באר היטב על יורה דעה פב
סעיף ב
עריכה(א) הצייד: כ' הש"ך אבל אינו נאמן לומ' עוף זה התיר לי רבי החכם ומ"מ אם ת"ח מעיד על עוף שמקובל הוא שטהור נאמן.
(ב) דורס: כ' הש"ך פי' שנועץ צפרניו בבעלי חיים ודורסן וט"ז פי' בשם תוס' שאינו אוכל העוף מחיים אלא טורף עד שימות תחלה ואחר כך אוכל.
(ג) האויר: פירש הט"ז כשמשליכין לו לאכול קולטו לפיו מן האויר ואוכל ואינו מניחו על הארץ קודם שיבלענו לאפוקי תרנגול שגם הוא קולט מן האויר ומניחו על הארץ קודם שיבלענו כן הוא לדעת רש"י עכ"ל.
(ד) אצבע: פי' אחורי האצבעות ואחרים פירשו שאצבע שלפניו גדולה ויתירה מחברותיה כ"כ הר"ן.
(ה) שמא: ואע"ג שרואין שאינו דורס עכשיו מ"מ איכא למיחש שמא ידרוס פעם אחרת.
(ו) אבותיהם: כ' הש"ך נראה דאם יש להם מסורת שוב א"צ לבדוק אחר שום סימן מיהו ודאי אי אשתכח דדריס או שחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת וקבלה בטעות היא.
סעיף ג
עריכה(ז) וכף: משמע דתרווייהו בעי חרטומו רחב וכף רגלו רחבה.
(ח) במסורת: ופי' הש"ך דאז מותר אפילו בלא בדיקה כלל ומהרש"ל כ' שאם דקדקו היטב בג' סימנים אז אפילו ראינו שדורס אינו כלום דאמרינן שינוי הוא עכ"ד ולפענ"ד אין להקל כ"כ עכ"ל הש"ך.
סעיף ד
עריכה(ט) לחזור: והטעם שהרי מה שבמקומו אינם אוכלים אותו אינו מצד איסור רק מצד חסרון קבלה (שלא קבלו בו היתר מאבותיהם וגם איסור לא הורו להם) לכן ראוי לסמוך על קבלתם ולאכלו בכל המקומות כל זמן שאין יכולים לברר איסור.
סעיף ה
עריכה(י) לחוש: והש"ך כתב שאין כאן מחלוקת כלל אלא דהרא"ש איירי במקומות שלא קיבלו בו היתר ומ"מ לא נהגו בו איסור והרשב"א איירי להדיא במקומות שנוהגים בו איסור וחיישינן שנהגו כך מפני עופות טמאים הדומים לאלו ומ"מ אף לדברי האוסרים היוצא ממקום שנוהגין איסור בודאי מותר לאכול אפילו אין דעתו לחזור ולא חיישינן שיטעה גם כן בעופות הדומים דאטו אנן ידעינן בודאי טעם האוסרים אלא דחיישינן שמא נהגו איסור מימי קדם שהיו עופות טמאים דומים לאלו ואפשר לומר נמי שלא קבלו בו היתר לכך נהגו איסור והלכך אין לאסור לאותו שבא ממקום היתר עכ"ל הש"ך.