באר היטב על אורח חיים תקמח
סעיף א
עריכה(א) לא: ומ"מ הנר שרגילים להדליק כל שבעה ידליק תיכף ואין זה תלוי במה שהרגל מבטל האבילות או שאינו חל עד אחר הרגל רק שידליק במקום שאין אוכלים שם משום צער עשו"ת נ"ש סי' ע"ג.
(ב) ומונה: וש"ע אינו נחשב רק ליום אחד אחרונים וע' בסעיף י"ו מש"ש.
סעיף ב
עריכה(ג) שני: משמע אפי' נקבר ביום ראשון ע"י עכו"ם ולא כרש"ל אבל בראש השנה דוקא בנקבר ביום שני מונה שבעה מיום שני אבל אם נקבר ביום ראשון אינו מונה אפי' מיום שני ט"ז וכ"כ המבי"ט ופר"ח מ"א אבל רוב פוסקים פסקו דאפי' בראש השנה אם נקבר ביום ראשון מונה שבעה מיום שני וע' ביורה דעה סי' שצ"ט סעיף קטן י"ג.
סעיף ד
עריכה(ד) פרהסיא: ולא ישנה כסותו. אע"ג דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל ר"מ לובלין סימן ק"ז. וכתב המ"א ונ"ל דמניח תפילין ביום ראשון ע"ש.
(ה) שבצנעה: והם תשמיש ורחיצה ות"ת עי"ד. ואסור לחזור הפרשה במועד דאין חיוב לחזור פרשת המועדים. מ"א.
סעיף ה
עריכה(ו) אנינות: שאסור בבשר ויין ע' יורה דעה סימן שמ"א.
(ז) שמחשיך: וכתב המ"א אבל בליל י"ט שני חייב בכל המצות דדוקא ביום שני כתב הרא"ש דכחול שויא רבנן אבל בלילה שלפניו לא וכ"ש לדידן שנוהגין לעשות צרכי קבורה ע"י עכו"ם דחייב בלילה וכ"כ מהרי"ל היכא דמת לו מת בש"ע מותר לקדש בליל ש"ת אבל ביום כ"ע מודים שפטור אך לא יאמר ההגדה בפסח כיון דאית בה מדרש פסוקים מור"ם מלובלין וכ"כ בדרישה ביורה דעה סימן שמ"א וכ"פ ט"ז דלא כש"ך שם ע"ש ומשמע דביום אפי' אינו רוצה לקברו עתה חל עליו דין אנינות דכחול שויא רבנן ומיהו נראה לי דאם אי אפשר לקברו מחמת איד העכו"ם או מחמת אונס אחר לא חל עליו דין אנינות. ומשמע מתשובה מור"ם דאסור לעלות לתורה עד כאן לשונו עיין שם.
סעיף ו
עריכה(ח) ביתו: ושותף של אבל שמת לו מת ביום טוב פסק הגאון מהר"ש מפראג לאסור כמו בשאר אבילות. א"ז.
סעיף ז
עריכה(ט) שעה א': כלומר שעה מועטת. מ"ב.
(י) שלשים: וכן חתן שנשא ערב הרגל ובתוך הרגל מת לו מת אע"ג דחתן דעלמא שאירע לו אבילות תוך שבעת ימי המשתה אין מונין למ"ד אלא אחר ימי המשתה מ"מ חתן זה עולין לו שבעת ימי המשתה למנין למ"ד מ"ב. אבל הט"ז פסק דגם כאן אין ל' מן המנין וע' ביורה דעה סימן שצ"ט.
סעיף ח
עריכה(יא) קודם: מי שמת לו אביו או אמו ושלמו למ"ד יום ביום א' של חג וגערו בו בתוך הרגל מותר לגלח בחה"מ כיון שלא היה יכול לגלח בערב י"ט הלק"ט ח"א סימן רפ"ה.
סעיף י
עריכה(יב) מימי: כגון יום ה' או ו' דאז הרגל מבטל גזירות שבעה ואינו מבטל גזירות למ"ד.
(יג) איסור וכו': היינו מדינא אבל המנהג להקל כמ"ש רמ"א ביורה דעה סימן שצ"ט ס"ה. ש"ך ט"ז וב"ח והאחרונים ועמ"א.
סעיף טז
עריכה(יד) שבעה: דוקא במת קודם הרגל חשבינן ש"ע לשבעה אבל מת ברגל או בחול המועד לא חשבינן ש"ע רק ליום אחד אחרונים ודלא כרש"ל ומ"ב. ועיין סעיף קטן ב' ועיין מהרי"ט צהלון סימן ע"ח ובספר בני חייא חי"ד סימן שצ"ט ובתשובת נ"ש סימן י"ח.
סעיף יט
עריכה(טו) בשבת: כתב הט"ז [[[שולחן ערוך יורה דעה תב ו|ביורה דעה סי' ת"ב ס"ו]] כתבתי] דבמת באחד בשבת והוי יום שביעי שלו בשבת דאין לנהוג איסור בדברים שבצינעה רק בשחרית בהנץ החמה וע"כ שרי במנחה לקרותו לספר תורה עוד כתבתי שם באם יום השביעי בשבת נוהגים קצת בעלי בתים לישב על הארץ בלילה שעה אחת והוא טעות גמור אלא א"כ שמע שמועה רחוקה בשבת שאז נוהג אבילות שעה אחת בלילה ולא כב"ח ע' יורה דעה סימן ת"ב ס"ק ד' מש"ש.