באר היטב על יורה דעה קמא
סעיף א
עריכה(א) בכרכים: כתב הש"ך איכא למידק דיוק דרישא אדסיפא דברישא קאמר דמסתמא כו' הא בספק מותרים ובסיפא קאמר דודאי כו' הא בספק אסורים ונראה דברישא קושטא דמילתא קאמר דמסתמא דרכי הכפרים שלא לעשות לנוי אלא לשם עובד כוכבים ואה"נ בספק ג"כ אסורים דבעינן למידע דוקא שודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא וכן דעת הפרישה ודלא כהב"ח.
(ב) המדינה: פי' עיר וכן מצינו הרבה פעמים בלשון הש"ס והפוסקים ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו' אסורים ודלא כב"ח שס"ל דאינו אסור אלא בצורת אדם וגם נראה דבזמנינו הכל לפי הענין ובין בכרכים בין בכפרים הכל לפי מה שמראים הדברים שנעשו לשם עבודת כוכבים או לנוי עכ"ל הש"ך.
(ג) צלם: פי' כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם עבודת כוכבים ואותו שתולים בצואר שמותר היינו בידוע שלא השתחוה לו דאל"ה לא גרע מהמוצא כלים שעליהם צורת עבודת כוכבים דהכלים אסורים אם הם מכובדים דכיון שדרך לעבוד אותה הצורה חיישינן שמא נעבדו הכלים כדלקמן ס"ג וה"נ איכא למיחש להכי ובעבודת כוכבים עצמה אין לחלק בין מכובד לבזוי דדוקא בכלים אמרינן דעל המבוזים בודאי לנוי הכלי נעשו משא"כ הכא ומצאתי בהר"ן וז"ל כ' הרשב"א דבזה"ז שחוקקים חקק בכלים ומציירין בהם צורות עבודת כוכבים אף המוצא אותם הכלים אסורים ע"כ וצ"ע שאפשר שאין עובדין היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם עכ"ל הר"ן וכ"כ רבינו ירוחם אם נמצא צורת אדם או איזה צורה אחרת מפסיליהן אסורים ואפשר דעובדי כוכבים אלו שאין אדוקים בעבודת כוכבים כל מה שעושין בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי ומותרים בהנאה ואסור להשהותו משום חשד אם הם בולטים וראוי להחמיר בספק איסור תורה ע"כ ואפשר בצורה שדרך שמשתחוים לה לכ"ע אסור עכ"ל הש"ך.
סעיף ב
עריכה(ד) מותרים: כתב הש"ך אע"ג דקי"ל עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה כדלקמן סי' קמ"ו מ"מ הכא דנשתברה מאליה לא חיישי' דעובד כוכבים מינטר לה שפיר הלכך אמרי' מסתמא העובד כוכבים שברה ובטלה בידים.
(ה) בסיסו: פי' כנו שיש להם בית מושב רחב שיושבין עליו לבדם שאינם נראים כשברים אלא נראה שכך הם נעשים מתחלה אסורים דחיישי' שמא נעבדו זהו דעת המחבר אבל באמת דברי הרמב"ם נראין עיקר בש"ס דכל שברי עבודת כוכבים אסורים אפי' אינם עומדים על בסיסם דחיישי' שמא לא בטלוה העובד כוכבים אבל שברי צורות עבודת כוכבים מותרים דאיכא ספק ספיקא -- ספק נעבדו או לא ואת"ל נעבדו שמא בטלוהו העובד כוכבים ודין צורות עבודת כוכבים עצמם ע' בס"א. ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסימן קמ"ו סי"א לשון הרמב"ם דהמוצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלום העובדי כוכבים וכאן כ' דאפילו מוצא שברי עבודת כוכבים מותרים וצ"ע עכ"ל.
סעיף ג
עריכה(ו) לשם: משמע דוקא בכה"ג אסורים אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכם לעבדם בענין זה ודלא כלבוש שאוסר בזה מיהו ודאי לעשותן או לשהותן בידו אף בעיגול שלהן אסור ואין היתר רק במוצאן. ש"ך.
(ז) מכובדים: כ' הש"ך ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים וכתב הטור ונראה דכל אותם שאסורים במוצא אסורים אפילו בשוקעת דכיון שאנו חוששים שמא נעשית לעבודת כוכבים אף בשוקעת נמי איכא למיחש אבל רבינו ירוחם כתב דלא אסרו על המכובדים אלא בולטת.
(ח) השיראים: לשון הטור י"א בגדי משי ורקמה חשובים מבוזים ומפרשים שיראים אצעדה והרמב"ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר עכ"ל.
(ט) קומקמוסים: פי' יורות קטנות של מתכות. חמי חמין פי' כלי שמחממין בו חמין. למטה מהמים בשולים ודפנות ולמעלה מהמים היינו באוגני הכלי. רש"י.
(י) בידוע: ופשיטא דלסברא זו אין חילוק דאם ידוע שכלים הללו נעבדו אפי' על המבוזים אסורים. ש"ך.
(יא) אסורים: כתב הש"ך מיהו אם ידעינן בודאי שלא נעבדו כלים הללו אז אף לסברא זו אפילו המכובדים מותרים.
(יב) והמנהג: פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזה"ז נוהגים כסברא הראשונה ושאין העובדי כוכבים עובדים לצורות הללו ר"ל לחמה וללבנה כו' כדלעיל מותרים בהנאה למוצאן אבל אין להשהותן. ש"ך.
(יג) דידעינן: כתב הש"ך באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה דהא אפילו המכובדים כשידוע שאינם נעבדים מותרים מה"ט וכו' וביותר תמה על הרב מאחר שכ' שהמנהג אפי' בצורות הנעבדות אם ידוע שלא נעבדו מותרים והיאך כ' אח"כ יש מחמירים אפילו ידעינן וכו' הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ"ע עכ"ל.
(יד) מותר: היינו אפילו בזמנם וכ' מהרש"ל הטעם מפני שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי ומיהו יש לדקדק דבס"ז משמע דבצורה שלימה יש איסור אפילו בצורת דרקון עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז שהטעם שאסור להשהותה הוא שמא כבר נעבדה ולפ"ז אפילו שקועה אסורה וכ"כ הטור עכ"ל.
סעיף ד
עריכה(טו) פנים: פרש"י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקודש ע"כ ואה"נ אחר שבא יחזקאל והפך השור לכרוב אסור לעשות ד' פניהם בהדי הדדי דהא בכלל לא תעשון אתי השרויות אצלי הוא א"נ דאף עתה שאין שור במרכבה אפ"ה אסור לעשות ד' פנים ושור ביניהם שהיה בשעה שנא' המקרא. ש"ך.
(טז) לנוי: וי"ג לעובד כוכבים ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק ש"ך וכ' הט"ז ואין להקשות למה לי צורת ד' פנים בהדדי הא אפילו צורת אדם לבדה אסורה תירץ הר"ן דס"ד בשביל שצירף שאר צורות לצורת אדם יהיה מותר קמ"ל דאפ"ה אסור ע"כ אבל קשה דא"כ אם עשה צורת אדם עם פרצוף א' או ב' מהני ד' ה"נ דשרי לפי שאין כאן צורת אדם לבדו ולא ד' פנים וזה ל"נ להתיר דחידוש כזה ודאי לא היה להפוסקים לשתוק ממנו מלהודיע שהוא מותר אלא נראה דנ"מ לענין אם פחתו דאין מועיל אם תיקן צורת האדם לחוד וצריך לפחות צורת כולן עכ"ל (ובנה"כ כתב דאשתמיטת' דכדברי הר"ן כתבו התוספות בר"ה דף כ"ד ע"ב והרמ"ך ומביאו בכ"מ).
(יז) להשהותם: משום חשדא וה"ה דאסור לומר לעובד כוכבים לעשותם אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת. ש"ך.
(יח) מותרים: פי' בהנאה ובלבד שלא ישהה אותם אצלו. ש"ך.
(יט) שוקעת: דגם ברקיע המה משוקעים וכתב הש"ך ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בב' עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד א' של הצורה וזה אינו אסור עכ"ל וכתב הט"ז בשם הרמב"ן דכל מה שאסר מן התורה משום לא תעשון אתי דהיינו ד' פנים שבמדור שכינה ודמות מלאכים וחמה ולבנה וכו' אין חילוק בין שוקע לבולט והכל אסור ולענין הלכה אף שמדברי המחבר לא משמע כן מ"מ אין להקל כלל נגד הרמב"ן גם הטור מסיק כן וכן הר"ן עכ"ל.
(כ) מותרות: בין לעשותן בין להשהותן וברבים מותר רק להשהותן משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותן אין חילוק בין יחיד לרבים וכ' רבינו ירוחם אע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם ובשנים ליכא חשדא עכ"ל הש"ך.
סעיף ה
עריכה(כא) להניחה: דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שקוע. ש"ך.
(כב) העובד כוכבים: וכבר נתבאר דה"ה דאסור לומר לעובד כוכבים לחתום בטבעת שחותמה שקוע אפי' אינו רוצה להשהותה משום דאמיר' לעובד כוכבים שבות. ש"ך.
סעיף ו
עריכה(כג) לצור: וכ"ש להשהותם וכ' ב"י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ"נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם והש"ך כתב דהב"ח בקו"א אוסר בצורת אריה ושור. וטענתו דהמזלות במדור התחתון הם וצורת אריה ושור עומד כ"א לבדו בחודש אב ואייר עכ"ד ולפ"ז כל הי"ב מזלות אסור לעשות אפילו כל א' בפ"ע וזה לא שמענו מעולם מי שנזהר בזה. הלכך נראה דהא דאמרינן דהמזלות אסורים היינו כל הי"ב ביחד דומיא דד' פנים להדדי והט"ז כתב דאותן שמצירים במחזורים בתפלת גשם צורת המזלות לא יפה הם עושים כיון שמכונים לעשות צורת המזלות (ובנה"כ השיג עליו וכתב דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות ועוד דאינו צורה גמורה).
סעיף ז
עריכה(כד) בעושה: כתב הש"ך וכ"ש בשהייה ובס"ג כתבתי דהאי ולא בעושה לא קאי אדרקון דבדרקון אפילו צורה שלימה מותר לעשות ואין איסור אלא להשהות משום חשדא ומ"מ צ"ע דמדברי התוספות פ' כ"ה דף מ"ג ע"ב ד"ה שאני ר"ג משמע להדיא דדוקא באדם בעינן צורה שלימה אבל בדרקון אין חילוק ולעולם אסור ובסמ"ג פסק דאפי' באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע"ב עכ"ל.
סעיף ח
עריכה(כה) אולם: אע"ג דאולם היה בו ד' מחיצות ואכסדרה אין לה אלא ג' מחיצות מ"מ כיון שפתחו היה רחב וגבוה מאד היה נראה כאילו אין לו רק ג' מחיצות. תוס'.
(כו) גבוהה: דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י"ח טפחים אבל של עץ וחרס וכה"ג דפסולה במקדש שרי ש"ס והרמב"ם והיינו דכתבו הט"ו מתכות דוקא. ש"ך.