באר היטב על יורה דעה קלה

סעיף אעריכה

(א) כלים:    כתבו הט"ז וש"ך שבסי' זה לא נכללו כלי הגת שהם חמירי טפי אע"פ שאין מכניסין בהם יין לקיום לפי שמשתמשין בהם יין בשפע כדלקמן סי' קל"ח.

(ב) דרכן:    וכ' הטור דאם אין דרכן לתת בהם יין בשעת הזפיתה ומראיתם צהוב. ניכר שלא נשתמש בהם אחר הזפיתה דאם היה נותן בהם יין היה ניכר.

(ג) שלנו:    פי' הט"ז שיש חילוק בין זפותים לאינם זפותים וטופח פי' ע"מ להטפיח כ"כ רש"ל ובלא"ה אין בו כח לאסור וכמ"ש סי' קכ"ג סי"ז לענין החרצנים.

(ד) להקל:    כ' הש"ך ומותר בשתיה והיינו לדין הש"ס א"נ מיירי כשאין ס' אבל יש ס' פשיטא דבכל ענין שרי לדידן דקי"ל סתס יינם בס' ומסתמא יש ס' כנגד קליפת הכלי שלא נאסר אלא כדי קליפה וכדלקמן סי' קל"ז וכל זה בכלים של עץ וכו' לאפוקי של עור שהן רכים והזפת מבליע בהן היין לכ"ע צריך עירוי.

סעיף בעריכה

(ה) משפך:    וסגי ליה בהדחה בכלי עצמו או ניגוב אם הוא כלי שצריך ניגוב. ש"ך.

סעיף דעריכה

(ו) זפותין:    אפילו אין מכניסו לקיום ואע"ג דלענין הגעלה קי"ל דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו לעולם כדלעיל סי' קכ"א שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עכ"ל הלבוש.

(ז) נשתמש:    כ' הש"ך ודוקא כשלא היה בו יין נסך מע"ל אבל היה בו יין נסך מעל"ע אין חילוק בין שבעו ללא שבעו כדלעיל סי' צ"ג.

(ח) עירוי:    כ' הש"ך קשה הא מתחלה כ' דמפעם ב' ואילך שבעו ונ"ל דס"ל דדוקא ביין שבעו מב' פעמים ולא במים.

(ט) גדולה:    כב"י דדוקא באין מכניסו לקיום אבל במכניסו לקיום אפילו לא נתן בהם העובד כוכבים יין אלא לפי שעה צריך עירוי אבל הב"ח כ' דבכלי חרס אפילו במכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א"צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח"כ אלא סגי ליה בשכשוך וכל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי.

(י) ובדיעבד:    והרש"ל כתב דאפילו לכתחלה נוהגין להתיר לשתות בו ול"ד לכלי עץ דבס"א דכלי חרס הואיל ושבעים כבר לא בלעי והט"ז פוסק כהרמ"א דדוקא דיעבד ודלא כמהרש"ל.

סעיף העריכה

(יא) אלו"ם:    והרמב"ם כ' שהוא הנקרא טפל בל' ערבי וע"ל סי' קצ"ט ס"ב.

סעיף ועריכה

(יב) המצופים:    כתב הט"ז דצריך ליזהר בהנהו כדים של חרס שפיהם קצר מלמעלה ומיוחדים ליין על הרוב שאין לשתות בהן יין של היתר אם הם של עובד כוכבים דתחלה נשתמש בו עובד כוכבים ביין ולא מועיל הדחה אבל באותן שממלאים בה גם מים הוי ספק דרבנן שמא נשתמש בו תחלה במים ומותרים בהדחה.

סעיף זעריכה

(יג) ונשתמש:    כתב בפרישה דדוקא כשנשתמש בהן אבל אם נגע בשעת טפיחה לא נאסר והט"ז חולק עליו מכמה ראיות שהביא ופסק דאוסר בנגיעה ג"כ ועפ"ז אסור במי שמכר יינו ונשאר החביות ריקם רק שמרים נשארו בו ומוכרם לעובד כוכבים שלא יקח העובד כוכבים השמרים משם כיון שהחבית יש בו טופח ע"מ להטפיח וגם בין השמרים עצמם נשאר קצת יין צלול נמצא שאוסר העובד כוכבים את החבית דהא מכניסין בו יין לקיום ויצטרך החבית להגעלה או עירוי ע"כ צריך שיוציא ישראל את השמרים ועובד כוכבים לא יגע בו וע"כ נראה דגם כאן אע"ג דנקטו לישנא דנשתמש ה"ה נגע דחד דינא אית להו עכ"ל (ובנה"כ מסכים לדעת הפרישה בכאן מטעם כיון דאינו מזופף לא גזרו בנגיעה כולי האי להחמיר להצריכו עירוי ע"ש).

סעיף חעריכה

(יד) חרס:    כתב הט"ז א"ל הא בכלי חרס אפילו אין מכניסו לקיום אסור כמ"ש בס"ד תירץ בתה"ה דקמ"ל דאפילו בחרס דאיכא תרתי לריעותא מועיל עירוי.

(טו) זכוכית:    לפי שהוא חלק מאד ולא בלע כלל.

סעיף טעריכה

(טז) שמכניסין:    פי' שמתחלה ייחדו לכך אבל לא דרך מקרה שהיה בו יין ג' ימים. ט"ז. והש"ך כ' באם ידוע שעמד בהן יין ג' ימים לא מהני ליה עירוי דה"ל כבוש כמבושל ובלבוש משמע דאפילו ידוע שעמד בו יין ג"י זה אחר זה סגי בעירוי.

סעיף יעריכה

(יז) עור:    וה"ה כל הכלים. כן משמע ברשב"א.

סעיף יבעריכה

(יח) מעת לעת:    כב"י בשם תשובת הרא"ש ואם לא יוכל לצמצם ישהה המים בתוכו יותר מכ"ד שעות. עכ"ל הש"ך.

(יט) אוסרים:    כ' הש"ך נראה דוקא מים גרידא מחמירים לכתחלה אבל משקה אחר כגון שכר ודבש וכה"ג שרי ואף במים משמע במרדכי דאינם אסורים אלא כשנתנן בכלי להכשירו דכיון שעושה כן לכתחלה אם היה שותת המים היה עובר על אין מבטלין איסור לכתחלה וה"ה דלכתחלה אין לשומן בתבשיל אבל אם אירע במקרה שנתנו מים בכלי ועמדו שם זמן רב מותרים ולפ"ז שכר וכה"ג בלא"ה שרי דאין מכשירין בשכר ובזה מיושב דלקמן סי' קל"ז ס"ד כ' הרב דמותר לתת בהם מים ושאר משקים וכאן כ' דיש אוסרין המים אלא ודאי יש לחלק בין אם נותן שם להכשיר הכלים או לא.

(כ) רצופין:    ואפילו לכתחלה יכול לעשות ג' ימים מפוזרין. טור ורשב"א.

(כא) עלו:    בב"י כ' בשם תשובת הרשב"א דגם אותו יום עלה לו אלא שמשלים ביום שלאחריו אותן שעות שחסרו אבל כל הפוסקים אחרונים חלקו על זה וסבירא להו דאותו היום לא עלה לו כלל והכי נקטינן לחומרא והט"ז כ' דבדיעבד אם עשה ההכשר כהרשב"א ונשתמש בו אח"כ בהיתר לא אסרינן ליה דבאמת איני יודע טעם לחומרא זו עכ"ל (ובנה"כ כ' דהטעם כשוט הוא דכבוש לא הוי במעל"ע בסירוג ומטעם זה לא בעינן ג' מעל"ע רצופים אלא ג' פליטות זה אחר זה מיהו בלא"ה מותר בדיעבד ולאו דוקא הכא אלא בכל כלי היין שנשתמשו בהן בדיעבד בלי הכשר כלל משום דמסתמא איכא ס' נגד הקליפה ושרי לדידן כדלקמן סי' קל"ז עכ"ל).

(כב) שליש:    והש"ך כ' בנה"כ שט"ס הוא וצ"ל ב' שלישים מלח ושליש מים וכן איתא בש"ס שבת דף ק"ח ע"ב וכ"כ המחבר בא"ח סי' שכ"א ס"ב עכ"ל.

סעיף יגעריכה

(כג) קליפה:    ב' הש"ך נראה דהיינו מסתמא שאינו ידוע אם נכבש היין בתוכו יום שלם אבל אם ידוע שהיה יי"נ בתוכו יום שלם ה"ל כבוש וכבישה אוסר כל הכלי ונראה עוד דבכל הסי' ובכל מקום דאמרינן בכלי היין נכשרים במילוי ועירוי וכה"ג היינו מסתמא אבל אם ידוע שעמד בו יי"נ יום שלם פשיטא דצריך הגעלה גמורה כל חד לפי דינו כאלו משתמש בו חמין דהא קי"ל כבוש הוי כמבושל ובכלי חרס לא מהני הגעלה וצריך שבירה מיהו עדיין צ"ע שאפשר לומר שאפילו ידוע שעמד בו מע"ל מ"מ כיון דלא נאסר אלא על ידי צונן אמרינן ביה כבכ"פ ומהני ליה מילוי ועירוי ומ"מ נראה דשאר איסורים שנבלעו בצונן ע"י כבישה לא מהני הכשר מילוי ועירוי ולא אמרו כן אלא ביין שהמים מקלישין טעם היין משא"כ שאר איסורים ומ"ש בא"ח סי' תנ"א סכ"א דחבית של חרס שנתנו בו שכר שעורים מותר בהגעלה או בעירוי ג' ימים אפשר דלא הקילו אלא כשאינו ב"י דתו ליכא איסורא דאורייתא אבל בבן יומו לא מהני עירוי ובכלי יין לא שייך לפלוגי בין ב"י לאינו ב"י כדלקמן סי' קל"ז גם י"ל דבחמץ יש להקל טפי בהגעלה משום דהיתרא בלע וכ' עוד ואם ירצה לעשות עירוי ביין אינו כלום מיהו היינו דוקא מדינא דיין ביין אוסר בכל שהו א"נ לדידן וכשאין ס' ביין גנד קליפת הכלי א"נ יש ס' ואפ"ה לכתחלה אסור ליתן בו יין אבל אם יש ביין ס' ואח"כ נתנו בכלי יין פעם אחרת היין מותר בדיעבד שכבר נתבטל טעם הכלי ביין הראשון עכ"ל.

(כד) הזפת:    ומ"מ כל שעושה מילוי ועירוי א"צ לקלוף הזפת כ"כ הטור וע"ל בסי' צ"ט ס"ז.

סעיף טועריכה

(כה) רותחים:    כ' הט"ז נראה דוקא מכלי ראשון ובמזופף לא מהני שום דבר רק קליפת הזפת ולהכשירו אחר כך אם א"א שיכניסנו לכלי ראשון ואי לא עביד הכי אפילו דיעבד אסור ע"ש.

סעיף טזעריכה

(כו) מים:    ואפילו יין וגם אין צריך להתיר הקשרים. הרשב"א.