מגן אברהם על אורח חיים תקמח
סעיף א עריכה
(א) ומונה שלשים: וש"ע עולה במקום ז' ומשלים ל' כמ"ש סי"ו (מ"ב סי' ע"א ורש"ל ודרישה וכ"נ דעת הש"כ ביורה דעה) והג"מ כתבו דאינו עולה רק ליום אחד וכ"פ הב"ח בשם התוס' והמרדכי וכ"פ הט"ז וכן נ"ל דדמי לשגג ולא נהג אבילות קודם הרגל שאין ש"ע נחשב לז' וגם הט"ז דחה ראיות של רש"ל ע"ש:
סעיף ב עריכה
(ב) מי"ט שני האחרון: אפי' של ר"ה (טור סי' שצ"ט מ"ב ב"ח וש"ך) וט"ז כ' דוקא כשנקבר ביום שני דר"ה עולה לו אבל נקבר ביום ראשון אין עולה לו יום ב' ונ"ל להקל וע' במבי"ט ח"ג סי' פ"ט:
סעיף ג עריכה
(ג) מתו בי"ט: דוקא ז' מתי מצוה עיין ביורה דעה סי' שצ"ט:
(ד) ויש חולקין: דס"ל שאין שום אבילות דאוריית':
סעיף ד עריכה
(ה) לא חלה אבילות: ולא ישנה כסותו, אף על גב דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל (ר"מ לובלין סי' ק"ז) ונ"ל דאסור לחזור הפ' דאין חייב לחזור פ' המועדים כמ"ש ססי' רפ"ה עיין ביורה דעה סי' ת' ובט"ז שם ועמ"ש סי' תקנ"ד ס"ד ונ"ל דמניח תפילין ביום ראשון דהרא"ש כ' בפ' א"מ הטעם דאבל אסור בתפילין משום שהוא לו יום מר ואבל מעולל בעפר קרנו וזה לא שייך בח"ה דאין נוהג בו אבילות:
סעיף ה עריכה
(ו) אנינות נוהג בו: שאסור בבשר ויין עיין ביורה דעה סי' שמ"א:
(ז) ואינו רוצה לקוברו: שהעכו"ם אין רוצים לקוברו:
(ח) משעה שמחשיך: אבל בשעה שאינו מתעסק בצרכי קבורה אין דין אנינות נוהג בו (הרא"ש) אבל בליל י"ט שני חייב בכל המצות דדוקא ביום שני כתב הרא"ש דכחול שוי' רבנן אבל בלילה שלפניו לא וכ"ש לדידן שנוהגין לעשות צרכי קבורה ע"י עכו"ם דחייב בליל' וכ"כ מהרי"ל היכא דמת לו מת בש"ע מותר לקדש בליל ש"ת אבל ביום כולי עלמא מודים שפטור אך לא יאמר ההגדה בפסח כיון דאית בה מדרש פסוקים (מור"ם לובלין שם) וכ"כ בדרישה ביורה דעה סימן שמ"א וכ"פ ט"ז דלא כש"כ שם שחולק בטלה דעתו נגד דעתם וכ"פ לקמן ססי' תרצ"ו גבי פורים וכ"ש ביום טוב ומשמע דביום אפי' אינו רוצה לקברו עתה חל עליו דין אנינות דכחול שווייה רבנן וכ"מ סימן ע"א וכ"ה בטור יורה דעה ובב"י שם סימן שצ"ג וכ"מ ברא"ש ומיהו נ"ל דאם א"א לקוברו מחמת איד העכו"ם או מחמת אונס אחר לא חל עליו דין אנינות דדמי למי שהוא בתפיסה כמ"ש ביורה דעה סימן שמ"ח ועמ"ש ססי' תקכ"ו ומשמע מתשובת מור"ם דלעיל שאונן ברגל אסור בד"ת וכ"מ ביורה דעה שמ"א ס"ה בהגה שכתב דאסור בשמח' ופקודי ה' ישרים משמחי לב וכ"ש שאסור לעלות לתורה:
סעיף ז עריכה
(ט) שעה א': כלומר שעה מועטת [מ"ב]:
סעיף ח עריכה
(י) וא"צ להמתין: קאי ארחיצה דתספורת א"א בלילה:
(יא) ואצ"ל אם חל כו': וכששלמו לו ח' קודם הרגל פשיטא שהרגל מבטל ל' עיין בגמ':
סעיף י עריכה
(יב) א' מימי האבילות: כגון יום ה' ו' דאז הרגל מבטל גזירת ז' ואינו מבטל גזירת ל':
(יג) עד הלילה: כיון שיוכל לרחוץ בלילה בצונן עיין סי' תקי"א ס"ב:
(יד) אחר תפילת המנחה: משמע דצריך שיתפלל מנחה תחלה דאז חל עליו קדושת הרגל וכ"מ בב"ח סי' תר"ו ועמ"ש סי' רצ"ב ודוקא בהנך שרי שבאים לכבוד הרגל דכשרוחץ עכשיו נהנ' ממנו ברגל אבל שאר דיני אבלות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעל נוהגין עד שתחשך כמ"ש בטור יורה דעה סי' ת' וכ"כ הנ"י בהדיא גבי כפית המטה ועמ"ש סי' תרצ"ו:
(טו) ולדידן וכו': היינו מדינא אבל המנהג להקל כמ"ש רמ"א ביורה דעה סי' שצ"ט ס"ה [ש"כ וט"ז וב"ח] ובת"ה סי' רפ"ז כ' דמי שמת לו מת בע"ש ואותו שבת הוא ערב הרגל מותר לו לרחוץ בחמין בע"ש ע"ש וצ"ע דבססי' תר"ו משמע דלא התיר אלא משום טביל' מצוה משמע דבשאר רגל אסור לכן נ"ל דמ"ש רמ"א ביורה דעה וכן נוהגין קאי לאותן שאין נוהגין איסור רחיצה כל ל' אבל לדידן ס"ל רמ"א דיש לנהוג איסור בשאר רגל רק ביה"כ שרי מ"מ נ"ל להקל מאחר שכל האחרונים מקילין: