הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קכד
סימן קכד עריכה
(סימן קכ"ד ש"ך סק"י) אבל לפענ"ד דין זה ברור. לענ"ד נקט המחבר יש מי שאומר דבאמת נראה דעת הרמב"ן הובא בנ"י (פ' החולץ דף י"ח ע"ב) דס"ל דהא דאמרי' מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה היינו דמ"מ צדיך מילה. וא"כ קודם שמל אוסר במגעו. אבל לדעת הרא"ה שם וזהו שיטת תוספות ביבמות דא"צ מילה באמת הדין דהוי כישראל ע"ש. ובסימן רס"ח סתם המחבר דבנה א"צ טבילה ולא הזכיר כלל אם צריך מילה וגם האחרונים שם לא זכרו מזה כלום:
(ט"ז סק"ד) מ"מ כאן נחית דרגא. מבואר דס"ל דהך דינא דעובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים דאסור בשתיה ומותר בהנאה הוא לכ"ע. דאף הרא"ש מודה בזה דגרע מגר תושב וכן משמע בערובין דהוא מלתא דלית ביה פלוגתא. ולכאורה החילוק דבגר תושב קיבל עליו ז' מצות. אולם לפ"ז יפלא דא"כ מאי פריך הש"ס והתניא איזה גר תושב ונדחק לאוקמי להחיותו ולא מוקי בפשטא לענין שיהא מגעו מותר בשתיה דהא מיניה מיירי הברייתא דקתני עלה מיחדין אצלו יין דהטעם דלא חיישינן למגעו משום דמגעו מותר בשתיה כמ"ש הרא"ש וצ"ע:
(סעיף י"א בהג"ה) וי"א דאם נגע ברגלו. כפמ"ש הרשב"א בתשובה בדעת הרמב"ם והובא בש"ך (לעיל סי' קכ"ג ס"ק מ"ג) דוקא ברגל אבל שאר איברים דומים לידו אבל ברי"ו הובא בב"י איתא שאר איברים חוץ מידו ופיו אין דרך לנסך עכ"ל:
(ט"ז סק"ז) והו"ל כנוגע בכולו. לכאורה מדברי הרשב"א והר"ן הובא בט"ז (סק"ח) משמע דרק מדין ניצוק הוא. וא"כ קשה על המחבר דפסק הכל אסור בהנאה. הא לפסק המחבר (סי' קכ"ו ס"ז) דניצוק אף במגע עובד כוכבים לא הוי כנוגע בכולו רק כאילו נתערב הקלוח וכשיטת הרשב"א וא"כ ממילא ניצוק לסתם יינם מותר בהנאה דאף בנתערב מותר למכרו חוץ מדמי איסור הנאה. וכמ"ש להדיא הרשב"א הובא בב"י שם. וא"כ הכא יהיה הדין דמותר בהנאה. וע"כ דס' המחבר דעדיף מניצוק דהוי כנוגע בכולו ממש שוב ראיתי בנקה"כ (סקל"ג) שכ"כ להדיא דמ"ש הר"ן דהוי כנוגע בכולה היינו מדין ניצוק ומה"ט פסק בהפ"מ דקי"ל בהפ"מ ל"א ניצוק חיבור עי"ש וא"כ קשה על הש"ע במ"ש דהכל א"ב וכנ"ל:
(ט"ז סק"ח) והר"ן כ' בשם הראב"ד. ע' בתפל"מ ובלח"מ דלפ"ז בעי' שג"כ יתחיל הישראל למצוץ קודם העובד כוכבים:
(ש"ך סק"ל) כיון שאינו מניד. קשה לי לשטת הר"ן דבמגע לחוד בלא שכשוך אוסר מה מועיל דנקטו בידיה הא מ"מ כיון דנטל מה שנפל הוי אח"כ מגע בלא טרדא:
(ט"ז סקי"ב) והש"ע לא זכר כאן כלום מזה. בלא"ה לא היה אפשר להמחבר דהא פסק בסי"ט כהרי"ף ורמב"ם דמדדו ביד א"ב. וגם על הרמ"א י"ל דבנגיעה ביד ממש כיון דהוי ב' סברות להחמיר. הא' סברת הרא"ש דהצלת יין לא מקרי טרדא הב' דמדדו ביד א"ב מש"ה לא רצו להקל בכה"ג רק במדדו ביד בסי"ט דהוי ודאי טרדא סמך אפוסקים דמותר בהנאה וכן באנח ידו אברזא סכ"ג סמך אסברא דהצלה הוי טרדא דבכה"ג אף להפוסקים דמדדו ביד אסור י"ל דמותר בכה"ג כיון דלא נגע ממש כמ"ש הש"ך שם סקס"ה. אבל בנגע בידו לסמוך על טרדא דהצלה הוי ב' ריעותות להחמיר כנלע"ד:
(סעיף י"ז בהג"ה) במקום פסידא. לדידן במקום פסידא אף בהגביה ושכשך יש להקל דלא גרע ממגע ע"י ד"א וכ"כ גם הט"ז (סי' קכ"ה סקי"ב בסופו):
(ט"ז סקי"ח) הטעם שם משום דלא היה כו'. תמיתני דמ"מ ליתסר משום מונע יין מלצאת כמו אנח ידו על הנקב ורש"י לטעמיה דס"ל באנח ידו אסור דק בשתיה אבל להרא"ש דאוסר בהנאה קשה וצ"ע:
(ט"ז ס"ק כ"א) וזהו שכ' הרמ"א. לכאורה בדקדוק נקט הרמ"א אדם דהא לפסקו של הרמב"ם והמחבר סי"ז דשכשוך בגוף הכלי אסור לכאורה ליתא לדינא דהריב"ש דמה בכך שהקנה כבר היה שם מ"מ יהיה שכשוך כמו בכלי עצמו א"כ הרמ"א דפסק שם להחמיר שלא במקום הפסד ע"כ בדקדוק נקט אדם ובאמת חידוש בעיני על הריב"ש דסתם כן מסברא ולא כ' דלהרמב"ם נסתר. ואולי משום זה סיים דצריך להתיישב בדבר ודוחק:
(ט"ז ס"ק כ"ח) וא"כ אמאי היתה כל היין שבפנים. בלא"ה תמוה לי על הב"י דכיון דעד הנקב מלמעלה אסור בשתיה איך אפשר לחלק בדבר לח לאסור מקצתו ולהתיר מקצתו דמה"ט תמה הרא"ש בפסקיו על רש"י שהתיר בשתייה מן הברזא ולמטה:
(ט"ז ס"ק ל"ב) ואי משום טפת יין החוזרת. נלע"ד דל"ד טפה אלא דבעיא ס' נגד כל מה שיש בחלק המינקת דכל מה שבמינקת הוי כמו נוגע בפיו וכן מבואר לשון הרמב"ם פי"ב הט"ו מהל' מ"א שכתב שכשיפסוק יחזור היין שעלה במינקת וכן מבואר ברי"ו ע"ש:
(ב"ד) דהא הרמב"ם. הוא תמוה דלהרמב"ם דאוסר בכחו בהנאה באמת גם בעובדי כוכבים שלנו אסור. אבל מ"מ לדידן דקי"ל דכחו מותר בהנאה. וקי"ל בהא כהרמב"ם דנחית חד דרגא א"כ בעובדי כוכבים שלנו מותר בשתיה וכעין מ"ש הב"ח לענין מדדו הובא בט"ז (ס"ק ל"א) וכ"כ להדיא בש"ך (סימן קכ"ה סק"ב) וביותד נלע"ד דאף להרמב"ם יש להקל דהא במגעו בדבר אחר בכוונה דאסור בהנאה מדינא אעפ"כ בהעובד כוכבים דידן מותר דהוי מגעו ע"י ד"א שלא בכוונת מגע א"כ ה"נ בכחו הוי כחו שלא בכוונה דשרי: