ש"ך על יורה דעה קמא

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קמא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) כל הצלמים כו' דסתמא לשם אלילים כו' דודאי לנוי נעשו כו'. איכא למידק דיוקא דרישא אדסיפא דברישא קאמר דמסתמא כו' הא בספק מותרים ובסיפא קאמר דודאי כו' הא בספק אסורים ונראה דברישא קושטא דמלתא קאמר דמסתמ' דרכי הכפרים שלא לעשות לנוי אלא לשם אלילים ואה"נ בספק אם נעשו לשם אלילים או לנוי אסורים דבעינן דוקא למידע בודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא וכן מוכח בטור עיין שם וכן דעת הפרישה והב"ח בקונטרס אחרון השיג עליו ולפמ"ש דבריו נכונים וגם תימה על הב"ח דבש"ס דף מ"א ע"ב גבי הא דאמרינן התם אלא אימא הא צלמים עצמם אסורים סתמא כרבי מאיר כו' מוכח כולה סוגיא דבצלמים עצמם הנמצאים בשוק לא אמרינן אימר בטלום כיון דשלימים הם עיין שם ודוק:

(ב) המדינה. פירוש עיר וכן מצינו הרבה פעמים בלשון הש"ס והפוסקים:

(ג) והיה ביד הצורה כו'. המחבר העתיק מלשון הרמב"ם כדרכו ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו' אסורים וכן משמע קצת מהגהת הרב בסעיף ד' ע"ש וכן בב"י תמה על מה שמשמע מהטור דלא אסור בכה"ג אלא צורת אדם דווקא (ולי אפשר דהטור ל"ד נקט אדם ומפני זה לא כתב האי דינא בריש הסי' דהתם עיקר דוכתא דהאי דינא ע"ש ודוק) והב"ח כתב ודלא כמ"ש בש"ע והיה ביד הצורה וכו' דליתא אלא דווקא בצורת אדם עכ"ל ותימה איך חלק על הרמב"ם (וכמדומה שלא ידע שדברי המחבר מועתקים מהרמב"ם) והמחבר בלי ראיה כלל בפרט להקל וכ"ש שאפשר לפרש גם דברי הטור כן ע"ש גם פשטא דסוגיית הש"ס משמע כן ע"ש:

(ד) צורת מקל או צפור כו'. עיין ר"פ כל הצלמים מפרש בש"ס דכל הנך מראים שנעשו לשם אליל ונראה בזמנינו הכל לפי ענין ובין בכרכים ובין בכפרים הכל מה שמראים הדברים שנעשו לשם אליל או לנוי:

(ה) דינו כדין צלם. פי' כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם אליל ואסור בלא ביטול וע"ד שיתבאר בסי' קמ"ו ע"ש:

(ו) אבל אותן שתולין בצואר כו'. היינו בידוע שלא השתחוה לו (ואתא לאשמועינן דל"ת כיון שתולין אותו בצואר מיד נאסר) הא לאו הכי לא גרע מאם מצא כלים שעליהם צורת עבודת כוכבי' דהכלים אסורים אם הם מכובדים דכיון שדרך לעבוד אותה הצורה חיישינן שמא נעבדו הכלים כדלקמן סעיף ג' והכי נמי איכא למיחש להכי ובעובד כוכבים עצמו אין לחלק בין מכובד לבזוי דדווקא בכלים אמרי' דעל המבוזים ודאי לנוי הכלי נעשו מה שאין כן הכא ומצאתי בהר"ן פרק כל הצלמים וז"ל כתב הרשב"א דבזמן הזה שחוקקים חקק בכלים ומציירים בהם צורות ודמות עבודת כוכבים אף המוצא אותם הכלים אסורים ע"כ וצל"ע שאפשר שאין עובדים היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם עכ"ל הר"ן וכ"כ רבינו ירוחם נתי"ז ח"ד ואפשר דעובדי כוכבים אלו שאין אדוקים בעבודת כוכבים כל מה שעושין בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי ומותרים בהנאה כלם ואסור להשהותן משום חשד אם הם בולטים וראוי להחמיר בספק איסור תורה ע"כ ואפשר בצורה עצמו כיון שדרך שמשתחוים לו לכ"ע אסור:

סעיף ב

(ז) המוצא שברי צלמים. פירוש שאינו ידוע שנעבדו או אפילו שברי אלילים עצמן שנעבדו כשהיו שלימים מותרים (ועיין בס"ק א') דאע"ג דקי"ל אליל שנשתברה מאליה אסור' כדלקמן סימן קמ"ו מ"מ הכא לנשברה מאליה לא חיישינן דעובד כוכבים מינטר לה שפיר הלכך אמרינן מסתמא העובד כוכבים שברה ובטלה בידים אבל במצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו פי' כנו שיש להם בית מושב רחב שיושבין עליו לבדם שאינה נראית כשברים אלא נראית שכך הם נעשים מתחלה אסורים דחיישינן שמא נעבדו זהו דעת המחבר כהרי"ף והרא"ש והטור אבל באמת דברי הרמב"ם נראין עיקר בש"ס דכל שברי אלילים אסורים אפילו אינם עומדים על בסיסם דחיישינן שמא לא בטלום העובדי כוכבי' אבל שברי צלמים מותרים דאיכא ספק ספיקא ספק נעבדו או לא ואת"ל נעבדו שמא בטלום העובדי כוכבים (ודין צלמים עצמם עיין בס"ק א') וכן דעת התוס' והר"ן ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי' קמ"ו סעיף י"א לשון הרמב"ם לפיכך המוצא שברי אלילים הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלום העובדי כוכבים עכ"ל וכאן כתב דאפי' מוצא שברי אלילים מותרים וכן יש לתמוה על העט"ז וצ"ע:

סעיף ג

(ח) דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כו'. מדלא כתב הרב וכן נמי צורות הנעשים לשם חמה כו' וכתב דהיינו צורות הנעשים כו' משמע דדוקא בכה"ג אסורים אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכן לעבדם בענין זה וכן מפורש ברמב"ם שם שכתב וז"ל צורות חמה ולבנה אין ענינו שמוצא עגול ויאמר זהו שמש או קשת עגול ויאמר זהו לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלאס"ם מייחסים לכוכבים צורות עד שאומרים צורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על עגלה ואמרו צורת חמה ולבנה רצה לומר שימצא צורה המיוחסת אל החמה ואל הלבנה עכ"ל וכ"כ הר"ע ברטנורא שם וכ"מ מפירש"י שפירש צורת חמה ולבנה מזל חמה ולבנה משמע דרצה לומר אבל עיגול של חמה ולבנה ממש לא ודלא כהעט"ז שכתב כ' מורי מהרמא"י לאו דוקא צורת חמה ולבנה ממש אלא אפילו צורות שעושין בעלי הטלסמאות כו' דמשמע מדבריו דכל שכן דצורת עיגול של חמה ולבנה ממש דאסירי וליתא כדפי' וגרם לו זה שלא ידע מהיכן יוצאין דברי הרב ולכן כתב גם כן בשמו ויש להקשות דהא ע"כ בסעיף ד' דצורת חמה ולבנה אסורה בין בולטת ובין שוקעת לעשותן ולהשהות היינו בעיגול ממש דהא הטעם הוא משום שנראים שוקעים ברקיע וכדלקמן ס"ק כ"ה וכן מוכח בש"ס ברבן גמליאל שהיה מראה לעדים צורות הלבנ' כזה ראיתם כו' ע"ש וי"ל דודאי לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור דלעשות נפקא לן מלא תעשון וגו' כל אשר בשמים ממעל והאי אשר בשמים ממעל הוא ואסור וכן להשהותם בידו איכא חשדא אף בעיגול שלהן דלאיזה צורך הוא משהה אותם אבל במוצא מותר דאין לחוש שמא עבדו בעיגול וראיה לזה ממ"ש הרב בסוף סעיף זה דבזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדים לצורות הללו מותרים בהנאה למוצאן ואסור להשהותם והוא מדברי רבינו ירוחם אלמא לא חיישינן שנעבדו כיון שאין דרכן לעבוד לצורות הללו ואפ"ה אסורים להשהותם משום חשד וכן בסעיף ד' דכתב המחבר דצורת שרפים ואופנים כו' אסור להשהותן ולעשותן כ' הרב עליו דאם מצאן מותרים וכן מוכח בטור וכמו שכתב שם אלא ודאי לענין שהייה דאסור משום חשדא לא נפקא לן מידי במה שאין דרכן לעבוד דמ"מ כיון ששוהה אותם איכא חשדא שהוא עצמו קבלן לאליל ועבדן אח"כ מצאתי בחדושי מהר"מ מלובלין שהניח זה שאסור להשהות צורת חמה ולבנה בקושיא על פי' רש"י ולע"ד מ"ש הוא ברור:

(ט) או דרקון והוא דומה לנחש כו'. וזאת הצורה היתה אצלם מהודרת לפי שהם מייחסים אותה לחלק מחלקי הגלגל והיא הצורה לתלי הלבנה עכ"ל רמב"ם שם וכיוצא בזה כתב המרדכי ומביאו ב"י:

(י) אם הכלים מכובדים אסורים. ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים דאילו היו מכובדים היו ודאי נעשים לשם אלילים וכמ"ש הטור א"כ ליכא כאן אלא חדא ספיקא וכתב הטור לקמן בסימן זה ונראה דכל אותם שאסורים במוצא אסורים אפילו בשוקעת דכיון שאנו חוששין שמא נעשית לאליל אף בשוקעת נמי איכא למיחש עכ"ל אבל ר' ירוחם כתב יש מי שכתב וכן בתו' דלא אסרו על המכובדים אלא בולט עכ"ל ומביאו ב"י:

(יא) שעל השיראין כו'. לשון הטור י"א בגדי משי ורקמה חשובים מבוזים כיון שהן ללבישה ומפרשים שיראים אצעדה והרמב"ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר עכ"ל ומדלא הביא המחבר שום פירוש משמע שדעתו להחמיר:

(יב) קומקמוסים. יורות קטנות של מתכת. רש"י:

חמי חמין . פי' כלי שמחמין בו חמין:

למטה מהמים . בשולים ודפנות ולמעלה מהמים היינו באוגני הכלי. רש"י:

(יג) אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו. אע"פ שעובדים לצורות הללו כשהן על הכלים מותרים ופשיטא דאף לסברא זו אם ידוע שכלים הללו נעבדו אפילו על המבוזים אסורים:

(יד) ויש מי שאומר כו' אע"פ שאין אנו יודעים שכלים הללו נעבדו. מכיון שצורה זו נעבדת בוודאי אמרינן מסתמא אפילו המבוזין נעבדו אא"כ ידעינן בוודאי שלא נעבדו כלים הללו שאז אף לסברא זו אפילו המכובדים מותרים ולסברא זו אין חילוק בין מכובדים למבוזים אלא בסתם דהיינו שרוב העובדי כוכבים רגילין לעבדה אבל יש מקומות שאינו ידוע אם צורה זו נעבדת שם כלל אבל בידוע שאינה נעבדת במקום זו או שאין ידוע שרוב העובדי כוכבים רגילין לעבדה אף המכובדים מותרין. כל זה מוכח בר"ן:

(טו) והמנהג כסברא הראשונה. פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזמן הזה נוהגים כסברא הראשונה ודוק:

(טז) ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עוברים לצורות הללו כו'. אלעיל אצורת חמה ולבנה ודרקון קאי דבזמן הזה מותרין בהנאה למוצאן אפי' לסברא האחרונה כיון שאין העובד כוכבים עובדין לצורות הללו אבל אין להשהותן משום חשדא:

(יז) ויש מחמירין בכל הצורות הנזכרות כו' אע"ג דידעינן דלא פלחי להו. באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה דהא המכובדין אפילו לסברא האחרונה שהביא המחבר כשידוע שאין אותה הצורה נעבדת (במקום זו אע"פ שרוב העובדי כוכבים רגילים לעבדה) מותרין מה"ט וכדאיתא בירושלמי אי כשאינן נעבדים אפילו מכובדים מותרים כו' ואע"פ שהרב למד כך מהטור ותוס' ונמשך אחר הב"י לא ירדתי לסוף דעתו שהב"י כתב ואני תמה על הטור שסתם וכתב דין זה כמות שהוא בש"ס כו' ולמה יאסר בזמן הזה צורת חמה ולבנה ודרקון כיון דלא פלחי להו כלל וכ"כ ר' ירוחם בשם רבו דכלים הנמצאים עליהן צורות אלו בזמן הזה מותרים בהנאה ואסור להשהותם ומיהו מדברי התוס' פרק כל הצלמים גבי הא דאמרינן שאני ר"ג דאחרים עשו לו משמע שאין חילוק בין זמן זה לזמנם לענין זה עכ"ל ומביאו בד"מ ולפע"ד לא משמע מידי לא מהתוס' ולא מהטור והנה התוס' כתבו שם וז"ל שאני ר"ג דאחרים עשו לו לכאורה משמע שצוה ר"ג לעשות לעובד כוכבים וקשה דהא אמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת וי"ל דמצוה שאני ויש שהיו רוצים להחמיר שלא לחתום לעובד כוכבים חותם שיש בו צורת אדם בשביל חוב אא"כ היה העובד כוכבים מביא לו מעצמו וכן שלא לחגור אותן רצועות שיש בהן צורת אדם בולטת אמנם יש סמך להתיר מתוך הלכות גדולות שמעמיד הא דרב יודא בצורת דרקון ושם שייך חשדא טפי מבאחריני כו' ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו משום שהיה צלם דמות אדם בכל גופו בידים ורגלים עכ"ל ומשמע להב"י והרב דמדלא התירו משום דבזמן הזה הוא אלמא דס"ל דאין חילוק ואין מדבריהם ראיה כלל דממ"ש ויש שהיו רוצים להחמיר שלא לחתום כו' פשיטא דאין ראיה דהא מיירי בעושה הלכך אין חילוק דלענין עשייה דנפקא לן מקרא דלא תעשון אתי אין חילוק ואוסר אפילו אין עובדין אותו וזה פשוט ומבואר בש"ס וכל הפוסקים ואם כן כי נימא דאמירה לעובד כוכבים שבות ה"ל כעושה הלכך לא שרי אלא אם כן הביא לו העובד כוכבים מעצמו דליכא אמירה וגם ממ"ש וכן שלא לחגור אותן רצועות כו' נמי אין ראייה דודאי ה"ט דחגורות משום חשדא וכדמסיימי ושם שייך חשדא טפי כו' ובזה ודאי אין חילוק בין זמן זה לזמנם וכמ"ש הבית יוסף והרב דאסור להשהותן גם לסברא הראשונה וכדברי ר' ירוחם ובלאו הכי ע"כ אי אפשר לומר כן דהתוס' מיירי במוצא דהא צורת אדם מותרת במוצא וכדמשמע בש"ס וטור וכמ"ש הרב גופיה בסעיף ד' ואם תרצה לדחוק ולומר דהתוס' מיירי בצורת אדם שבזמן הזה אסור שהוא דמות אותו פלוני א"כ מכ"ש דאין ראיה מדבריהם לחמה ולבנה שאין עובדין בזמן הזה אלא הברור כדפירשתי ובטור שכתב סתם הדברים היינו משום שסמך עצמו אמ"ש דבידוע שאינם נעבדים אפילו על המכובדים מותרים ע"ש וזה ברור ועוד תימה על הרב דמאחר שכתב שהמנהג כסברא הראשונה דאפי' אותן צורות נעבדות כיון שידוע שלא נעבדו הכלים הללו שעל המכובדים נמי מותרים וגם הסברא האחרונה מודה בזה וכמ"ש בס"ק י"ד היאך כתב אח"כ ויש מחמירין כו' בזמן הזה אע"ג דידעינן דלא פלחי להו דאפילו תימא דאין חילוק בין זמן זה לזמנם מ"מ כיון דידעינן דלא פלחי להו הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ"ע:

(יח) וצורת דרקון מותר לעשות. היינו אפילו בזמנם והטעם נמצא בשם מהרש"ל משום שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי ומיהו יש לדקדק דבסעיף ז' סתם הרב כדברי המחבר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא כשהיא שלימה אבל צורת ראש בלא גוף או גוף בלא ראש אין שום איסור לא במוצא ולא בעושה עכ"ל משמע דבצורה שלימה יש איסור אפילו בעשיית דרקון וזה קשה גם כן על הרא"ש וטור ונ"ל דולא בעושה לא קאי אלא אאדם וכתב הב"ח וז"ל וצ"ע דבמרדכי פ' כ"ה גבי מחלוקת ר' אפרים ור' אליקים משמע שתופסים בפשיטות דצורת דרקון שוה לצורת חמה ולבנה וה"ל נמי בכלל לא תעשון אתי ואסור לעשותן עכ"ל וע"ש דמשמע דלא השוו דרקון אלא לענין שאסור להשהותה משום חשדא:

(יט) אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשדא. אפילו בזמן הזה וכמ"ש הרב בסמוך אבל אין להשהותן:

סעיף ד

(כ) כגון ד' פנים בהדי הדדי. פרש"י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה א' דוגמת חיות הקודש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי ע"כ ונראה דמ"ש שור הוא ל"ד דהא אמרי' בחגיגה (דף י"ב ע"ב) בא יחזקאל והפכו לכרוב אלא נקט שור משום דבשעה שנאמר המקרא דלא תעשון אתי היה עדיין שור ואה"נ דהשתא דאיכא כרוב אסור לעשות ד' פניהם בהדי הדדי דהא מ"מ בכלל לא תעשון אתי השרויות אצלי הוא א"נ קמ"ל דאף עתה דאין שור במרכבה אפ"ה אסור לעשות ד' פנים בהדי הדדי ושור ביניהם שהיה בשעה שנאמר המקרא:

(כא) וכן צורת אדם לבדו. נפקא מדכתיב לא תעשון אתי אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם וא"ת הא דאמרינן לעיל דד' פנים להדדי אסור תיפוק ליה משום אדם כבר תירצו התוס' בעבודת כוכבים (דף מ"ג ע"א) ובר"ה (דף כ"ד) בד"ה לא תעשון אתי דאתי לחיובא אף כשמוצא צורת אדם והשלים לד' פנים וכן תירץ בהגהת סמ"ק סי' קס"ב א"נ לעבור בשני לאוין ובר"ה תירצו עוד דסד"א דאם עשה ד' פנים גרע מאדם לבדו וכן תירץ הר"ן והרמ"ך הביאו הכ"מ ספ"ג מהל' עבודת כוכבים וע' בס"ק ל':

(כב) אסור לעשותם אפילו לנוי. וכ"כ ברמב"ם פ"ג ובספרי המחברים הישנים כתוב אפי' לעובד כוכבים וכן הוא בטור ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק בין עושה לנוי או לעבודת כוכבי' אסור:

(כג) אסור להשהותן. משום חשדא וכבר נתבאר בס"ק י"ז דה"ה דאסור לו' לעובד כוכבים לעשותן אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת:

(כד) ומיהו אם מוצא אותם מותרים. פי' בהנאה מותרים ובלבד שלא ישהה אותם דפשיטא דלא עדיף מעשאם עובד כוכבים שאסור להשהותם וכן מוכח בטור דאע"פ שאסור להשהותם מותרים בהנאה למוצאן ע"ש ודוק:

(כה) בד"א בבולטת כו'. פי' בבולטת דוקא הוא דאסור בין בשוהה בין בעושה אבל בשוקעת מותר לעשותן וכ"ש להשהותם וכמ"ש בסעיף ה' בטבעת שיש בה צורת אדם שאם חותמן בולט מותר לחתום בה ואם חותמן שוקע מותר להניחם והטעם שאינו אסור אלא דומה להם שהן בולטות ומה"ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע"פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת והעט"ז כתב וז"ל ודוקא אלו שאין אסורים אלא בעשיה משום לא תעשון אתי ובמוצא הן מותרין מפני שאין דרך לעשותן לעבודת כוכבים אינן אסורים בעשיה אלא בבולטים אבל חמה ולבנה שדרך לעבדן אסורים בין בעשיה בין במוצא בין בבולט בין בשוקע דהא במוצא אסורים משום שמא נעבדו וכיון שאנו חוששין לשמא נעשית עבודת כוכבים אף בשוקע איכ' למיחש ובעשיה אע"פ שאין איסר משום לא תעשון אלא בבולט שכן הם נראי' ברקיע בולטי' מ"מ אסור לעשותה אפילו שוקעים משום חשדא דעבודת כוכבים עכ"ל ודבריו תמוהי' ותלי תניא בדלא תניא וכי מה ענין שהוא מותר במוצא לענין שיהא מותר בשוקעת וכן בהפך והגע עצמך אם יש הוכחה בד' פנים להדדי או באדם שנעשו לעבדן דאסורין במוצא וכי נימא דמשום הכי יהא אסור בעשייה ושהייה אפי' בשוקעת והא בבולטת דוקא אסרינן וכן איפכא צורת חמה ולבנה בזה"ז דמותרי' במצאן וכי נימא דיהא מותרים בשוקעת הא ודאי ליתא ועוד שכבר נתבאר בס"ק ח' דצורת חמה ולבנה ממש דהיינו עיגול שלהן מותרים למוצאן ואפ"ה אסורים לעשותם אפי' בשוקעת ע"ש ועוד תימה איך שינה את הידוע שחמ' ולבנה נראין שקועין ברקיע וכמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן והסמ"ג ובעל צדה לדרך ובעל שלטי הגבורים ושאר פוסקים והוא כתב שהן בולטים וכמדומה של' הטור אטעייה שהטור כתב וז"ל ונרא' דכל אותם שאסורים במוצא אסורין אפי' בשוקעת דכיון שאנו חוששין שנעשו לאליל אף בשוקעת איכא למיחש עכ"ל הוא סבור דה"ק דכל אותם שאסורים במוצא מפני שדרך לעבדם דהיינו חמה ולבנה אע"פ שבולטין הם (דאי שוקעים הם בלאו הכי הוי אסורים) אסורים בשוקעים אפילו בעשייה והדבר פשוט דליתא להך פירושא אלא ה"ק כל היכא דאסרינן במוצא והיינו משום דיש הוכחה שלאליל נעשו אין חילוק במוצא בין בולטת לשוקעת דכיון דאסרינן להו למוצאן משום דלאליל נעשו אם כן אסורים למוצאם בין בשוקעת בין בבולטת אבל עשיה ושהייה לא תלי כלל במה שאסורים במוצא או לא וכמ"ש דלענין עשייה ושהייה הכל תלוי במה שהוא הדבר עצמו שאם הוא אדם וכיוצא בו שהוא בולט אינו אסור אלא בולט ואם שוקע אסור אפילו בשוקע והוא פשוט לא הוצרכתי להאריך אלא להוציא מלב הקורא בספרו:

ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה וזה אינו אסור נ"ל:

(כו) כולן מותרות. בין לעשותם בין להשהותן:

(כז) ויש מתירים בשל רבים. פי' להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים וכתב ר' ירוחם אע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם ומביאו ב"י בב"ה (וכתב דבב' ליכא חשדא ונ"ל ראיה לדבריו מריש ברכות):

סעיף ה

(כח) אסור להניחה. דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שוקע:

(כט) ואפילו חתם לו העובד כוכבים. הצורה בולטת אסור משום חשדא וכבר נתבאר בס"ק י"ז דה"ה דאסור לומר לעובד כוכבים לחתום בטבעת שחותמה שקוע אפילו אינו רוצה להשהותה משום דאמירה לעובד כוכבים שבות ומכל מקום צ"ע לאיזה צורך כתב הרב דין זה הא כתבו המחבר בסעיף ד' ואולי היה אפשר לחלק בין כשהעובד כוכבים עשאו לו בידים ובין שעשאו בחותמו קמ"ל הרב דלא ודוחק:

סעיף ו

(ל) צורות הבהמות וחיות. משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב"א בתשובה סימן קס"ז ע"ש ובעל שלטי הגבורי' העתיק דבריו וכן משמע קצת בתוס' דעבודת כוכבי' דמ"ג ע"א ד"ה לא תעשון ע"ש. והב"ח בקונ' אחרון אסר וטענתו דהלא הכוכבים ומזלות במדור התחתון הם ואסורים ומזל ארי עומד לבדו בחודש אב ושור בחודש אייר ואסור לעשותן עכ"ד ולפי דבריו כל הי"ב מזלות אסור אפילו כל א' בפני עצמו ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה וגם במרדכי ואגודה פרק כל הצלמים במחלוקת ר' אפרים ור' אליקים משמע דמה"ט דעומד בחודש אב לבדו אין לאסור אריות ע"ש הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י"ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי כן נ"ל ועיין בתשובת הרשב"א סי' תקכ"ה ובספר בדק הבית ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ל' דף י"ב ע"ד:

(לא) מותר לצור אותם. וכ"ש להשהותם:

סעיף ז

(לב) ולא בעושה. וכ"ש בשהייה ובס"ק י"ח כתבתי דהאי ולא בעושה וכל שכן בשהייה לא קאי אדרקון דבדרקון אפילו צורה שלימה מותר לעשות ע"ש ומכל מקום צ"ע דמדברי התוספות פרק כ"ה (דף מ"ג ע"ב) ד"ה שאני ר"ג ומדברי המרדכי לשם משמע להדיא דדוקא באדם בעינן צורה שלימה אבל בדרקון אין חילוק ולעולם אסור והסמ"ג לאוין כ"ב פסק דאפילו באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע"ב:

סעיף ח

(לג) כשיעור גבהו וארכו ורחבו. אבל אם נשתנה במקצת מותר:

(לד) אכסדרה תבנית אולם. אף על גב דאולם היה בו ד' מחיצות ואכסדרה אין לו אלא ג' מחיצות מ"מ כיון שפתחו היה רחב וגבוה מאד היה נראה כאלו אין לו רק ג' מחיצות. תוס':

(לה) אפילו משאר מיני מתכות. שאע"פ שאינה של זהב כשרה במקדש אבל אינה של מתכות כגון של עץ וכה"ג שרי דפסולה במקדש. ש"ס ורמב"ם פ"ז מהל' בית הבחירה וכ"ש של חרס דשרי כדאיתא ברש"י שם ובמהרי"א והיינו דכתבו הט"ו מתכות דוקא:

(לו) ואפילו בלא גביעים כו'. דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י"ח טפחים: