שולחן ערוך חושן משפט ה ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אין דנין בע"ש ובעי"ט ואם הזמינו לבעל דין לבא לב"ד א"צ לבא ואפילו הזמינו לבא אחר שבת ויו"ט ולא בא אין קונסין אותו:

הגה: ויש מי שכתב דעכשיו בזמן הזה דנין בערב שבת ובערב י"ט משום בטול מלמדין ודוקא לענין ממון יש להקל דהפקר ב"ד הפקר אבל בדבר איסור אין להקל (ת"ה סי' רכ"ד והגהות סמ"ק) ונ"ל דדוקא דרך אקראי לפעמים אבל אין קובעים ב"ד בערב שבת ובעיו"ט וכן נוהגין:

אין קובעין זמן בניסן ותשרי למי שאינו בעיר לבא לדון אבל אם הזמינו בניסן ותשרי לבא אח"כ קונסין אותו אם לא בא:

הגה: וי"א דאין לקבול בבית הכנסת בניסן ולא בימים נוראים אפי' על בני כפרים שבאו למנין אלא קבעינן להו זמנא אחר הרגל ואם יש דחייה ורמאות דנין לאלתר (מרדכי ר"פ הגוזל בתרא והגהות מיימוני) ויש מקומות שנהגו שאם התחילו לדון קודם ניסן ותשרי קבעינן זמנא אף בהם והיכא דנהוג נהוג (פסקי מהרא"י סימן ר"ז):

אין דנין בלילה בתחלת דין אבל אם התחילו לדון דיני ממונות ביום גומרין בלילה. (וי"א דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין) (רשב"ם):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אין דנין בע"ש כו':    בזה נמי איסור יש בדבר לדייני' לדון אף אם נתפייס הבע"ד לעמוד בפניהן לדון מפני שצריכין להיות מתוני' בדין ובעיו"ט וערב שבת הן טרודין (ולא כע"ש שכ' הטעם מפני שהעם הן טרודין ואין להזמינן ע"ש) וזהו שכ' מור"ם שבדבר איסור אין להקל שמא יטעו באיסור מחמת טרדותן ש"מ דבטירדות הדייני' איירי ולא בכפיות תובע לחוד וז"ש נמי דבדבר ממון יש להקל משום דהפקר ב"ד הפקר ר"ל אף שיטעו בדין מחמת טרדותן ויחייבו ממון למי שאינו חייב זהו בכלל הפקר ב"ד שהב"ד הפקירו בזה ולא חששו לזה החשש משום תקנות ביטול מלמדין והוא מת"ה סי' רכ"ז שכ' שם להחמיר בחליצה דהוא איסור וכ"ש מליתן גט בע"ש מהאי טעמא דבגט יש דקדוקי' יותר ע"ש וק"ל ודוקא לדון אסור אבל לקבל טענותיהן ולפסוק הדין אחר השבת וי"ט מותר מצד הדייני' כ"כ ר"ן ריש כתובות אלא שאינו יכול לכפות הבעל דין על זה שיבוא ומשום הכי סיים המחבר וכ' ז"ל ואם הזמינו לבעל דין כו' צ"ל לקבל הטענות (א"כ) [א"נ] קמ"ל בזה דאף אם אין דיינים טרודין כגון שיש להם אחרי' שיטרחו עבורם מ"מ הבעל דין אין צריך לבא ועפ"ר:

אין קונסין אותו:    שיוכל להתנצל ולומר מפני טרדות שבת וי"ט שכחתי שהזמינו אותי:

בניסן ותשרי:    אבל בסיון קובעים מפני שאין בו י"ט אלא יום אחד ובח"ל שני ימים ובערב שבועות פשיטא דאין קובעין דהוא עי"ט וכנ"ל:

למי שאינו בעיר כו':    דקדק וכתב למי שאינו בעיר דאינו מחויב לבא מעיר לעיר הא אם הוא בעיר דנין אותו וכ"כ הטור בשם הרמ"ה ומינה דאם רצו הבעלי דינים לבא מעיר לעיר ולדון שדנין אותו בכל החודש זולתי בערב יו"ט דבשאר ימים אין איסור מצד הדיינים וק"ל: הג"ה וי"א דאין לקבול בבה"כ בניסן כו' עיין בטור א"ח ובש"ע בס"ס תקמ"ה שסתם המחבר וכ' דמותר לקבול בשביל חובותיו בח"ה והוא ג"כ מהמרדכי ולא כתב עליו מור"ם מידי וצריך לומר דהתם מיירי בענין דמותר לקבול בניסן כגון שהיה הבעל דין מבני העיר או שראו הב"ד דחייה ורמאות ובא ללמדינו שם דאין למנוע מלקבול משום איסור מועד:

אין דנין בלילה בתחלת דין כו':    כן ילפינן בגמרא בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות דף ל"ד מקרא וז"ל רבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו (פי' רש"י משפט נחלות דהיינו דיני ממונות ביום) הא כיצד יום לתחילת דין לילה לגמר דין (פירש"י דעיקר משפט היינו גמר דין) ואפילו לתוספות דכתבו דעיקר משפט תחילת דין מודו דההיא דכתיב ושפטו בכל עת אגמר דין קאי ועיין פרישה שם כתבתי במאי פליגי שם תוס' ארש"י ועמ"ש בסמ"ע בריש סימן ט"ו. ובתשו' מור"ם סימן כ"ח כתוב דאם נתרצו שני הצדדים לדונם בלילה מותר לדונם דלא גרע מקבלו עליהם קרוב או פסול כו' ע"ש וכן כתב מור"ם לקמן סימן כ"ח שכך ה"ה לענין קבלת עדות בלילה ע"ש והוא מדברי רשב"א ומשום הכי נוהגין לעת עתה להקל לדון תחילת דין בלילה דמאחר שבא לדין כששולחין אחריו הוה ליה כקבלוהו ולכאורה היה נראה לומר דהיינו טעמא משום דלקמן בסימן ז' כתבו הטור והמחבר דסומא באחד מעיניו כשר לדון אפילו תחלת דין משום דיכול לראות. ובסומא משתי עיניו פסול משום דהוה אצלו לילה אפילו ביום וא"כ נאמר דה"ה איפכא דכשמדליק נרות בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון בלילה אפילו בתחלת דין ודומה לזה מצאתי בקובץ ישן נושן דאין קונין בקנין סודר בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה כדי שיכירו העדים היטב מי הוא הקונה והמקנה. וגם אמרו האי מאן דאית ליה סעודתא לא ליכליה אלא ביממא הטעם הוא משום שאמרו סומא אינו שבע. ואמרו התם אבל אי מדליק נרות בלילה לית לן בה. ואם כן גם בכאן נראה לי להלכה לא למעשה לכפותו לדון בלילה אף שהנרות דולקות כי לא מצאתי חילוק זה בשום א' מהפוסקים:

דיניהן דין כו':    והרמב"ם כתב דאין דיניהם דין וכך כתב הטור ריש סי' רנ"ג עיין שם גם המחבר כתב לקמן בסוף סימן כ"ח בסעיף כ"ד בענין קבלת עדות שהוא דומה לדין שאם עברו וקבלוהו בלילה דאין דנין עליהם עיין שם. מיהו יש לחלק דשאני התם דקבלת עדות בלא דין לאו גמר דין ומעשה הוא ומשום הכי אסור לדון עליו לכתחלה משא"כ כאן דכבר נגמר הדין וק"ל:

ש"ך - שפתי כהן

(א) אין דנין בע"ש דוקא לדון אסור אבל לקבל טענותיהן ולפסוק הדין אחר השבת וי"ט מותר מצד הדיינים כן כתב ר"ן ריש כתובות אלא שאינו יכול לכפות הבעל דין שיבא סמ"ע ס"ק ג':

(ב) אין קונסין אותו שיוכל להתנצל ולומר מפני טרדות שבת שכחתי שהזמינו אותי עכ"ל סמ"ע:

(ג) בניסן ותשרי כלומר בניסן ותשרי עד אחר הרגל מפני טרדו' המועדות אבל אח"כ קובעין וכן משמע ממ"ש הגהות מיימוני ומרדכי והר"ב בסמוך קבעינא להו זמנא אחר הרגל כו'. וכתב סמ"ע ודוקא בניסן ותשרי אבל בסיון קובעין מפני שאין בו י"ט אלא יוס א' בא"י ובח"ל ב' ימים ובערב שבועות פשיטא דאין קובעין דהוא עי"ט עכ"ל סמ"ע וכ"כ בע"ש:

(ד) אין דנין בלילה בתשובת מהר"ם סי' כ"ח כתוב דאם נתרצו שני הצדדים לדונן בלילה מותר לדונם דלא גרע מקבלו עליהן קרוב או פסול הביאו הסמ"ע ס"ק ז' וכ"כ הב"ח ע"ש ועיין עוד בסמ"ע שם שכתב טעם להמנהג שנוהגין להקל לדון תחילת דין בלילה משום שמדליקים נרות בלילה וכ' ודומה לזה מצאתי בקובץ ישן נושן דאין קונין בק"ס בלילה אלא לאור הנר ולאור הלבנה שיכירו העדים היטב מי הוא הקונה עכ"ל ולא ידעתי היאך מביא ראי' לסתור דהא איתא בהדיא בש"ס בפ' יש נוחלין דף קי"ד ע"ב דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה וכן מוכח בפירוש רשב"ם ותוס' שם ומביא' ב"י לקמן ר"ס רנ"ג ואפי' הטור שחולק לקמן ר"ס רנ"ג על פירשב"ם מ"מ משמע להדי' דמודה לזה לדינ' דקונין ק"ס בליל' ואין דנין בליל' וכדמוכח בש"ס שם וכן מוכח להדי' מדברי הב"ח לקמן ר"ס רנ"ג דהטור מודה לזה לדינא וכ"פ בתשו' משאת בנימין סי' ע"ח דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה ע"ש א"כ כיון דכתב בקובץ דאין קונין ק"ס בלילה אלא לאור הנר אלמא דדין אסור אפי' לאור הנר וכן נרא' וכדמשמע מסתימת הפוסקים:

(ה) וי"א דאם עברו ודנו כו' וכ"כ הב"ח והרמב"ן כתב דאין דיניהם דין וכ"כ הטור ריש סי' רנ"ג וכן כתב הר"ן והרא"ש וכ"מ עב"י וכן נ"ל עיקר דאין דיניהם דין:


ט"ז

באר היטב

(ב) בע"ש:    אפילו אם נתרצו הבע"ד מ"מ יש איסור מצד הדיינים מפני שצריכין להיות מתונים בדין ובע"ש ובעי"ט הם טרודין ודוקא לדון אסור אבל לקבל טענותיהן ולפסוק הדין אחר שבת וי"ט מותר מצד הדיינים אלא דגם לזה אין יכולים לכפות הבע"ד לבוא אי נמי אף אם אין הדיינים טרודים כגון שיש להם אחרים שיטרחו עבורם מ"מ הבע"ד א"צ לבוא עכ"ל הסמ"ע.

(ג) אין קונסין:    שיוכל להתנצל ולומר מפני טרדת שבת וי"ט שכחתי שהזמינו אותי. סמ"ע.

(ד) איסור:    פירוש כגון גיטין וחליצ' אין להקל.

(ה) בניסן:    אבל בסיון קובעים מפני שאין בו י"ט אלא שני ימים סמ"ע.

(ו) בעיר:    אבל אם הוא בעיר דנין אותו וכן אם רצו הבע"ד לבא מעיר לעיר דנין אותן בכל החודש זולת בעי"ט. סמ"ע.

(ז) לקבול:    ע' באורח חיים סוף סי' תקמ"ה שסתם המחבר וכתב דמותר לקבלו בשביל חובותיו בח"ה ומור"ם לא הגיה עליו כלום וצ"ל דהתם מיירי בענין דמותר לקבול בניסן כגון שהי' הבע"ד מבני העיר או שראו הב"ד דחיה ורמאות עכ"ל הסמ"ע. וצ"ע במ"ש שהבע"ד הוא מבני העיר דהא מדברי רמ"א משמע דאם הוא מבני העיר פשיטא דאסור לקבול מדכתב לשון אפילו על בני כפרים כו' ודו"ק.

(ח) בלילה:    ועכשיו נוהגין להקל לדון תחלת דין בליל' משום דכשבא לדין כששולחין אחריו ה"ל כקבלוהו ובתשובת מור"ם כתוב דאם נתרצו הצדדים מותר לדונם בליל' ולכאור' הי' נרא' טעם אחר לומר דדומ' למה דקי"ל סומא בא' מעיניו כשר לדון משום דיכול לראות וסומא בשתי עיניו פסול דהוה אצלו ליל' אפילו ביום וא"כ ה"ה איפכא שמדליקין נרות בליל' ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון אפילו תחלת דין ודומ' לזה מצאתי בקובץ ישן נושן דאין קונין בק"ס בליל' אלא לאור הנר וא"כ גם כאן נ"ל להלכ' ולא למעש' לכפותו לדון בליל' אף כשהנרות דולקות כי לא מצאתי חילוק זה בשום אחד מהפוסקים עכ"ל הסמ"ע וכ' עליו הש"ך דראייתו ממה שקונין ק"ס בליל' הוי ראי' לסתור דבהדיא אמרי' בש"ס פ' י"נ דקונין ק"ס בליל' ואין דנין בליל' וכ"פ בתשובת מ"ב.

(ט) עברו:    כתב הסמ"ע הא דבסוף סימן כ"ח בענין קבלת עדות כתב המחבר שאם קבלוה בליל' דאין דנין עליה יש לחלק דקבלת עדות לאו גמר דין ומעש' הוא ומש"ה אסור לדון עליו לכתחל' משא"כ כאן דכבר נגמר הדין והש"ך כתב בשם הרמב"ן והר"ן והרא"ש ושאר פוסקים דאין דיניהם דין וכנ"ל עיקר עכ"ל.



קצות החושן

(א) אין כו'. ועיין פרק קמא דכתובות בתוספות וברא"ש ובר"ן במה דאמרינן שם דהאידנא אשה נשאת בכל יום והקשו דהא בע"ש אין דנין ואם כן איך תנשא בע"ש ועיין שם שכתב משום דיכול לסדר טענותיו אפילו ביום שאין דנין עיין שם ובתומי' הקשה מניסן ותשרי דאין מזמנין האיך תנשא בהם עיין שם ולק"מ דהא בעירו מזמנין אפילו בניסן ותשרי ותקנ' דבתול' נשאת ודאי ע"כ משום עיר שיש בה בית דין דעיר שאין בה בית דין לעולם איכא אקרורי דעתה לפעמים יש מהלך כמה ימים אל הבית דין שבעיר וכיון דהתקנה בעיר שיש בה בית דין אם כן בניסן ותשרי נמי מזמנין דבעירו מזמנין ולכן לא הקשו הרא"ש והר"ן מניסן ותשרי אלא מע"ש דאפילו בעירו אין מזמנין:

(ב) וי"א דאם עברו. עיין בסימן כ"ח ושם כתב בשלחן ערוך דאם קבלו עדות בלילה אין דנין ע"פ אותה קבלה ושם לא כתב הרמ"א דעת החולקין משמע דמודה ועיין סמ"ע מה שמחלק בזה:

והנה ז"ל הרא"ש בפ' מצות חליצ' חלצה בלילה כשירה ור"א פוסל ומסקינן בהא פליגי מר סבר חליצה כתחלת דין דמי ומ"ס כגמר דין מכאן משמע שאם דנין תחלת דין בלילה הדין בטל וכן משמע בפ' י"נ דף קי"ד גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה בלילה כותבין ואין עושין דין ואין יכולין לדון ע"פ ראייתם אפילו בדיעבד והא דגרס בירושלמי פ' אד"מ מניין שדרן ביום וגומרין בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת אית קרא לשעבר אמר רב שמואל בר רב יצחק כיני מתניתין מניין שאם טעו ודנו בלילה שדינו דין אמרין הדין אמירא כלומר זה יכול להיו' ע"כ גירסא משובשת היא דאדרש' קמייתא לא שייך למיפרך אית קרא לשעבר דהא קרא קאמר דלכתחל' דנין בלילה אלא כך יש להפך ולסרס הגירסא מניין שאם טעו ודנו בלילה שדיניהן דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר ושפטו לכתחלה משמע ואת דרשת לי' בדיעבד אמר רב שמואל בר רב יצחק כיני מתני' מניין שדנין ביום וגומרין בלילה ת"ל ושפטו את העם בכל עת עד כאן לשונו הרא"ש ולפי זה ליכא ראי' מן הירושלמי דאם דנו בדיעבד דיניהן דין וכ"כ הב"ח ותי"ט פ' אד"מ ועיין עוד ברא"ש פ' י"נ ז"ל ורשב"ם כ' שאם קבלו עדות בלילה יש לדון עפ"י אותו קבלה וה"נ אי' בירושלמי שאם טעו ודנו בלילה דיניהן דין והרמב"ן ז"ל כתב דהגמ' דידן פליגא מדאמר בפרק קמא דסנהדרין אין מקדשין את החודש בלילה ואם קדשוהו אינו מקודש והנה לפנינו קושיות הרבה לשיטת הרשב"ם דסובר בדיעבד מהני דאם כן חלצה בלילה וקידוש החודש בלילה למה פסול אפילו בדיעבד. והנראה בזה בשום לב אל לשון הירושלמי גם לפי פי' הרא"ש דמהפך ל' הירושלמי אינו מדוקדק סוף לשון הירושלמי אמרין הדין אמירא. אם הוא משנה מפורשת דגומרין בלילה ודאי ויכול להיות כן. ועוד דמעיקרא רוצה לומר דין מחודש דאם טעו ודנו בדיעבד דינו דין ומייתי מקרא ואחר כך דורש המקרא לענין אחר ואינו מפרש מה יעשה בדין שדנו בדיעבד אם הוא פסול או כשר. ולכן נראה לענ"ד דגוף הדין כדקאי קאי דכשר בדיעבד והוא דכיון דאינו פסול אלא תחלת דין בלילה וגמר דין כשר בלילה ואם כן אם עברו ודנו בלילה נהי דפסול היה תחלת דין דהיינו המשא ומתן מכל מקום גמר הדין דהיינו מה שאמרו איש פ' אתה חייב זה הוא בכשרות מן התורה דהא גמר הדין כשר בלילה ואם כן כי עברו ודנו בלילה כשר הדין בדיעב' דהא הפסק דין שאמרו כשר הוא בלילה אלא שהיה המשא ומתן בפסול שהוא תחלת הדין ולא מיפסל מחמת זה הגמר דין ומידי דהוי לדיינים שפסקו את דינם בלי משא ומתן דלא מיפסל משום זה ואם כן כיון דגמר דין כשר בלילה אם כן אם עברו ודנו בלילה ודאי כשר ואפילו לכתחלה היה ראוי לומר דיאמרו את הגמר דין דהא המשא ומתן כבר נעשה וגמר דין כשר בלילה אלא כיון דעברו ודנו תחלת הדין בלילה אינו ראוי שיוסיפו עוד לגמור את הדבר של איסור אבל אם עברו ודנו ודאי כשר וכמ"ש דהא זה הפסק שאמרו איש פלוני אתה חייב זה הוא בהכשר דהא גמר דין כשר בלילה ודו"ק. ובזה נראה לפרש לשון הירושלמי דמתחלה רצה ללמוד מקרא דאם עברו ודנו דיניהן דין ורצה לפרש המקרא ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר ולזה חזר ודרש המקרא כיני מתני' דגומרין בלילה ומסיים אמרין הדין אמירא כמו זאת אומרת דהיינו מדכשר גמר דין בלילה מזאת אומרת דכשר בדיעבד דהא הגמר דין נעשה בהכשר ולא מיפסל רק תחלת המשא ומתן. ולפי זה א"ש דאם עברו ודנו בלילה דיניהן דין דהא הגמר דין בהכשר אבל אם עברו וקבלו עדות בלילה דזה הוי תחלת הדין או חלצה בלילה ואם כן כיון דתחלת דין פסול הוא פסול אפילו בדיעבד אלא דעברו ודנו דוקא כשר כיון דהגמר דין כשר ואם כן הרי הוא כאלו אמרו את הגמר דין בלי משא ומתן אבל קבלת עדות הוא פסול אפילו בדיעבד כיון דהוא תחלת דין ולכן הכריע הרמ"א דעברו ודנו כשר וקבל' עדות פסול וכמ"ש והוא נכון:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש