת חמה ולבנה אסורה בין בולטת ובין שוקעת לעשותן ולהשהות היינו בעיגול ממש דהא הטעם הוא משום שנראים שוקעים ברקיע וכדלקמן ס"ק כ"ה וכן מוכח בש"ס ברבן גמליאל שהיה מראה לעדים צורות הלבנ' כזה ראיתם כו' ע"ש וי"ל דודאי לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור דלעשות נפקא לן מלא תעשון וגו' כל אשר בשמים ממעל והאי אשר בשמים ממעל הוא ואסור וכן להשהותם בידו איכא חשדא אף בעיגול שלהן דלאיזה צורך הוא משהה אותם אבל במוצא מותר דאין לחוש שמא עבדו בעיגול וראיה לזה ממ"ש הרב בסוף סעיף זה דבזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדים לצורות הללו מותרים בהנאה למוצאן ואסור להשהותם והוא מדברי רבינו ירוחם אלמא לא חיישינן שנעבדו כיון שאין דרכן לעבוד לצורות הללו ואפ"ה אסורים להשהותם משום חשד וכן בסעיף ד' דכתב המחבר דצורת שרפים ואופנים כו' אסור להשהותן ולעשותן כ' הרב עליו דאם מצאן מותרים וכן מוכח בטור וכמו שכתב שם אלא ודאי לענין שהייה דאסור משום חשדא לא נפקא לן מידי במה שאין דרכן לעבוד דמ"מ כיון ששוהה אותם איכא חשדא שהוא עצמו קבלן לאליל ועבדן אח"כ מצאתי בחדושי מהר"מ מלובלין שהניח זה שאסור להשהות צורת חמה ולבנה בקושיא על פי' רש"י ולע"ד מ"ש הוא ברור:

(ט) או דרקון והוא דומה לנחש כו'. וזאת הצורה היתה אצלם מהודרת לפי שהם מייחסים אותה לחלק מחלקי הגלגל והיא הצורה לתלי הלבנה עכ"ל רמב"ם שם וכיוצא בזה כתב המרדכי ומביאו ב"י:

(י) אם הכלים מכובדים אסורים. ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים דאילו היו מכובדים היו ודאי נעשים לשם אלילים וכמ"ש הטור א"כ ליכא כאן אלא חדא ספיקא וכתב הטור לקמן בסימן זה ונראה דכל אותם שאסורים במוצא אסורים אפילו בשוקעת דכיון שאנו חוששין שמא נעשית לאליל אף בשוקעת נמי איכא למיחש עכ"ל אבל ר' ירוחם כתב יש מי שכתב וכן בתו' דלא אסרו על המכובדים אלא בולט עכ"ל ומביאו ב"י:

(יא) שעל השיראין כו'. לשון הטור י"א בגדי משי ורקמה חשובים מבוזים כיון שהן ללבישה ומפרשים שיראים אצעדה והרמב"ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר עכ"ל ומדלא הביא המחבר שום פירוש משמע שדעתו להחמיר:

(יב) קומקמוסים. יורות קטנות של מתכת. רש"י:

חמי חמין . פי' כלי שמחמין בו חמין:

למטה מהמים . בשולים ודפנות ולמעלה מהמים היינו באוגני הכלי. רש"י:

(יג) אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו. אע"פ שעובדים לצורות הללו כשהן על הכלים מותרים ופשיטא דאף לסברא זו אם ידוע שכלים הללו נעבדו אפילו על המבוזים אסורים:

(יד) ויש מי שאומר כו' אע"פ שאין אנו יודעים שכלים הללו נעבדו. מכיון שצורה זו נעבדת בוודאי אמרינן מסתמא אפילו המבוזין נעבדו אא"כ ידעינן בוודאי שלא נעבדו כלים הללו שאז אף לסברא זו אפילו המכובדים מותרים ולסברא זו אין חילוק בין מכובדים למבוזים אלא בסתם דהיינו שרוב העובדי כוכבים רגילין לעבדה אבל יש מקומות שאינו ידוע אם צורה זו נעבדת שם כלל אבל בידוע שאינה נעבדת במקום זו או שאין ידוע שרוב העובדי כוכבים רגילין לעבדה אף המכובדים מותרין. כל זה מוכח בר"ן:

(טו) והמנהג כסברא הראשונה. פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזמן הזה נוהגים כסברא הראשונה ודוק:

(טז) ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עוברים לצורות הללו כו'. אלעיל אצורת חמה ולבנה ודרקון קאי דבזמן הזה מותרין בהנאה למוצאן אפי' לסברא האחרונה כיון שאין העובד כוכבים עובדין לצורות הללו אבל אין להשהותן משום חשדא:

(יז) ויש מחמירין בכל הצורות הנזכרות כו' אע"ג דידעינן דלא פלחי להו. באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה דהא המכובדין אפילו לסברא האחרונה שהביא המחבר כשידוע שאין אותה הצורה נעבדת (במקום זו אע"פ שרוב העובדי כוכבים רגילים לעבדה) מותרין מה"ט וכדאיתא בירושלמי אי כשאינן נעבדים אפילו מכובדים מותרים כו' ואע"פ שהרב למד כך מהטור ותוס' ונמשך אחר הב"י לא ירדתי לסוף דעתו שהב"י כתב ואני תמה על הטור שסתם וכתב דין זה כמות שהוא בש"ס כו' ולמה יאסר בזמן הזה צורת חמה ולבנה ודרקון כיון דלא פלחי להו כלל וכ"כ ר' ירוחם בשם רבו דכלים הנמצאים עליהן צורות אלו בזמן הזה מותרים בהנאה ואסור להשהותם ומיהו מדברי התוס' פרק כל הצלמים גבי הא דאמרינן שאני ר"ג דאחרים עשו לו משמע שאין חילוק בין זמן זה לזמנם לענין זה עכ"ל ומביאו בד"מ ולפע"ד לא משמע מידי לא מהתוס' ולא מהטור והנה התוס' כתבו שם וז"ל שאני ר"ג דאחרים עשו לו לכאורה משמע שצוה ר"ג לעשות לעובד כוכבים וקשה דהא אמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת וי"ל דמצוה שאני ויש שהיו רוצים להחמיר שלא לחתום לעובד כוכבים חותם שיש בו צורת אדם בשביל חוב אא"כ היה העובד כוכבים מביא לו מעצמו וכן שלא לחגור אותן רצועות שיש בהן צורת אדם בולטת אמנם יש סמך להתיר מתוך הלכות גדולות שמעמיד הא דרב יודא בצורת דרקון ושם שייך חשדא טפי מבאחריני כו' ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו משום שהיה צלם דמות אדם בכל גופו בידים ורגלים עכ"ל ומשמע להב"י והרב דמדלא התירו משום דבזמן הזה הוא אלמא דס"ל דאין חילוק ואין מדבריהם ראיה כלל דממ"ש ויש שהיו רוצים להחמיר שלא לחתום כו' פשיטא דאין ראיה דהא מיירי בעושה הלכך אין חילוק דלענין עשייה דנפקא לן מקרא דלא תעשון אתי אין חילוק ואוסר אפילו אין עובדין אותו וזה פשוט ומבואר בש"ס וכל הפוסקים ואם כן כי נימא דאמירה לעובד כוכבים שבות ה"ל כעושה הלכך לא שרי אלא אם כן הביא לו העובד כוכבים מעצמו דליכא אמירה וגם ממ"ש וכן שלא לחגור אותן רצועות כו' נמי אין ראייה דודאי ה"ט דחגורות משום חשדא וכדמסיימי ושם שייך חשדא טפי כו' ובזה ודאי אין חילוק בין זמן זה לזמנם וכמ"ש הבית יוסף והרב דאסור להשהותן גם לסברא הראשונה וכדברי ר' ירוחם ובלאו הכי ע"כ אי אפשר לומר כן דהתוס' מיירי במוצא דהא צורת אדם מותרת במוצא וכדמשמע בש"ס וטור וכמ"ש הרב גופיה בסעיף ד' ואם תרצה לדחוק ולומר דהתוס' מיירי בצורת אדם שבזמן הזה אסור שהוא דמות אותו פלוני א"כ מכ"ש דאין ראיה מדבריהם לחמה ולבנה שאין עובדין בזמן הזה אלא הברור כדפירשתי ובטור שכתב סתם הדברים היינו משום שסמך עצמו אמ"ש דבידוע שאינם נעבדים אפילו על המכובדים מותרים ע"ש וזה ברור ועוד תימה על הרב דמאחר שכתב שהמנהג כסברא הראשונה דאפי' אותן צורות נעבדות כיון שידוע שלא נעבדו הכלים הללו שעל המכובדים נמי מותרים וגם הסברא האחרונה מודה בזה וכמ"ש בס"ק י"ד היאך כתב אח"כ ויש מחמירין כו' בזמן הזה אע"ג דידעינן דלא פלחי להו דאפילו תימא דאין חילוק בין זמן זה לזמנם מ"מ כיון דידעינן דלא פלחי להו הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ"ע:

(יח) וצורת דרקון מותר לעשות. היינו אפילו בזמנם והטעם נמצא בשם מהרש"ל משום שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי ומיהו יש לדקדק דבסעיף ז' סתם הרב כדברי המחבר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא כשהיא שלימה אבל צורת ראש בלא גוף או גוף בלא ראש אין שום איסור לא במוצא ולא בעושה עכ"ל משמע דבצורה שלימה יש איסור אפילו בעשיית דרקון וזה קשה גם כן על הרא"ש וטור ונ"ל דולא בעושה לא קאי אלא אאדם וכתב הב"ח וז"ל וצ"ע דבמרדכי פ' כ"ה גבי מחלוקת ר' אפרים ור' אליקים משמע שתופסים בפשיטות דצורת דרקון שוה לצורת חמה ולבנה וה"ל נמי בכלל לא תעשון אתי ואסור לעשותן עכ"ל וע"ש דמשמע דלא השוו דרקון אלא לענין שאסור להשהותה משום חשדא:

(יט) אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשדא. אפילו בזמן הזה וכמ"ש הרב בסמוך אבל אין להשהותן:


ט"ז

וצורת דרקון מותר לעשותה. כן הוא תלמוד ערוך פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ב) בסופו ואי בעושה צורת דרקון מי אסר והא כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב הני אין דרקון לא ותמהני על הב"י שכתב מקור דין זה לפי שאינו מכלל דברים הנזכרים בגמרא לאיסור ורש"ל נתן טעם למה לא נכלל דרקון בכלל לא תעשון כדמות שמשי שבמרום לפי שהדרקון שבמרום פורח באויר ואינו בשמים. ומו"ח ז"ל הקשה מדברי המרדכי בשם רבינו אליקים הביאו ב"י בסוף סי' זה במאי דאמרינן כל הפרצופים מותר חוץ מפרצוף אדם דהאי כל לאו דוקא דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור הואיל וחשיבי ציירי ופלחי עכ"ל משמע דגם דרקון אסור לעשות משום לא תעשון אתי כמו חמ' ולבנ' (וקשה) [ולא קשיא] דשם קאי אלהשהותם דהא בהדיא מסיים הואיל וחשיבי ציירי ופלחי וזה שייך על עובד כוכבים שעשאה לזה וישראל מוצאה כדאיתא פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ב) ואע"ג דרבינו אליקים מיירי שם לאביי דמוקי לה בעושה מבואר כוונתו שם דה"ק אפילו לאביי דמיקל ומוקי לה אפילו בעושה וממילא להשהותה מותר לגמרי מ"מ האי כל לאו דוקא כו' כן צריך לומר שם למעיין בדבריו:

אלא שאסור להשהותה. פירוש שמא כבר נעבדה ומטעם זה אפילו שקועה אסורה כ"כ הטור:

באר היטב

(ו) לשם: משמע דוקא בכה"ג אסורים אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכם לעבדם בענין זה ודלא כלבוש שאוסר בזה מיהו ודאי לעשותן או לשהותן בידו אף בעיגול שלהן אסור ואין היתר רק במוצאן. ש"ך.

(ז) מכובדים: כ' הש"ך ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים וכתב הטור ונראה דכל אותם שאסורים במוצא אסורים אפילו בשוקעת דכיון שאנו חוששים שמא נעשית לעבודת כוכבים אף בשוקעת נמי איכא למיחש אבל רבינו ירוחם כתב דלא אסרו על המכובדים אלא בולטת.

(ח) השיראים: לשון הטור י"א בגדי משי ורקמה חשובים מבוזים ומפרשים שיראים אצעדה והרמב"ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר עכ"ל.

(ט) קומקמוסים: פי' יורות קטנות של מתכות. חמי חמין פי' כלי שמחממין בו חמין. למטה מהמים בשולים ודפנות ולמעלה מהמים היינו באוגני הכלי. רש"י.

(י) בידוע: ופשיטא דלסברא זו אין חילוק דאם ידוע שכלים הללו נעבדו אפי' על המבוזים אסורים. ש"ך.

(יא) אסורים: כתב הש"ך מיהו אם ידעינן בודאי שלא נעבדו כלים הללו אז אף לסברא זו אפילו המכובדים מותרים.

(יב) והמנהג: פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזה"ז נוהגים כסברא הראשונה ושאין העובדי כוכבים עובדים לצורות הללו ר"ל לחמה וללבנה כו' כדלעיל מותרים בהנאה למוצאן אבל אין להשהותן. ש"ך.

(יג) דידעינן: כתב הש"ך באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה דהא אפילו המכובדים כשידוע שאינם נעבדים מותרים מה"ט וכו' וביותר תמה על הרב מאחר שכ' שהמנהג אפי' בצורות הנעבדות אם ידוע שלא נעבדו מותרים והיאך כ' אח"כ יש מחמירים אפילו ידעינן וכו' הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ"ע עכ"ל.

(יד) מותר: היינו אפילו בזמנם וכ' מהרש"ל הטעם מפני שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי ומיהו יש לדקדק דבס"ז משמע דבצורה שלימה יש איסור אפילו בצורת דרקון עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז שהטעם שאסור להשהותה הוא שמא כבר נעבדה ולפ"ז אפילו שקועה אסורה וכ"כ הטור עכ"ל.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש