ש"ך על יורה דעה קלה

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קלה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) שאין מכניסין וכו'. דאלו מכניסין בהם לקיום צריך עירוי כדלקמן סימן זה:

(ב) בין שהיה כו'. חוץ מכלי הגת שצריך ניגוב לפי שמשתמשין בהם יין בשפע כדלקמן סי' קל"ח:

(ג) בין ביד ישראל. לשון הטור בין שלנו שנגע בו עובד כוכבים בעוד משקה טופח עליהם:

(ד) שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש כו'. וכתב הטור והפוסקים בשם ר"י דאם אין דרכם לתת בהם יין בשעת הזפיתה ומראיתם צהוב ניכר שלא נשתמש בהן אחר הזפיתה דאם היה נותן בהם יין היה ניכר וכ"כ הטור לקמן בשם הרשב"א גבי כלי חרס זפותים במקום שאין דרכם לתת יין בשעת זפיתה ומראיהם צהוב מותר לקנותם מהם ע"כ:

(ה) דבכלים שלנו כו'. אע"פ שראינו שהיה בו יין לפנינו וכ"ש כלי עובד כוכבים דאינו יודע כן משמע בטור ובפוסקים וכ"כ בפרישה ס"ט ופשוט הוא:

(ו) טופח ע"מ להטפיח מהרש"ל וכ"כ ב"י לקמן סי' קל"ח בשם הרשב"א דלא כדרישה שכתב דצ"ע:

(ז) אם הם של עץ כו'. לאפוקי של עור שהן רכים והזפת מבליע בהן היין ולכ"ע צריך עירוי:

(ח) אין לאסור. דל"ד לכלי הגת דלקמן סי' קל"ח לפי שהן תדירין ביין:

(ט) ובהפסד מרובה יש להקל. ומותר בשתיה והיינו לדין הש"ס אי נמי מיירי כשאין ס' אבל יש ס' פשיטא דבכל ענין שרי לדידן דקי"ל סתם יינם בס' ומסתמא יש ס' נגד קליפת הכלי שלא נאסר אלא כדי קליפה וכדלקמן סימן קל"ז ע"ש:

סעיף ב

(י) אינו נידון בכלי מזופף. הלכך סגי ליה בהדחה ככלי עצמו או ניגוב אם הוא כלי שצריך ניגוב ולפי זה המשפך שלנו שמזופף מעט סביב הברזל סגי ליה בניגוב כמו המשפך עצמו (לקמן סי' קל"ח סעיף ה') שם:

סעיף ד

(יא) כלי חרס כו'. אפי' אין מכניסו לקיום וכן הוא מסקנת רוב הפוסקים וכן הוא בעט"ז:

(יב) מילוי ועירוי. ואע"ג דלענין הגעלה קיימא לן דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו לעולם (כדלעיל סימן קכ"א ובא"ח סימן תנ"א) שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עד כאן לשון עט"ז וע"ל סימן קכ"ח ס"ק ט"ו:

(יג) אם נשתמש בהם כו'. דוקא בשלא היה בו יי"נ מע"ל אבל היה בו מע"ל אין חילוק בין שבעו ללא שבעו אלא לעולם צריך מילוי ועירוי כדלעיל סי' צ"ג ס"ק ו':

(יד) יש אומרים שצריך כו'. קשה דהא כתב בתחלה לשון הטור דמפעם שניה ואילך שבעו ובב"י כתב דהסה"ת והגהמ"י שהם הי"א מפרשים בע"א והכי הל"ל וי"א שאם לא נתן בו מים אלא ב' פעמים כו' צריך עירוי ונ"ל דסבירא ליה דגם הטור מודה דבמים לא שבעו מב' פעמים דדוקא ביין שבעו מב"פ ולא במים. ומ"ש בב"י דסה"ת והגמ"יי מפרשים בע"א היינו פי' דשמעתא אבל לענין דינא אפשר דלא פליגי דלא כד"מ שכתב בשם ב"י דפליגי לענין דינא ע"ש אלא שלפי דמפשט דברי הטור והפוסקים לא משמע לחלק בהכי כתב המחבר דברי סה"ת והגמ"יי בשם י"א והיינו דכתב דברי הי"א במים ואי הוי ס"ל דאין חילוק בין מים ליין הל"ל בפשיטות דלא סגי בב"פ זה נ"ל בדעת המחבר:

(טו) ושהו בהם כו'. וכב"י דדוקא באין מכניסו לקיום אבל במכניסו לקיום אפילו לא נתן בהם העובד כוכבים יין אלא לפי שעה צריך עירוי כדלקמן אבל הב"ח כתב דבכלי חרס אפילו מכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א"צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח"כ אלא סגי ליה בשכשוך ולק' כלי עץ ואבן שאני דאינם שבעים לעולם וכן בכלי חרס כל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אם היה מכניסו לקיום אע"פ שלא נשתמש בהן עובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי דאלו בשאין מכניסו לקיום א"צ עירוי בכלי חרס אפילו לא שבע לבלוע אלא א"כ דנשתמש בו ונשתהה בו יין של איסור קצת אבל בנשתמש בו לפי שעה סגי בשכשוך עכ"ל ולענד"נ דבכלי חרס שלא שבעו לבלוע אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה צריך עירוי וכן משמע מדברי הרשב"א שבטור:

(טז) אפילו בשלנו שנגע בהם העובד כוכבים כו'. היינו לפי מה שפירש בב"י דברי הטור אבל מהרש"ל השיג עליו ופירש דברי הטור דאפי' לכתחלה נוהגין להתיר לשתות בו ול"ד לכלי עץ דבסעיף א' דכלי חרס הואיל ושבעים כבר לא בלעי ומביאו הדרישה וכ"כ הב"ח:

סעיף ה

(יז) כלי נתר כו'. כתבו התוספות [בעבודת כוכבים דף ל"ג ע"ב] דתרי גווני נתר וזה אינו דפ"ק דשבת דקאמר כלי נתר וכלי חרס טומאתן שוה ויש עוד נתר שלישי שאין עושין ממנו כלים אלא מכבסים בו כלים עיין שם:

(יח) ממחפורת של צריף. שקורין אלו"ין עט"ז ופרישה וכ"כ הריב"ש סימן ת"ן והברטנורה רפ"ב דכלים שהוא הנקרא אלו"ם אבל הרמב"ם שם סתר בארוכה דברי האומרים כן ופי' שהוא הנקרא טפל בל' ערבי וע"ל סי' קנ"ט ס"ב:

סעיף ו

(יט) ככלי מתכות. בסעיף א' ובסעיף ח':

(כ) כשאר כלי חרס. בסעיף ד':

סעיף ז

(כא) כלים שמכניסים כו'. כלומר שדרך להכניס בהן יין לקיום וכו':

(כב) לפי שעה. דוקא בנשתמש בהן אבל אם נגע בהם בשעת טפיחה לא נאסר דגזרו משום שמא ישתמש בהם העובד כוכבים ויכניס בהן לקיום ויהיה כבוש כו' פרישה סעיף כ"ג וע"ל סימן קל"ו:

סעיף ח

(כג) אבל של זכוכית כו'. דשועים וקשים הם ובליעתם מועטת מכל הכלים. ר"ן:

סעיף ט

(כד) כלי שמכניסין כו'. כלומר כל שדרך להכניס בו אבל אם ידוע שעמד בהן יין ג' ימים לא מהני ליה עירוי דה"ל כבוש כמבושל כדלקמן ס"ק ל"ג ובעט"ז משמע דאפילו ידוע שעמד בו יין ב' ימים זה אח"ז סגי בעירוי:

סעיף י

(כה) כלי עור כו'. וה"ה כל הכלים וכן משמע ברשב"א שם:

סעיף יא

(כו) בדיעבד. ובמרדכי כתב כלי יי"נ ששכשכו ביין כשר מותר לכתחלה ונראה דר"ל אם שכשכו מותר לכתחלה לשתות בו ואין צריך שכשוך אחר מיהו לכתחלה אסור לשכשכו ביין והרב אמר דבדיעבד אם שכשכו מקילין לשתות בו:

סעיף יב

(כז) מים. ואם ירצה לעשות עירוי ביין אינו כלום. טור וכן הביא ב"י הא"ח שכתב כן בשם הרמב"ן וכתב בדרכי משה שאפשר דבשכשך כ"ע מודו דיש להקל ומשמע דגבי עירוי הודה הרב דלא סגי ביין ודלא כהעט"ז שכתב להקל בדיעבד להתיר על ידי שכשוך או עירוי ביין כשר כו' מיהו היינו דוקא מדינא דיין ביין אוסר בכל שהוא א"נ לדידן וכשאין ס' ביין נגד קליפת הכלי א"נ יש ס' ואפי' הכי לכתחלה אסור ליתן בו יין אבל אם יש ביין ס' ואחר כך נתנו בכלי יין פעם אחרת היין מותר בדיעבד שכבר נתבטל טעם הכלי ביין הראשון וכדלקמן סי' קל"ז סעיף ה' ס"ק י"ח:

(כח) כ"ד שעות. וכב"י בשם תשובת הרא"ש ואם לא יוכל לצמצם ברגע א' לא ניתנה התורה למלאכי השרת אבל אם מיהר לערות בא' מג' ימים בב' שעות אותו היום לא עלה לו כלל כו' ונראה דב' שעות הוא ל"ד דה"ה חצי שעה או פחות כל שידוע בודאי שלא עמדו כ"ד שעות ומכל מקום ק"ל מ"ש ואם לא יכול לצמצם דשרי דלא נתנה תורה למלאכי השרת והלא אפשר לצמצם כפשוטו שישהה המים בתוכה יותר מכ"ד שעות:

(כט) ויש אוסרין המים. נראה דוקא מים הואיל ואינן מאכל אלא מים גרידא מחמירין לכתחלה וכמ"ש בסי' צ"ד ס"ק י"ט כה"ג אבל משקה אחר כגון שכר ודבש וכה"ג שרי וכדאיתא בש"ס ופוסקים ואף במים משמע במרדכי שם דאינם אסורים אלא כשנתנן בכלי להכשירו ומטעמא דכיון העושה כן לכתחלה אם היה שותה המים היה עובר על אין מבטלין איסור לכתחלה וה"ה דלכתחלה אין לשומן בתבשיל עד כאן לשונו אבל אם אירע במקרה שנתנו מים בכלי ועמדו שם זמן רב מותרים ולפי זה שכר וכה"ג בלא"ה שרי דאין מכשירין בשכר ובזה מיושב מה שהביא מהר"ם מטיקטי"ן בגליון המרדכי בצ"ע ולפי זה מה שכתב הב"י בשם סה"ת ותוספות דמי העירוי מותרין ליתא דהם לא כתבו אלא אמאי דאמרי' בש"ס דמותר לתת שכר בכלי היין דה"ה מים ושאר משקין וי"ל דמיירי כשנותן בהם מים שלא להכשיר הכלים וכ"נ דעת הרב שכ' כאן בהג"ה דיש אוסרים המים ולקמן סי' קל"ז ס"ד סתם כדברי הט"ו דמותר לתת בהן מים ושאר משקין אלא ודאי כדפרישית:

(ל) אין בכך כלום. ואפילו לכתחלה יכול לעשות ג' ימים מפוזרים. טור ורשב"א:

(לא) לא עלו לו אותן המים. בב"י כתב בשם תשובת הרשב"א דגם אותו יום עלה לו אלא שמשלים ביום של אחריו אותן [שעות] שחסרו וכתב דגם תשובת הרא"ש מודה לזה אבל הדרישה כתב דהרא"ש וטור חולקים וכ"כ הב"ח דסבירא ליה דאותו יום לא עלה לו כלל דשמא שעה כ"ד גורם פליטת האיסור וכתב עוד הב"ח והכי נקטינן לחומרא וכן משמע בש"ע שחזר בו עד כאן ודלא כהעט"ז שכ' כהרשב"א:

(לב) מי מלח כו'. וכתב הטור ורשב"א דשאר כל המשקין אינם מועילין להכשיר במע"ל חוץ מציר ומורייס והמחבר והרב השמיטו הכשר ציר ומורייס משום דלא שכיח בינינו:

סעיף יג

(לג) אינו בולע יותר מכדי קליפה. נראה דהיינו מסתמא אמרינן הכי משום שאינו ידוע שנכבש היין בתוכו יום שלם אבל אם היה ידוע שהיה יי"נ בתוכו יום שלם ה"ל כבוש וכבישה אוסר כל הכלי וכמ"ש לקמן סי' קל"ז ס"ק ט' ונראה עוד דבכל הסי' ובכל מקום דאמרינן בכלי היין נכשרין במילוי ועירוי וכה"ג היינו מסתמא אבל אם ידוע שעמד בו יי"נ יום שלם פשיטא דצריך הגעלה גמורה כל חד לפי דינו שנתבאר בסי' קכ"א כאלו נשתמש בו חמין דהא קי"ל כבוש הרי הוא כמבושל ואף להרמב"ן דס"ל דמילוי ועירוי עדיף מהגעלה דמילוי ועירוי מהני בכלי חרס ולא הגעלה וא"כ היה נראה דכמו דהגעלה מהני בשאר כלים שנחסרו ע"י כבוש כ"ש עירוי היינו מסתמא ומטעמא דאם איתא דנבלע בו לא מהני הגעלה לכלי חרס דאינו יוצא מידי דפיו לעולם א"נ מטעמא דכתב הב"ח דכדי שלא יבוא לטעות להגעיל כלי חרס אף בשאר איסורין אבל עירוי קי"ל לחז"ל הואיל ולא נבלע אלא בצונן כבכ"פ אבל אם ידוע דעמד בה מע"ל לא מהני לכ"ע לכלי חרס לא מילוי ועירוי ולא הגעלה וכן מילוי ועירוי לא מהני בשאר כלים מיהו עדיין צ"ע שאפשר לומר שאפי' ידוע שעמד בו מעת לעת וכדמשמע מסתימת פשט' דברי הפוסקים מכל מקום כיון דלא נאסר אלא על ידי צונן אמרינן ביה כבכ"פ ומהני ליה מילוי ועירוי וגם י"ל דקים להו לחז"ל דע"י מילוי ועירוי נקלש טעם היין שנבלע ע"י צונן וצ"ע ומכל מקום נראה דשאר איסורין שנבלעו בצונן ע"י כבישה לא מהני הכשר מילוי ועירוי ולא אמרו כן אלא ביין שהמים שממלאין ומערין בכלי מקלישים טעם היין משא"כ בשאר איסורין והיינו שלא הוזכר בשום מקום בש"ס ופוסקים הכשר מילוי ועירוי בשאר איסורין אלא שקשה מ"ש הטא"ח סי' תנ"א בשם ראבי"ה וב"י שם בשם יש פוסקים וכ"כ בש"ע שם סכ"א דחבית של חרס שנתנו בהם שכר שעורים מותרין בהגעלה או בעירוי ג' ימים ואפשר לא הקילו אלא כשאינם ב"י דתו ליכא איסורא דאורייתא וכה"ג כתב בעל העיטור ומביאו הטור סימן קכ"א דכלי חרס שאינה ב"י כיון דליכא אלא איסורא דרבנן מהני ליה הגעלה אף על גב דאינו יוצא מידי דפיו לעולם ואף להחולקים עליו אפשר דמודה בחבית שתשמישה בצונן וכדמשמע להדיא מדברי ראבי"ה שם דמחלק בהכי אבל בבן יומו לא מהני עירוי ובכלי יין לא שייך לפלוגי בין ב"י לאינן ב"י כדלקמן סימן קל"ז גם י"ל דבחמץ יש להקל טפי בהגעלה משום דהיתרא בלע וכה"ג אמרינן לעיל סי' צ"ג ס"ק ג':

סעיף טו

(לד) על ידי עירוי. ואפילו למ"ד עירוי אינו ככלי ראשון שרי הכא כיון דתשמישו בצונן תוס' ופוסקים ומה"ט הקילו נמי הפוסקים הכא בהכשר שכתב הרב:

סעיף טז

(לה) שרו. וא"צ להתיר הקשרים הרשב"א ופוסקים וכ"פ ב"י ומ"ש הטור בשם הרא"ש דצריך להתיר הקשרים צ"ע דאפילו יהא כמ"ש הב"י דמדכתב הרא"ש כהווייתו משמע דס"ל דקאי גם איישון מ"מ יש לחלק כמו שחילק הרשב"א וע"ל סי' קל"ח סעיף ט':

(לו) מים. ואפי' יין כן הוא בתשו' הרא"ש ומביאו ב"י וע"ל סי' קל"ז ס"ק י"ח: