שולחן ערוך חושן משפט סא ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סא · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שנהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וא"צ לפרש שיכתבו כל לישני שפירי דאית ביה ויתבאר עוד בסי' ע"א:
- הגה: והאי מאן דמקבל למכתב שטרא בכל לישני דזכוותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתב ביה ואחריות שטרא דנן קבילית עלי ככל שטרות דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי קאי לכל כללי בתחלת עניינא אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעה במתנה לא חשבינן עד דמיפרשי (ר"י נ"ד ח"א) וע"ל סי' ע"א סי"ד
שטר שכתוב בו שיפרע ההוצאות על הכפל אסמכתא הוא ואינו גובה:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
דלא כאסמכת' כו': ע"ל סי' מ"ב סעיף י' דכ"כ כדי להיות יד בעל השטר על העליונ' ודורשין מחמתו ל' השטר ליפוי כח דבעל השטר ודלא כטופסי דשטרי ע"ל סי' קי"ג דפרשו הטור דר"ל דנכתב לגבות בו מיד ולא שטופס השטרות כך הוא:
קאי לכל כללי בתחלת ענינא: כל זה הביא הב"י תשובת רבינו האי בסי' זה סס"ג עיין שם ונרא' דר"ל דמה שקיבל עליו לכתוב בכל זכוותא קאי דוקא לכללים וענינים המסתברים לומר שהי' דעתו עליהן שזולתן לא היה נגמר ענין השטר וז"ש בתחלת ענינא שכל המתחייב נפשו בשט"ח מסתמא דעתו בתחל' אאותו ענין הוה ובסי' ע"א סכ"ב שם חזר הב"י להביא זה וכ' בה דתחות ענינא והיא היא וגם שם לפני זה הביא ב"י לשון ריטב"א שכ' ג"כ עד"ז ע"ש:
על הכפל: בספרי הטור המדויקים כתוב עד הכפל והיה נראה דדוק' בכה"ג דקיבל עליו כולי האי מחשב אסמכתא וכמו אם לא אעביד אשלם אלפי זוזי אבל בחיוב סתם הוצאה אין זה אסמכתא אלא אמרינן ביה ג"כ כל תנאי שבממון קיים וכן משמע מתשו' הרא"ש גם הביאה הטור בסי' ע"א סכ"ב ומור"ם הביאו שם בש"ע בהג"ה בס"ס ג' ע"ש גם בד"מ כתוב דלא מקרי זה אסמכתא כיון שקיבל עליו לשלם הוצאות וה"ל בכלל אמרם כל תנאי שבממון קיים ותמה על הרא"ש שכ' דה"ל אסמכתא ולפי מ"ש ניחא דלא קרי ליה אסמכת' אלא בתנאי דקיבל עליו עד הכפל דאף אם אירע דהוציא עליו כ"כ מסברא י"ל דלא עלתה על דעתו שיוציא כ"כ וע"ד אסמכת' כ' לו כן וכמ"ש בהגד"מ ע"ש וגם עיין בס"ס י"ד דלא כתבו הטור והמחבר דא"צ לשלם לו הוצאה אם לא משעת סירובו ואילך אלא כשלא קיבל עליו בפירוש ודו"ק:
וע"ל סי' ר"ז כו': פי' שם מפורש בטור ובדברי המחבר בסי"ח דל"מ כתיבת דלא כאסמכתא היכי דמפורש בשטר או דאנן חזינן דהוא אסמכתא ע"ש:
ש"ך - שפתי כהן
(ו) שנהגו במדינה לכתוב כו'. עיין בתשו' מהר"ש כהן ספר ג' סימן ק"ו:
(ז) בכל לישנא דזכוותא כו'. עיין בתשו' מבי"ט ח"א סימן ק"א:
(ח) קאי לכל כללי בתחלת ענינא כו'. כתב הסמ"ע נראה דר"ל דמה שקבל עליו לכתוב בכל זכוות' קאי דוקא לכללים וענינים המסתברים לומר שהי' דעתו מתחלה עליהן כו' ונ"ל שלא כיון יפה אלא ה"פ קאי לכל כללי בתחלת ענינא היינו לכל כללי דאחריות שמזכיר בתחלת הענין וה"ה אם כתב ונאמנות שטרא דנן קבילת עלי ככל שטרי כו' קאי לכל כללי דנאמנות ולא לכללי דאחריות וכ"מ להדיא בבעל העיטור סוף מאמר ה' דף י"ב ע"ד וז"ל לרבינו האי מאן דמקבל למכתב שטרא בכל לישנא דזכוותא אע"פ דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתב ביה אחריות שטרא דנן הכל כתוב למעלה עכ"ל ודוק:
(ט) אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה. פי' אע"פ שנוהגין לכתוב נאמנות בכל השטרות וכדאי' בהריטב"א לא מחשבינ' עד דמפרשי דדילמא לא הי' דעתו לכתוב נאמנות והיינו כשאין ידוע שהלוה ידע שנוהגים לכתוב נאמנות בכל השטרות אבל כשידע המנהג אז אע"פ שלא נכתב כנכתב דמי דהא כתב הרא"ש והטור כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות כו' דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה כו' ודוחק לומר דהרא"ש והטור מיירי כשכתוב נאמנות בפי' בשטר דהא כיון דתלו טעמא דכל מי שמקנה סודר לכתוב דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה משמע דאפי' לא נכתב השטר עדיין יש לסופר לכתוב בו נאמנות משום דמסתמא היה דעתו גם על הנאמנות וא"כ האיך כ' הר"ב בכאן דלא מחשבינן לנאמנות עד שמפורש אלא ודאי הר"ב מיירי בענין שי"ל שלא ידע מהמנהג והכי מוכח נמי ממ"ש הפוסקים והטור לעיל ס"ס מ"ב לשון שרגילים לכתוב בשטרות אע"פ שאינו מתיקון חכמים הולכים אחריו ואפי' לא נכתב דנין אותו כאלו נכתב עכ"ל ובהכי ניחא מה שהקשה בס' גידולי תרומה שער כ"ו דף ק"ך דברי ריטב"א אהדדי דכתב לדברי רב האי דנאמנות אף ע"פ שנוהגים בכל השטרות לא מחשבינן עד דמפורש והרי רב האי ס"ל דדורשים ל' הדיוט (וכמ"ש הטור לעיל ס"ס מ"ב) וכמ"ש הנ"י ס"פ המקבל על שמו (וכ"כ ה"ה פ"ח מה' שכירות על שמו) והאריך בזה והניח בקושיא ולפמ"ש לק"מ דהא דדורשים ל' הדיוט היינו דוקא כשידוע שידע שהדיוטות נוהגין כן. כן נלפע"ד ודוק ועוד הוכחתי כן לעיל ס"ס מ"ב ע"ש:
(י) על הכפל כו' כ' בסמ"ע סקי"ב דוקא בכה"ג שקבל עליו לשלם כולי האי הוי אסמכת' אבל בקבל עליו לשלם ההוצאה לא הוי אסמכת' כיון שנתחייב לשלם מה שהפסידו ובזה יישב מה שהקשה בד"מ מהך דהם אוביר ולה דגביד נאמן סימן ר"ז ומביאו הב"ח מיהו אם היה לו סחורה מזומנת לקנות וטוען שהיה לו ריוח בו אף שכתוב בשטר שנתחייב לשלם כל מה שמכסידו בטור וכמ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א והטעם דמניעת הריוח לא קרי הפסד כדאיתא בירושלמי הביאוהו הפוסקים המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומות וגרע מגרמא בנזקין דפטור ותו דמי ערב בדבר שהיה ודאי ריוח דלמא אף היה מגיע הפסד כ"כ הב"ח וע"ל סי' רצ"ב ס"ו בהגה ומ"ש שם אך מה שנראה מדברי הב"ח דקושית הר"ב בד"מ מיתרצא בהכי ליתא דפשיטא דקושית הרב בד"מ עיקרה על תשובת הרא"ש שהוציא הוצאות והו"ל הפסד והיינו שכתב הר"ב בד"מ אבל כאן שמפסידו לא הוי אסמכתא כו' לכך צריכים אנו לדברי הסמ"ע דהרא"ש מיירי שרוצה הוצאות יותר מן הראוי ודוק:
באר היטב
(ט) כאסמכתא: ע"ל סי' מ"ב ס"י דכ"כ כדי להיות יד בעה"ש על העליונ' ודלא כטופסי דשטרי פירש הטור בסי' קי"ג דר"ל דנכתב לגבות בו מיד ולא שטופס השטרות כך הוא עכ"ל הסמ"ע.
(י) כללי: כת' הסמ"ע נרא' דר"ל דקאי דוקא לכללים וענינים המסתברים לומר שהי' דעתו עליהן שזולתן לא הי' נגמר ענין השטר והש"ך כת' עליו דלא כיון יפה אלא ה"פ דקאי לכל כללי דאחריות שמזכיר בתחלת הענין וה"ה אם כתוב ונאמנות שטרא דנן קבילת עלי ככל שטרי כו' קאי לכל כללי דנאמנות ולא לכללי דאחריות עכ"ל.
(יא) דמיפרשי: פירוש אע"פ שנוהגין לכתוב נאמנות בכל השטרות דדלמא לא הי' דעתו לכתוב נאמנות והיינו כשאין ידוע שהלו' ידע המנהג אבל כשידע המנהג אז אפי' לא נכתב כנכתב דמי וע"ל סוף סימן מ"ב עכ"ל הש"ך וע"ש.
(יב) הכפל: כת' הסמ"ע נרא' דדוקא בכה"ג דקיבל עליו כולי האי הוי אסמכתא וכמו אם אוביר ולא אעביד כו' אבל בחיוב סתם הוצא' אין זה אסמכתא אלא אמרינן בזה כל תנאי שבממון קיים וע"ל סוף סימן י"ד וכ' הש"ך ומיהו אם הי' לו סחור' מזומנת לקנות וטוען שהי' לו ריוח בו אף שכתוב בשטר שנתחייב לשלם כל מה שמפסידו פטור וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א והטעם דמניעת הריוח לא קרי הפסד וע"ל סי' רצ"ב ס"ז בהג"ה עכ"ל.
(יג) ר"ז: בס"ח שם מפורש דלא מהני כתיבת דלא כאסמכתא היכא דמפורש בשטר או אנן חזינן דהוי אסמכתא ע"ש.