פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

הכחל (פירוש הדד של הבהמה) אסור מדברי סופרים; שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה. לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו -- מותר לצלותו ולאוכלו. ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשארה בו לחלוחית חלב -- מותר לבשלו עם הבשר.

וכחל שלא קרעו -- בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה -- אסור לבשלו. ואם עבר ובשלו בפני עצמו (וכל שכן אם צלאו) -- מותר לאכלו. ואם בשלו עם בשר אחר -- משערין אותו בששים וכחל מן המנין. כיצד? אם היה הכל עם הכחל כמו ששים בכחל -- הכחל אסור והשאר מותר. ואם היה בפחות מששים -- הכל אסור. בין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בששים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל, לא כמו שהיה בשעה שנפל:

הגה: ויש אומרים דאם נפל תחילה לקדירה שאין בה ששים ונאסר הכחל, אם נפל אחר כך לקדירה אחרת -- אין הכחל מצטרף לששים (טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן). וכן עיקר:


סעיף בעריכה

נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטיד"א מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. ולצלי קריעה שתי וערב:

הגה: ואם עבר ובשלו -- אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל -- יש להתיר בדיעבד (סה"ת והמרדכי והג"ה מיימוני והטור ועוד פוסקים עיין תורת חטאת) במקום הפסד מרובה, אבל בלאו הכי אין להתיר. ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל (ת"ה סי' קפ"ב).
ולצלי נוהגין לכתחלה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל (או"ה כלל י"ח) מיהו אם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה -- שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו (הג"ה מיימוני וש"ד והטור ועוד פוסקים). ואם נצלה עם בשר עמו, אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל --שניהם מותרים, ואם לאו -- העליון מותר והתחתון אסור (בית יוסף בשם תוס' והרא"ש ומרדכי ואו"ה). ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השפוד דבדיעבד לא מחזקינן איסורא (או"ה). אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל.
ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה (רש"י והפוסקים). והוא הדין לטגן אפילו בלא בשר (בית יוסף) ואפילו נתייבש הכחל (או"ה). ואם עבר ובשלו בקדירה לבדו -- בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל (רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי ועוד פוסקים). מיהו אם נתייבשה דהיינו לאחר שלשים יום אם עבר ובשלו אפילו עם בשר מותר בדיעבד (ש"ד והג"ה והר' יחיאל):
ולעשות פשטיד"א מן הכחל בלא בשר נהגו בו היתר אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בשול בקדירה (מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח). ויש פרושים המחמירים בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה:
יש מחמירין שלא לאפות פשטיד"א כחל עם של בשר בתנור קטן רק יש להניח אחד בפי התנור (ת"ה סימן קפ"ב) וטוב להזהר לכתחלה אף כי אינו אלא חומרא בעלמא (ב"ח וארוך):


סעיף געריכה

מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר (וכל שכן כחל חי אף על פי שהיא מלאה חלב) (תא"ו נט"ו). וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל. וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה:

הגה: והוא הדין לצלות זה בשפוד שצלו בו זה. והוא הדין דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שניהם חמים דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר (ב"י בשם הרשב"א והארוך).
ודוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וטחוהו בכותל; אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת -- כל דברים אלו לכתחלה אסורים (טור וב"י), ובדיעבד הכל מותר:
ואם קרעוהו כדינו וצלאו אף על פי שמצא אחר כך גומות מלאות חלב אין לחוש (ארוך כלל י"ח). וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכי האי גוונא (שם):


סעיף דעריכה

לצלות כחל או למולחו עם הבשר דינו כדין צליית או מליחת כבד עם בשר. ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר:

הגה: ואין למלחו עם בשר אבל בדיעבד בכל ענין מותר (ארוך כלל י"ח):
עור הקיבה לאחר שהוסר ממנו חלבו מתוכו והודח יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר ואין לו דין כחל כלל (שם):