שולחן ערוך יורה דעה פב ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · פב · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שהוא ממקום שנוהגין איסור בעוף אחד מפני שאין להם מסורת, והלך למקום שיש להם בו מסורת -- יכול לאכלו במקום שהלך שם ואפילו דעתו לחזור.
ואם יצא ממקום שיש להם מסורת והלך למקום שאין להם מסורת -- מותר לאכלו.
מפרשים
(י) יכול לאכלו במקום שהלך שם. ואע"ג דקי"ל נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם כדאיתא בא"ח סי' תס"ד שאני הכא שהרי מה שאין אוכלין אותו אינו בשביל שהם אומרים שהוא אסור אלא בשביל חסרון קבלה שלא קבלו בו היתר מאבותיהם לכן ראוי לסמוך על קבלתם ולאכלו בכל המקומות כל זמן שאין יכולין לברר איסור כ"כ הרא"ש:
ואפילו דעתו לחזור. ואין כאן משום נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם שהרי מה שאין אוכלין אותו שם הוא אינו מצד האיסור אלא בשביל חסרון קבלה שלא קבלו בו היתר מאבותיהם וגם איסור לא הורו להם כ"כ הרא"ש:
מותר לאכלו. כתב רש"ל פא"ט סי' קט"ו ונראה מדברי הרא"ש הללו שהוא דוקא יכול לאוכלו מפני המסורת שלו אבל לא הם אף שמדברי הרא"ש והטור מבואר שכל המקומות יוכלו לסמוך מהיום על מסורת של אלו שקבלו שהוא מותר היינו במקומות שלא נהגו בו איסור אלא שנסתפקו בו מבלי מסורת אבל במקום שנהגו איסור אין ראוי לסמוך על קבלתם של אלו וכ"כ הרשב"א כו' עכ"ל וכמו שאכתוב בסמוך ובזה מיושב מה דמשמע בסעיף שאחר זה דאפילו מי שאוסר שם מודה כאן שמותר:
(ט) לחזור: והטעם שהרי מה שבמקומו אינם אוכלים אותו אינו מצד איסור רק מצד חסרון קבלה (שלא קבלו בו היתר מאבותיהם וגם איסור לא הורו להם) לכן ראוי לסמוך על קבלתם ולאכלו בכל המקומות כל זמן שאין יכולים לברר איסור.