שולחן ערוך חושן משפט קל א
שולחן ערוך חושן משפט · קל · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
ערב או קבלן שפרעו למלוה בפני עדים אם פרעו קודם שנודע אם פרעו הלוה וטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום אבל אם פרעו אחר שהביא המלוה ראיה שלא נפרע צריך הלוה ליתן לו כל מה שפרע בשבילו בין שנתחייב לוה למלוה בשטר בין שנתחייב לו בעל פה אפילו בלא עדים:
מפרשים
בפני עדים. פי' דבלא עדים בל"ה אינו נאמן כמ"ש בסעיף ג'. מיהו עדים ל"ד קאמר אלא ה"ה אם כתב לו התקבלתי וכמ"ש בסעיף ג' ד' וה"ה אם מודה לו הלוה שפרע:
אם פרעו קודם שנודע כו'. בפרישה כתבתי דבמלוה על פה איירי דאלו היה שטר ביד המלוה מחשב כנודע שלא פרעו וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ח ע"ש ומה שסיימו הטור והמחבר וכתבו ז"ל בין שנתחייב לו בשטר כו' לא קאי ארישא כ"א אסיפא ע"ש:
וטוען הלוה שכבר פרעו. פירוש אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא שטוען כן ומה"נ כתב קודם שנודע אם "פרעו ולא כתב קודם שנודע "שפרעו וק"ל:
אינו חייב לערב כלום. בטור מסיים בטעמא וכ' ז"ל שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין ולא כשהוא פרוע ומדכתב שלא הרשהו לפרוע משמע דבהרשאתו תליא דאם היה רוצה לא היה מוכרח לפרוע דהיה יכול לומר דלמא כבר פרעך הלוה דבמלוה ע"פ איירי וכמו שכתבתי ומכאן קצת סתירה למ"ש מור"ם בהג"ה בסי' קכ"ט סט"ו דהקבלן אינו יכול לומר כן והכא קאי הטור גם אקבלן מיהו בסמוך בס"ב מוכח דהאי שלא הרשהו לפרוע כו' אערב קאי ולא אקבלן דכשנגד קבלן ה"ל לומר שלא הרשהו להיות קבלן בעדו ועמ"ש שם בסי' קכ"ט מזה:
אחר שהביא המלוה ראיה שלא נפרע. הבעה"ת מסיים בזה ונתחייב בדין עפ"ר:
צריך הלוה ליתן לו כו' פי' אפי' אם טען הלוה שפרע להמלוה אח"כ וה"א דאפי' למ"ד הפורע חובו של חבירו חייב הלוה לשלם לו (אם לא במזונות אשתו) וכדעת ר"ת והטור וסיעתיה וכמ"ש בסימן קכ"ח מודים הכא דפטור כיון דפורע בלי ידיעתו והוא חזר ופרעו קמל"ן דערב שאני דמחשב כאלו פרעו ברשותו וכדמסיק בס"ב:
(א) אם פרעו קודם שנודע כו'. בפרישה כתבתי דבמלוה ע"פ איירי עכ"ל סמ"ע והב"ח כתב דה"ה מלוה בשטר אם הלוה יכול לברר שיש עליו תברא וק"ל:
(ב) וטוען הלוה שכבר פרעו. פי' אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא שטוען כן עכ"ל סמ"ע וכן משמע ממ"ש אח"כ אבל אם פרעו (פי') אחר שהביא המלוה ראיה כו':
(ג) אינו חייב לערב כלום. עיין בסמ"ע ס"ק ד' עד ומכאן קצת סתירה כו' ומיהו בסמוך בסעיף ב' מוכח דהאי שלא הרשהו לפרוע כו' אערב קאי כו' לא ידענא מה הועיל בזה דמ"מ מוכח דהקבלן פטור אם הלוה טוען שפרע דאם איתא דחייב למה אינו חייב לו הלוה כלום הלא יאמר הקבלן אפילו אתה אומר בפני שפרעת אני חייב לשלם וגם לא מוכח מס"ב מידי דמ"ש כאן שלא הרשהו לפרוע באופן המועיל ואפילו הכי פטור הלוה משום שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע ודוק:
(ד) צריך הלוה ליתן כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ז' עד קמ"ל דערב שאני דמחשב כאילו פרעו ברשותו וכ"כ עוד בס"ק י' ולפע"ד פשוט אם הוא מע"פ וטוען הלוה חזרתי ופרעתי (לערב) למלוה כי לא ידעתי פרעון שלך פטור הלוה אע"פ שמביא הערב ראיה שפרע למלוה והמלוה הביא אז ראיה שלא נפרע ואף בא"ל ערביני הדין כן ולא פליג הראב"ד או שום פוסק בהא לומר שלא יוכל הלוה לטעון פרעתיו אח"כ דנהי שהיה לו לערב רשות לפרעו ולא הוי כפורע חובו שלא מדעתו מכל מקום לא עדיף כח ערב בהא מכח איש אחר וה"ל ללוה להודיע (להודיע ללוה) שפרע עבורו ומהיכי תיתי ה"ל ללוה לאסוקי אדעתיה שפרעו וכיון שלא הודיעו ללוה איהו דאפסיד אנפשיה ויכול הלוה לטעון פרעתיו אח"כ שנית ולא ידעתי מפרעון שלך ואם הוא מלוה בשטר ויש לערב עדים פשיטא דאפילו פרע הערב מעצמו ואפילו נכנס בערבו' מאליו לא יוכל הלוה לומר פרעתיו אח"כ למלוה דהאיך פרע לו כשלא החזיר לו שטרו אא"כ הלוה מוציא שובר מהמלוה שפרעו דבכה"ג פשיטא דדין מלוה ע"פ יש לו ובכל ענין פטור מהערב כשטוען פרעתי אח"כ ולא ידעתי מפרעון שלך והמלוה א"ל שאבד השטר ונתן לי שובר אלא צ"ל דהטור אזיל לשיטתו דס"ל לקמן בערב שפרע למלוה והביא ראיה שפרעו א"י הלוה לטעון אח"כ פרעתיך דשטר שביד הערב וראיה שפרע חשוב כמלוה בשטר אם כן קמ"ל הכא דצריך הלוה לשלם לו אבל באחר הי' הלוה יכול לטעון חזרתי ופרעתיך וכן הביא אח"כ דברי הרמב"ם והראב"ד לאורויי דלדעת הראב"ד בא"ל ערביני והביא ראיה שפרע ולקח השטר חייב לשלם לו וא"י לומר פרעתיך אבל להרמב"ם כיון שאין לו דין ערב אלא דין פורע חובו שלא מדעתו אע"פ שהשטר בידו יכול לומר פרעתיך כן נ"ל לדעת הטור ודוק:
(א) עדים: ל"ד קאמר אלא ה"ה אם כתב לו התקבלתי כמ"ש ס"ג וד' וה"ה אם מוד' הלוה שפרע. סמ"ע.
(ב) שנודע: כתב הסמ"ע דבמלוה ע"פ איירי דאילו היה שטר ביד המלוה ה"ל כנודע שלא פרעו וכמ"ש בסימן קכ"ט ס"ח ע"ש ומה שסיימו הט"ו בין שנתחייב לו בשטר כו' לא קאי ארישא כ"א אסיפא ע"כ והב"ח כתב דה"ה מלוה בשטר אם הלוה יכול לברר שיש עליו תברא עכ"ל הש"ך (והט"ז הסכים לדעת הסמ"ע דהא אפילו יש ביד הלוה שובר מ"מ הערב היה חייב כ"ז שהשטר ביד המלוה וא"י לדחותו שמא יש שובר כמ"ש הב"י סוף סימן קכ"ט וא"כ ודאי חייב הלוה לשלם לערב בזה וזה ברור עכ"ל).
(ג) וטוען: פי' אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא שטוען כן. סמ"ע.
(ד) כלום: בטור איתא הטעם שלא הרשוהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין ולא כשהוא פרוע ומדכתב שלא הרשהו משמע דבהרשאתו תליא דאם היה רוצה לא היה מוכרח לפרוע דיכול לו' שמא כבר פרעך הלו' דבמלוה ע"פ איירי כמ"ש ומזה יש קצת סתירה למ"ש הרמ"א בסימן קכ"ט סט"ו דהקבלן א"י לו' כן והכא קאי גם אקבלן עכ"ל הסמ"ע (ובמ"ש בשמו בסי' קכ"ט ס"ק ל"ד נתיישב זה וכ"כ הט"ז כאן ע"ש).
(ה) ראיה: (פי' שהביא שטר שנכת' על הלואה ואין לחוש שמא נתן שובר ללוה דחששא רחוקה היא ואע"ג דבסמוך גבי ערב שתובע ללוה בהשט' חוששין שמא פרע למלוה והחזירו ונפל כו' שאני התם דאין השטר ביד המלו' ואינו ראיה לערב משא"כ שהמלוה תובע לערב. ט"ז).
(ו) בשבילו: פי' הסמ"ע דאפי' טען הלוה שפרע להמלוה אח"כ וה"א דאפי' למ"ד בסי' קכ"ח דהפורע חובו של חבירו חייב הלוה לשלם לו מודה הכא דפטור כיון דפורע בלי ידיעתו והוא חזר ג"כ ופרעו קמ"ל דערב שאני דמחשב כאילו פרעו ברשותו וכדמסיק בס"ב עכ"ל והש"ך כתב דנ"ל פשוט אם הוא מלוה ע"פ וטוען הלוה חזרתי ופרעתי כי לא ידעתי מפרעון שלך פטור הלוה אע"פ שמביא הערב ראיה שפרע למלוה שהביא אז ראיה שלא נפרע ואף בא"ל ערבני הדין כן ולא פליג שום פוסק בהא דנהי שיש לערב רשות לפורעו ולא הוי כפורע חובו שלא מדעתו מ"מ בהא לא עדיף מאיש אחר שהיה לו להודיע ללוה שפרע עבורו ומהיכי תיתי ה"ל ללוה לאסוקי אדעתיה שפרעו וכיון שלא הודיעו איהו דאפסיד אנפשיה כו' ע"ש * מיהו יש לדחות ולו' מאחר שמיירי שהלוה נתחייב בדין כמ"ש בעה"ת והביאו הסמ"ע ס"ק ה' א"כ ה"ל ללוה לאסוקי אדעתיה שיתבע את הערב ולא ה"ל לפרוע עד שיודיע להערב וק"ל.
(א) צריך הלו' ליתן לו ע' סמ"ע שכת' דאפי' טען הלו' שפרע אח"כ והש"ך כת' דאם פרע הלוה אח"כ למלו' אינו צריך לפרוע לערב דהי' להודיע את הלו' שפרע עבורו. ובתומים ראיתי שהכריע כדברי הסמ"ע. ולענ"ד נרא' דאם נכנס ערב מאליו דאז לא שוי' שליח לפרוע אלא הא דצריך לחזור ולפרוע היינו משום דהוא נהנה דפרע חובו ואע"ג דפורע חוב של חבירו פטור הכא בערב חייב וכמ"ש בסי' קכ"ח סק"ב ע"ש א"כ אם לא הודיע ללו' שפרע עבורו והנך הלו' ופרע לו למנו' דעכשיו לאו נהנה הוא אינו צריך לפרוע לו אבל באומר ערביני משלם או באומר ערביני דעוש' לו נמי שליח לפרוע דנעשה כאומר ערביני משלם וא"כ כיון דעביד שליחותו צריך הוא לפרוע לו וכדברי הסמ"ע: