פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך חושן משפט שנט ב


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

אסור לגזול אפילו ע"מ לשלם דבר יפה ממנו ויש מי שאומר דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים ע"י אחר:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אפי' ע"מ לשלם כו':    בגמ' יליף לה מדכתיב חבול ישיב רשע גזילה ישלם ר"ל אע"ג דגזילה ישלם רשע מיקרי עפ"ר:

דהיינו אם אין כו':    הטעם שמא לא יהיה לו במה לשלם אח"כ כ"כ הרא"ש:

שאם הן בעין כו':    פי' והן מין אחר והגזלן צריך למין זה שגוזל כעין מעשה שהי' שהיו בעלי דוד צריכין שעורין לבהמתן והיו רוצים לשלם תחתיהם עדשים שלא היו ראוים לבהמתם:

ויזכה אותם להבעלים ע"י אחר:    פי' אם אין הבעלים כאן אמרי' מסתמא ניחא ליה וזכין לאדם שלא בפניו אבל כשאינו בעין אף שקיבל אנפשו ליתן לו דבר הטוב ממנו מסתמא לא ניח' לבעלים לירד עמו בדינא ודיינא ולפעמי' לא יהי' לו במה לו לשלם ואם היו הבעלים כאן ואומרים ניח' לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) ויש מי שאומר כו' ואע"ג דאמרינן לעיל ר"ס שמ"ח דאסור לגנוב ע"מ לשלם כפל התם מיירי בשאינו מזכה לו ע"י אחר דאם מזכה לו ע"י אחר לאו גנבה מיקרי כיון שהאחר יודע מזה כן נ"ל והב"ח תירץ בדוחק:


(ד) ויזכה אותם לבעלים כו' ודוקא שידוע שזכות הוא לו כגון בדבר העומד לימכר אבל בחפצי ביתו לא כן כ' הטור ומשמע מדבריו דהרא"ש מיירי בכה"ג ובהכי ניחא דל"ק כל מה שהקשה מהרש"ל פרק הכונס סי' כ"ז על הרא"ש ובהכי ניחא נמי דהתוספות פרק הכונס ריש דף ס"א לא פליגי לענין דינא אהרא"ש ע"ש ודוק ונראה דמ"ש הטור בדבר העומד לימכר ר"ל שידוע בבירור שהבעל לא יחזיקנו בעצמו רק ימכרנו ודו"ק:



באר היטב

(ב) שאומר:    ואע"ג דאמרי' בריש סימן שמ"ח דאסור לגנוב על מנת לשלם כפל התם מיירי כשאינו מזכה לו ע"י אחר דאם מזכה לו ע"י אחר מיד לאו גניבה מקרי כיון שהאחר יודע מזה כך נ"ל והב"ח תי' בדוחק. שם.


(ג) זכות:    ודוקא שידוע שזכות הוא לו כגון בדבר העומד לימכר (ר"ל שידוע בבירור שהבעל לא יחזיקנו לעצמו רק ימכרנ') אבל בחפצי ביתו לא כ"כ הטור. ומשמע מדבריו דהרא"ש מיירי בכה"ג ובהכי ניחא דל"ק כל מה שהקשה מהרש"ל פ' הכונס סי' כ"ז על הרא"ש וניחא נמי דהתוס' (שם דף ס"א) לא פליגי לענין דינא על הרא"ש ע"ש ודו"ק. שם.


(ד) אחר:    ואם היו הבעלים שם ואומרים ניחא לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף שטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור. סמ"ע.



קצות החושן

(א) ויזכה אותו לבעלים. בפרק הכונס דף ס"א מהו ליטול גדישין של שעורים ליתן לפני בהמתו ע"מ לשלם גדישין של עדשים שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם כו' וכת' עלה הרא"ש ז"ל יראה דמיירי שעדיין לא היה מזומנים אלא רצו ליקח גדישין של ישראל שעורין וכשיזדמן להם גדישין דעדשים דפלשתאי יחזירו להם אבל אם היו גדישים דעדשים מזומנים אפי' אין בעלי גדישי דשעורים לפנינו מותר לזכות להם גדישין של שעורים משום דזכות הוא לו דעדשים עדיפי טפי וכן משמע לישנא דקרא חבול ישיב רשע גזילה ישלם דמשלם אחר שכבר גוזלו עכ"ל. וביש"ש פרק הכונס השיג על הרא"ש וז"ל ולא נהירא לי כלל וכי שרי ליה להסתחר בממון חבירו שלא מדעתו דדלמ' חביב עליו יותר שעורין או דלמא לא ניחא ליה למכור את שלו הלא מסקינן בסוף פרקין דחמסן אפי' יהיב דמי ומסתמא אין חילוק בין שלם לו דמיו או יותר מדמיו ולא אמרינן זכין לאדם אלא במידי דאית ליה זכיה ולא יש בו שום צד חסרון אבל כה"ג לא נקרא זכות אלא דינו כחמסן עכ"ל וע"ש ואינו קושיא דאע"ג דחמסן אפילו ביותר מדמיו וגם משלם ליה נמי כל שהוא בפניו והוא מוחה א"ז זכות אלא שלא בפניו אמרינן זכות הוא וזכין לו שלא בפניו דמסתמא ניחא ליה ואפי' שלא בפניו ושמע אח"כ וצוח נמי לא מהני כיון דמוחה כששמע דאפי' במתנה גמורה כי מוחה בתר דשמע יכול למחות וזה פשוט. וע' בטור שכת' וז"ל ודוקא שידוע שזכות הוא כגון בדבר העומד לימכר אבל מחפצי ביתו לא עכ"ל ומפרש לה הש"ך דוקא שידוע שאינו עומד אלא למכור אבל סתמא לא עכ"ל ובזה מיישב שם השגת מוהרש"ל ע"ש. ומלישנא דהרא"ש וטור לא משמע הכי מדכת' הרא"ש גבי גדישין של שעורין דמיירי שעדיין לא היו מזומנים כו' ונימא דלא היו ידוע שאינו עומד אלא למכירה אלא משמע דכל שאינו מחפצי ביתו אינו מקפיד ועומד למכור כל שנותן כפלים בדמיו ועמ"ש בסי' רל"ה סק"ג:





▲ חזור לראש