באר היטב על חושן משפט סא
סעיף א עריכה
(א) בכלל: וה"ה הלוא' בחתימת יד הלו' ג"כ אינו בכלל דזיל בתר טעמא כ"כ הסמ"ע וע"ש.
סעיף ב עריכה
(ב) טופס: ז"ל הטור שטר שכתוב בו נתחייב פ' לפ' כך וכך זהו' שיתנם לו לזמן פ' בנאמנות ואחריות ובכל יפוי כח שייפה הסופר וחותמים העדים למט' זהו נקרא טופס של זכיר' שרשמו לזכרון הדברים שנעש' בפניהם בשעת הקנין כדי לכתוב שטר גמור ע"י זה כשיהיו פנויין עכ"ל הסמ"ע.
(ג) ליכת': אלא שהעדים כתבוהו מעצמן שלא מדעת הלו'. ש"ך.
(ד) כתבן: אבל שטר הניתן ליכתב התירו חכמים מפני תיקון העולם כמ"ש הט"ו בסי' כ"ח סי"ב ע"ש. סמ"ע.
(ה) חולקין: והש"ך כת' דנ"ל שאין כאן מחלוקת כלל דהמחבר שהוא דעת הריב"ש מיירי שהלו' נתחייב בפני ב' עדים בשטר במנה ולא נתחייב שיכתוב הסופר השטר רק שהם יכתבו שטר גמור א"כ טופס זה שכתבו בספר הסופר אין לו דין שטר כלל כיון שהניחוהו ביד הסופר ולא כתבוהו ליתן ליד המלו' והי"ח שכת' רמ"א הוא דעת הרא"ש מיירי שנתחייב שהעדים יכתבו עליו שמחויב לעשות שטר מהיום בכל יפוי כח שייפה הסופר וקבל בקנין כן בפני העדים א"כ כל שאינו עושה כן עומד כתיבת העדים במקום הסופר כיון שמסרו כתיבתם ליד המלו' ע"ש בריב"ש ובתשובת הרא"ש ותמצא דבריהם מכוונים כמ"ש מיהו לכ"ע צריך שיצו' הלו' לכתוב אבל שלא מדעת הלו' פסול ואין דנין על פיו כלל והעדאת עדים נמי לא חשיב עכ"ל.
סעיף ג עריכה
(ו) מטלטלים: כת' הסמ"ע דאינו ר"ל שרוצ' לשלם בקרקע והמלו' אומר שיש בידה מטלטלים לפרוע מהן דזה אינו מתקנת גאונים דלא תקנו שבוע' אלא למי שאומר אין לי לפרוע כלל כמ"ש הט"ו בסי' צ"ט וק"א והש"ך חולק ע"ז וס"ל דגם אם רוצה לשלם בקרקע תקנו הגאונים שבוע' וכת' דכן משמע להדיא בטור ובתשו' הרא"ש ומ"ש הט"ו בסי' ק"א היינו לדינא דש"ס עכ"ל.
סעיף ד עריכה
(ז) מנהג: כת' הסמ"ע דאם כתוב בשטר בפירוש בלי הרשא' פשיטא דגובין בו בכל המקומות והש"ך כת' דהב"ח השיג עליו דאם יש מקום שנהגו שאין כופין אף כשכתוב בו בפירוש בלי הרשא' אזלינן בתריה וכן נרא' דעת המחבר עכ"ל (וכ"כ הט"ז ע"ש).
(ח) ילוד: (כת' הט"ז ז"ל מזה נ"ל באחד שנתן ממרנ"י על עצמו בענין שאינו חייב מן הדין רק שהתחייב עצמו בממרנ"י זאת ואח"כ הוציא' מי שלא נולד בשעת כתיבת הממרנ"י א"י להוציא ממון עי"ז דלא אשתעבד מעיקרא לזה כמו דאמרינן הכא באם כת' כל המוציאו כו' עכ"ל).
סעיף ה עריכה
(ט) כאסמכתא: ע"ל סי' מ"ב ס"י דכ"כ כדי להיות יד בעה"ש על העליונ' ודלא כטופסי דשטרי פירש הטור בסי' קי"ג דר"ל דנכתב לגבות בו מיד ולא שטופס השטרות כך הוא עכ"ל הסמ"ע.
(י) כללי: כת' הסמ"ע נרא' דר"ל דקאי דוקא לכללים וענינים המסתברים לומר שהי' דעתו עליהן שזולתן לא הי' נגמר ענין השטר והש"ך כת' עליו דלא כיון יפה אלא ה"פ דקאי לכל כללי דאחריות שמזכיר בתחלת הענין וה"ה אם כתוב ונאמנות שטרא דנן קבילת עלי ככל שטרי כו' קאי לכל כללי דנאמנות ולא לכללי דאחריות עכ"ל.
(יא) דמיפרשי: פירוש אע"פ שנוהגין לכתוב נאמנות בכל השטרות דדלמא לא הי' דעתו לכתוב נאמנות והיינו כשאין ידוע שהלו' ידע המנהג אבל כשידע המנהג אז אפי' לא נכתב כנכתב דמי וע"ל סוף סימן מ"ב עכ"ל הש"ך וע"ש.
(יב) הכפל: כת' הסמ"ע נרא' דדוקא בכה"ג דקיבל עליו כולי האי הוי אסמכתא וכמו אם אוביר ולא אעביד כו' אבל בחיוב סתם הוצא' אין זה אסמכתא אלא אמרינן בזה כל תנאי שבממון קיים וע"ל סוף סימן י"ד וכ' הש"ך ומיהו אם הי' לו סחור' מזומנת לקנות וטוען שהי' לו ריוח בו אף שכתוב בשטר שנתחייב לשלם כל מה שמפסידו פטור וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א והטעם דמניעת הריוח לא קרי הפסד וע"ל סי' רצ"ב ס"ז בהג"ה עכ"ל.
(יג) ר"ז: בס"ח שם מפורש דלא מהני כתיבת דלא כאסמכתא היכא דמפורש בשטר או אנן חזינן דהוי אסמכתא ע"ש.
סעיף ו עריכה
(יד) רשאי: והיינו דוקא היכא שאין מנהג פשוט בעיר לירד בלי רשות ב"ד ובלי שומא אבל מקום שיש מנהג פשוט כן בעיר אזלינן בתריה כיון דקיבל עליו כן בשטרא וכן משמע בהדיא בסי' ק"ג ס"ז ע"ש ובסוף סימן שס"ט עכ"ל הסמ"ע וע"ש.
סעיף ז עריכה
(טו) ממון: ז"ל הסמ"ע נרא' דהמעש' כך הי' שראובן ושמעון היו שותפין בכמה ענינים והתחייב שמעון נגד ראובן בשטר עד אלף זהובים והי' כתוב בו ששטר זה נתן לו באופן שכל מה שיודע ע"פ חשבון שנשאר לראובן בידו ויתן לו אותו כתוב וחתום בח"י יתחייב לו באותו סך בשטר זה שהוא בעדים לטרוף בו מהלקוחות וכתבו אלף זהובים משום שיודע שיותר מזה ודאי אין לו בידו אלא פחות מזה מה שיהי' ונסתפק השואל מאיז' זמן יגב' אם מאחד בניסן מזמן השטר או מזמן קיומו דכת"י שהי' באחד באייר דע"י נתברר כמה חייב לו והשיב דיטרוף מזמן השטר דאז יצא הקול וה"ל ללקוחות למנוע מליקח וכל שכן דמחשב מוקדם לבע"ח שלו' אחר זמן ההוא ואין להם לומר כל זמן שלא נתברר ע"י כת"י כמה חייב לו אין כאן חוב ברור דמ"מ הי' להם למנוע מלקנות שמא נתן לו כת"י מיד דהא אין לכת"י קול וגם לקיום ב"ד דכת"י אין לו קול לסמוך עליו ומה"ט אין טורפין בשטר כת"י אע"פ שהוא מקוים בב"ד כמ"ש בסי' ס"ט עכ"ל.
סעיף ח עריכה
(טז) לוי: ר"ל לוי בקש משמעון שיאמר לעדים שיכתבו שטר עליו שחייב לראובן ק' זהובים והשטר ימסרו ללוי ועשה לו כן מאיז' טעם שהי' לו וכדי שיהא שמעון בטוח מהיזק נתן לוי בידו משכון שאם יגיענו היזק יקחנו מהמשכון. סמ"ע.
סעיף ט עריכה
(יז) אביו: פי' שטר שנתחייב ראובן לשמעון מנה הוציאו שמעון ותבע לבן ראובן והבן רוצ' לפוסלו כיון שלא הוציאו בחיי אביו מסתמא ידע שראובן הי' יכול לברר שהוא פסול או פרוע. שם.
(יח) נפסל: הטעם כת' הרא"ש בתשוב' דיכול להתנצל ולומר לא היה השטר בידי בזמנים הללו. שם.
סעיף י עריכה
(יט) ממשעבדי: נרא' דה"ה דיכול לטעון פרעתי דכיון שאינו טורף בו לא חשש להניחו בידו כמ"ש בסי' ס"ט וגדול' מזו נרא' דאפי' העדאת עדים לא הוי דה"ל מפיהם ולא מפי כתבם כיון שלא צוה הלו' לכתוב ע"ל סימן ל"ט. ש"ך.
(כ) ולא: כת' הסמ"ע לפ"ז נ"ל דתיבת ביאור שכתוב בשטר מגרע כח לשון הודא' שכ' אח"כ שהוד' בפנינו דלשון ביאור מור' על חשבון בעלמא ולא הודא' גמור' והוא קצת דוחק ובכל ספרי הטור לא כתוב בהן ולא הוד' רק אלא הוד' בפנינו כו' עכ"ל.
סעיף יא עריכה
(כא) לנדותו: נרא' דמיירי שדוח' אותו המלו' מיום ליום אז מנדין אותו שיתן מיד אבל אם אינו רוצ' ליתנו כלל תיפוק ליה שמחויב להחזיר שטרו שלא יתבענו עוד הפעם וכ"כ הש"ך וע"ש.
סעיף יב עריכה
(כב) שלו: דהלו' נותן שכר הסופר ואם נתן המלו' שכר הסופר מחשב הלוא' גביה וצריך הלו' לחזור ולשלם לו ומ"מ אין לו לעכב בשביל זה השט"ח כמ"ש המחבר סי' נ"ז ס"א עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך ע"ז נרא' מדבריו דאפי' אם יכתוב ע"ג שהוא פרוע או שיקרענו א"י לעכבו ובאמת כן נרא' מהמחבר שם אבל כבר השגתי עליו והוכחתי דבענין זה יכול לעכב הנייר עד שיפרע לו פשיטי דספרא וע"ש באריכות עכ"ל.
סעיף יג עריכה
(כג) אין: ואפי' ידוע שאינו מבין לשון השטר מתחייב הוא בכך כיון שקבל על עצמו ושתק וע"ל סי' מ"ה ס"ג. ש"ך.
סעיף יד עריכה
(כד) אותו: הרשב"א מפרש הטעם שמקבל מתנ' כל הנא' שלו והוא נותן שכר הסופר משא"כ בשטר הלוא'. סמ"ע.
סעיף טז עריכה
(כה) הכוונ': כת' הסמ"ע דכן הדין בנדרים כמ"ש בי"ד סי' רי"ח ע"ש ובס' באר שבע דף ק"ד ע"ג.