שולחן ערוך יורה דעה קכד יט
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכד · יט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מדד עובד כוכבים הבור שיש בו יין בקנה או שהיה מטפח על פי החביות הרותח' כדי שתנוח הרתיחה או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור מותר בהנאה ואסור בשתיה:
- הגה: שבכל אלו יש הוכחה שלא כיון לנסך רק למלאכתו והוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואינו אוסר רק בשתייה וי"א דאפילו מדדו בידו אינו אוסר רק בהנאה (הרא"ש והר"ן והרשב"א וטור וראב"ד ור' ירוחם) הואיל ובמלאכתו הוא עוסק ויש להקל במקום הפסד עובד כוכבים שדרך יין אם שמרוהו וראו שלא נגע בידו אין היין נאסר בהנאה רק בשתייה דהא גם כן במלאכתו הוא עוסק (טור) ועיין לעיל סי' קכ"ג וכן אם הכניס ידו לתוך חבית ואינו יודע שיש שם יין אינו אוסר בהנאה (שם) ואפילו נודע לו שהוא יין אם הוציא מיד שנודע לו מותר בהנאה הואיל וכשהכניסה לא ידע שהוא יין (טור בשם ראב"ד ורא"ש ור' ירוחם) ואין לדמות מילתא למילתא בדברים אלו ואין לך בו אלא מה שאמרו חכמים (טור ורא"ש וראב"ד ורשב"א).
מפרשים
(מד) שהיה מטפח כו'. ע"ל ס"ק כ"ב:
(מה) בהמתו. ע"ל סי' קכ"ה ס"ק ח':
(מו) ואסור בשתייה. ולדידן מותר בשתייה במקום הפסד:
(מז) והוי מגע עובד כוכבים שלא בכונה כו'. כלומר שלא בכונה לנסך אבל אם לא כיוון ליגע שרי בקנה אפילו בשתייה דה"ל מגע עובד כוכבים ע"ד ד"א דשרי בשתייה כדלעיל סעיף י"ד ולקמן סכ"ד וכ"כ הר"ן ומביאו בית יוסף סוף דף קס"ג בסוף ד"ה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א כו' ובבית יוסף ובפרישה ס"ס זה מחלקינן בע"א וז"ל דמדדו בקנה מתכוין להכניס הקנה ביין אבל הכא אינו מתכוין להכניס הסכין ביין אדרבה מתכוין לסתום בפני היין שלא יצא הילכך דמי למגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונת מגע כלל דשרי בשתייה עכ"ל. ולעיל סי"ד ולקמן סכ"ד נמי אינו מתכוין ליגע ביין:
(מח) וי"א כו'. וכב"י דה"ה להתזת צירעה דשוה למדדו וכ"כ הרשב"א היו זבובים או יתושים ע"פ החבית והתיזן בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתייה אבל האוסרים במדדו ביד בהנאה ה"ה להתזת צירעה ביד דאסור בהנאה ולא אמרו במשנה ימכר אלא בהתיז קנה דוקא עכ"ל. ולפי זה למאי דקי"ל דבמדדו ביד שרי אף בשתייה במקום הפסד וכמו שיתבאר בס"ק נ' ה"ה זבובים ויתושים ביד:
(מט) אינו אוסר בהנאה. ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד וכ"פ הב"ח סס"ך וכן משמע בהדיא בתשובת רבי אליה מזרחי סי' נ"ו סוף דף פ"ה וכן בכל הסעיף כשכתב הרב מותר בהנאה לדידן שרי אף בשתייה כדלקמן ס"ק ע"א:
(נ) במקום הפסד. כ' העט"ז הפסד מרובה ול"נ דה"ה הפסד מועט וכן משמע מדבריו בד"מ וז"ל ול"נ דהואיל והוא איסור דרבנן הלכה כדברי המקילין ותו דבתראי נינהו וידעי טפי דברי הראשונים ופסקו להתיר ואף רבינו הטור לא זכר כלל דברי הראשונים מכלל דפשיטא ליה דהלכה להקל עכ"ל וכן משמע מדברי הב"ח סס"ך דאפילו בהפסד מועט קי"ל הכי ועוד שהרי המחמירים הם הרי"ף לדעת הר"ן והרמב"ם לדעת הבית יוסף דכתבו דמדהשמיטו הך ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר מכלל דס"ל דביד אסור בהנאה ולפעד"נ דאדרבה איפכא מסתברא דמדמי ליה לעובדא דשמן (לעיל סעיף י"ב) ושאר עובדא דכותיה דמגע שלא בכוונה מותר בהנאה וסבירא ליה דרבי נתן דאוסר היינו משום דסבירא ליה מגע שלא בכוונה אוסר בהנאה ולא קי"ל כותיה וכיון שכתבו בשמן ובמגע עובד כוכבים שלא בכוונה דמותר בהנאה לא הוצרכו לכתוב מדדו ביד מותר בהנאה ודוק:
(נא) שלא נגע בידו. אבל נגע בידו אסור בהנאה אע"פ שעסוק במלאכתו ול"ד למדדו ביד וכן דעת הטור וכן פי' בפרישה סכ"ז ע"ש וכן פירש הב"ח סט"ו דעת הרא"ש:
(נב) רק בשתייה. היינו דווקא כשנמשך אבל לא נמשך שרי אפי' בשתייה כדלעיל סי' קכ"ג ס"ק מ"ג:
(נג) דהא גם כן במלאכתו כו'. לא הוצרך לטעם זה אלא להאוסרים ניסוך ברגל בהנאה לעיל סי"א אבל להמתירין בלא"ה מותר בהנאה וק"ל:
(נד) ואין לדמות כו'. ודוקא מה שמפורש בש"ס ופוסקים שנקרא טירדא אבל אין לנו להתיר דברים אחרים מאומד הדעת לומר זה אין מתכוין לניסוך כ"כ הפוסקים:
או שנטל חבית וזרקה בחמתו. כ"כ רמב"ם זה תמוה מאד דבמשנה איתא בהדיא בלשון זה זה היה מעשה והכשירוהו משמע לגמרי וכ"פ רש"י וכל הפוסקים בהדיא דמותר אפי' בשתייה כמ"ש הטור והש"ע סימן קכ"ה והנה בהגהת מיימוני כ' מכח זה דט"ס יש ברמב"ם וצ"ל שזרקה שלא בחמתו ודעת הש"ע שהעתיק דברי רמב"ם כמות שהם לא ידעתי ליישבן גם הראב"ד כ' על דברי הרמב"ם האלו שהם שיבוש שאם בחמתו מותר אפי' בשתייה ויפה עשה בלבוש שלא העתיק דין זה דזרק בחמתו כאן ועמ"ש בסי' קכ"ה סעיף ה':
עובד כוכבים שדרך יין אם שמרוהו כו'. בטור כתוב בלשון זה וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כיון שהוא טרוד בדריכה בד"א ששמר ישראל שלא נגע ביין אבל אם לא שמר ישראל אסור בהנאה שודאי נגע שחיבת ניסוך עליו והרשב"א כתב שאפי' אם נגע ברגליו ביין בכונת מגע מותר בהנאה שאין דרך ניסוך בכך וא"א הרא"ש אסרו בהנאה ע"כ לשונו ובאשיר"י לא כתב הך בד"א כו' וע"כ דעת ב"י שאפילו אם עסק ביד בענבים בשעת דריכה להפוך בענבים ולעצרם מותר בהנאה כיון דטרד בעבידתיה ושלא כדעת הטור דאוסר בזה ביד ולעד"נ דגם הטור ס"ל כך דכיון דחשוב דריכה טירדא מאי שנא רגל מאי שנא יד כל שהוא דרך דריכה וצרכיה דהיינו לאסוף הענבים ולא בא הטור להצריך שמירה אלא שלא יגע שלא מחמת עסק שלו דאפשר שהוא דרך ניסוך דברגל אף שיש בו ג"כ ניסוך לפי דעת הרא"ש מכל מקום כיון שהרגל טרוד תמיד בדריכתו אין חשש בו אבל ביד אין בו צורך לדריכה אלא לפי שעה לאסוף את הענבים ע"כ יש חשש שלא יגע ביד בשעה שאין בו טירדא והוא עדיין בדריכתו וכ"ש אי ציירה לידיה דעובד כוכבים דסגי דהרא"ש סבירא ליה לא גזרינן ציירה אטו לא ציירה כמ"ש הרא"ש בתחלת פרק ר"י והא דלא כתב הרא"ש שצריך שמירה משום יד דאין צורך לכתבו דכיון דקמ"ל דאפי' ברגל יש איסור אם הוא עושה אותו בכונה כל שכן ביד במקום שאין בו צורך דריכה ובודאי צריך שמירה ע"ז כדין כל מקום שיש איסור והא שהקשו לתינוק והא קא מנסך ביד והוצרך לומר דציירנה לק"מ דהתם באה תינוק ללמד דאף למשנה אחרונה יש היתר לדרוך עם העובד כוכבים וע"ז הקשו הא למשנה אחרונה היה נסך משהתחיל למשוך והוצרך לתרץ דציירנה לידיה והיינו שמירה שזכרנו ומ"מ קשה לי למה כ' הטור בסימן קכ"ג ואפילו לא נגע בו אלא דרכו יש לאסור מה שנמשך מכחו לבור והא הוי כחו שלא בכוונה כיון שטרוד הוא בדריכה ובס"ס קכ"ה מפורש שכחו של עובד כוכבים שלא בכונה מותר אפי' בשתיה והיינו שאינו יודע שיין יוצא מן הנוד וה"נ דכותיה כיון שהוא טרוד כמו במגע שאין חילוק בין טרוד לאינו יודע שהוא יין ונ"ל לתרץ דדוקא באיסור שתלוי במגע דהיינו שאוסר אפילו בהנאה משום חבת נסוך יש היתר אם הוא טרוד באיזה טירדה כגון בדריכה או מדד היין אפי' ביד לדעת הרא"ש דאז אינו מנסך משא"כ לענין כחו שאין דרך ניסוך בכך אלא שמ"מ אסרו חכמים כל מה שיוצא מכחו א"כ אף אם הוא טרוד בעבידתיה מ"מ עיקר עבידתיה להוציא היין וזהו גופיה שאסרו חכמים בעובד כוכבים שעושה מעשה להוציא היין מכחו ולא התירו בס"ס קכ"ה כחו שלא בכונה אלא שאינו יודע שיוציא היין כלל וכן אם אינו יודע שהוא היין:
ואין לדמות מילתא כו'. קשה לי דזהו מדברי הרא"ש שהקשה על מעשה דרב פפא שניטלה הברזא ואנח עובד כוכבים ידו על הנקב אמאי אסור בהנאה והוא טרוד בהצלת יין והוי כמו מדדו ביד ותירץ בשם הראב"ד דמיירי שהיו כאן יהודים וקדם העובד כוכבים והניח ידו שם דיש מצילין זולתו וע"כ לא מקרי טרוד ובשביל ניסוך עשה כן וע"ז חולק הרא"ש דאימור למצוא חן עשה כן וקושיא מעיקרא ליתא דאין לנו לדמות הטירדות להדדי אלא מה שמצינו בתלמוד שנקרא טירדא כי אגרדמים הטועם יין היה ראוי לקרות טירדא כמו מדדו ביד ואפ"ה לא מיקרי טרוד ואסור בהנאה וכן הצלת יין לא מיקרי טירדא עכ"ל. וא"ל הא מצינו הך טירדא דהצלת יין בגמרא במה דשרינן בהנאה בחבית שנסדקה לארכה י"ל דהרא"ש ס"ל הטעם שם משום דלא היה משכשך כדפרש"י הביאו ב"י בסמוך ואע"ג שסיים ב"י על דברי רש"י כלומר וה"ל מגע ע"י ד"א שהרי להציל יין נתכוין עכ"ל באמת דברי הב"י בזה אינם בדקדוק שכיון שפירש"י דלא היה משכשך מותר בהנאה אפי' במגע בכונה בידו וא"ל על רש"י עצמו למה לו לפרש הטעם משום שכשוך אמאי לא פי' דהוה טירדא ומגע ע"י ד"א י"ל דסבירא ליה כהרא"ש דהצלת יין לא מיקרי טירדא והנה רמ"א שפסק בסעיף כ"ג כדעת הראב"ד דהצלת יין לא מקרי טירדא והיאך כתב כאן שאין לך אלא מה שאמרו חכמים והלא אנו מוסיפין עליהם ומ"ש הוספה זו מהוספה אחרת. שוב ראיתי בריב"ש סי' ש"י בשם רשב"א ג"כ כדברים אלו שאין להוסיף על דברי חכמים והוא עצמו ס"ל דהצלת יין הוי טירדא וי"ל להרשב"א וראב"ד דס"ל דבאמת יש הך טירדא דהצלת יין בגמ' דמ"ה התירו בחבית שנסדק באורך ולא כפרש"י דהתיר משום שלא שכשך אלא ס"ל דאפשר דהוה שם שכשוך וכ"כ בתה"א שהיה שם שכשוך הניכר על ידי החצאים:
(כט) בשתיה: ולדידן מותר בשתיה במקום הפסד ש"ך והעט"ז מביא ראיה מן הש"ס דאפילו מן הדין מותר בשתיה אם זרק בחמתו ועי' לקמן בסימן קכ"ה ס"ה.
(ל) בכונה: כתב הש"ך כלומר שלא בכונה לנסך אבל אם לא כוון ליגע שרי בקנה אפילו בשתיה דה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דשרי בשתיה כדלעיל סימן י"ד ולקמן סימן כ"ד.
(לא) הפסד: כתב הש"ך היינו אפילו הפסד מועט ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד וכן בכל הסעיף כשכתב הרב מותר בהנאה לדידן שרי אף בשתיה וכן אם היו זבובים על פי החבית והתיז בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד.
(לב) בשתיה: היינו דוקא כשנמשך אבל לא נמשך שרי אפילו בשתיה. ש"ך.
(לג) חכמים: ודוקא מה שמפורש בש"ס ופוסקים שנקרא טירדא אבל אין לנו להתיר דברים אחרים באומד הדעת לומר זה אין מתכוין לניסוך כ"כ הפוסקים.