שולחן ערוך יורה דעה פב ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · פב · ה
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אם שאר מקומות שאין להם מסורת יכולי' לאכלו על סמך מקום שיש להם מסורת -- יש מי שאוסר, ויש מי שמתיר. ויש לחוש לדברי האוסר.
מפרשים
(יא) יש מי שאוסר ויש מי שמתיר כו'. לא מצאתי מחלוקת בזה בפירוש רק שאחר שהביא בב"י דברי הרא"ש שהבאתי בס"ק שלפני זה כתב וז"ל והרשב"א כתב בת"ה וז"ל היו נאכלין במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין יראה לי שאומרים על המקצת מקומות שפשט בהן היתר שאלמלא קבלו כן מהאבות הראשונים הבקיאים בהם לא היו נוהגים היתר ואפשר דלאותן שנהגו בהם איסור אוסרים שאני אומר מותרים הם אלא שנהגו איסור מפני עופות טמאים הדומים לאלו הנמצאים בקצת מקומות עכ"ל. ודעת המחבר שהרשב"א חולק על הרא"ש ולפעד"נ דאין מחלוקת ביניהם דהרא"ש איירי במקומות שלא קבלו בו היתר אבל מ"מ לא נהגו בו איסור וכדדייק לישנא והרשב"א איירי להדיא במקומות שנוהגים בו איסור וכן נראה להדיא דעת מהרש"ל שם סימן קט"ו וכ"נ דעת הדרישה ע"ש ומ"מ מה שנראה מדברי המחבר דאפי' לסברת היש מי שאוסר היוצא ממקום שנוהגים היתר למקום שנוהגין איסור בודאי מותר לאכול אפי' אין דעתו לחזור הוא אמת וכ"נ דעת מהרש"ל והדרישה להדיא דלא כהעט"ז שאוסר בזה לסברת היש מי שאוסר מפני שגם בו יש לחוש שיטעה דליתא דאטו אנן יודעים בודאי טעם האוסרים אלא דחיישינן שמא נהגו איסור מימי קדם שהיו עופות טמאים דומים לאלו ואפשר לומר נמי שלא קבלו בו היתר לכך נהגו איסור לכך כתב הרשב"א ואפשר כו' שאני אומר כו' והלכך נהי דאין להתיר להן לשנות מנהגן מכל מקום אין לאסור מטעם זה לאותו שהוא ממקום שנוהגים בו היתר ומקובל בהיתר וכן מי שהוא ממקום שנוהגים בו איסור בודאי והלך למקום שנהגו בו היתר מותר לו לאכול אפי' דעתו לחזור מטעמא דפרישת אפי' לסברת היש מי שאוסר וגם העט"ז כתב כן אלא שכתב הטעם שאם נאסור לו הוי גזירה לגזירה עכ"ל ואין זה נכון דהא קי"ל ההולך ממקום שאין עושין מלאכה בע"פ קודם חצות למקום שעושין שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וכדאיתא בא"ח סי' תס"ד אע"ג דבמקום שאין עושין נמי ליכא אלא משום גזירה בעלמא כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ותיקון מצה וכדפרש"י ר"פ מקום שנהגו אלא ודאי כיון שכבר נהגו לאסור אין כאן גזרה לגזירה אלא הטעם כדפי'. ועיין בתשובת מהרי"ל סי' ק' ועיין בס"ס קט"ו ובמה שכתבתי שם ובס"ס רי"ד:
יש מי שאוסר. טעמו שאותן מקומות שנהגו בו איסור הוא שיודעים שהם מותרין אלא שנהגו איסור מפני שבאותן מקומות יש עופות טמאים הדומין לאלו כ"כ רשב"א:
ראיתי להזכיר תרי מילתא דתמיהי לי טובא האחת על דברי התוספות בפ' שילוח הקן (חולין דף קל"ט) שכתבו על מה דאיתא שם דשם צפור הוא מורה על טהור דוקא וז"ל וא"ת הא כתוב גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפיה דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור הוא טהור כדמוכח באלו טרפות עכ"ל) ובמראה מקום נרשם דף ס"ב ותמהתי דשם לית הוכחה לצפור דרור דאיתא התם א"ר יודא עוף המסרט כשר לטהרת מצורע (פי' רש"י שהוא צפור האמור בתורה) וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר"א וחכמים אמר אמימר בחיורא כרסה כ"ע ל"פ דשרי כי פליגי בדירוקא כרסה ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כר"א מר זוטרא מתני הכי בדיורקא כרסה כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי בדחיורא ר"א אסר ורבנן שרו והלכתא כרבנן בשלמא למ"ד בחיורא פליגי היינו דקתני זו היא סנונית לבנה אלא למ"ד בדירוקא פליגי מאי זו היא סנונית לבנה ומשני לאפוקי דבתי דאוכמתי ופרש"י דבתי הגדלות ודרות בקירות הבתים ושחורות הם ועוד פירש"י ללישנא קמא דאמימר דפסק כר"א דאסר לית ליה דרב יהודה דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא טהורות כתיב עכ"ל) ומהיכן למדו כאן התוספות לענין צפור דרור דטהור הוא דהא לא הוזכר כאן שום דרור ואי ממה שזכר רש"י בשחורה שדרה בקירות הבתים הא תירץ זה לאפוקי אוכמי הוא דאדרבה אמרינן בפירוש דהך שחורה לכ"ע אסור דע"ז אמרינן לאפוקי מדבתי דאוכמי וכמ"ש מהרי"ק אביאנו בסמוך ולפי הנלע"ד דיש ט"ס בתוספות במ"ש כדמוכח בא"ט אלא צ"ל כדמוכח באין צדין והיינו ר"פ אין צדין דאיתא שם הא דאין צדין בי"ט צפור היינו צפור דרור שאינה מקבלת מרות דתנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור שדרה בבית כבשדה פרש"י יודעת להשמט בזויות הבית לכל צד) ולכך נקראת דרור ע"ש דירה שדרה בכל מקום עכ"ל ושם ודאי מוכח דטהור הוא) דאי טמא הוא אפי' אינו דרור ודאי אסור לצודו בי"ט דלמה יצודנו בחנם ואפילו אם יש לו איזה צורך מ"מ ודאי לא הותר צידה שהוא אב מלאכה רק בשביל אוכל נפש וכן מוכח מדברי התוספות פ' אין צדין בתחלתו ד"ה ואין נותנין כו' וז"ל והשתא כשמתרץ בגמ' צידה ממזונות נמי ניחא דהא בהא תליא עכ"ל נמצא לפי זה דההיא ברייתא דתני איסור מזונות הוא בשביל איסור צידה ואי ס"ד דצפור דרור טמא הוא קשה כיון דאותה ברייתא מיירי בצפור דרור היה לך להתיר מזונות דאז אין לגזור משום שמא יצוד דהא כתבו התוס' בסוף אותו דבור דדוקא בי"ט גזרו מזונות משום צידה משום דאוכל נפש מותר וזה לא שייך בעוף טמא אלא ודאי פשוט להו דמיירי בעוף טהור וצפור דרור טהור הוא. ובודאי ע"ז רמזו התוספות בפ' שילוח הקן והיה כתוב בתוס' כדמוכח בא"צ וטעה המעתיק ונתחלף לו בין טי"ת לצד"י וכתב כדמוכח בא"ט וההיא דא"ט בסנונית שחורה אינו כלל צפור דרור דצפור דרור היינו שדר בבית כבשדה ואין עליו מורא שיוכל להשמט בכל עת שלא יצודנו כמ"ש רש"י שזכרתי אבל הך דא"ט היינו שדרה בקירות הבתים ומחבאת עצמה מבני אדם וזה טמא וזה טהור ויהיה איך שיהיה נפלאתי עד מאד למה לתוספות להביא הוכחה מדברי התלמוד בזה הלא משנה מפורשת בצפור דרור שהוא טהור שהרי שנינו פי"ד דנגעים דטהרת מצורע היתה בצפורי דרור דוקא ובמצורע כתיב טהורות. ומטעם זה אמר בשילוח הקן דעוף המסרט כשר למצורע ואי סמכי התוס' על המשנה שזכרתי ותרצה להגיה כדמוכח בנגעים לא היה לו לכתוב כדמוכח כו' דקרא מפורש הוא. ויותר מזה נפלאתי על מהרי"ק תמיה שנייה שהוא כתב להיפוך דצפור דרור הוא עוף טמא בשורש קצ"ח וז"ל ואשר שאלת אם צפור דרור הוא עוף טהור לא ביררת על מה שאלת אם על אותם הדרים בבית כדמשמע לשון צפור דרור וכדאמר ר"פ אין צדין למה נקרא שמה צפור דרור כו' ואותה ודאי טמאה היא דגרסי' בפא"ט גבי סנונית לבנה כו' (ואותה) עד לאפוקי אוכמתי כו' ופרש"י לאפוקי אוכמתי דבתי הגדלות ודרות בקירות בית ושחורות הם עכ"ל הרי לך שפירש שהגדלות ודרות בקירות הבתים שהם אסורות לכ"ע וזהו צפור דרור שדרה בבתים כדכתבתי לעיל מההיא דאין צדין כו' עכ"ל ואח"כ כתב וגרסינן נמי בעבודת כוכבים פ"ב איזה היא יורה קטנה כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה ופי' שם רש"י דאין לך חתיכת איסור קטנה מזו משמע שהיא חתיכת איסור מדשער בה איסור אמנם בלבנה ממש משמע התם דשרי כו' עכ"ל ומסיק שם שראוי להחמיר אפילו בלבנה. ותימה רבה על גדול הדור כזה שלא ידע דצפור דרור הוא טהור מן המשנה דפי"ד דנגעים שזכרתי גם התוספות שזכרתי לא ידע אותם באותה תשובה וראיותיו שהביא מלשון רש"י שכתב גבי סנונות שחורה שדרה בקירות הבתים דהיינו צפור דרור דהא איהי פסולה למצורע כיון שטמאה היא כמ"ש הוא עצמו ובמצורע מפורש בפסוק טהורות אלא ודאי שאין זה כלל צפור דרור) וגם מה שהביא שאותו השחור הוי ההיא דאין צדין במחילה מכבודו שלא עיין כלל שם דהא באין צדין פשוט שם דמיירי בטהורות ויש בהם אוכל נפש ואפ"ה אסור בצידן גם מ"ש מפ"ב דעבודת כוכבים אין לו ענין כלל דאע"פ שאנו משערין בו לדין איסור מ"מ הוא עצמו אינו אסור כללו של דבר איני יודע ליישב אותו אלא צ"ל דאישתמיטתיה המשנה שמבואר בה דהוא עוף טהור) ואם רצה מהרי"ק לאסור אותו עוף הדר בבית לא היה לכוללו בדין צפור דרור כלל כנלע"ד פשוט ששגגה היתה לו בזה:
(י) לחוש: והש"ך כתב שאין כאן מחלוקת כלל אלא דהרא"ש איירי במקומות שלא קיבלו בו היתר ומ"מ לא נהגו בו איסור והרשב"א איירי להדיא במקומות שנוהגים בו איסור וחיישינן שנהגו כך מפני עופות טמאים הדומים לאלו ומ"מ אף לדברי האוסרים היוצא ממקום שנוהגין איסור בודאי מותר לאכול אפילו אין דעתו לחזור ולא חיישינן שיטעה גם כן בעופות הדומים דאטו אנן ידעינן בודאי טעם האוסרים אלא דחיישינן שמא נהגו איסור מימי קדם שהיו עופות טמאים דומים לאלו ואפשר לומר נמי שלא קבלו בו היתר לכך נהגו איסור והלכך אין לאסור לאותו שבא ממקום היתר עכ"ל הש"ך.