ש"ך על יורה דעה צ

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה צ |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) הכחל כו'. עד סוף הסעיף הוא לשון הרמב"ם פ"ט מהמ"א והרב בהג"ה סעיף ב' חולק בהרבה דינים ולא כתב בלשון י"א אלא סידר סברתו הכל ביחד כדי לקצר:

(ב) בין של קטנה שלא הניקה. וכן בכל דיני כחל אין חילוק בין של גדולה או של קטנה שלא הניקה וכ"כ הפוסקים:

(ג) בפני עצמו. פי' בלא בשר אבל פשיטא דבמים וירקות ושאר דברים חשיב כבישול בפני עצמו וק"ל:

(ד) משערין אותו בס'. ואיתא בש"ס ומוסכם מכל הפוסקים דבעינן ס' נגד כל הכחל ולא משערינן במאי דנפק מיניה דלא ידעינן כמה נפק והמחבר לא כתבו מפני שהוא פשוט מעצמו וכבר כתב כיוצא בזה בסי' ס"ט סי"א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה שצריך ס' נגד אותו בשר ולא סגי נגד דם שבתוכו וכן בכמה דוכתי א"נ הוא בכלל מ"ש שמשערין אותו בס' שמשמע שמשערין הכחל עצמו בס':

(ה) וי"א דאם נפל תחלה לקדירה כו'. כלומר לקדרה של בשר שאין בה ס' אפילו עם הכחל דהיינו שנפל לפחות מחמשים ותשעה שאז החלב היוצא ממנה לא נתבטל א"כ נאסר הכחל מדינא אבל כשנפל בס' שאז החלב היוצא ממנה נתבטל ולא נאסר הכחל אלא מפני מראית העין אף בקדרה שנית מצטרף הכחל לס' דלא גרע מפני שנאסר דהא בקדירה הראשונה מצטרף. הכחל לס' אע"פ שהוא עצמו אסור וטעמא הסכימו הפוסקים מפני שאין איסור של הכחל מפני שיש בו טעם חלב יותר משאר בשר אלא מפני שיש בו גומות בכחל שהחלב כנוס בתוכן ויש באותו חלב טעם מן הבשר שנתבשל עמה ואותו חלב שבגומות א"א להפרישו מן הבשר דלא מהני קריעה לאחר בישול ואף על גב דבגמר בישולו יוצא כל חלב מ"מ קודם גמר בישולו נאסר בשביל חלב שבגומות ותו לא משתרי משום דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו א"נ משום מראית העין והרב המגיד כתב שהטעם שהכחל מן המנין מפני שהוא מותר בפני עצמו וגם הראב"ד בהשגות כתב טעם זה ומביאו בת"ח כלל כ"ט ד"ב ונראה שגם זה הוא מכוון למ"ש הפוסקים והכל הולך למקום אחד ודוק ועמ"ש הב"ח דכחל הוי בריה כמו גיד הנשה והוא תמוה כדאיתא בש"ס ופוסקים לקמן סימן ק' דלא הוי בריה אלא מה שנאסר מתחלת ברייתו וכן מבואר ברמב"ם פט"ו מהמ"א דין י"ז דגיד הנשה הוי בריה וכחל לא הוי בריה ע"ש:

סעיף ב

(ו) נהגו שלא לבשלו כו'. כל זה מצד המנהג אבל לענין דינא בדיעבד נתבאר דעת המחבר בס"א ודעת הר"ב בהג"ה בסעיף זה:

(ז) או בפשטיד"א כו'. אפי' במחבת כן דעתו בספרו ב"י ואנן לא נהיגין הכי וכמ"ש הרב בהג"ה:

(ח) יש להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה. אפילו עם בשר כן מוכח להדיא בת"ח שם ד"ג אבל לבדה מותר ע"י קריעת שתי וערב וטיחה בכותל אפילו בלא הפסד מרובה כדמוכח שם ד"ב וכמ"ש בהג"ה בסמוך ודעת מהרש"ל באו"ש ובספרו פ' כ"ה סי' מ"ז להתיר בדיעבד עם בשר ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אפי' בלא הפסד מרוב והב"ח פסק וז"ל ואם בשלו עם שאר בשר ואין ס' כנגדו הכל אסור אף בדיעבד אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל ודלא כהגהת ש"ע דמיקל בזה במקום הפסד מרובה עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ור"ת והתוספות והרא"ש והרשב"א והר"ן וסמ"ג וסמ"ק ומרדכי וש"ד ושאר פוסקים והמחבר מכללם מתירין בדיעבד והרבה מהם מתירין אפילו לכתחלה אפילו לדעת רש"י אלא שראבי"ה וא"ז מחמירין אפי' דיעבד א"כ ודאי דעכ"פ יש לסמוך אכל הנך רבוותא בדיעבד במקום הפסד מרובה בפרט באיסור דרבנן ובשגם שפשטא דסוגיא משמע כוותייהו:

(ט) ומה שנהגו כו'. וכתב ב"י ע"ש הרשב"א דאם נתנו תחת המכבש הוי כטחו בכותל עכ"ל ת"ח שם ד"ו:

(י) ולצלי נוהגין לכתחלה כו'. ומהרש"ל שם פסק דמדינא נמי בעי הכי לכתחלה:

(יא) שניהם מותרים. אפילו ידוע שנתהפכו דכיון שנקרע שתי וערב וטחו בכותל חשוב כבשר ממש לענין זה:

(יב) ואם לאו העליון כו'. ונראה דאם ידוע ששניהם היו תחובים בשוה בשפוד ולא היה שום א' מהן עליון או תחתון שניהם מותרין:

(יג) אבל לכתחלה אין לצלות כו'. הטעם משום ששפודים שלנו מונחים לארכן ופעמים ראש זה למעלה ופעמים זה למעלה וכמו שנתבאר בסימן ע"ג גבי כבד:

(יד) נוהגים בו איסור לכתחלה. אפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל והטעם יתבאר בס"ק כ"א:

(טו) וה"ה לטגן כו'. מה שנרשם בש"ע ב"י רצה לומר דהב"י משוה דין טיגון לבישול כמבואר שם ובחבור זה בס"ב ואם כן למאי דנוהגין בארצותינו שלא לבשלה כלל אפילו לבדה ה"ה לטגנה אבל ודאי דעת הב"י בהדיא דבין בבישול בין בטיגון נוהגין לכתחלה לבשלה לבדה וכמבואר שם ובס"ב בהדיא:

(טז) בקדירה לבדו מותר בדיעבד. בלא ששים אבל אם לא קרעו שתי וערב או לא טחו בכותל אפי' דיעבד אסור עד שיהא ס' במים נגד הכחל וכחל מן המנין כ"כ הפוסקים:

(יז) דהיינו לאחר ל' יום. היינו מסתמא אבל אי חזינן דיבשה היא ממש פשיטא דאפילו תוך ל' מותר:

(יח) מותר בדיעבד. אפילו בלא קריעה כלל שם ובכל דיני פשטיד"א ויבש שוה דעת מהרש"ל לדעת הרב בהג"ה זולת מה שכתב הרב בהג"ה ויש פרושים כו' אם לא נתייבשה הכחל כו' שנראה מדבריו שנתייבשה מותר בפשטיד"א אפילו במחבת וכן נראה להדיא מדבריו בסימני ת"ח שם דין י' אין כן דעת מהרש"ל שם אלא דעתו דמחבת אסור לכתחלה אף ביבש ע"ש:

(יט) דינו כמו בישול בקדרה. והא דקי"ל לעיל ס"ס ע"ח דפשטיד"א אפילו בלא מחבת יש לה דין בישול בקדרה שאני הכא כיון דמדינא שרי אלא משום גזירה אסור וכמו שכתבתי בס"ק כ"א א"כ ודאי דבמחבת דוקא דהוי דומיא דקדירה יש לגזור אבל לא בלא"ה:

(כ) שלא לאפות פשטיד"א כחל עם בשר כו'. אבל ודאי עם חלב מדינא אסור דודאי כחל בשר גמור הוא ואם אפה עם חלב בתנור אחד הוי כדין שאר בשר וחלב שנאפו בתנור אחד שיתבאר לקמן סי' צ"ו וק"ח ע"ש:

סעיף ג

(כא) מותר לחתוך כחל רותח כו'. דין זה אפילו לדידן אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל וכמו שכתב הרב בהג"ה ול"ד לקדירה שנהגו שלא לבשלה לבדה אפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל דמה שהחמירו בקדרה אינו אלא משום גזירה שמא יבאו לבשל עם בשר יחד וזה לא שייך גבי סכין סמ"ק סי' רי"ג והגה"מ:

(כב) וכ"ש כחל חי כו'. ברי"ו כתוב ואפילו כחל חי וקאי הרבותא על שהיא מלאה חלב והרב שכתב כ"ש כחל חי שאינו רותחת ויותר נראה להגיה בלשון הרב וכן כחל חי כו':

(כג) ודוקא שנצלה כדינו כו'. וכתב מהרש"ל באו"ש דאם נצלה כל צרכו אפילו לא טחו בכותל אלא קרעו שתי וערב מותר לחתכו בסכין של בשר ולא בעינן טיחה אלא כשלא נצלה כל צרכו אבל לאחר שנצלה כל צרכו וגם קרעו היטב קורא אני על המחמיר חסיד שוטה והדיוט עכ"ד וע"ש וע"ל סימן ס"ט ס"ך וסי' ע"ו ס"ד ובמ"ש שם:

(כד) כל הדברים אלו לכתחלה אסורים כו'. ומדברי מהרש"ל באו"ש נראה דאם לא קרעו שתי וערב וטוח בכותל צריך השפוד לבון ובלא"ה אפילו דיעבד אסור ודברי הרב נראין ועוד שמדברי הרשב"א והר"ן ומביאם ב"י בקוצר נראה להדיא דאפילו לכתחלה מותר לצלות בשפוד א' פעמים בשר ופעמים כחל אפילו בלא קריעה כלל ואפשר לומר דאף מהרש"ל לכתחלה קאמר:

סעיף ד

(כה) לצלות כחל כו'. ר"ל דלכתחלה אסור לצלות או למלוח כחל על בשר אלא תחת הבשר ובדיעבד אפילו על הבשר מותר ובשפודים שלנו אסור לכתחלה בכל ענין וכמו שנתבאר בסי' ע"ג ס"ד וה' ובב"י הביא מחלוקת הפוסקים בזה אם יש חילוק בין קרעו שתי וערב וטחו בכותל או לאו ע"ש ודעת הרב בהג"ה בצליה נתבאר בס"ב:

(כו) ויש מי שמתיר. אפילו לכתחלה למלוח כחל על בשר אפילו בלא קריעה כלל ול"ד לכבד שאין דרך המלח להפליט אלא דם אבל לא חלב שבו טור בשם הרא"ש:

(כז) ואין למלחו עם בשר. וכן כתב מהרש"ל באיסור והיתר שלו שם ובספרו פרק כ"ה סימן נ"ז דלכתחלה אסור למלחו עם בשר בין תותי בישרא בין עלוי בישרא ולענין דיעבד נראה דעת מהרש"ל באו"ש שם דאם קרעו שתי וערב מותר אפילו לא טחו בכותל ונראה דעת הרב דהא הרמב"ן והרשב"א וש"פ מתירין בדיעבד אפילו בלא קריעה כלל אפילו עלוי בשרא והרא"ש והטור וש"פ מתירין אפי' לכתחלה והאוסר הוא יחיד לגבי הנך רבוותא וכ"פ מהרש"ל עצמו בספרו שם דבדיעבד אם מלחו אפילו בלא שום קריעה כלל אפילו עלוי בישרא מותר וצ"ל שחזר בו ממ"ש בא"ו שלו:

(כח) ומותר למלחו עם שאר בשר. וכן לבשלו וכ"כ באו"ה סוף כלל י"ח ע"ש וע"ל ס"ס פ"ו: