לבוש אורח חיים ז
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן ז | >>
סימן ז בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד
סעיף א עריכה
כל היום כשעושה צרכיו, בין גדולים ובין קטנים, בין קנח ושפשף בין לא קנח ולא שפשף, נוטל ידיו, דהא אי אפשר שלא נגע בבשר המטונף. אבל אין צריך לברך ברכת על נטילת ידים אפילו אם רוצה ללמוד או להתפלל אחר כך, שלא נתקנה ברכת על נטילת ידים אלא לסעודה, משום טהרה מטומאה, או בשחרית משום תודה ושבח על בריה חדשה שנתחדשה בכל בוקר, כמו שכתבתי בסימן ד סעיף ז מדכתיב "חדשים לבקרים" כו'. וגם שם לא תקנו הברכה אלא כשיש גם כן ידים מטונפות, כמו שכתבנו למעלה סימן ד.
סעיף ב עריכה
אבל בשאר כל היום אחר הצרכים, הנטילה אינה אלא משום נקיות לבדה, לא תקנו בה ברכת על נטילת ידים. אבל "אשר יצר" צריך לברך לשניהם, לקטנים ולגדולים, אפילו לא קנח ולא שפשף, שהרי נפתחו נקביו וצריך לתת תודה עליהם לשם יתברך (עיין להלן סימן תריג סעיף ג).
סעיף ג עריכה
ואם עשה צרכיו, בין גדולים בין קטנים, ופסק והסיח דעתו מלעשות עוד, ואחר כך בעוד שלא נטל ידיו נמלך לחזור לצרכיו, או שכח ולא בירך ועשה צרכיו פעם שנית, חייב לברך שני פעמים "אשר יצר", דהא נתחייב שתי ברכות ונתקבצו יחד. והוה כמו שכח ולא התפלל שחרית שמתפלל מנחה שתיים, כמו שיתבאר בעזר ה' לקמן סימן קח.
ונראה לי דווקא ברכה זו וכיוצא בה, שזמן הברכה השנית בא מאליו בטבעו של אדם, דומיא דתפלה, דזמן התפלה השנייה באה מאליה ואגבה צריך לשלם חוב הראשונה. אבל ברכה הבאה על ידי בחירתו של אדם, כגון ברכת הפירות וברכת הנהנין וכיוצא בהן, וכן ברכת המזון, אם שכח מלברך עליהם ראשונה ואכל ונהנה, ודאי מעוות לא יוכל לתקן[1] הוא, וכשבא לאכול אפילו זה המין פעם שנית אינו צריך לברך ב' פעמים. נראה לי.
סעיף ד עריכה
אין שיעור לפתיחת נקביו, שאפילו לא עשה צרכיו אלא מעט ולא השתין אלא טפה אחת, צריך לברך "אשר יצר" וכו', שאם יסתם הנקב מלהוציא אפילו אותו המעט – היה קשה לו וסכנה, וחייב להודות עליו.
הערות עריכה
- ^ אולי צ"ל "לתקון".