הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן פח

סימן פח

[שו"ע] ואח"כ תבע התובע חטים. נ"ב עיין ב"ח שכתב דאף אם לא הזכיר בתביעתו שעורים חשוב כאם תבעו שתיהם שלא הי' צריך להזכיר כיון דקדם זה והודה אבל בט"ז חולק עיי"ש:

[סמ"ע אות מח] ואע"ג דשם לא שייך לומר נתקלקל בפשיעתו. נ"ב עיין סמ"ע לקמן סי' רכ"ג ס"ק ג' ובט"ז שם ודו"ק:

[ש"ך אות מט] אפ"ה חשוב השטר כקרקע. נ"ב וכן במחל השעבוד עיי"ש:

[שו"ע] ונמצא שלא הודה אלא מה שבשטר. נ"ב תמהני אמאי לא העתיק והראשונים להלכה סברת אידך שנוי' בסוגי' דפטור משום דמסייע לי' שטרא ונ"מ בדכתב שאין בו נאמנות דלכ"ע הודאתו מחייב שבועה מ"מ בכה"ג בסלעים והוא אמר ב' פטור דמסייע לי' שטרא וצלע"ג:

[סמ"ע אות נו] והטעם דברישא דעכ"פ יש עליו שטר. נ"ב לפענ"ד בפשיטות י"ל דהכא כיון דאלו טען ב' הא חייב היסת א"כ גם בטען ג' חייב לשבע היסת דאל"כ י"ל ערומי קא הערים לפטור מהיסת ומהאי טעמא ג"כ לא קשה קו' הפרישה לעיל סי' פ"ד ס"ד עיי"ש וכזה ממש כ' הגאון חכ"צ בהגהותיו לט"ז לעיל סי' ע"א ס' כ"א:

[ש"ך אות נג] וכ"כ הנ"י פ"ק דב"מ בשם הרמב"ן. נ"ב שם מיירי באומר שתיי' דלפי שנוי' ה"ה שם דפטור משבועה דמסייע לי' שטרא בזה כתב הרמב"ן להוכיח דמ"מ חייב היסת והרשב"א והר"ן דחו ראייתו ולא הו"ל להש"ך לציין כן על אומר שלש לפי שכתב ב"י וסייע לו שטרא ואולי כונת הש"ך דאם בשתיי' פטור אפי' מהיסת ממילא גם בשלש פטור בהיסת במגו דשתיי' מ"מ הא המחבר דנקט הטעם דשתיים פטור דאודי רק מה דבשטר והיינו שנוי' דהו"ל שעבוד קרקע ולהך טעמא בודאי חייב היסת: