שולחן ערוך אורח חיים תנא כג

כלי חרס המצופין בהתוך זכוכית דינם ככלי חרס:

הגה: ויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בכלי חרס גליזאר"ט אפילו חדשים (מהרי"ל) ואין להחמיר רק במקום המנהג (תשובת מהרי"ל):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

אפי' חדשים. טעם המחמירים לפי שקצת עושין פעולה ע"י סובין ובתשו' מהרי"ל כ' שבאותן כלים אין ניכר אם נשתמש בו העכו"ם חמץ וקשה דא"כ כל השנה נחמיר שמא נשתמש בהו איסור ע"כ אין בזה אלא חומרא בעלמא היכא דאפשר בשאר כלים:

מגן אברהם

עריכה

(מה) בהיתוך זכוכית: אפשר שכוון למ"ש המרדכי דהמצופין בהיתוך אבר מותר בהגעלה בכלי מתכות וכ"כ הלבוש וצ"ל דוק' שמציפין באבר ממש אבל מה שקורין גלוזיר"ט אף על פי שעשוי מהיתוך אבר לא מהני הגעלה דאין בו ממשות אלא צבע בעלמא וכ"כ הרמב"ם כלים המשוחים ושועי' באבר שעושין אותן כעין זכוכית אסורים וכ"מ בתו' ע"א דף ל"ג ועיין ביורה דעה רסי' ק"כ:

(מו) ויש מקומות: מפני שמחזיקין אותם בסובין ואין מחזירין אותו רק לתנור שהוסק בעלמא דלא מיקרי כבשונות אא"כ הסיקוהו ב' או ג' ימים רצופין (ועמ"ש ס"א), וראיתי בתשו' דאף אותם שקבלו קוניא מעט משאר קדרות אסורים אבל לטעם חוזרים לכבשונות שרי דמיד נשרף הסובין שבהן דלא חס עלייהו האומן לשורפן ביותר אבל המחופין לגמרי חס עלייהו לשורפן ביותר שלא נתקלקל הקוניא ועוד מצאתי בשם גאון דמן הדין לאוסרן כל השנה שמא חיפה כלים ישנים אלא שהתירו משום דשמא אינו ב"י בפסח חמיר טפי עכ"ל ובתשו' כ' משום דלא ניכר בליעתו כ"כ דחיישינן שמא נשתמש העכו"ם בהן עכ"ל ובד"מ כ' בשם מהרי"ב דיש לשאול לאומנים כיצד מתקני' אותם א"כ ס"ל כטעם הראשון וכן נוהגים עתה בקצת מקומות שיהא יהודי עומד ע"ג בשעת מלאכה אבל לטעם השני יש להחמיר:

(מז) אפי' הן חדשים: דחיישי' שמא חיפה כלים ישנים או צבען וכ' מהרי"ל אין להשתמש בכלי' הצבועים בכרכום:

באר היטב

עריכה

(נ) זכוכית: הסכמת אחרונים להחמיר אף בהיתוך אבר.

משנה ברורה

עריכה

(קלז) המצופין וכו': מכל צד ואף דכתב המחבר בסכ"ו דכלי זכוכית אינו בולע כלל הכא כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי:

(קלח) בהתוך זכוכית: והסכמת אחרונים להחמיר אף בהתוך עופרת או בדיל דלא מהני הגעלה לפי שכשנשתמש בו חמץ בחמין נבלע החמץ בכל עובי הכלי ונבלע גם בחרס שתחת העופרת ושוב אינו נפלט ממנו לעולם:

(קלט) דינם ככלי חרס: ר"ל ואז אם תשמישו בחמין לא מהני הגעלה ואין חילוק בין אם היה הכלי מקרקע ירוקה או לבנה ושחורה ואפילו אם היה חלקה בלא בקעים מ"מ היא בולע ע"י חמין אבל אם דרך תשמישה בצונן אז יש חילוק דאם הכלי נעשה מקרקע ירוקה אין לה תקנה דדרכה לבלוע ואם מלבנה ושחורה ניתרים בהגעלה או בעירוי וכנ"ל בסכ"א אפי' אם יש בה בקעים ואם אין בה בקעים א"צ הגעלה ובשכשוך בעלמא סגי וכמבואר ביו"ד סימן קל"ה לענין יין נסך [מאמר מרדכי]:

(קמ) אפילו חדשים: שלא נשתמש בהן חמץ מעולם לפי שמקצת האומנין עושין פעולת הציפוי ע"י סובין והרי יש כאן חמץ בלוע בתוך הציפוי ואפילו הציפוי מעט מבחוץ ג"כ אינו כדאי [פמ"ג] ואותן כלים שנוטף עליהם לפעמים טיפים מהתכה מכלים אחרים אין להקפיד:

(קמא) רק במקום המנהג: ואפילו באותן מקומות אם ידוע שכלי חרס זה לא עירב האומן סובין בציפויו יש להקל ולפיכך נוהגים באיזה מקומות שיהודי עומד על גבן בשעת מלאכה לראות שלא יתקן הציפוי ע"י סובין:

ביאור הלכה

עריכה

(*) בהתוך זכוכית דינם ככלי חרס: עיין מ"ב מש"כ דלא דמי לסכ"ו דמשום שמצופה על החרס ונצרף עמו בכבשן דינו ככלי חרס כ"כ הרא"ש אכן בתוס' ע"ז דף ל"ג כתבו לחלק בין כלי זכוכיות שלם דלא בלע מהיכא דאינו אלא חיפוי על החרס והביאו כן גם מערוך ולפ"ז לאו דוקא משום שנצרף עמו בכבשן והגר"א בסעיף כ"ו הביא רק דעת התוס' וכ"מ מדבריו בס"ק פ"ו עיי"ש שנראה מדבריו שביאר עפ"ז דברי הרמ"א שם לענין כלי כסף שיש בו היתוך זכוכית דקאי אף לדעת המחבר שם דמתיר בזכוכית ושאני התם דאינו אלא התוך בעלמא ודומיא דקוניא והיינו דאין חילוק בין חרס לש"ד:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}