שולחן ערוך חושן משפט רצג א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין המפקיד יכול לתבוע הפקדון אלא במקום שהפקידו לשם שאם הפקידו אצלו בטבריא אינו יכול לתובעו בצפורי אבל בכל מקום שירצה הנפקד להחזיר למפקיד פקדונו צריך לקבלו אפי' נתנו לו בעל כרחו חשיבה נתינה ופטור. (ודוקא שנתנו לו אבל אם אמר להביא לו והמפקיד הלך לו חייב הנפקד) (מרדכי פרק מי שאחזו)

ואם הפקידו אצלו לזמן ידוע אינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

אין המפקיד יכול לתבוע כו':    בהלואה אין הדין כן כמ"ש הטור מחבר לעיל ר"ס ע"ד דאפי' הלוהו ביישוב יכול לתובעו במדבר כשטוען ברי שיש להלוה מעות לפרוע לו כולו או חציו יתר מכדי סיפוקו שצריך לכדי חיותו בהיותו במדבר מיהו בלוה שרוצה להחזיר למלו' הלואתו דינו כמו כאן בנפקד דבכל מקום ביישוב יכול להחזירו לו ולא במדבר כשההלואה הית' בישוב וע"ש שכתבתי טעם הדברי':

אפי' נתנו לו בעל כרחו כו':    ע"ל סי' ק"כ בטור ובדברי המחב' בענין פרעון המלוה בע"כ דיש בו חילוקי דינים:

אבל אם אמר להביא לו כו':    פירוש הנפקד אומר למפקיד המתן כאן ואביא לך פקדון שלך והמפקיד לא המתין ונאנס מיד הנפקד אחר הבאתי אפ"ה נשאר האחריות על הנפקד כן כתב במרדכי ובד"מ ולא "כעיר שושן שכתב האי דינא בל' זה אבל אם א"ל המפקיד להביא לו והלך לו חייב הנפקד עכ"ל ולא דק לעיין במקום מקור הדין ופירש דברי מור"ם ז"ל במ"ש א"ל להביא לו דהמפקיד אמר לו כן להנפקד וזה אינו נכון דהרי סיים מור"ם וכ' והמפקיד הלך לו ש"מ דמנפקד איירי לפני זה גם מצד הדין אינו נרא' כיון דבלא הפקידו לזמן איירי כאן וכדמוכח ממ"ש אחר זה א"כ מיד שגילה המפקיד שניחא ליה בהחזרת פקדון לידו וא"ל הביא לי פקדוני לא גרע הנפקד משליח ששלח המפקיד שלוחו לקבל פקדונו ונאנס ביד שלוחו דהאחריו' על המפקיד:

אינו יכול להכריחו כו':    דיכול לומר לו כבר קבלת עליך שמירתו עד זמן פלוני אבל לענין הלואה אין הדין כן שקביעות זמן הלוא' הוא לטובת הלוה וכמ"ש המחבר בסי' ע"ד סס"ב ע"ש: 

ש"ך - שפתי כהן

(א) אלא במקום שהפקידו כו' הכי מוקים אביי בס"פ הגוזל בתרא (דף קי"ח ע"א) לברייתא דהכי קאמר מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבדה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן ופירושה דבמלוה יכול לכופו לשלם בכל מקום אם יש לו מעות או מטלטלים אבל באבדה ופקדון אע"ג דאית ליה זוזי לא מחייב כיון דגופא דאבדה ופקדון אין כאן וכן פי' הב"ח ובס' גדולי תרומה ריש דף קל"ח הקשה ע"ז דדבר פשוט הוא דמלוה להוצאה נתנה ואבדה ופקדון בעינייהו הדרי ולא הבנתי קושייתו דאם בא להקשות מאי אצטריך תנא לאשמועינן הא שפיר אשמעינן רבותא דיד המלוה על העליונה דאע"פ שאין יכול הלוה לכופו לקבל הפרעון במדבר מ"מ המלוה יכול לכופו לשלם במדבר אי אית ליה זוזי וגם באבדה ופקדון יש קצת חידוש דאע"ג דיש כאן דבר שהוא שוה ממש כמו אותו דבר שהפקיד אצלו כגון מעות מזומנים או כלי ממש כיוצא בו א"י לכופו לשלם לו כאן ונראה דאם יש להנפקד אותן מעות עצמו שהפקיד אצלו כאן יכול לכופו לשלם לו כאן וכן נראה להדיא מדברי ספר ג"ת שם ואע"ג דכתבתי לעיל סי' רצ"ב ס"ז דמוכח מדברי התוס' דהמפקיד אצל חברו מעות אפי' תובע אותם קודם שהוציאם הנפקד א"צ להחזיר להם אותן המעות כו' היינו משום דהתם יש לו מעות אחרים אבל הכא שאם לא נחייבנו לשלם כאן לא ישלם לו כלל נראה דחייב כן נלפע"ד עוד כ' הב"ח וז"ל אבל בעל התרומות בשער ל' תירץ דבמלוה יכול להשביעו שאין ספק בידו לפרוע חובו אבל על אבדה ופקדון אפילו יאמר לו אולי בידך הוא אין לו להשביעו דמסתמא לא הביא עמו וצ"ע לפ"ז אם יכול להחרים סתם עכ"ל ולפע"ד הבעה"ת שם לא כ"כ אלא לדינא לדידן אבל לא לתרוצי ברייתא דאפילו בטוען ברי לי שישנו לפקדון בידך לא מחייב אלא היסת ובשמא אפילו טוען אין לי לגמרי לא כאן ולא במקום אחר לא מחייב שבועת אין לי אלא מתקנת הגאונים כדלעיל ריש סימן צ"ט ובברייתא עדיין לא נתקנה שבועת היסת וגם נראה דהבעה"ת מיירי בטוען ברי אבל בשמא א"צ לישבע אף במלוה דתקנת הגאונים לא שייכא אלא בטוען אין לי כלל משא"כ הכא שרוצה לשלם לו במקום שהלוה לו ואומר שאין לו כאן מעות וכן משמע להדיא בבעה"ת שם וכתב וז"ל אם המלוה אומר ללוה במדבר פרע לי כאן מה שהלויתיך כי יודע אני שיש בידך ממון כו' וכן כתב הטור להדיא לעיל ר"ס ע"ד בשם הרמב"ן וז"ל המלוה אומר פרע לי כאן כי יודע אני שיש לך כו' ה"ז נשבע היסת שאין בידו ספק לפרעון חובו עכ"ל והיא מדברי בעה"ת שם וכדאיתא בב"י שם ולפ"ז מה שמסיים בבעה"ת אבל על אבדה ופקדון אפילו יאמר לו אולי בידך הוא אין לו להשביעו דמסתמא לא הביאו עמו ע"כ וכן הוא בב"י לעיל ר"ס ע"ד בשמו הוא מגומגם דל' אולי משמע דהיינו שמא והא בברי מיירי הכא וכמ"ש ובס' ג"ת שם נסתפק אם מלת אולי ט"ס הוא ולא ידעתי מה ספק יש כאן פשיטא ט"ס יש כאן דאל"כ מאי בין הלואה לפקדון ועוד מאי אפילו יאמר אולי כו' מאי רבותא היא זו ועוד דל"ל לטעמא דמסתמא לא הביא עמו תיפוק ליה דבלא"ה אין נשבעין על טענת שמא ולכאורה היה נראה למחוק תיבת אולי לגמרי אך קשה לפ"ז היאך פשיטא דבאבדה ופקדון א"צ לישבע אפילו טוען ברי שהוא אצלו וגם קשה היאך נפל הטעות תיבת אולי כאן לכך נלפע"ד דתיבת אולי מהופך הוא וכך צ"ל אבל על אבדה ופקדון אפילו יאמר ברי הוא אולי אין לו להשביעו כו' כלומר דבמלוה פשיטא דבטוענו ברי בידך הוא ממון יש לו להשביעו היסת אבל באבדה ופקדון אפילו יאמר לו בידך הוא איכא ספיקא בדבר ואולי אין להשביעו מטעמא דמסתמא לא הביא עמו אבל מ"מ נראה דיכול להחרים סתם אפילו בשמא ודלא כב"ח שכ' דצ"ע כן נלפע"ד:

(ב) א"י לתובעו כו' שיוליכנו לצפורי או יתן לו דמי שויו אלא צריך ללכת אחריו לטברי' כ"כ הש"ג פ' הגוזל ע"ש:

(ג) אפילו נתנו לו בע"כ עיין בסמ"ע ס"ק ב' ואין דבריו מוכרחים ע"ש ודוק:

(ד) אבל אם אמר להביא לו כו' עיין מ"ש לעיל סי' ע"ד וס"ס ק"כ:

(ה) תוך הזמן כו' אפילו בישוב כ"כ בש"ג פ' הגוזל בתרא ופשוט הוא וכן משמע בסמ"ע: 

באר היטב

(א) שהפקידו:    ובהלואה אין הדין כן כמ"ש הט"ו בריש סימן ע"ד שם נתבארו כל חלוקי דינים ועמ"ש הש"ך בזה ע"ש.

(ב) לתובעו:    פי' שיוליכנו לצפורי או יתן לו דמי שויו אלא צריך ללכת אחריו לטבריא כ"כ הש"ג פ' הגוזל ע"ש. ש"ך.

(ג) כרחו:    עמ"ש הט"ו בסי' ק"כ בענין פרעון המלוה בע"כ דיש בו חלוקי דינים. סמ"ע.

(ד) הזמן:    אפי' ביישוב כ"כ בש"ג שם ופשוט הוא וכן משמע בסמ"ע ועמ"ש בסי' ע"ד ובסוף סימן ק"כ. ש"ך. 

קצות החושן

(א) אבל אמר להביא לו כת' סמ"ע ז"ל פי' הנפקד אומר למפקיד וכו' ולא כע"ש שכת' אבל אם אמר לו המפקיד וכו' וגם מצד הדין אין נראה וכיון דמיד שגילה המפקיד דניחא ליה בחזרה לא גרע הנפקד משליח ששלח המשלח שליח לקבל פקדונו ונאנס ביד שלוחו דהאחריות על המפקיד ע"ש ונראין דברי הש"ס לדינא דודאי שליח שאני דמשהגיע ליד שלוחו ה"ל כאלו הגיע ליד המפקיד דשלוחו כמותו אבל באומר לנפקד דעדיין לא יצא מרשות הנפקד ואפילו אומר לנפקד שלח לי ביד עבדך כנעני כיון דיד עבד כיד רבו לא יצא מרשות הנפקד וכמבואר בפ' השואל דף צ"ט וע' טור וש"ע סימן ש"מ ומכ"ש כאן שאמר לנפקד גופיה:

(ב) ואם הפקידו אצלו לזמן. כ"כ הרב המגיד פ"ז משאלה שיכול לומר קבלת עליך שמירתו עד זמן ידוע. ובמשנה למלך שם הקשה מפועל דיכול לחזור בחצי יום ע"ש וכבר הקשה קושיא זו ריטב"א בחידושיו פ"ק דקידושין שם הביא בשם הראב"ד דתוך זמנו אין השומר יכול לחזור והקשה עלה מפועל ע"ש. וכבר כתבנו בישובו בסי' ע"ד סק"א דשומר שאני דנשתעבד נכסי לשלם אם יגנוב או יאבד בפשיעה ואפי' החזירו לבעלים תוך זמנו אם ש"ש הוא ונגנב אצל הבעלים הרי הוא נתחייב בגניבה ואבידה ובפשיעה פטור כיון שהבעלים קיבלו מדעתן לא גרע מש"ח ע' ש"ע סי' ע"ב סעיף ג' אבל אם החזיר לבעלים בע"כ אפי' ש"ח לא הוי בעלים וא"כ כל דין אחריות עליו בין ש"ח בין ש"ש אפי' כשהוא ביד הבעלים עד הזמן שנתחייב בדין שומרין וע"ש:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש