שולחן ערוך חושן משפט רצג ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

שלח לו פקדונו ע"י אחר בין שא"ל הולך לו או תן לו פקדונו חייב באחרייתו עד שיגיע ליד הבעלים כיון שבעל הפקדון לא עשאו שליח להביא לו לפיכך אם בא לחזור וליטול מיד השליח רשאי בד"א שלא הוחזק הנפקד כפרן אבל הוחזק כפרן זכה השליח מיד בשביל המפקיד ואין הנפקד יכול לחזור וליטלו מידו ומ"מ חייב באחריותו עד שיגיע ליד המפקיד (וע"ל סי' רצ"א סכ"א אם החזיר לאשת המפקיד) ויש מי שאומר דה"ה נמי אפי' לא הוחזק כפרן אלא שהיה רגיל בעל הפקדון להפקיד לזה שהופקד אצלו עתה באחרונה וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא הוא אע"ג דלא פטרי' אינו יכול לחזור בו וחייב באחריותו:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

בין שא"ל הולך כו':    פי' אע"ג דבמתנה ובשאר ענינים הולך לא הוי כזכי וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קכ"ה ובסי' רמ"ג ע"ש מ"מ בהלואה ופקדון ה"ל הולך כל' זכי וה"ט דכיון דהממון כבר הוא של המלוה או המפקיד בל' כל דהו שאומר הליה או הנפקד לשליח שמסרו הממון לידו יצא מרשותו לגמרי וזכה הלה להמפקיד או להמלוה לענין שאם הנפקד הוחזק כפרן דאינו יכול לחזור בו ובהלואה אפי' אינו הוחזק כפרן כמ"ש בר"ס קכ"ה ע"ש:

אלא שהי' רגיל כו':    דכיון שהיה רגיל להפקיד אצלו ודאי ניחא ליה למפקיד שגם עתה ישאר בידו ולכאורה נראה דהיינו דוקא כשאצל זה הנפקד שהי' הפקדון בידו לא היה המפקיד רגיל להפקיד דאל"כ מאי אולמא האי מהאי:

וכן נמי אי שדר לי' כו':    דמשדר ליה ש"מ דניחא ליה שישלח לו פקדונו לידו וזכות הוא לו הנתינה לידו מ"ה אינו רשאי לחזור מידו ומ"מ כיון דלא עשאו שליח נשארה האחריות על הנפקד: 

ש"ך - שפתי כהן

(י) ויש מי שאומר כו' ולעיל סי' קכ"ה סס"ב כ"כ בפשיטות וע"ש:

(יא) אלא שהיה רגיל כו' דכיון שהיה רגיל להפקיד אצלו ודאי ניחא ליה למפקיד שגם עתה ישאר בידו ולכאורה נראה דהיינו דוקא כשאצל זה הנפקד שהיה הפקדון בידו לא הי' המפקיד רגיל להפקיד דאל"כ מאי אולמא האי מהאי עכ"ל סמ"ע אבל באמת ז"א אלא אפילו רגיל להפקיד אצלו ג"כ מ"מ כיון שעתה אין המשלח יכול לומר אין רצונו של המפקיד שיהא פקדונו ביד אחר א"י לחזור בו וכן משמע בש"ס ופוסקים ועוד ראיה דהא גבי הלואה בכל ענין א"י לחזור בו אע"ג דלא אולמא האי מהאי: 

באר היטב

(ט) הולך:    פי' אע"ג דבמתנה ובשאר ענינים הולך לא הוי כזכי וכמ"ש הט"ו בסי' קכ"ה ובסי' רמ"ג ע"ש מ"מ בהלואה ופקדון הוי הולך כלשון זכי וה"ט כיון דהממון כבר הוא של המלוה או המפקיד בלשון כל דהו שאומר הלוה או הנפקד לשליש שמסרו הממון לידו יצא מרשותן לגמרי וזכה הלה להמפקיד או להמלוה לענין שאם הנפקד הוחזק כפרן דא"י לחזור בו ובהלואה אפילו אינו הוחזק כפרן כמ"ש בריש סימן קכ"ה ע"ש. סמ"ע.

(י) שאומר:    ולעיל סי' קכ"ה ס"ב כ"כ בפשיטות וע"ש.

(יא) רגיל:    דודאי ניחא למפקיד שגם עתה ישאר בידו ולכאור' נרא' דהיינו דוקא כשאצל זה הנפקד שהיה הפקדון בידו לא הי' המפקיד רגיל להפקיד דאל"כ מאי אולמא האי מהאי עכ"ל הסמ"ע אבל באמת ז"א אלא אפילו רגיל להפקיד אצלו גם כן מ"מ כיון שהמשלח א"י לומר עתה אין רצונו של המפקיד שיהא פקדונו ביד אחר א"י לחזור בו כן משמע בש"ס ופוסקים ועוד ראיה דהא גבי הלואה בכל ענין א"י לחזור בו אע"ג דלא אולמא האי מהאי. ש"ך.

(יב) שדר:    דמדשדר ליה ש"מ דניחא ליה שישלח פקדונו ע"י וזכות הוא לו הנתינה לידו מש"ה אינו רשאי לחזור בו ומ"מ כיון דלא עשאו שליח נשאר האחריות על הנפקד. סמ"ע. 

קצות החושן

(ג) אלא שהי' רגיל בעל הפקדון להפקיד וכו'. והוא מדברי הר"ן ספ"ק דגיטין ע"ש דאפילו אינו מוחזק כפרן כל שרגיל להפקיד וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא א"י לחזור בו וחייב באחריות אמנם קשה לי טובא כיון דדעת הש"ע בסי' רצ"א סעיף כ"ד בשומר שמסר הפקדון לאנשי ביתו ולא שמרו כדרך השומרין דפטור מלשלם כיון דמפקיד ע"ד אשתו ובניו והוא כדעת הרמב"ם וא"כ ה"ה במסר למי שרגיל להפקיד דאפי' פשע בו השני הראשון פטור דחד דינא אית ליה וא"כ היכי כת' דחייב באחריות כיון דנתנו למי שרגיל להפקיר וכן מבואר מדברי הרב המגיד פ"א משכירות ז"ל ומ"ש הואיל שהשומר הראשון חייב באחריותו כו' כבר נזכר טעם זה בגמ' ונ"מ שאם היו הבעלים רגילים להפקיד אצל השומר שמסר לו זה שאין הנפקד הראשון יכול לחזור בו שהרי כבר נפטר מאחריותו כמו שנתבאר למעלה בדין שומר שמסר לשומר עכ"ל. וכיון דדעת הש"ע נמי הכי הוא במוסר לאנשי ביתו ה"ה ברגיל להפקיד. ואע"ג דכת' הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק צ"ו דאפילו לדעת הרמב"ם וש"ע במסרו לאנשי ביתו ופשעו דפטור אבל בנתנו לאיש אחר אע"ג דרגיל להפקיד חייב בפשיעה ע"ש הנה כבר השיגו בשל"ד (הש"ך בס"ק ל"ד) שם והעלה בראיות ברורות דחד דינא אית להו ומאן דפוטר באנשי ביתו ה"ה ברגיל להפקיד ע"ש ועוד דהב"י כת' להדיא בסימן ע"ב דלדעת הרמב"ם דברגיל להפקיד נמי פטור הראשון אפי' פשע השני וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא נמי הוי דינא דרגיל להפקיד וכמבואר בריש פ' הגוזל קמא (דף קי"א) ע"ש גבי שליח שעשאו בעדים ז"ל תימה אמאי חייב הוא באחריות ואונס הדרך והא א"י לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כיון דתפיס ליה באינש מהימנא וי"ל כו' ובע"כ חייב לשמור עד שיחזירנו לו בישוב במקום שהפקידו ולאו כל כמיניה להחזיר לו במדבר במקום סכנה עכ"ל ומבואר דכל דשדר ליה אינש מהימנא נמי הוי כמו רגיל להפקיד וא"כ לדעת הב"י כל שרגיל להפקיד פטור הראשון מכל אחריות ובש"ך סימן ק"כ סק"א כת' דמדסתמו הפוסקים דהלוה חייב משמע דחייב בכל ענין אפילו ליכא סכנת מדבר וכו' ונרא' דלק"מ דאנן קאמרינן דהכי קאמר אינש מהימנא שהוא מחזיק בנאמן ואני איני עושה אותו שליח ואיני סומך עליו אי סמכת את סמוך ונ"ד כהא דאמרו בפ' המפקיד דהיכא דרגיל להפקיד אצלו א"י לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דהתם הפקיד אצלו וגם התם דוקא ברגיל להפקיד דהרי אנו רואין שהאמינו משא"כ הכא עכ"ל. אבל דבריו נראין דחוין מדברי הר"ן ומדברי הש"ע כאן דכתבו בשדר ליה אינש מהימנא הוא אינו יכול לחזור ואי נימא בשדר ליה אינש מהימנא אכתי יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"כ לא הוי זכות כלל ואמאי אין יכול לחזור וליכא למימר דמ"ש בש"ע וחייב באחריות היינו אחריות הדרך ומיירי שמוליכו במקום סכנה וכמו שכת' תוס' פרק הגוזל דף ק"א דלשון וחייב באחריות משמע סתמא ועוד דאי מיירי במקום סכנת מדבר אם כן ודאי אינו זכות כלל ואמאי אין יכול לחזור וצ"ע:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש