קצות החושן על חושן משפט רצג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) אבל אמר להביא לו כת' סמ"ע ז"ל פי' הנפקד אומר למפקיד וכו' ולא כע"ש שכת' אבל אם אמר לו המפקיד וכו' וגם מצד הדין אין נראה וכיון דמיד שגילה המפקיד דניחא ליה בחזרה לא גרע הנפקד משליח ששלח המשלח שליח לקבל פקדונו ונאנס ביד שלוחו דהאחריות על המפקיד ע"ש ונראין דברי הש"ס לדינא דודאי שליח שאני דמשהגיע ליד שלוחו ה"ל כאלו הגיע ליד המפקיד דשלוחו כמותו אבל באומר לנפקד דעדיין לא יצא מרשות הנפקד ואפילו אומר לנפקד שלח לי ביד עבדך כנעני כיון דיד עבד כיד רבו לא יצא מרשות הנפקד וכמבואר בפ' השואל דף צ"ט וע' טור וש"ע סימן ש"מ ומכ"ש כאן שאמר לנפקד גופיה:
(ב) ואם הפקידו אצלו לזמן. כ"כ הרב המגיד פ"ז משאלה שיכול לומר קבלת עליך שמירתו עד זמן ידוע. ובמשנה למלך שם הקשה מפועל דיכול לחזור בחצי יום ע"ש וכבר הקשה קושיא זו ריטב"א בחידושיו פ"ק דקידושין שם הביא בשם הראב"ד דתוך זמנו אין השומר יכול לחזור והקשה עלה מפועל ע"ש. וכבר כתבנו בישובו בסי' ע"ד סק"א דשומר שאני דנשתעבד נכסי לשלם אם יגנוב או יאבד בפשיעה ואפי' החזירו לבעלים תוך זמנו אם ש"ש הוא ונגנב אצל הבעלים הרי הוא נתחייב בגניבה ואבידה ובפשיעה פטור כיון שהבעלים קיבלו מדעתן לא גרע מש"ח ע' ש"ע סי' ע"ב סעיף ג' אבל אם החזיר לבעלים בע"כ אפי' ש"ח לא הוי בעלים וא"כ כל דין אחריות עליו בין ש"ח בין ש"ש אפי' כשהוא ביד הבעלים עד הזמן שנתחייב בדין שומרין וע"ש:
סעיף ד
עריכה(ג) אלא שהי' רגיל בעל הפקדון להפקיד וכו'. והוא מדברי הר"ן ספ"ק דגיטין ע"ש דאפילו אינו מוחזק כפרן כל שרגיל להפקיד וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא א"י לחזור בו וחייב באחריות אמנם קשה לי טובא כיון דדעת הש"ע בסי' רצ"א סעיף כ"ד בשומר שמסר הפקדון לאנשי ביתו ולא שמרו כדרך השומרין דפטור מלשלם כיון דמפקיד ע"ד אשתו ובניו והוא כדעת הרמב"ם וא"כ ה"ה במסר למי שרגיל להפקיד דאפי' פשע בו השני הראשון פטור דחד דינא אית ליה וא"כ היכי כת' דחייב באחריות כיון דנתנו למי שרגיל להפקיר וכן מבואר מדברי הרב המגיד פ"א משכירות ז"ל ומ"ש הואיל שהשומר הראשון חייב באחריותו כו' כבר נזכר טעם זה בגמ' ונ"מ שאם היו הבעלים רגילים להפקיד אצל השומר שמסר לו זה שאין הנפקד הראשון יכול לחזור בו שהרי כבר נפטר מאחריותו כמו שנתבאר למעלה בדין שומר שמסר לשומר עכ"ל. וכיון דדעת הש"ע נמי הכי הוא במוסר לאנשי ביתו ה"ה ברגיל להפקיד. ואע"ג דכת' הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק צ"ו דאפילו לדעת הרמב"ם וש"ע במסרו לאנשי ביתו ופשעו דפטור אבל בנתנו לאיש אחר אע"ג דרגיל להפקיד חייב בפשיעה ע"ש הנה כבר השיגו בשל"ד (הש"ך בס"ק ל"ד) שם והעלה בראיות ברורות דחד דינא אית להו ומאן דפוטר באנשי ביתו ה"ה ברגיל להפקיד ע"ש ועוד דהב"י כת' להדיא בסימן ע"ב דלדעת הרמב"ם דברגיל להפקיד נמי פטור הראשון אפי' פשע השני וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא נמי הוי דינא דרגיל להפקיד וכמבואר בריש פ' הגוזל קמא (דף קי"א) ע"ש גבי שליח שעשאו בעדים ז"ל תימה אמאי חייב הוא באחריות ואונס הדרך והא א"י לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כיון דתפיס ליה באינש מהימנא וי"ל כו' ובע"כ חייב לשמור עד שיחזירנו לו בישוב במקום שהפקידו ולאו כל כמיניה להחזיר לו במדבר במקום סכנה עכ"ל ומבואר דכל דשדר ליה אינש מהימנא נמי הוי כמו רגיל להפקיד וא"כ לדעת הב"י כל שרגיל להפקיד פטור הראשון מכל אחריות ובש"ך סימן ק"כ סק"א כת' דמדסתמו הפוסקים דהלוה חייב משמע דחייב בכל ענין אפילו ליכא סכנת מדבר וכו' ונרא' דלק"מ דאנן קאמרינן דהכי קאמר אינש מהימנא שהוא מחזיק בנאמן ואני איני עושה אותו שליח ואיני סומך עליו אי סמכת את סמוך ונ"ד כהא דאמרו בפ' המפקיד דהיכא דרגיל להפקיד אצלו א"י לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דהתם הפקיד אצלו וגם התם דוקא ברגיל להפקיד דהרי אנו רואין שהאמינו משא"כ הכא עכ"ל. אבל דבריו נראין דחוין מדברי הר"ן ומדברי הש"ע כאן דכתבו בשדר ליה אינש מהימנא הוא אינו יכול לחזור ואי נימא בשדר ליה אינש מהימנא אכתי יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"כ לא הוי זכות כלל ואמאי אין יכול לחזור וליכא למימר דמ"ש בש"ע וחייב באחריות היינו אחריות הדרך ומיירי שמוליכו במקום סכנה וכמו שכת' תוס' פרק הגוזל דף ק"א דלשון וחייב באחריות משמע סתמא ועוד דאי מיירי במקום סכנת מדבר אם כן ודאי אינו זכות כלל ואמאי אין יכול לחזור וצ"ע: