שולחן ערוך אורח חיים תקסט א


שולחן ערוך

יחיד המתענה על צרה ועברה, או על חולה ונתרפא או מת - צריך להשלים כל התעניות שקיבל עליו. אבל ציבור - שמתענין על שום דבר, ונענו קודם חצות - לא ישלימו. ואם תלמידי חכמים ורוב ציבור רוצים להשלים - אין היחיד רשאי להפריש עצמו מהם.

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(א) ציבור וכו':    אין מטריחין עליהם וגם לב ב"ד מתנה עליהם וא"כ אפי' מת החולה א"צ להשלים כ"ה לדעת הר"ן אבל לדעת הרא"ש דוקא שנענו אז א"צ להשלים שצריכים להודות בנפש שבעה וכרס מלאה (כמ"ש ססי' תקע"ה) אבל כשמת צריכין להשלים ומלשון הש"ע שכתב ונענו משמע דס"ל כהרא"ש אבל בלבוש משמע כר"ן וכן נ"ל:

באר היטב

(א) להשלים:    טעם חילוק בין ציבור ליחיד דציבור כי גזרו תענית לבן מתנה עליהם בכך אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים.


(ב) ונענו:    משמע דוקא שנענו אז א"צ להשלים שצריכים להודות בנפש שביעה וכרס מליאה אבל כשמת צריכין להשלים כיחיד. אבל לבוש ומ"א דעתם דאף כשמת אין הציבור צריכים להשלים.


משנה ברורה

(א) יחיד המתענה וכו' - החילוק בין צבור ליחיד דצבור לב ב"ד מתנה עליהן וגם דאין מטריחין על הצבור אבל ביחיד כיון שלא התנה בפירוש שאם תעבור הצרה לא יתענה מחוייב להשלים כפי קבלתו:

(ב) או מת - וה"ה לענין מי שהתענה על צרה שתעבור ממנו שנתחייב ממציקיו לאיזה עונש והוצרך לקיים:

(ג) צריך להשלים וכו' - דכיון שקבל עליו תענית סתם ולא התנה אמרינן דדעתו היה אקבלה זו מתוך שקבל עליו תענית תהיה מקובל תפלתו שיתפלל על החולה ועל הצרה:

(ד) כל התעניות שקיבל וכו' - היינו לאו דוקא אותו יום משום דהתחיל להתענות אלא אפילו אם קיבל על עצמו כמה תעניתים בשביל אותו דבר מחוייב להשלימם וכן שארי נדרי צדקה שקיבל עליו בשביל שיחיה פלוני אף אם מת צריך לקיים. ועיין ביו"ד סימן ר"כ סט"ו בהג"ה דדוקא בשלא נדר בלשון תנאי אבל אם אמר אם יחיה פלוני אתענה או אתן כך וכך לצדקה ומת אינו מחוייב להתענות וליתן:

(ה) ונענו - משמע לכאורה דדוקא נענו אבל בהתענו בשביל חולה שיתרפא ומת אפילו צבור חייבין להשלים אף שמת קודם חצות ויש מקילין בצבור אף בכה"ג:

(ו) קודם חצות - דעדיין לא התחיל התענית דעד חצות זמן סעודה היא עדיין משא"כ לאחר חצות:





▲ חזור לראש