שולחן ערוך חושן משפט קכא יא


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

ראובן שאמר ללוי מנה שאתה חייב לי תנהו לשמעון שהוא דר בעירך שאני חייב לו לוי אומר נתתיו ושמעון אומר לא קבלתי הדין בזה כמו שנתבאר באומר תוליך לפלוני מעותיו שבידי:

הגה: מי ששלח שלוחו למשכן לו משכון ומשכנו ואינו יודע אצל מי הוי פשיעה וחייב לשלם לו ואם אמר אצל פלוני והוא כופר חייב לשלם דהוי ליה למשכנו בעדים אבל אם המשלח צוהו למשכנו אצל פלוני והוא כופר פטור (נ"י פרק המפקיד וכפול לקמן סי' קס"ח ס"ט ע"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הדין בזה כמו שנתבאר באומר תוליך כר לשון הטור אין חילוק בזה בין הולך מנה ובין "תן מנה לפלוני ועפ"ר שכתבתי שר"ל דאף על פי שבעלמא לענין זכייה יש חילוק בין הולך "לתן וכמ"ש הטור והמחבר בסימן קכ"ה ורמ"ג בזה אין חילוק והיותר נראה דקמ"ל דה"א שיש חילוק בין א"ל תן לו מה שאתה חייב לי שאינו בעין ושמא אין לו ומשמט נפשו לומר שנתנו לו עד זמן שיהיה לו ובין א"ל תוליך מעות הללו שמוסר לו עתה בידו שחזקה ששליח עושה שליחתו וק"ל:

מי ששלח שלוחו למשכן כו'. כפול לקמן סי' קפ"ה ס"ט כתבו המחבר רק שהשמיט קצת מיניה והוא השמטת סופר כמ"ש שם בסמ"ע:

ואיני יודע אצל מי הוה פשיעה. כעין זה כתב לקמן בסימן רצ"א בטור ובדברי המחבר דשומר חנם שאומר איני יודע היכן הנחתיו דהוי פשיעה:

דה"ל למשכנו בעדים. ע"ל בסימן מ"ח מ"ש בסמ"ע:

ש"ך - שפתי כהן

(ס) הדין בזה כו'. ולא מצינו חילוק בין הולך לתן אלא לענין זכייה דאיכא מ"ד הולך לאו כזכי ותן כזכי (וכדלקמן סי' קכ"ה ס"א ה' ו') אב לענין השבועה אין חילוק ביניהם עכ"ל הרא"ש בתשובה וע"ל ס"ק מ"ד:

(סא) והוא כופר חייב לשלם כו'. בנ"י שם כתב הטעם אע"ג דהמלוה יכול לפטור עצמו בלאו הכי בטענת נאנסו מ"מ נאנסו לא שכיח ולפ"ז נראה דלדידן דקי"ל המלוה על המשכון שומר חנם וכדלעיל סי' ע"ב ולא מפקי' ממונא מספיקא פטור השליח דהא המלוה יכול לפטור עצמו בלאו הכי בטענת גנבה ואבדה וא"כ דברי הר"ב צ"ע ואפשר דמשמע ליה להר"ב דהוא הדין גנבה ואבד' לא שכיח וקצת משמע כן בריש פרק המפקיד דאמר התם דגנבה ואבדה ונאנסו חד דינא אית להו לענין שהיה יכול השומר לפטור עצמו בהם לענין שזוכה בכפל עיין שם ומ"מ קשה מנ"ל להר"ב הא דהא י"ל כפשוטו דהנ"י לטעמי' אזיל דס"ל המלוה על המשכון שומר שכר ואפשר ס"ל להר"ב דכיון דאנן לא פסקינן דהוי ש"ח אלא מכח ספיקא דדינא א"כ לא שייך לומר דהי' יכול לפטור עצמו בטענת גנבה ואבדה דירא לטעון כך שמא יפסקו הב"ד דחייב או שמא יתפוס הלוה אפי' בעדים דבספיקא דדינא מהני תפיסה אפי' בעדים וצריך עיון וגם בלא"ה (הר"ן) בנ"י שם מגמגם מטעם דאמרן שצריך להאמין בו (אם) דהמ"ל נאנסו ומצ"ל שם המינתי' וכן משמע בפ' המפקיד שם דגם טענת נאנסו אמרי' דשכיח לענין שהי' יכול שומר לפטור עצמו בזה ומהר"מ מטקטין בגליון האלפסי הקשה על הר"ן מחנוני על פנקסו דלעיל סי' צ"א ומשומר שמסר לשומר דלקמן סי' רצ"א ולק"מ דהכא הא עכ"פ שלחו למשכנו וביד מי שימשכנו על כרחו מוכרח להאמינו בנאנסו וק"ל ומ"מ דינו של הר"ב צ"ע:



באר היטב

(מ) תוליך:    ולא מצינו חילוק בין הולך לתן אלא לענין זכיי' דאיכא מ"ד הולך לאו כזכי ותן כזכי אבל לענין שבוע' אין חילוק ביניהם עכ"ל הרא"ש בתשו' וע"ל סי' קכ"ה. שם.

(מא) מי:    כעין זה כתב הט"ו בסי' רצ"א דשומר חנם שאומר איני יודע היכן הנחתיו דהוי פשיעה. סמ"ע.

(מב) לשלם:    בנ"י כתב הטעם אע"ג דהמלו' יכול לפטור עצמו בלא"ה בטענת נאנסו מ"מ נאנסו לא שכיח ולפ"ז נרא' דלדידן דקי"ל בסי' ע"ב דהמלו' על המשכון שומר חנם ולא מפקינן ממונא מספיקא פטור השליח דהא המלו' יכול לפטור עצמו בלא"ה בטענת גניב' ואביד' ואם כן דברי הרמ"א צ"ע ואפשר משמע ליה דה"ה גנבה ואבדה לא שכיח וקצת משמע כן בפ' המפקיד דאמרי' דנאנסו וגנבה כו' חד דינא אית להו לענין שיפטור השומר עצמו כו' ע"ש ומ"מ ק' מנ"ל להרמ"א הא דהא י"ל דהנ"י לטעמיה אזיל דס"ל המלו' על המשכון שומר שכר ואפשר ס"ל להרמ"א דכיון דאנן לא פסקינן דהוי ש"ח אלא מכח ספיק' דדינא א"כ לא שייך לומר דהי' יכול לפטור עצמו בטענת גנבה ואבידה דירא לטעון כך דשמא יפסקו הב"ד דחייב או שמא יתפוס הלוה אפי' בעדים דמהני בספיקא דדינא וצ"ע. ש"ך.



קצות החושן

(ה) דה"ל למשכן בעדים והוא מדברי הנימוקי דהיכא דמשכיר אצל פ' מסתמע הימני' ואם אינו משכיר לא שייך הימני' והי' לו למשכן בעדים וצריך להתנות נמי אל תחזור אלא בעדים דאל"כ אכתי מצי אמר החזרתי. ואיכ' למידק מהא דכתוב בש"ע סעיף א' אפי' לא יחד אדם ידוע אלא כת' לו שלח ביד מי שתרצ' וכפר בהם השליח פטור אם לא ששלח ביד מי שהוחזק כפרן ע"ש וא"כ הכא מ"ש דצריך ליתנו בעדים והתם בסעיף א' אינו צריך ליתנו בעדים. ואפשר דלא כת' הנ"י אלא במשכון דאם נותנו בעדים ומתנה אל תחזיר אלא בעדים תו לא מצי טעין אלא טענת נאנסו דמשכון חייב בגניב' ואביד' ונאנסו לא שכיח ולא עביד דטעין אבל בסעיף א' דהתם אין השליח חייב בגניב' ואביד' וא"כ ע"כ הימני' דשום תנאי ועדים לא מהני אכתי דאכתי טעין נגנבו וע"כ הימני' אבל הרמ"א דס"ל בסי' ע"ב דמלו' על המשכון ש"ח א"כ צ"ל דס"ל דגניב' נמי לא שכיח א"כ בסעי' א' מ"ש דא"צ ליתנו בעדים ולפי מ"ש בש"ך דבמשכון אע"ג דפטור בגניב' מכל מקום ספיקא הוי וכמ"ש רמ"א בסי' ע"ב ואי תפיס לא מפקינן ומש"ה לא עביד דטעין הכי דשמא יתפוס וע"ש וא"כ ניחא דבסעיף א' ודאי פטור בגניב' ואביד' וכבר נחלקו האחרונים בתשובותיהם אי טענת גניב' ה"ל מלתא דלא שכיח והובא בכה"ג בסי' ק"ח ע"ש:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש