שולחן ערוך חושן משפט קל ב

יש מי שאומר במה דברים אמורים כשא"ל הלוה בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם אבל אם עמד מעצמו ונעשה לו ערב או קבלן וקדם ופרע למלוה ולא הרשהו הלוה לפרוע אין הלוה חייב לשלם כלום ואם אמר לו הלוה הכנס קבלן בעבורי אף ע"פ שלא הרשהו לשלם אם עמד הקבלן ופרע מדעתו אפילו עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים חייב לשלם לו אבל אמר ליה להכנס ערב ולא הרשהו לשלם אם משעמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרע הערב למלוה חייב הלוה לשלם לו ואם עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרעו הערב אין הלוה חייב לשלם לו כלום ויש מי שחולק ואומר שאפילו ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות מאליו ופרע מאליו חוזר וגובה מהלוה:

הגה: עי' לעיל סוף סי' מ"ט דאין ערב משתעבד אלא במקום שיכול לגבות מהלוה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אבל אם עמד מעצמו כו' משום קבלן נקט עמד מעצמו דאלו בקש ממנו להיות קבלן עבורו תו לא היה מצריך גם הרמב"ם שיצוהו לפרוע וכדמסיק המחבר:

ומ"ש ולא הרשהו הלוה לפרוע דאם הרשהו אפי' לא נעשה ערב כלל ה"ז כמשלם חובו בציוויו דחייב לשלם לו אליבא דכולי עלמא כי אין נראה לחלק בין הרשהו לשלם או בקש ממנו שישלם וק"ל:

ולא נמצאו לו נכסים. על לא עמד עם הלוה בדין קאי ור"ל ל"מ אם אחר שכבר עמדו המלה עם הלו' בדין לשלם לו ולא מצאו הבית דין ביד הלוה נכסי' דפשיטא דהלוה צריך לחזור ולשלם בכה"ג אפי' אם לא הי' קבלן אלא ערב גרידא וכדמסיק המחבר דכיון דכבר עמד עם הלוה בדין אין לו שום טענה למה שלם לו הערב דהרי ודאי יחזור עליו ולמה לי' להמתין עד שירד המלוה עמו בדינא ודיינא אלא אפי' לא תבע להלוה להוודע אם יש לו נכסי' או אין לו דבכה"ג בערב גרידא פטור הלוה כדמסיק מ"מ בקבלן דהברירה ביד המלוה ליתבע הקבלן מיד צריך הלוה לשלם לו אפי' פרעו מעצמו וק"ל:

ואם עד שלא עמד בדין כו'. המ"מ כתב טעמו משום דה"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וזהו לדעת רמב"ם והמחבר דס"ל דבכה"ג פטור כמ"ש בסי' קכ"ח ובפרישה כתבתי דאפי' למ"ד חייב דבכה"ג פטור אם טוען הלוה דאח"כ חזר ופרעו ע"ש:

שנכנס בערבות מאליו כו'. הראב"ד סתם דבריו והמ"מ פי' דבריו כמ"ש המחבר אבל הבעה"ת והטור לא פרשוהו הכי אלא דוקא כשא"ל ערבני דאז חייב אפי' פרע מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין ועפ"ר:

דאין הערב משתעבד אלא כו'. עיין בהג"ה בסימן קכ"ט ס"ח ובסמ"ע שם דהיינו דוקא היכא דגם הלוה נתחייב בדין אלא שאינו יכול לגבות ממנו בדין כו' ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ה) יש מי שאומר כו' וכן דעת רי"ו נתיב ה' וכתב שכן דעת רב סעדי' גאון. עיין בתשו' מהרי"ט סי' קכ"ב דף ק"ס ובתשו' מהרשד"ם סי' קי"ח ועיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קכ"ג:

(ו) ואם עד שלא עמד בדין. עיין בסמ"ע ס"ק י' מ"ש ובפרישה כתבתי אפילו למ"ד חייב בכה"ג פטור אם טוען הלוה דאח"כ חזר ופרעו עכ"ל ר"ל דאל"כ קשה למה כתב הטור דינים אלו דהא איהו מסיק לעיל סי' קכ"ח בשם ר"ת והרא"ש דפורע חובו שלא מדעתו חייב ואפי' שהמלוה הביא ראיה שלא נפרע בשעה שפרעו הערב ודוק:

(ז) שנכנס בערבות מאליו. הטור והבעה"ת כתבו דוקא כשא"ל ערביני אז חייב אפי' פרע מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין אבל כשלא א"ל ערביני פטור וכן נ"ל עיקר דגם ה"ה לא כ"כ אלא בלשון אפשר ולא שבקינן מאי דפשיטא ליה לבע"ת וטור בדעת הראב"ד מכח מאי דמספקא ליה לה"ה ועוד שהרי ה' המגיד עצמו הסכים להרמב"ם וכן דעת הסמ"ג וכן דעת ר"י נתיב ה' וכתב שכן דעת ר' סעדיה גאון ע"ש גם ממ"ש ב"י ס"ז על דברי נ"י משמע לכאורה כדעת בעה"ת וטור בדעת הראב"ד ע"ש וכן מוכח לפע"ד דעת רשב"ם פ' חז"ה דף ל"ב ע"ב ובהרא"ש שם סי' י"ד ונ"י גבי ההיא ערב' שפירשו שהי' קבלן ע"ש ודוק וכן משמע בתשו' מבי"ט ח"א ס"ס מ"ב ע"ש:

באר היטב

עריכה

(ז) ערבני: וכן דעת רי"ו וכתב שם דעת רב סעדיה גאון ועיין בתשובת מהרי"ט סי' קכ"ב ובתשובת מהרשד"ם סי' קי"ח. ובתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ג. ש"ך.

(ח) מאליו: הטור ובעה"ת כתבו דוקא כשא"ל ערבני אז חייב אפי' פרע מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין אבל כשלא א"ל ערבני פטור וכן נ"ל עיקר וכ"מ בתשוב' מבי"ט ח"א ס"ס מ"ב ע"ש. שם.

(ט) לגבות: עיין סי' קכ"ט ס"ח בהג"ה ומ"ש שם דהיינו דוקא היכא דגם הלו' נתחייב בדין אלא שא"י לגבות ממנו בדין כו' ע"ש. סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(ב) שנכנס בערבות מאיליו עמ"ש בזה בסי' קכ"ח סק"ב:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}