שולחן ערוך יורה דעה קלה ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

כלי חרס אם נשתמש בהם העובד כוכבים כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכים מילוי ועירוי אפילו אינם זפותין ומאימתי שבעו מפעם שניה ואילך לפיכך אם נשתמש בהם העובד כוכבים פעם ראשונה ושנייה צריך מילוי ועירוי ואם נתן בהם מים שלשה פעמים ואח"כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים מותר בשכשוך אבל אם לא נתן בהם מים אלא ב' פעמים ואח"כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים יש אומרים שצריך עירוי ואם נתן בהם מים פעם אחת ושהו בהם שעה גדולה כמו רביע היום הוו בלועים ממים כמו נתן בהם מים שלש פעמים ואם הם זפותים צריכים לקלוף הזפת או מילוי ועירוי אפילו בשלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליהם (ובדיעבד דינן ככלי אבן ועץ כמו שנתבאר) (כך מפרש הב"י ל' הטור):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(יא) כלי חרס כו'. אפי' אין מכניסו לקיום וכן הוא מסקנת רוב הפוסקים וכן הוא בעט"ז:

(יב) מילוי ועירוי. ואע"ג דלענין הגעלה קיימא לן דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו לעולם (כדלעיל סימן קכ"א ובא"ח סימן תנ"א) שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עד כאן לשון עט"ז וע"ל סימן קכ"ח ס"ק ט"ו:

(יג) אם נשתמש בהם כו'. דוקא בשלא היה בו יי"נ מע"ל אבל היה בו מע"ל אין חילוק בין שבעו ללא שבעו אלא לעולם צריך מילוי ועירוי כדלעיל סי' צ"ג ס"ק ו':

(יד) יש אומרים שצריך כו'. קשה דהא כתב בתחלה לשון הטור דמפעם שניה ואילך שבעו ובב"י כתב דהסה"ת והגהמ"י שהם הי"א מפרשים בע"א והכי הל"ל וי"א שאם לא נתן בו מים אלא ב' פעמים כו' צריך עירוי ונ"ל דסבירא ליה דגם הטור מודה דבמים לא שבעו מב' פעמים דדוקא ביין שבעו מב"פ ולא במים. ומ"ש בב"י דסה"ת והגמ"יי מפרשים בע"א היינו פי' דשמעתא אבל לענין דינא אפשר דלא פליגי דלא כד"מ שכתב בשם ב"י דפליגי לענין דינא ע"ש אלא שלפי דמפשט דברי הטור והפוסקים לא משמע לחלק בהכי כתב המחבר דברי סה"ת והגמ"יי בשם י"א והיינו דכתב דברי הי"א במים ואי הוי ס"ל דאין חילוק בין מים ליין הל"ל בפשיטות דלא סגי בב"פ זה נ"ל בדעת המחבר:

(טו) ושהו בהם כו'. וכב"י דדוקא באין מכניסו לקיום אבל במכניסו לקיום אפילו לא נתן בהם העובד כוכבים יין אלא לפי שעה צריך עירוי כדלקמן אבל הב"ח כתב דבכלי חרס אפילו מכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א"צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח"כ אלא סגי ליה בשכשוך ולק' כלי עץ ואבן שאני דאינם שבעים לעולם וכן בכלי חרס כל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אם היה מכניסו לקיום אע"פ שלא נשתמש בהן עובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי דאלו בשאין מכניסו לקיום א"צ עירוי בכלי חרס אפילו לא שבע לבלוע אלא א"כ דנשתמש בו ונשתהה בו יין של איסור קצת אבל בנשתמש בו לפי שעה סגי בשכשוך עכ"ל ולענד"נ דבכלי חרס שלא שבעו לבלוע אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה צריך עירוי וכן משמע מדברי הרשב"א שבטור:

(טז) אפילו בשלנו שנגע בהם העובד כוכבים כו'. היינו לפי מה שפירש בב"י דברי הטור אבל מהרש"ל השיג עליו ופירש דברי הטור דאפי' לכתחלה נוהגין להתיר לשתות בו ול"ד לכלי עץ דבסעיף א' דכלי חרס הואיל ושבעים כבר לא בלעי ומביאו הדרישה וכ"כ הב"ח:


ט"ז

ובדיעבד דינם ככלי עץ. זהו לפי מה שכתב הטור ואין נוהגין כן על דין כלי חרס שהוא מזופף ופירש ב"י דאין נוהגין לאסור בדיעבד דאי לכתחלה הא כבר מסיק הטור בכלי עץ מזופף דבעי עירוי לכתחלה ורש"ל פירש דמותר אפילו לכתחלה בכלי חרס שלנו הואיל ושבעים כבר עכ"ל והיינו ע"פ החילוק שכתב הטור בשם הרא"ש בכלי חרס בין שבעים ללא שבעים ואם כן יהיו הכלי חרס השבעים עדיפי מכלי עץ ולע"ד א"א לפרש כן דברי הטור דהא בשכתב הטור דין כלי חרס שהוא בזפת קאי על מקום האוסר דהיינו אינו שבע ועל זה כתב דנראה לדמותו לכלי עור דבעי עירוי ועל זה כתב דאין נוהגין כן משמע בההוא גווני דמיירי לפני זה והיאך נאמר דאין נוהגין קאי על כלי חרס שלנו דוקא בשבע לבלוע ע"כ נראה עיקר כפי' ב"י דאדיעבד קאמר דוקא דאין נוהגין לאוסרו:

באר היטב

(ו) זפותין:    אפילו אין מכניסו לקיום ואע"ג דלענין הגעלה קי"ל דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו לעולם כדלעיל סי' קכ"א שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עכ"ל הלבוש.

(ז) נשתמש:    כ' הש"ך ודוקא כשלא היה בו יין נסך מע"ל אבל היה בו יין נסך מעל"ע אין חילוק בין שבעו ללא שבעו כדלעיל סי' צ"ג.

(ח) עירוי:    כ' הש"ך קשה הא מתחלה כ' דמפעם ב' ואילך שבעו ונ"ל דס"ל דדוקא ביין שבעו מב' פעמים ולא במים.

(ט) גדולה:    כב"י דדוקא באין מכניסו לקיום אבל במכניסו לקיום אפילו לא נתן בהם העובד כוכבים יין אלא לפי שעה צריך עירוי אבל הב"ח כ' דבכלי חרס אפילו במכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א"צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח"כ אלא סגי ליה בשכשוך וכל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי.

(י) ובדיעבד:    והרש"ל כתב דאפילו לכתחלה נוהגין להתיר לשתות בו ול"ד לכלי עץ דבס"א דכלי חרס הואיל ושבעים כבר לא בלעי והט"ז פוסק כהרמ"א דדוקא דיעבד ודלא כמהרש"ל.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש