שולחן ערוך אורח חיים תקעא ב


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים, אלא אם כן כשהצבור מתענים שלא יפרוש עצמו מהם. ומלמדי תינוקות דינם כתלמדי חכמים.

מפרשים

מגן אברהם

(ב) ת"ח וכו':    נ"ל דמי שתורתו אומנתו נק' ת"ח לענין זה אף בזמן הזה ע' בחושן משפט סי' ב':


(ג) ומלמדי תינוקות:    דאיכא תרתי שממעטין במלאכת שמים וגוזלים את הבריות דאפי' שאר פועלים אסורים להתענות שממעטים במלאכ' בע"ה וכ"ה במשנ' פ"ז דדמאי ועיין בחושן משפט סי' של"ג ס"ה, ובספר חסידים סי' תק"ז ותרי"ז כ' דכל העוסקים בצורכי רבים כגון שתדלנים דינן כמלמדים ועיין בחושן משפט סימן של"ז סי"ט, וקשה על מ"ש הרמב"ם פ"ב מנזירות נדר העבד נדרים שיש בהם עינוי נפש או שמעכבין את המלאכה אין רבו צריך לכופו (פי' שהנדר בטל מאליו) למה"ד לאוסר פירות אחרים עליהם עכ"ל ובגמרא בנזיר דף ס"ב מפרש הטעם דהוי כמי שנשבע להרע לאחרים דאיכא הפסד לרבו דקמכחיש ואינו חזק למלאכה כ"כ רש"י והתו' (עיין ביורה דעה סי' רס"ז סע"ב) וא"כ ק' דאף בע"ע ושכיר יום נמי לא יחול הנדר כמש"ל דאסור להתענות וי"ל דע"ע כיון דיכול לחזור בחצי היום יכול לידור ואם אין דעת רבו נוחה הימנו יאמר לו לך מעמדי וגם ע"ע יכול לצאת תוך זמנו וכ"מ ברמב"ם סוף ה' שבועות דדוקא מי שנפשו קנויה לו חל הנדר: קטן בן י"ב שנה שקבל תענית נדרו קיים, ואין האב יכול להפר נדרי בתו אלא עד שתהא בת י"ב שנה וששה חדשים כמ"ש ביורה דעה סי' רל"ד ועכ"פ צריך שיאמר בל' הפרה וע"ש לענין בעל בנדרי אשתו ונ"ל דאפי' השנה מעוברת כיון שהגיע ו' חדשים אחר י"ב שנה הוה בוגרת כמ"ש בת"ח דדוקא היכא דאמרי' שנה או חצי שנה אף חודש העיבור בכלל אבל הכא אמרינן אין בין נערות לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד א"כ אין חודש העיבור בכלל ואי' בקדושין דף ס"ד דהאב לבד נאמן על שנותיהם ואחר אינו נאמן אא"כ יש ב' עדים, וכ"כ הרמב"ם פ"ב מאישות וע' באבן העזר סי' קנ"ה סט"ו וקס"ט סי"א ומשמע קצת בגמרא דאם אין יודעים שנותיו אין נדרו נדר וצ"ע דהא הוי ספק דאורייתא ואפשר דה"ק כשהאב אומר שהוא בן י"ב שנים ה"ל כודאי אפי' הוא קטן מאד:

באר היטב

(ב) תלמיד חכם:    נראה לי דמי שתורתו אומנותו נקרא תלמיד חכם לענין זה אף בזמן הזה. מגן אברהם.


(ג) תינוקות:    וכל העוסקים בצרכי רבים כגון שתדלני' דינן כמלמדים ס"ח עיין מ"א.


משנה ברורה

(ג) ת"ח וכו' - ומי שתורתו אומנתו נקרא ת"ח לענין זה אף בזה"ז [אחרונים]:

(ד) אינו רשאי וכו' - היינו אפילו אם יכול לסבול התענית שאינו מזיקו ומ"מ מתמעט לימודו עי"ז. וכ"ז בשאין לו עונות ידועים אבל ביש לו עונות ידועים שצריך להתענות עליהם גם ת"ח צריך להתענות ואפילו היכי שקשה לו התענית ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ בתענית וילמוד יותר ממה שהיה רגיל וכעין זה איתא בתנחומא אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם דף אחד ישנה שני דפין [וכ"ז הוא לאחר ששב מדרכו הרעה דאל"ה הרי הוא כטובל ושרץ בידו] ועיין מש"כ בזה בביאור הלכה:

(ה) דינם כת"ח - דאיכא בהו תרתי שממעטין במלאכת שמים וגוזלין את הבריות דאפילו שארי פועלים אסורים להתענות כמ"ש בח"מ סי' של"ג ס"ה וכ"ש בהם. קטן בן י"ג שנה ויום אחד וקטנה בת י"ב שנה ויום אחד שקבלו על עצמן תענית נדרן קיים [אפילו אין יודעין לשם מי נדרו דאם יודעין נדרן חל מן התורה בשנה אחת מקודם דהיינו בקטן משנעשה בן י"ב ויום אחד ובקטנה משנעשית בת י"א ויום אחד] ואין האב יכול להפר נדרי בתו אלא עד שתהא בת י"ב שנה וששה חדשים דעד אותה הזמן היא ברשות אביה [ומכאן ואילך נעשית בוגרת ואינה ברשותו. ואפילו השנה י"ג היא שנה מעוברת כיון שהגיע הששה חדשים הויא בוגרת] וצריך שיאמר לה דוקא בלשון הפרה [מ"א]. עוד כתב דהאב נאמן לבד על שנותיהם אפילו הוא קטן מאוד לפי הנראה ואחר אינו נאמן אא"כ יש שני עדים. ומשמע קצת בגמרא דאם אין יודעין שנותיו אין נדרו נדר ואפשר דהיינו אם לפי הנראה בקומה שלו הוא קטן שלא הגיע לכלל שנותיו דאל"כ הוי ספיקא דאורייתא:

ביאור הלכה

(*) ת"ח וכו':    עיין במ"ב וראיתי להעתיק פה מה שכתב השל"ה בשם ספר חרידים וז"ל שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. והעתיקו זה האחרונים. וכעין זה כתב הח"א וז"ל דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים אם ת"ח הוא ותורתו אומנתו אפילו בזה"ז לא יסגף עצמו כ"כ רק שישוב לפני ד' בלב שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל כי התורה היא מקוה טהרה ונמשל לאש וכל אשר יבא באש באש יובא וטהר וימעט מכל התענוגים ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת השם ולא ילך לשום סעודה וכ"ש לסעודת מריעות וישמור שבת בכל פרטיה ודקדוקיה ואם אפשר יתענה עכ"פ בכל שבוע יום אחד או עכ"פ כל יום בה"ב עד חצות. והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם וד' יראה ללבב עכ"ל:





▲ חזור לראש