ש"ך על חושן משפט קל

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

(א) אם פרעו קודם שנודע כו'. בפרישה כתבתי דבמלוה ע"פ איירי עכ"ל סמ"ע והב"ח כתב דה"ה מלוה בשטר אם הלוה יכול לברר שיש עליו תברא וק"ל:

(ב) וטוען הלוה שכבר פרעו. פי' אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא שטוען כן עכ"ל סמ"ע וכן משמע ממ"ש אח"כ אבל אם פרעו (פי') אחר שהביא המלוה ראיה כו':

(ג) אינו חייב לערב כלום. עיין בסמ"ע ס"ק ד' עד ומכאן קצת סתירה כו' ומיהו בסמוך בסעיף ב' מוכח דהאי שלא הרשהו לפרוע כו' אערב קאי כו' לא ידענא מה הועיל בזה דמ"מ מוכח דהקבלן פטור אם הלוה טוען שפרע דאם איתא דחייב למה אינו חייב לו הלוה כלום הלא יאמר הקבלן אפילו אתה אומר בפני שפרעת אני חייב לשלם וגם לא מוכח מס"ב מידי דמ"ש כאן שלא הרשהו לפרוע באופן המועיל ואפילו הכי פטור הלוה משום שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע ודוק:

(ד) צריך הלוה ליתן כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ז' עד קמ"ל דערב שאני דמחשב כאילו פרעו ברשותו וכ"כ עוד בס"ק י' ולפע"ד פשוט אם הוא מע"פ וטוען הלוה חזרתי ופרעתי (לערב) למלוה כי לא ידעתי פרעון שלך פטור הלוה אע"פ שמביא הערב ראיה שפרע למלוה והמלוה הביא אז ראיה שלא נפרע ואף בא"ל ערביני הדין כן ולא פליג הראב"ד או שום פוסק בהא לומר שלא יוכל הלוה לטעון פרעתיו אח"כ דנהי שהיה לו לערב רשות לפרעו ולא הוי כפורע חובו שלא מדעתו מכל מקום לא עדיף כח ערב בהא מכח איש אחר וה"ל ללוה להודיע (להודיע ללוה) שפרע עבורו ומהיכי תיתי ה"ל ללוה לאסוקי אדעתיה שפרעו וכיון שלא הודיעו ללוה איהו דאפסיד אנפשיה ויכול הלוה לטעון פרעתיו אח"כ שנית ולא ידעתי מפרעון שלך ואם הוא מלוה בשטר ויש לערב עדים פשיטא דאפילו פרע הערב מעצמו ואפילו נכנס בערבו' מאליו לא יוכל הלוה לומר פרעתיו אח"כ למלוה דהאיך פרע לו כשלא החזיר לו שטרו אא"כ הלוה מוציא שובר מהמלוה שפרעו דבכה"ג פשיטא דדין מלוה ע"פ יש לו ובכל ענין פטור מהערב כשטוען פרעתי אח"כ ולא ידעתי מפרעון שלך והמלוה א"ל שאבד השטר ונתן לי שובר אלא צ"ל דהטור אזיל לשיטתו דס"ל לקמן בערב שפרע למלוה והביא ראיה שפרעו א"י הלוה לטעון אח"כ פרעתיך דשטר שביד הערב וראיה שפרע חשוב כמלוה בשטר אם כן קמ"ל הכא דצריך הלוה לשלם לו אבל באחר הי' הלוה יכול לטעון חזרתי ופרעתיך וכן הביא אח"כ דברי הרמב"ם והראב"ד לאורויי דלדעת הראב"ד בא"ל ערביני והביא ראיה שפרע ולקח השטר חייב לשלם לו וא"י לומר פרעתיך אבל להרמב"ם כיון שאין לו דין ערב אלא דין פורע חובו שלא מדעתו אע"פ שהשטר בידו יכול לומר פרעתיך כן נ"ל לדעת הטור ודוק:


סעיף בעריכה

(ה) יש מי שאומר כו' וכן דעת רי"ו נתיב ה' וכתב שכן דעת רב סעדי' גאון. עיין בתשו' מהרי"ט סי' קכ"ב דף ק"ס ובתשו' מהרשד"ם סי' קי"ח ועיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' קכ"ג:

(ו) ואם עד שלא עמד בדין. עיין בסמ"ע ס"ק י' מ"ש ובפרישה כתבתי אפילו למ"ד חייב בכה"ג פטור אם טוען הלוה דאח"כ חזר ופרעו עכ"ל ר"ל דאל"כ קשה למה כתב הטור דינים אלו דהא איהו מסיק לעיל סי' קכ"ח בשם ר"ת והרא"ש דפורע חובו שלא מדעתו חייב ואפי' שהמלוה הביא ראיה שלא נפרע בשעה שפרעו הערב ודוק:

(ז) שנכנס בערבות מאליו. הטור והבעה"ת כתבו דוקא כשא"ל ערביני אז חייב אפי' פרע מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין אבל כשלא א"ל ערביני פטור וכן נ"ל עיקר דגם ה"ה לא כ"כ אלא בלשון אפשר ולא שבקינן מאי דפשיטא ליה לבע"ת וטור בדעת הראב"ד מכח מאי דמספקא ליה לה"ה ועוד שהרי ה' המגיד עצמו הסכים להרמב"ם וכן דעת הסמ"ג וכן דעת ר"י נתיב ה' וכתב שכן דעת ר' סעדיה גאון ע"ש גם ממ"ש ב"י ס"ז על דברי נ"י משמע לכאורה כדעת בעה"ת וטור בדעת הראב"ד ע"ש וכן מוכח לפע"ד דעת רשב"ם פ' חז"ה דף ל"ב ע"ב ובהרא"ש שם סי' י"ד ונ"י גבי ההיא ערב' שפירשו שהי' קבלן ע"ש ודוק וכן משמע בתשו' מבי"ט ח"א ס"ס מ"ב ע"ש:


סעיף געריכה

(ח) אפי' אם הש"ח בידו. עיין בסמ"ע ס"ק י"ג עד כנ"ל בביאור הטור והמחבר והבעה"ת ולא כמ"ש בע"ש שגם כשכתב לו התקבלתי לא מהני כו' עכ"ל סמ"ע אמת שכן מוכח בטור ובריב"ש סי' קע"ח אבל בבעה"ת לא מוכח מידי דהא אדרבה משמע שם איפכא וכמו שאכתוב לקמן וגם ברמב"ם ומחבר לא מוכח מידי ודוק וגם מ"ש הסמ"ע וכ"כ המ"מ פכ"ו דמלוה בהדיא בפשיטות כו' וכיון למגיד משנה שהביא לקמן סי' קל"א (ס"ג) [סק"ג] ולפע"ד אדרב' משמע משם להפך דדוקא כשכתב התקבלתי ונתן לו זכותו דהיינו שהקנה לוהשטר בכתיבה ומסירה באופן שנתבאר לעיל סי' (פ"ו) [ס"ו] הא לאו הכי יכול לטעון פרעתיך והיינו דמסיים המ"מ ופשוט הוא דלא יגרע כח הערב מאינש נכרי דעלמא כו' ואי בהתקבלתי לחוד ודאי לא סגי באיש נכרי דעלמא אלא בקניות שטרות ממש וכן פי' הב"ח דברי הר"ן שהביא הב"י דדוקא כשכתב לו התקבלתי ונתן לו זכותו בכתיב' ומסירה והוא נכון וכן משמע מדברי נ"י פרק חזקת הבתים וכן כתב הב"ח בשם חדושי רשב"א פ' גט פשוט דבהתקבלתי לחוד מצי למימ' פרעתיך ור"ל חדושי רמב"ן כי כן היא שם (מיהו מ"ש הב"ח שגם דעת התוספות כן אינו מוכרח ע"ש ודוק) וכן דעת מהרש"ל בתשו' סי' צ"ג דאפילו ידוע שפרע הערב יכול הלוה לומר לו פרעתיך והב"ח בס"ס ע"ז כתב עליו דלא דק דבהתקבלתי פשיטא דגובה בו כמבואר להדיא בפ' ג"פ דף קע"ד כו' והוא לא דק וסותר דברי עצמו שהביא כאן כמה פוסקים דסוברים כמהרש"ל ומפ' ג"פ אין ראיה די"ל דמיירי בשהקנה לו השטר וכמו שפיר' הבעה"ת שער ל"ה ח"ב ושאר פוסקים וכן משמע דמפרש רי"ו נכ"ו ח"ג א"נ התקבלתי דהתם פירושו שהלוה כתב לערב הריני כאלו התקבלתי ממך המעות וכמו שפירשו בעל המאור ותוספות שם וראב"ן סי' ס"ח וכן פי' בתשו' רשב"א סי' תתפ"ח הלכך נראה דלענין דינא הממע"ה. שוב ראיתי בר"י נתיב ה' כתב להדיא דיכול לטעון פרעתי אפילו כתב לו התקבלתי אם לא שהקנהו לו בכתיבה ומסירה ע"ש וכן ראיתי בתשו' מבי"ט ח"ב ס"ס ר"ך דף ק"ד ע"א מסיק כן בשם הרשב"א בשם רבו ה"ר יונה ובשם הפוסקים דדוקא כשכתב לו התקבלתי והקנה לו השטר בכתיבה ומסירה הוא דאינו יכול לומר פרעתיך אבל בהתקבלתי לחוד מצי למימר פרעתיך ומסכים שם המבי"ט לדבריהם ושוב מצאתי בתשובת מהרא"ן ששון סי' ע' שמפרש דברי הר"ן והמ"מ כמו שכתבתי וס"ל לדינא אע"ג שכתב לו התקבלתי יכול לטעון פרעתיך ע"ש וקרוב אלי לומר דגם ה"ר יונה בהרא"ש פ' חז"ה מיירי בהתקבלתי (אבל בטור א"א לפרש כן דא"כ למה כתב שצריך שהוזכר הערבות בשטר וגם למה כ' שאינו טורף ממשועבדים הא פשיטא כיון שכתב לו התקבלתי דהיינו שהקנה לו בכתיבה ומסירה אפי' היה אינש דעלמא שאינו ערב טורף ממשועבדים) ונתן לו זכותו וכמ"ש הרשב"א בשמו וקיצר במובן וכן משמע מלשונו שם שכתב דאם לא כן יכול הלוה לטעון כו' או שמא הוא מסר לך שטר זה ואין אותיות ניקנות במסירה כו' ולפ"ז אתי שפיר מ"ש הרא"ש וה"ר יונה פירש כו' כלומר דלפי פירוש ה"ר יונה אין צריך לומר שנזכר הערבות בשטר וכן משמע להדיא בר' ירוחם נתיב ה' דהר' יונה מיירי שכתב לו התקבלתי ונתן לו כתיבה ומסירה ע"ש רק מ"ש ברי"ו ופי' הר"י ט"ס הוא וצ"ל וה"ר יונה פי' ולא כהטור סי' זה וברמזיו פ' חזקת חבתים שהבין דגם לה"ר יונה צריך לומר שנזכר הערבות בשטר ע"ש ודו"ק. וע"ש הב"ח דבהר"י שבהרא"ש י"ל דלא קאמר אלא שא"י לטעון שמא לא פרעתי למלוה אבל אה"נ דיכול לטעון פרעתיך כו' לא עיין בש"ס ובהרא"ש כלל (רק בב"י שהביא בקיצור דברי הרא"ש בשם ה"ר יונה) דהא איתא התם דהלוה א"ל פרעתיך ואינו נאמן ע"ש אלא ודאי כדפי' ודוק. ולפ"ז נ"ל ברור דה"ה כשמביא הערב עדים שפרע יכול הלוה לומר לערב פרעתיך דכיון דבהתקבלתי יכול לטעון פרעתיך כ"ש בעדים דהא הודאת בע"ד כק' עדים דמי והטור שכ' דאם מביא עדים שפרע א"י לומר פרעתיך אזיל לטעמיה שכתב בהתקבלתי לחוד א"י לומר (י"ל) פרעתיך ואיפכא קשיא לי על עיר שושן דכיון דכ' בהתקבלתי לחוד יכול לומר פרעתיך אמאי כתב במביא עדים שפרע כהטור וכן איתא להדיא בחדושי הרמב"ן פ' ג"פ כדברי וז"ל שם ומסתברא ודאי דעל כרחך מן היתומים קתני דאילו מיניה אי דליכא עדים דערב פרעיה למלוה פשיטא דיכול לוה לומר לו אני פרעתיך אי דאיכא סהדי דערב פרעי' למלוה וידיע נמי דלוה לא פרעיה בתר הכי לערב אמאי אינו גובה וכן סיפא אם כתב לו התקבלתי אמאי לימא ליה הדרת ופרעתיך דלאו מלוה בשטר הוא לו עכ"ל וכן משמע מדברי הנ"י פ' ג"פ בשם מורו הר"מ ומביאו ב"י סי' זה סעיף ז' ע"ש ודוק וכן מוכח לפע"ד בבעה"ת שער ל"ה ח"א שכתב וז"ל וא"צ לומר שצריך הערב להביא ראיה שפרע אבל אם לא יביא ראיה או שטוען הלוה פרעתיך נאמן ואין ש"ח שבידו ראיה כדי לעשות אותו מלוה בשטר כדקתני ואם כתב לו התקבלתי ה"ז גובה ואי לא לא וההיא דחזקת הבתים דקתני ההוא ערב' דפרעי' למלוה וא"ל ללוה הב לי זוזי והא שטרא א"ל פי' עם השטר התקבלתי דאי לא יכול לומר לו פרעתיך עכ"ל הרי שכתב או שטען הלוה פרעתיך כו' משמע דאע"פ שמביא ראיה יכול הלוה לטעון פרעתיך ומייתי ראיה מדקתני בפ' ג"פ ואם כתב לו התקבלתי ה"ז גובה והיינו כמ"ש לקמן בח"ב דהא דקתני בפ' ג"פ ואם כתב לו התקבלתי פי' שהקנהו בכתיבה ומסירה הא לאו הכי אינו גובה אע"פ שידוע (שלא) שפרע והשתא א"ש הא דקאמר וההיא דח"ה כו' דה"ל לאוקמי ההיא דחז"ה שהביא ראיה שפרע א"ו ס"ל דאפי' ראיה לא מהני כשטוען פרעתיך ומוכח מכאן דבהתקבלתי לחוד לא מהני ויכול לומר פרעתיך דמה לי עדים או התקבלתי ודוק:

(ט) ואם כתב המלוה לערב קבלתי. עפ"ר ודרישה שם הוכחתי דלא בעינן שיכתוב לו קבלתי אלא כשאין להערב עדים שפרע למלוה כו' אבל כשיש עדים שפרע להמלו' והש"ח דמלוה בידו האמינוהו ג"כ והעמידו במקום המלוה עכ"ל סמ"ע וכן מוכח בסי' קל"ב ס"ד להדיא ע"ש ועיין בתשו' מהרשד"ם סימן כ"ה:


סעיף דעריכה

(י) כשכתב לו קבלתי. עיין בסמ"ע ס"ק ט"ו עד ונראה לחלק דשאני התם (בסי' קי"ו) דקנהו הלוקח בפי' שלא באחריות כו' והב"ח אינו מחלק בזה דס"ל כדעת מור"ם בד"מ בזה בלא טעם:

(יא) ויש מי שאומר שאע"פ שכת' לו כו'. וכן דעת בעה"ת שער ל"ה ורוב הפוסקים ועיקר וכ"ש לפי מה שהעליתי דהלו' יכול לטעון פרעתיך א"כ פשיטא דאינו טורף לקוחות:


סעיף העריכה

(יב) ולא ביקש ממנו השטר. כאן לא כ' המחבר דהיינו דוקא בדהזכיר לו הלוה ליקח השטר כמ"ש בסי' נ"ח ס"א כיון דידע הערב בעצמו שהלוה לו בשטר ושש"ח עדיין ביד המלוה עכ"ל סמ"ע ואע"ג דכתב הבעה"ת שער נ' ומביאו ב"י ר"ס נ"ח דאף שהזכיר לו השטר פטור כל שלא א"ל בפי' שיקח השטר ערב שאני כיון שהוא נותן המעות שלו ולחזור לתבוע את הלוה לא ה"ל ליתן בלא שטר וא"י להוציא מהלוה בלא שטר כן נלפע"ד:


סעיף ועריכה

(יג) וקדם הערב ופרע. מיירי שידוע שפרע כגון שיש עדים (או) שכתב לו המלוה התקבלתי דאל"כ אפי' מן הלוה גופי' אינו גובה וז"ש מור"ם אח"כ אפילו ביתומים גדולים וכדרך שנתבאר סעיף ג' כו' ר"ל שידוע בעדים שפרע או שכתב לו התקבלתי:

(יד) קודם שיודיע את היורשים. דאם היה מודיעם היה גובה מהם אם הם גדולים ולדברי מור"ם שמפרש שהם קטנים ה"ה אפי' מודיעם לא הי' המלוה או הערב גובה מהם ואפ"ה הי' המלו' גובה מהערב כדלעיל סימן ק"י ס"ג אלא דאם הודיע' שמא היו פורעים מעצמם וכ"כ התוס' פ' ג"פ ריש דף קע"ד:

(טו) אבל גדולים כו'. עיי' דרישה שם הוכחתי דעת הטור כו' דאפי' פרע בקטנותן ולא אודיענהו חוזר על היתומים אחר שיגדלו כו' עכ"ל סמ"ע וזה פשוט לפי שטת הטור וסיעתם דסברי דגובה מיתומים גדולים וק"ל:

(טז) וכנ"ל עיקר כו'. ולפע"ד צ"ע אם יש להוציא ממון מהיתומים כיון דדעת הרמב"ם ור"י ן' מגא"ש והראב"ד ומביאו בס' המאור ובעה"ת שער נ"ה ריש ח"ב דמיירי ביתומים גדולים ע"ש: