שולחן ערוך יורה דעה קכה ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קכה · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
זרק אבן או חפץ לתוך היין -- מותר אפי' בשתייה. אבל אם החפץ מתגלגל והוא דוחהו עד שנופל לתוך היין -- אסור אפילו בהנאה. ואם עשה כן בחמתו -- מותר אפילו בשתיה.
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ח) בהמתו כו'. דהוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א (דנתבאר לעיל סימן קכ"ד סכ"ד דמותר בשתיה) הרא"ש ובפרישה הקשה דהא כתב המחבר לעיל סימן קכ"ד סי"ט דאסור בשתיה וגם הב"ח תמה בזה ויישב בדוחק ע"ש:
ט"ז - טורי זהב
אסור אפילו בהנאה. כתב ב"י בשם הרא"ש הא דאסור שלא בחמתו דחיישי' שמא נגע עובד כוכבים ביין ונסכו אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ואע"פ שנוגע הוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א ושרי בשתיה. א"נ שלא בחמתו הוי מגע עובד כוכבים בכונה ע"י ד"א ואסור בהנאה דלא שרו רבנן מדדו כו' וכתב ב"י ורבינו כתב כלשון אחרון עכ"ל ביאור דבריו שלטעם הראשון הוי עיקר האסור מחמת שמא נגע ביד ממילא אם יש בירור שלא נגע ביד מותר אפילו שלא בחמתו ולפי' השני גם בזה אסור שלא בחמתו דהוי מגע בכונה ע"י ד"א וגם הטור כתב והוא דוחה עד שנפל לתוך היין אסור כו' משמע שמצד דחייה זו אסור ולא מטעם שמא נגע ביד נמצא שיש חומרא לפי פירוש השני ומו"ח ז"ל הבין דהב"י רצונו לומר שיש חילוק בין ב' פירושים דהרא"ש דלטעם הראשון אין איסור הנאה וע"ז כתב דהב"י לא דק שגם לטעם הראשון אסור בהנאה ובאמת לא ירד הוא לאמתתן של דברי הרא"ש אלא יש נפקא מיניה ביניהם כמ"ש וכן משמע מדברי הב"י שהביא לשון הרשב"א שס"ל כלישנא בתרא כמו שזכרתי שכתב ושכשך היין בכלי וכו' ויש עוד נפקותא בין הני פירושים לדידן דקי"ל מגע עובד כוכבים בכונה ע"י דבר אחר מותר כמ"ש רמ"א בסי' קכ"ד א"כ לפירוש הראשון אסור אף לדידן דשמא נגע ביד אבל לפירוש השני דעיקר החשש משום נגיעה ע"י דבר אחר מותר לדידן נמצא שיש חומרא בפירוש הראשון טפי. ועל כן נראה דיש לחוש לפירוש הראשון ולאסור אף לדידן בזורק שלא בחמתו והחפץ מתגלגל ודוחהו עד היין כל שלא ברור שלא נגע ביד:
ואם עשה כן בחמתו כו'. זה סותר מה שכתב הש"ע עצמו סימן קכ"ד סעיף י"ט ואותו הפסק קים ליה בדרבה מיניה כמו שכתבתי שם שהוא נגד המשנה. ומו"ח ז"ל רצה ליישב דהרמב"ם מפרש מה שאמרו בגמרא דאזיל מיניה היינו דוקא דבחבית חמיר טפי כיון שהוא דבר כבד ושייך ביה נגיעה טפי מן אבן או חפץ ומ"ה בחמתו אסור בשתיה ושלא בחמתו אסור אפילו בהנאה ולא דק דהא בהדיא אמרינן במשנה דהיה מעשה והכשירו משמע אפי' לשתייה ותו דבגמ' פריך (על זה) [רב פפא] מההיא דחבית בסי' קכ"ד ואמאי לא משני) דשאני חבית דסי' קכ"ד שהוא כבד ושייך ביה טפי נגיעה מן אבן או חפץ:
באר היטב
(ז) בחמתו: בפרישה הקשה דהא כתב המחבר לעיל סי' קכ"ד סי"ט דאסור בשתיה וגם הט"ז הקשה כך ולדעתו מ"ש המחבר כאן הוא עיקר דהפסק שם הוא נגד המשנה כמ"ש בסי' הנ"ל ע"ש.