שולחן ערוך אורח חיים תקע א
שולחן ערוך אורח חיים · תקע · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים ואירעו בהם שבתות וימים טובים או ראש חדש חנוכה ופורים או ערב יום הכיפורים אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אינו צריך התרה ואם קבלו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר צריך התרת חכם ויפתח בחרטה שיאמר לו אילו שמת אל לבך שיארעו בהם אלו הימים לא היית נודר ומתיר לו ולהרמב"ם משקבל עליו בלשון נדר ופגעו בו שבתות וימים טובים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש חייב לצום בהם אם לא יתירו לו אבל אם פגע בו חנוכה ופורים נדרו בטל ולא יצום בהם מפני שהם מדבריהם וצריכים חיזוק:
- הגה: והמנהג כסברא הראשונה. מי שנדר להתענות סך ימים ואמר חוץ מיום טוב אין חנוכה ופורים בכלל ואם אמר שדעתו היה עליהם הולכים אחריו (תשובת הרשב"א סימן תרנ"ט) אבל ערב יום הכיפורים בכלל והכי נהוג ודלא כמו שפסק ביורה דעה סימן רט"ו סעיף ד':
מפרשים
לשון נדר צריך התרת חכם. דנדר חל על דבר מצוה. דאסר החפץ עליו, ואין שום ציווי על החפץ. אבל בשבועה - דאסר נפשיה על חפצא - והוא כבר מצווה מהר סיני שלא לעשות כך. ועיין בדברינו בי"ד סי' רט"ו מה שהק' מזה על התם והיאך קי"ל להלכה ונתבאר שם כל הסימן הזה בס"ד.
(א) קבלת תענית: צ"ל שקבלו במנחה עיין סי' תקס"ג ותקס"ח ס"ב:
(ב) הרי עלי: פי' שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם עיין ביורה דעה סימן רט"ו אבל אם אמר הריני נודר להתענו' יום א' לא מקרי נדר ולכן נהגו שמי שאמר הריני נודר להתענו' ב' וה' כל ימות השנה א"צ להתענו' בר"ח וא"צ התרה:
(ג) צריך התרת חכם: ואם לא התירו צריך להתענות לכ"ע ונ"ל דצריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש סי' תקס"ח ס"ה:
(ד) אין חנוכה ופורים בכלל: שאין אלו הימים מבוררים בלשון בני אדם לקרותן י"ט ולא מועדים (רשב"א שם):
(ה) הולכין אחריו: פי' ואין מחוייב להתענות כההיא דתנן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל (שם) ועיין ביורה דעה סי' ר"ח בש"ע בט"ז וש"כ דלפעמים אינו נאמן ונ"ל דר"ח שוה לחנוכה ופורים בענין הזה אבל ח"ה מקרי י"ט:
(ו) עי"ה בכלל: דנקרא י"ט וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל:
(ז) והכי נהוג כו': קאי אמש"ל דהמנהג כסברא הראשונה:
(א) קבלת: דהיינו שקבלו במנחה עיין סימן תקס"ב ותקס"ג. מי שנדר להתענות ד' ימים רצופים וחלם בתוכ' חלום בשבת והוצרך למיתב תענית לתעניתו נסתפק בהלק"ט ח"ב סימן רנ"א אם עולה לו מן המנין ועמש"ל בסימן רפ"ח. ועיין סימן תקס"ח סעיף קטן כ"א מש"ש.
(ב) הרי: פירוש שאומר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם אבל אם אומר הריני נודר להתענות יום א' לא מיקרי נדר ולכן נהגו שמי שאומר הריני נודר להתענות ב' וה' כל ימות השנה אין צריך להתענות בר"ח וא"צ התרה מ"א וע' ביו"ד סימן רט"ו.
(ג) צריך: ואם לא התירו צריך להתענות לכ"ע ונ"ל דצריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש בסי' תקס"ח ס"ה. מ"א.
(ד) ופורים: שאין אלו הימים נקראין י"ט. וה"ה ר"ח. אבל חול המועד מיקרי י"ט. מ"א.
(ה) עי"כ: דנקר' י"ט. מט"מ ומהרי"ל.
(ו) נהוג: קאי אמש"ל דהמנהג כסבר' ראשונה.
(א) יחיד שקבל עליו תענית וכו' - דאלו אם גזרו תענית על הצבור בא"י והתחילו להתענות ואירע בהם אלו הימים חל גזירתם בדיעבד וכדלעיל בסימן תי"ח משא"כ ביחיד:
(ב) א"צ התרה - דאין כח קבלתו חל כלל על יום זה ועיין בסימן תי"ח במ"ב סק"ז מש"כ שם:
(ג) בלשון הרי עלי - פי' שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם ומשום דנדר חל אפילו על דבר מצוה דנדר אוסר החפץ עליו ואין שום ציווי על החפץ אבל בשבועה שנשבע להתענות בימים אלו אינו חל וכמבואר בס"ג משום דשבועה אוסר נפשיה על חפצא והוא כבר מצווה שלא לעשות כן:
(ד) שהוא לשון נדר - כתב מ"א דאם אמר הריני נודר להתענות יום אחד לא מיקרי נדר ולכן נהגו שמי שאמר הריני נודר להתענות ב' וה' כל ימות השנה א"צ להתענות בר"ח וא"צ התרה ועיין בפמ"ג. ועיין ביו"ד סימן ר"ו ס"ה:
(ה) צריך התרת חכם - ויראה להתיר כדי שלא יהיה מחוייב להתענות [ואם לא התיר והתענה צריך למיתב אח"כ תענית לתעניתו כדי שיכופר לו על מה שהתענה בימים אלו וכנ"ל בסימן תקס"ח ס"ה] וכשמתיר לו ממילא הותר כל הימים (יו"ד סי' רט"ו):
(ו) ופורים - שאין אלו הימים נקראין יו"ט וה"ה ר"ח אבל חוה"מ מקרי יו"ט:
(ז) הולכין אחריו - פי' ואין מחוייב להתענות:
(ח) ערב יום הכיפורים בכלל - דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א ובלשון ב"א מקרי יו"ט. ועיין לקמן בסימן תר"ד במ"ב סק"ב:
(ט) והכי נהוג - ר"ל כסברא הראשונה הנ"ל ולא כדעת הרמב"ם:
(י) סי' רט"ו ס"ד - כצ"ל. ועיין בש"ך שם מש"כ בזה:
(*) ולהרמב"ם משקיבל עליו בלשון נדר וכו': דין זה הוא גם לדעה ראשונה והנ"מ הוא רק באם פגע בו חנוכה ופורים [א"ר ופשוט]: