שולחן ערוך הרב אורח חיים ז
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן ז | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א
עריכהכל היום כשעושה צרכיו, בין קטנים בין גדולים, מברך "אשר יצר"; אבל אין צריך לברך "על נטילת ידים", אפילו היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהם או קינח בהם, ואפילו רוצה ללמוד או להתפלל מיד. ואף על פי שאי אפשר לו להתפלל אלא אם כן נטל ידיו במים אם יש לו מים, מכל מקום לא תיקנו חכמים לברך על הנטילה אלא בשחר, משום דנעשה כבריה חדשה וכמו שנתבאר בסימן ד, ובנטילת ידים לאכילה, משום סרך תרומה:
סעיף ב
עריכההמטיל מים ולא שפשף, אם נזהר שלא ליגע בערוותו אינו צריך ליטול ידיו כלל, אפילו אם רוצה להתפלל מיד. מכל מקום נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד או שיזכור את השם, משום שנאמר "הכון לקראת אלהיך ישראל":
סעיף ג
עריכהמי שהטיל מים ושכח לברך "אשר יצר", אף על פי שהסיח דעתו מלהטיל עוד מים, ואחר כך נמלך והטיל עוד מים, אפילו הכי אינו צריך לברך ב' פעמים "אשר יצר", אלא מברך פעם אחת ועולה לו אף למה שהטיל בתחילה. הא למה זה דומה? למי שאכל והסיח דעתו מלאכול עוד ושכח ולא בירך ברכת המזון, ואחר כך נמלך וחזר ואכל, שאינו צריך לברך ברכת המזון ב' פעמים אלא פעם אחת, ועולה לו אף למה שאכל בתחילה:
סעיף ד
עריכהאין שיעור להטלת מים, כי אפילו לטיפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו וחייב להודות. ולכן כשאדם רוצה לילך לבית הכנסת להתפלל או הולך לאכול, ובודק את עצמו שמא יצטרך לנקביו ומטפטף מעט, צריך לברך "אשר יצר" כיון שנפתחו נקביו:
סעיף ה
עריכהלא יאמר רופא חולי כל בשר אלא רופא כל בשר:
סעיף ו
עריכהמי ששותה סם המשלשל, ובדעתו לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, כיון שלא הסיח דעתו מעשיית צרכיו, לפיכך לא יברך "אשר יצר" עד אחר גמר ההוצאה:
סעיף ז
עריכהמי שאכל דבר שצריך לברך ברכה אחרונה ושכח ולא בירך, והטיל מים ונזכר קודם שבירך "אשר יצר", יברך תחלה "אשר יצר" ואחר כך הברכה האחרונה, מפני שתדיר קודם לשאינו תדיר: