שולחן ערוך אורח חיים תקמח י


שולחן ערוך

ואם חל אחד מימי האבילות חוץ מהשביעי בערב הרגל מותר לכבס ולא ילבשנו עד הלילה וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס אבל לרחוץ אסור עד הלילה ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשיכה:

הגה: ולדידן דנוהגים איסור רחיצה כל שלשים אסור לרחוץ דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזירת שבעה והוא הדין לענין כיבוס במקום דנוהגין איסור כבוס כל שלשים:

מפרשים

ט"ז

מגן אברהם

(יב) א' מימי האבילות:    כגון יום ה' ו' דאז הרגל מבטל גזירת ז' ואינו מבטל גזירת ל':


(יג) עד הלילה:    כיון שיוכל לרחוץ בלילה בצונן עיין סי' תקי"א ס"ב:


(יד) אחר תפילת המנחה:    משמע דצריך שיתפלל מנחה תחלה דאז חל עליו קדושת הרגל וכ"מ בב"ח סי' תר"ו ועמ"ש סי' רצ"ב ודוקא בהנך שרי שבאים לכבוד הרגל דכשרוחץ עכשיו נהנ' ממנו ברגל אבל שאר דיני אבלות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעל נוהגין עד שתחשך כמ"ש בטור יורה דעה סי' ת' וכ"כ הנ"י בהדיא גבי כפית המטה ועמ"ש סי' תרצ"ו:


(טו) ולדידן וכו':    היינו מדינא אבל המנהג להקל כמ"ש רמ"א ביורה דעה סי' שצ"ט ס"ה [ש"כ וט"ז וב"ח] ובת"ה סי' רפ"ז כ' דמי שמת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל מותר לו לרחוץ בחמין בע"ש ע"ש וצ"ע דבססי' תר"ו משמע דלא התיר אלא משום טביל' מצוה משמע דבשאר רגל אסור לכן נ"ל דמ"ש רמ"א ביורה דעה וכן נוהגין קאי לאותן שאין נוהגין איסור רחיצה כל ל' אבל לדידן ס"ל רמ"א דיש לנהוג איסור בשאר רגל רק ביה"כ שרי מ"מ נ"ל להקל מאחר שכל האחרונים מקילין:

באר היטב

(יב) מימי:    כגון יום ה' או ו' דאז הרגל מבטל גזירות שבעה ואינו מבטל גזירות למ"ד.


(יג) איסור וכו':    היינו מדינא אבל המנהג להקל כמ"ש רמ"א ביורה דעה סימן שצ"ט ס"ה. ש"ך ט"ז וב"ח והאחרונים ועמ"א.


משנה ברורה

(לה) אחד מימי האבלות - אפילו יום ראשון:

(לו) מותר לכבס - דכיון דבלילה א"א לו לכבס מפני יו"ט התירו לו ביום מפני הרגל אבל תספורת אסור עד שלשים:

(לז) עד אחר חצות - לדעת רמ"א לעיל בס"ח לא יכבס עד סמוך לערב:

(לח) לרחוץ אסור עד הלילה - ר"ל אפילו בצונן דהא אפשר לרחוץ בלילה בצונן ובחוה"מ מותר אף בחמין דהא בטל ממנו גזירת שבעה:

(לט) ויש מתירין לרחוץ וכו' - דוקא לרחוץ אבל שארי דיני אבילות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעל נוהג עד שתחשך [מ"א]:

(מ) המנחה - משמע דצריך שיתפלל מנחה תחלה דאז חל עליו קדושת הרגל [מ"א] ועיין בישועות יעקב שכתב דמ"מ בעוד היום גדול נוהג דיני אבילות אבל סמוך לחשיכה שהוא ביה"ש ואפשר דאף בזמן תוספות יו"ט אינו נוהג ועיין בב"ח סימן רס"א כתב דזמן קבלת שבת חל שתי שעות סמוך לערב:

(מא) אסור לרחוץ וכו' - ר"ל סמוך לחשיכה וכן בחוה"מ אסור לרחוץ עד תשלום שלשים דדינו כמו תספורת:

(מב) דהא הרגל לא בטל וכו' - ומ"מ המנהג להקל בזה כמש"כ הרמ"א ביו"ד סימן שצ"ט ס"ה ויש מאחרונים שסוברין דאין להקל לרחוץ בחמין רק בצונן [ומ"מ בחוה"מ בודאי יש לסמוך להקל] ואפילו לדעת המקילין בחמין הוא דוקא בעיו"ט וכן בחוה"מ משום כבוד הרגל אבל אחר הרגל אסור ברחיצה וכיבוס עד שלשים שהרי הרגל לא ביטל ממנו גזירת שלשים ועיין בהגהות אמרי ברוך ביו"ד סימן שצ"ט:

ביאור הלכה

(*) דהא הרגל לא בטל וכו':    עיין במ"ב דהמנהג להקל ולפ"ז מי שמת לו מת בע"ש ובשבת הוא ערב הרגל מותר לרחוץ בע"ש סמוך לחשיכה בחמין לכבוד הרגל [תה"ד סי' רפ"ז והעתיקו הש"ך ביורה דעה סי' שצ"ט ומ"א בענינינו] ועיין בא"ר שהשיג עליהם דהא כתב שם בד"מ דהמנהג בזה להחמיר ועיין בפמ"ג שמסתפק ג"כ דאף דאנו מקילין בערב הרגל גופא משום כבוד הרגל אין ראיה מזה להקל גם בע"ש מטעם זה [ואין ראיה מהא דמקילין כשחל יום שמיני בשבת לרחוץ בע"ש דהתם כבר שלמו שבעת ימי אבילות] ומצדד להקל רק בצונן ע"ש וכן בחכמת אדם נוטה להחמיר בזה [ופשוט דלפ"ז אפי' אם חל יום שביעי שלו בשבת ערב הרגל יהיה ג"כ אסור לרחוץ בע"ש וכ"כ בחכ"א שם] אמנם בדה"ח בהלכות אבלות וכן בנו"ב מ"ק חלק יו"ד סי' צ"ט העתיקו דברי התה"ד להלכה [אמנם ק"ק דסותר עצמו למ"ש בדגמ"ר ליו"ד ששם תירץ דברי הרמ"א דאינו מתיר רק בצונן וכדעת הא"ר] היוצא מכל זה הרוצה לסמוך להקל בודאי אין מוחין בידו אחרי שהש"ך ומ"א ודה"ח העתיקו דברי תה"ד להלכה והשגת הא"ר הוא רק ממנהגא שכתב שם הד"מ דנוהגין להחמיר:





▲ חזור לראש