שולחן ערוך הרב אורח חיים טו

אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט

<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן טו | >>

סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן

אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית

ובו: ט"ז סעיפים א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז

סעיף א

מותר להתיר ציצית מבגד זה וליתנם בבגד אחר, ואין בזה משום ביזוי מצוה לבגד שמתירין ממנו, כיון שעושין מיד בבגד אחר:

סעיף ב

ואם נפסק חוט אחד מהח' חוטין, אף על פי שנשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחילה לעשותו בבגד אחר, דקודם עשיית החוטין בבגד צריך להיות כל חוט מהח' חוטין ארוך י"ב גודלין, כמו שנתבאר בסימן י"א:

סעיף ג

ואם ירצה לקשור בחוט שנפסק עוד חוט אחר כדי להשלימה לי"ב גודלין, הרשות בידו, ויכול לעשותה בבגד אחר אפילו לכתחילה, משום דהקשירה חשובה חיבור גמור כאלו הן חוט אחד ממש:

סעיף ד

במה דברים אמורים, שהקשירה מועלת לעשותן חוט אחד? כשנקשרו קודם עשיית החוטין בבגד. אבל אם לאחר שהטיל החוטין בבגד נפסק חוט אחד מד' חוטין הארוכין ולא נשתייר בו כדי עניבה, בעניין שהציצית פסולה, אין מועיל לו לתקנו על ידי שיקשור בו עוד חוט, כיון שכבר נפסלה הציצית – אין מועיל לו להכשירה, אלא אם כן עושה מעשה בעיקר עשיית הציצית בבגד, דהיינו שיתיר הציצית הפסולה מן הבגד ויקשור את החוט ויחזור ויטילה בבגד בכשרות. אבל אם אינו עושה מעשה בעיקר עשיית הציצית בבגד, אין קשירת החוט מועלת כלום, שהרי אמרה תורה: "גדילים תעשה", ולא מן העשוי כבר בפיסול, כמו שנתבאר בסימן יו"ד עיין שם:

סעיף ה

אסור להתיר ציצית מבגד אם אין בדעתו להטילן בבגד אחר, מפני שהוא מבטל בחינם מצות בגד זה שמתיר אותם ממנה. אבל אם אינו מבטל מצותה, כגון שהוא רוצה לעשות מהבגד בגד אחר שלא יהיה לה ד' כנפות, או שהוא רוצה למכרה לנכרי, מותר להתיר הציצית ממנו, כיון שאז אין הבגד בר חיובא, אינו מבטל שום מצוה ממנו בהתרת הציצית (ולכן מותר להתיר הציצית מטלית של מתים) (ועיין ביורה דעה סימן שנ"א). וכל שכן אם הוא מתיר הציצית ממנו כדי לעשות בו ציצית אחרים יותר יפים, או מפני שנפסק אחד מהראשים והוא רוצה להטיל בו ציצית אחרים שלמים, אף על פי שהציצית הראשונים כשרים, מכל מקום רשאי להתירם ולהטיל ציצית אחרים תחתיהם:

סעיף ו

אין יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם ציצית התלויים בה ולתפרה בבגד אחר. ואפילו אינו נוטל כנף הבגד לבדו, אלא חותך חתיכת בגד גדולה סביב הכנף ותופרה עם הכנף שבה שהציצית תלויה בו בבגד אחר שיש בו ג' כנפות, אסור לעשות כן, ואם עשה כן, הרי הציצית הזאת שהובאה מבגד אחר פסולים, שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", שבשעת עשיית הציצית על כנף צריך שיהיה הכנף מחובר לעיקר הבגד, ואז פוטרין הציצית את הבגד. אבל זו הציצית שהובאה מבגד אחר, כיון שבשעת עשייתה בהכנף לא היה הכנף מחובר להבגד זה, לכן אינה פוטרת את הבגד הזה עד שיתיר אותה מן הכנף ויחזור ויטילנה בו לאחר שיהיה הכנף מחובר לבגד זה:

סעיף ז

במה דברים אמורים? כשאין בחתיכה ההיא שמביא מבגד אחר שיעור טלית שחייבת בציצית, שיתבאר בסימן ט"ז. אבל אם יש בה שיעור טלית שחייבת בציצית, אין צריך להתיר הציצית ממנה כשיתפרנו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלויים, שהרי בשעת עשיית הציצית היה הכנף מחובר לעיקר הבגד, דהיינו לחתיכה זו, כיון שיש בה שיעור טלית אז היא נקראת עיקר הבגד. ואין צריך לומר שאם אינו רוצה לתפור החתיכה ההיא שיש בה שיעור טלית בבגד אחר, אלא רוצה להתעטף בה לבדה, שאין צריך להתיר ממנה הציצית הראשונה, אלא מטיל בה עוד ג' ציצית ומתעטף בה:

סעיף ח

טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לב' חלקים, ובכל חלק יש בו שיעור טלית שחייבת בציצית, ונשאר לכל חלק ציצית א' או ב', ונמלך לחזור ולתפרם כבראשונה, אין צריך להתיר הציצית ולחזור ולהטילם כשיתפרם, שהרי לא נפסלו הציצית במה שחלקו הטלית לשתים, כיון שהציצית נשארו תלויין בחתיכת בגד שיש בו שיעור טלית ויש בה ד' כנפות, לכן עדיין שם ציצית כשרים עליהם, אלא שנתפרדו הציצית זו מזו, ואין הפרדה זו פוסלתן שהרי כל הציצית שבעולם מטילין אותן בבגד זו אחר זו:

סעיף ט

במה דברים אמורים? שבכל חלק וחלק לבדו יש בו שיעור טלית שחייבת בציצית. אבל אם בחלק אחד ממנה אין בו שיעור טלית, אזי כשירצה לחזור ולתפרם, צריך להתיר הציצית מהחלק שאין בו שיעור טלית ולחזור ולהטיל אחר שיתפרם. שהרי הציצית הזאת כבר נפסלה בעת שנחלקה הטלית לשתים, מפני שהיתה תלויה בחתיכה שאין בה שיעור טלית והיא פטורה מן הציצית לגמרי, וכיון שכבר נפסלה הציצית, שוב אינה מתכשרת ממילא על ידי מה שיתפור את ב' החלקים זה אל זה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף הציצית, התורה אמרה: "גדילים תעשה" ולא מן העשוי כבר בפיסול:

סעיף י

במה דברים אמורים? כשחתך את הטלית לב' חלקים מופרדים, או שנקרע לב' חלקים מופרדים. אבל אם לא נתפרדו לגמרי אלא הם מחוברים זה לזה מעט, אם יש בחיבור ההוא כרוחב ג' גודלין, הרי הם כאלו הם מחוברים לגמרי ולא נחלקו כלל. ולכן כשרוצה לחזור ולתפרם, אין צריך להתיר הציצית אפילו מן החלק שאין בו שיעור טלית. אבל אם אין בחיבור ההוא רוחב ג' גודלין, הרי הם חשובין כנפרדים לגמרי, ולכן כשיתפרם צריך להתיר הציצית מהחלק שאין בו שיעור טלית, ויחזור ויטילה לאחר התפירה:

סעיף יא

אבל יש אומרים שהציצית לא נפסלה כלל בשביל שהיא תלויה בחתיכת בגד שאין בה שיעור טלית, כיון שהיא תלויה בכנף כדרך כל הציצית התלויות בכנף. ולכן אם יש בקרן של חתיכה ההיא שנחתכה או נקרעה מן הטלית ג' גודלין על ג' גודלין, שזה שיעור הראוי להיות נקרא כנף, הרי הציצית התלויה באותה החתיכה עומדת בכשרותה ולא נפסלה כלל, ולכן אין צריך להתירה מן החתיכה ולחזור ולהטילה אחר שיתפרנה. אבל אם אין בקרן של אותה החתיכה מקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין, אפילו לא נפרדה החתיכה לגמרי מן הטלית אלא עדיין נשארת מחוברת להטלית, אם אין באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין, הרי היא כמופרדת לגמרי מן הטלית ונפסלה הציצית התלויה בה, מפני שהיא תלויה בדבר שאין נקרא כנף כלל. ולכן כשירצה לתפור החתיכה עם הטלית, צריך להתיר הציצית הפסולה התלויה בה ולחזור ולהטילה בה, או שיעשה בה ציצית חדשה.

ולעניין הלכה, יש להחמיר כסברא הראשונה היכי דאפשר. אבל אם אי אפשר בעניין אחר, כגון שאותה הציצית שנפסלה נפסק בה אחד מהחוטין ונשתייר בה כדי עניבה, שאף על פי שהיא כשרה – מכל מקום אי אפשר להתירה מן הבגד ולחזור ולהטילה, כמו שכתבנו בראש הסימן, וציצית אחרים אינן מצויין כלל, יש לסמוך על סברא האחרונה:

סעיף יב

אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית, ואין בו במקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין שיעור הראוי להיות נקרא בגד, יש אומרים שאותו הכנף נפסל מלהטיל בה ציצית, אפילו אם ירצה להתיר אותה הציצית התלויה בו ולהטיל בו ציצית אחרת חדשה אחר התפירה, משום דאותו הכנף, כיון שאין עליו שם בגד, שהרי אין בו ג' על ג' גודלין, לכן אין התפירה מועלת לו לחברו עם הטלית, ואף על פי שהוא מחובר בו הרי הוא נחשב כמפורד ממנו ואינו נחשב בכלל הטלית, והציצית התלויה בו אינה פוטרת את הטלית אפילו הטיל בו את הציצית לאחר שתפרו עם הטלית, שהרי אין הציצית תלויה בטלית כלל, והרי הכנף הזה נחשב לאחר התפירה כמו הגדיל (שקורין לייסט) שכתוב בסימן יא שאין מטילין בו ציצית, מפני שאינו נחשב מכלל הטלית, ואף על פי כן הוא עולה לשיעור ג' גודלין ולשיעור מלא קשר אגודל עיין שם. ואף על פי שיש חולקין על סברא זו, מכל מקום במקום שאפשר יש להחמיר:

סעיף יג

במה דברים אמורים? שנפרד הכנף לגמרי מן הטלית. אבל אם לא נפרד ממנו לגמרי, אף על פי שאין באורך מקום חיבורם ג' גודלין, מכל מקום כיון שנשאר מחובר מעט – מועלת לו התפירה שיתפרנו בטלית שיהיה נחשב על ידי כן בכלל הטלית, ולכן הציצית שיטיל בו אחר התפירה פוטרת הטלית הזה לדברי הכל:

סעיף יד

ונוהגין לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית, משום דרוב בגדים, אפילו חדשים, יש בהן תפירה תוך ג' אגודלין לשפת הבגד, ולסברא הראשונה שנתבאר בסמוך – אין להיות שום חתיכת בגד תפורה תוך ג' גודלין לשפת הבגד במקום הטלת הציצית. לכן נותנין במקום הטלת הציצית חתיכת בגד של ג' גודלין על ג' גודלין שאין בה שום תפירה, כדי שיהיה הציצית תלויה על מקום הראוי להיות כנף. ואפילו אם החתיכה ההיא שנותנין בכנפות הטלית היא של עור, אין בכך כלום, שהרי הטלית של בגד וכנפיה של עור חייבת בציצית, כמו שכתוב סימן יו"ד:

סעיף טו

אם נקרע כנף הטלית מהנקב שהציצית תלויה בו ולמטה עד שפת הטלית, אם קדמה הטלת ציצית בכנף להקרע, שאותה הציצית היתה שם בשעת הקרע, כשרה אף על פי שאין שם שיעור מלא קשר אגודל; מפני ששיעור זה לא נאמר אלא בשעת עשיית הציצית בבגד, כמו שכתוב סימן יא. ואם נקרע ונשתייר כל שהוא, ותפרה ואחר כך הטיל בו ציצית, כשרה אף על פי שאין שם הרחקת שיעור מלא קשר אגודל לבד ממקום התפור; מפני שהתפירה חשובה חיבור לעניין שיהיה מקום התפור נחשב כשלם לגמרי, אפילו לפי הסברא הראשונה שנתבאר בסמוך, כיון שנשתייר כל שהוא שלא נקרע:

סעיף טז

אם נקרע הכנף במקום הראוי להטיל בו ציצית, דהיינו תוך ג' גודלין לשפת הכנף ולמעלה ממלוא קשר אגודל משפת הכנף, יש אומרים שאפילו אין שם אלא קרע משהו – לא יתפרנו בחוט הראוי לציצית; כגון אם הטלית של פשתן, לא יתפור את הקרע בחוטי פשתן, רק בחוטי משי או שאר מינים, ואם הטלית של משי, לא יתפרנו בחוטי משי, ואם הטלית של צמר, לא יתפרנו בשל צמר אלא בשל משי או בשאר מינים. ואיסור זה הוא גזירת חכמים, שמא ישתייר מחוט התפירה ויניחנו שם בכנף לשם ציצית ויוסיף עליו ז' חוטין, דהיינו ג' חוטין ארוכין ויכפול כל א' לב', וחוט א' קצר יקשרנו בראש החוט שנשתייר מהתפירה. וחוט זה הוא פסול, מפני שלא נטווה לשם ציצית. ולפי סברא זו, אפילו אין שום קרע בכנף, רק שתופר סביב הנקב שהציצית תלויה בו כדי שלא יתרחב הנקב. וכן התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית, אם הוא תופר בחוט שראוי לעשות ממנו ציצית לזו הטלית, צריך ליזהר שלא תהא שום תפירה תוך ג' גודלין לשפת הכנף ולמעלה ממלא קשר אגודל משפת הכנף, מטעם שנתבאר. אף על פי שיש חולקים על סברא זו, מכל מקום יש להחמיר במקום שאפשר.

ואפילו לסברא זו אין איסור אלא אם כן תופר בחוט לבן, אבל בחוט צבוע אין לחוש שמא יצרפנו לשאר חוטי הציצית, דעכשיו אין נוהגין כלל לעשות ציצית צבועים: