שולחן ערוך חושן משפט ריב ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ריב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אבל אם מכר לאחד בית ואילן וחורבה וחצר ושייר לעצמו דירת הבית ואכילת הפירות ואויר החורבה ואויר החצר מהני דהוי כאילו פירש ששייר לעצמו מקום ואפילו לא הזכיר שיור בחצר כלל אלא מכר לו בית ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי אמרינן ששייר לו מקום בחצר להוציא זיזין מהדיוטא לחצר
- הגה: ואם שייר לעצמו זכות וגם שייר לאיש אחר אמרינן כמו ששייר לעצמו בעין יפה ובאופן המועיל כן שייר לחבירו דודאי על ענין אחד נתכוין (תשו' רמב"ן סי' י"ח) (וע"ל סי' ר"ט ס"ז):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
דהוה כאלו פיר' כו': דכל לגבי נפשו בעין יפה שייר וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ט ס"ז וע"ש:
ע"מ שדיוטה עליונה שלי כו': דין זה יתבאר מילתא בטעמא בסי' רי"ד סי"א וז"ל הטור שם כיון דלא היה צריך לזה התנאי דבלא"ה אין הדיוטא העליונה נמכרת מסתמא בכלל הבית וצריכין לקיים יתור לשונו שמועיל לשום דבר אמרינן דיועיל לענין זה דיכול להוציא זיזין מאותו הדיוטא להחצר אף אם מכר החצר עם הבית כו' ע"ש ומזה יתבאר לך שמ"ש הטור והמחבר אלא מכר לו בית ר"ל בית והחצר ונקט בית משום שהדיוטא היא ע"ג וק"ל:
וגם שייר לאיש א' אמרינן כו': זה ל"ד למ"ש מור"ם בסי' ר"ג סעיף י' אם קנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש כו' דכתב דיש בו פלוגתא וכאן משמע דלא פליגי ביה י"ל דשאני הכא דשניהן שוין דבעינן ששייר לנפשו מקום לדירה אלא שלגבי נפשו אמרינן מסתמא ששייר המקום מ"ה אמרינן כיון דההקנאה היה בפעם א' כמו ששייר לגבי נפשו כן שייר ג"כ להאחר משא"כ התם דבחליפין דנקנין בו המטלטלי' אינן נקנין המעות ומה"נ פסק מור"ם בסי' ר"ט ס"ד במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעול' דלא קנה הדבר שלא ב"ל כיון דלדבר שלב"ל לא מהני הקנין ולדבר שב"ל מהני הקנין כמות שהוא מהיכי תיתי לו' שכוונתו היה לשייר המקום ולהקנות ע"י הדבר שלב"ל וק"ל:
ש"ך - שפתי כהן
(ג) ואם שייר כו' נ"ל שהרב לא כוון יפה בדין זה כי זה ל' תשובת הרמב"ן שאלת אם אמר שיירתי לי ולפלוני דירה מי אמרי' כיון דלגבי השייר גוף ודירה אף לאותו פלוני נמי מהני או לא תשו' נ"ל דמאחר שכלל אחר עמו לכולם שייר בענין א' לפי שמן הסתם אדם רוצה לקיים מתנותיו וכל שאפשר לדון כן נדון אלא שבזה יש צד א' שדעתי נוטה שלא יצטרף עמו אותו האחר בזכות הדירה והוא שאפילו אמר ואני משייר גוף הבתי' לדירה לפלוני לא אמר כלום כי במה זכה אותו האיש שהרי שיור יש כאן מתנה אין כאן עכ"ל והבין הרב שהשיב שזכה אותו האחר ומ"ש אח"כ אלא שבזה יש צד אחד כו' מדבר בצד אח' שאין בענין דין זה אבל אי אפשר להלום כן כלל דברי תשו' רמב"ן זו אלא פשיטא דכך כוונתו מצד שאלתך נ"ל שלכולם שייר בענין אחד וכוון לחבירו ג"כ ששייר לו גוף הבתים לדירה אלא שבזה יש צד א' (תיבת א' צ"ל אחר וכן בתשובת רמב"ן עצמו סי' י"ח ליתא א') שדעתי נוטה שלא יצטרף דאפי' תאמר שכוון לשייר לחבירו גוף הבתים לדירה כמו שכוון לעצמו מ"מ לא זכה אותו האחר כי אפילו אמר בפירוש ואני משייר גוף הבתים לדירה כמו שכוון לעצמו מ"מ לא זכה אותו האחר כי אפילו אמר בפירוש ואני משייר גוף הבתים לדירה לפלוני לא אמר כלום כי במה זכה אותו האיש שהרי רק ל' שיור יש כאן ומתנה אין כאן וא"כ השיב שלא זכה אותו האחר כן נ"ל ברור ואולי לזה השמיט בע"ש הג"ה זו של הר"ב ואין להקשו' על תשו' הרמב"ן הנ"ל מדאמרי' בש"ס פ' מ"ש אבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פרי או לא את"ל לאחר לא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו כו' דמשמע דאלו שייר מקום פירי לאחר הוי שיור דהתם לא קאמר ל' שיור אלא אמר סתם דקל לא' ופירותיו לאחר דאי אמרי' דשייר מקום פירי לאחר הוי אמרי' דנתכוין באופן המועיל והוי כאילו אמר אני נותן במתנה דקל זה לפלוני ואני נותן מקום בדקל זה לפלוני לפירות דהיינו שייר לו מקום משא"כ אם או' רק ל' שיור לחוד לא זכה אותו האחר דבמה יזכה וק"ל ועמ"ש לעיל סי' ר"ט סעיף ז':
באר היטב
(ט) העליונה: דין זה יתבאר מלתא בטעמא בסי' רי"ד י"א וז"ל הטור שם סי"א כיון דלא היה צריך לתנאי זה דבלא"ה אין הדיוטא העליונה נמכרת מסתמא בכלל בית וצריכין לקיים יתור לשונו שמועיל לשום דבר ואמרינן דיועיל לזה הענין דיכול להוציא זיזין מאותו הדיוטא להחצר אף אם מכר החצר עם הבית כו' ע"ש ומזה יתבאר לך דמ"ש הט"ו אלא מכר לו בית ר"ל בית והחצר ונקט בית משום שהדיוטא הוא ע"ג. שם.
(י) כמו: כתב הסמ"ע ול"ד למ"ש הרמ"א בסי' ר"ג ס"י אם קנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש כו' דיש בו פלוגתא וכאן משמע דלא פליגי ביה י"ל דשאני הכא דשניהן שוין דבעינן ששייר לנפשו מקום לדיר' אלא דלגבי נפשו אמרי' מסתמא דשייר המקום משום הכי אמרינן כיון דההקנא' היה בפעם א' כמו ששייר לגבי נפשו כן שייר ג"כ להאחר משא"כ התם דבחליפין דנקנין בו המטלטלים אינן נקנין בו המעות ומשה"נ פסק הרמ"א בסי' ר"ט ס"ד במקנ' דבר שלב"ל עם דבר שב"ל דלא קנה הדבר שלב"ל כיון דליה לא מהני הקנין ולדבר שב"ל מהני הקנין כמו שהוא מהיכי תיתי לו' שכונתו היה לשייר המקום ולהקנות ע"י דבר שלב"ל עכ"ל. והש"ך השיג על הרמ"א בדין זה וכתב דמה שהוציאו מהרמב"ן לא דק ושם לא משמע כן כלל ע"ש (ועיין בט"ז שהקשה דכאן משמע דלא מהני אלא מטעם שיור המקום אבל אי הוי ע"מ לשון תנאי לא מהני וא"כ לדידן דקי"ל ע"מ תנאי הוא כמ"ש ב"י סי' ר"ט וקש' על הטור שפסק דע"מ הוי שיור ובסוף סימן ר"ט כתב דתנאי הוא וכן קשה אמ"ש הט"ו ביורה דעה סי' ס"א באומר ע"מ שהלחיי' שלי הוי תנאי כו' והניח בקושיא והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו שם יישב תמיהותיו והשיב על מ"ש הש"ך והפר"ח ביורה דעה שם ע"ש באריכות).