סמ"ע על חושן משפט ה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאסור לדון בשבת כו': חז"ל אסרוהו גזירה שמא יכתוב הטענות ופסק דין כמו שכ' בא"ח סי' שנ"ח ותקכ"ד:
ואם עבר ודן כו': שם בטור ובדברי המחבר וכן פסק הטור והמחבר לקמן בסוף סי' רל"ה לענין מקח שנעשה בשבת ובסי' ר"ח לענין מקח שנעשה באיסור גם בי"ד בס"ס קע"ה ע"ש:
סעיף ב
עריכהאין דנין בע"ש כו': בזה נמי איסור יש בדבר לדייני' לדון אף אם נתפייס הבע"ד לעמוד בפניהן לדון מפני שצריכין להיות מתוני' בדין ובעיו"ט וערב שבת הן טרודין (ולא כע"ש שכ' הטעם מפני שהעם הן טרודין ואין להזמינן ע"ש) וזהו שכ' מור"ם שבדבר איסור אין להקל שמא יטעו באיסור מחמת טרדותן ש"מ דבטירדות הדייני' איירי ולא בכפיות תובע לחוד וז"ש נמי דבדבר ממון יש להקל משום דהפקר ב"ד הפקר ר"ל אף שיטעו בדין מחמת טרדותן ויחייבו ממון למי שאינו חייב זהו בכלל הפקר ב"ד שהב"ד הפקירו בזה ולא חששו לזה החשש משום תקנות ביטול מלמדין והוא מת"ה סי' רכ"ז שכ' שם להחמיר בחליצה דהוא איסור וכ"ש מליתן גט בע"ש מהאי טעמא דבגט יש דקדוקי' יותר ע"ש וק"ל ודוקא לדון אסור אבל לקבל טענותיהן ולפסוק הדין אחר השבת וי"ט מותר מצד הדייני' כ"כ ר"ן ריש כתובות אלא שאינו יכול לכפות הבעל דין על זה שיבוא ומשום הכי סיים המחבר וכ' ז"ל ואם הזמינו לבעל דין כו' צ"ל לקבל הטענות (א"כ) [א"נ] קמ"ל בזה דאף אם אין דיינים טרודין כגון שיש להם אחרי' שיטרחו עבורם מ"מ הבעל דין אין צריך לבא ועפ"ר:
אין קונסין אותו: שיוכל להתנצל ולומר מפני טרדות שבת וי"ט שכחתי שהזמינו אותי:
בניסן ותשרי: אבל בסיון קובעים מפני שאין בו י"ט אלא יום אחד ובח"ל שני ימים ובערב שבועות פשיטא דאין קובעין דהוא עי"ט וכנ"ל:
למי שאינו בעיר כו': דקדק וכתב למי שאינו בעיר דאינו מחויב לבא מעיר לעיר הא אם הוא בעיר דנין אותו וכ"כ הטור בשם הרמ"ה ומינה דאם רצו הבעלי דינים לבא מעיר לעיר ולדון שדנין אותו בכל החודש זולתי בערב יו"ט דבשאר ימים אין איסור מצד הדיינים וק"ל: הג"ה וי"א דאין לקבול בבה"כ בניסן כו' עיין בטור א"ח ובש"ע בס"ס תקמ"ה שסתם המחבר וכ' דמותר לקבול בשביל חובותיו בח"ה והוא ג"כ מהמרדכי ולא כתב עליו מור"ם מידי וצריך לומר דהתם מיירי בענין דמותר לקבול בניסן כגון שהיה הבעל דין מבני העיר או שראו הב"ד דחייה ורמאות ובא ללמדינו שם דאין למנוע מלקבול משום איסור מועד:
אין דנין בלילה בתחלת דין כו': כן ילפינן בגמרא בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות דף ל"ד מקרא וז"ל רבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו (פי' רש"י משפט נחלות דהיינו דיני ממונות ביום) הא כיצד יום לתחילת דין לילה לגמר דין (פירש"י דעיקר משפט היינו גמר דין) ואפילו לתוספות דכתבו דעיקר משפט תחילת דין מודו דההיא דכתיב ושפטו בכל עת אגמר דין קאי ועיין פרישה שם כתבתי במאי פליגי שם תוס' ארש"י ועמ"ש בסמ"ע בריש סימן ט"ו. ובתשו' מור"ם סימן כ"ח כתוב דאם נתרצו שני הצדדים לדונם בלילה מותר לדונם דלא גרע מקבלו עליהם קרוב או פסול כו' ע"ש וכן כתב מור"ם לקמן סימן כ"ח שכך ה"ה לענין קבלת עדות בלילה ע"ש והוא מדברי רשב"א ומשום הכי נוהגין לעת עתה להקל לדון תחילת דין בלילה דמאחר שבא לדין כששולחין אחריו הוה ליה כקבלוהו ולכאורה היה נראה לומר דהיינו טעמא משום דלקמן בסימן ז' כתבו הטור והמחבר דסומא באחד מעיניו כשר לדון אפילו תחלת דין משום דיכול לראות. ובסומא משתי עיניו פסול משום דהוה אצלו לילה אפילו ביום וא"כ נאמר דה"ה איפכא דכשמדליק נרות בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון בלילה אפילו בתחלת דין ודומה לזה מצאתי בקובץ ישן נושן דאין קונין בקנין סודר בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה כדי שיכירו העדים היטב מי הוא הקונה והמקנה. וגם אמרו האי מאן דאית ליה סעודתא לא ליכליה אלא ביממא הטעם הוא משום שאמרו סומא אינו שבע. ואמרו התם אבל אי מדליק נרות בלילה לית לן בה. ואם כן גם בכאן נראה לי להלכה לא למעשה לכפותו לדון בלילה אף שהנרות דולקות כי לא מצאתי חילוק זה בשום א' מהפוסקים:
דיניהן דין כו': והרמב"ם כתב דאין דיניהם דין וכך כתב הטור ריש סי' רנ"ג עיין שם גם המחבר כתב לקמן בסוף סימן כ"ח בסעיף כ"ד בענין קבלת עדות שהוא דומה לדין שאם עברו וקבלוהו בלילה דאין דנין עליהם עיין שם. מיהו יש לחלק דשאני התם דקבלת עדות בלא דין לאו גמר דין ומעשה הוא ומשום הכי אסור לדון עליו לכתחלה משא"כ כאן דכבר נגמר הדין וק"ל:
סעיף ג
עריכהזמן ישיבת הדיינים כו': המחבר השמיט מה שכתב הטור בריש סי' זה שאף שמתקנת עזרא הוא שקביעת ישיבת הדיינים יהיה בשני וחמישי מ"מ האידנא קביעות כל הימים שוה משום דלא רצה להאריך וממילא נשמע כיון שלא הזכיר תקנת עזרא מהיכי תיתי לחלק וק"ל:
עד סוף שעה חמישית: כך כ' גם בב"י ועיין בדרישה ופרישה שם כתבתי דלשון הפוסקים אינו כן אלא הטור כ' עד חצי היום וברמב"ם כתב עד סוף שעה ששית וב"י כתב דאינו נכון דכיון דשעה ששית הוא זמן סעוד' תלמידי חכמי' ומשם ואילך הוי כזורק אבן לחמת ומשום הכי הרי"ף והרא"ש כתבו עד זמן סעודה והוא שעה ששית ואני כתבתי דנכונים הם דברי הרמב"ם והטור שהרי דקדקו וכתבו עד חצי היום או עד סוף שעה ששית ורצ"ל עד ולא עד בכלל והיינו שישבו עד קרוב לסוף שעה ששית באופן שיוכלו להתחיל בסעודתן בסוף השע' ועיק' הסעוד' יאכלו בשעה השביעית ואותה התחלה שיתחילו לאכול בסוף שעה ששית לא גרע מטעימה שאמרו מי שטעם מידי לית לן בה וק"ל ועד"ר:
סעיף ד
עריכהמתחילת שעה שביעית: הטעם דאז זמן המנחה מן הדין וכמ"ש בא"ח סי' רל"ב אלא שחכמים אמרו שימתין עוד חצי שעה עד שינטה השמש ויהיה ניכר שמא יטעה בין תחילת שביעית לסוף ששית:
אפילו לגמור הדין: הטעם שמא יראו הדיינים טעם חדש בטענתן ויחזרו מדעתן הראשונה ויהיה תחילת דין ויהיו טרודין וישכחו מלהתפלל מנחה:
ובלבד שיהיה להן שהות: אבל לכתחלה אסור אפילו בכה"ג שמא ימשך וישכחו מלהתפלל:
סמוך למנחה קטנה מפסיקין: בב"י וד"מ כתבו דאפי' התחילו בגמר דין מפסיקין:
סעיף ה
עריכהמשיתחילו הבעלי דינים לטעון או כו': פי' אם עתה הוא תחילת ישיבת הדיינין אז התחלת הדין הוא משיתעטפו הדיינים ואם התחילו לדון קודם התחלת שעה שביעית בדין אחר שנמצא שאין בעטיפתן היכר שהרי היו כבר מעוטפין מתחילת ישיבתן לדון אז התחלת דין זה הוא משיתחילו הבעלי דינים לטעון:
או שנתעטפו הדיינין: פי' הדיינים היו בימיהן יושבין בטליתותיהן ובסודרין שלהן מעוטפין מפני אימת השכינה כדי שלא יפנו אנה ואנה וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ח' סעיף ב' ע"ש: