שולחן ערוך אורח חיים מז י
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מז · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור ללמוד לא הוי הפסק והוא הדין לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק:
מפרשים
כיון שדעתו כו'. לכאורה משמע מזה באין דעתו לחזור כגון שיש לו עת קבוע ושאר היום יוצא לעסקיו ואזדמין ליה באיזה יום שאינו יכול להתעסק בעסקיו ומתוך כך הוא חוזר ללמודו צריך לברך שנית דהוה כמו נמלך אבל אין האמת כן דכבר נתבאר לעיל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרד' פוטרתו וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליא מילתא ותו אדרב' אמרי' דמסתמא הוה דעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד אפ' בשעה שאינו רגיל ללמוד שילמוד וכן מורה לשון הש"ע שאומר כיון שדעתו לחזור ולא אמר אם דעתו לחזור אלא מסתמא אמרינן דעתו כן:
(ט) כיון שדעתו לחזור: משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ב':
(י) ומרחץ: דהא צריך ללמוד דיני ב"ה ומרחץ:
ס"י אם הפסיק כו'. כפירוש השני כנ"ל:
וה"ה לשינה ומרחץ כו'. לפי שאין מסיח דעתו מלימוד הג"מ בשם מהר"מ והאגור כתב שגם שם צריך ליזהר בדיניהם וצריך להרהר שם דיניהם ושני הטעמים צריך עיון. טעם הראשון מ"ש מתפילין שבהפסק בה"כ צריך לחזור ולברך כמ"ש בפ"ד דסוכה וכמש"ל סי' ח' וסי' כ"ה וגם תירוץ האגור אינו נכון כמו שכתוב לקמן סי' פ"ה בהג"ה ואפילו כו' ועיין מש"ש ומעשה אינו לימוד והאגור וש"ע בסעיף ד' כתבו המהרהר כו' וכשיטתו דאל"כ אסור לפנות קודם וכן כל מצוה ומעשה אבל כבר כ' שם דאינו נכון וכל שאינו מתכווין ללימוד אין צריך ברכה ועיין לעיל ס"ס מ"ו:
(י) לחזור וללמוד: משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך מ"א וט"ז פסק דאפי' מי שאין דרכו ללמוד אין צריך לברך ע"ש ועי' פר"ח ומ"ש עליו היד אהרן.
(כב) כיון שדעתו - משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לחזור ולברך כ"כ המ"א והט"ז כתב להיפך דמדלא כתב השו"ע אם דעתו לחזור משמע דס"ל דמסתמא אמרינן דהוי דעתיה אם יזדמן שיוכל ללמוד אפי' בשעה שאין רגיל ללמוד שילמוד ויש להקל בספק ברכות [א"ר וגם הפמ"ג הניח בצ"ע וגם הגר"א בביאורו אף שהוא מפרש בשו"ע כהמ"א מ"מ לדינא הוא מסכים בסוף ס"ח כהט"ז והוא כהפירוש הראשון שברא"ש דס"ל דאפילו במי שאינו רגיל ללמוד אין צריך לחזור ולברך]:
(כג) לשינה - ר"ל שינת עראי דהיינו שהתנמנם במיושב על אצילי ידיו ואפילו בלילה:
(כד) ומרחץ ובה"כ - לפי שגם שם אינו מסיח דעתו עדיין מללמוד אח"כ ועוד שגם שם צריך ליזהר בדיניהם כמו בגילוי טפח וטפחיים בבה"כ וכיוצא בזה במרחץ לענין שאילת שלום ע"כ לא הסיח דעתו עדיין מהתורה. ועיין בביאור הגר"א:
(כב) סעיף י: אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור וללמוד לא הוי הפסק — משמע דמי שאין דרכו ללמוד, ונמלך ללמוד, צריך לברך. וכן כתב הרא"ש בתשובה סימן י"ב. מגן אברהם ס"ק ט (ומה שכתב הפרי חדש אות ז', עיין מה שכתב עליו יד אהרן בהגהת הטור). אמנם הט"ז ס"ק ח כתב, דאין הפסק מפסיד כלום, מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו, אלא שהטרדא פוטרתו, וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב, על כן אינו צריך לחזור ולברך. וכתב: וכן מורה לשון השולחן ערוך, יעו"ש. והביא דבריו אליה רבה אות ח', וכתב דיש להקל בספק ברכות. וכן הסכים מטה יהודה אות י"ג. על כן נכון לכוין בבוקר בשעת ברכת התורה על כל מה שילמוד באותו היום ובלילה שאחריו עד שיישן, כדי להנצל מספק:
(כג) שם: והוא הדין לשינה — היינו שינת עראי, כגון שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו. טור, חיי אדם כלל ט' אות ז', ר' זלמן אות ז', מחצית השקל אות י"א, פתחי עולם אות י"ד. וכן כתב מטה יהודה אות ט"ו, דמה שכתב בשולחן ערוך דשינה לא הוי הפסק, פירושו שינת עראי, ומיירי בין ביום ובין בלילה. אלא שכתב דגם על מיטתו שינת עראי לא הוי הפסק, יעו"ש. ועיין לקמן אות כ"ז:
(כד) שם: והוא הדין לשינה ומרחץ ובית הכסא וכו' — והטעם כתב האגור, לפי שאף כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים כמו בגילוי טפח, וכיצד יקנח. בית יוסף, וכן כתב הלבוש סעיף י"ב, וכתב: וכהאי גוונא צריך ליזהר בדיני מרחץ, כגון שאלת שלום והנחת תפילין. וכן כתב מגן אברהם ס"ק י. סולת בלולה אות ג'. מטה יהודה אות י"ד. פתח הדביר אות ה', שתילי זיתים אות י"ג:
(כה) סעיף י"א: שינת קבע ביום על מטתו הוי הפסק ויש אומרים דלא הוי הפסק, וכן נהגו — וכן כתב הרא"ם ז"ל בח"א סי' ו'. כנה"ג בהגב"י, וכן כתב סוב[1] במקו"ח אות ב'. ר"ז אות ז'. סידור בי"ע אות י"ז. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב' וסימן ח"י אות ז', ומה שכתב חיי אדם כלל ט' אות ז' ודוק. ועיין חס"ל אות ד' שכתב דנכון לברך בהרהור או בלא הזכרת שם ומלכות יעו"ש, וכן כתב הרה"ג בן איש חי ז"ל פ' וישב אות י"ב. ולפי מה שכתבנו לעיל סוף אות כ"ב דנכון לכוין בבוקר בשעת ברכת התורה לפטור כל לימוד של אותו היום והלילה שאחריו עד שישן, אפשר דמועיל גם לשינת קבע על מטתו ואין צריך לברך גם בלי שם ומלכות:
(כו) סעיף י"ב: אף אם לומד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן — משמע דאם נעור כל הלילה, אינו צריך לברך בבוקר. וצריך עיון, דבשלמא לסברת הטור דסבירא ליה דבשינה תליא מילתא, אם לא ישן אינו צריך לברך; אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום, אם כן צריך לומר דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום, דומיא דשאר ברכות השחר. תדע, דהא לרבינו תם, כשעומד קודם עלות השחר אינו צריך לברך; אם כן לדידן נמי, אף שלא ישן, כשמאיר היום צריך לברך, שלא היה דעתנו לפטור, רק ליום אחד כתקנת חז"ל. מגן אברהם ס"ק י"ב. סולת בלולה אות ד'. וכתב ר' זלמן אות ז', דהרוצה לצאת ידי ספק, ישמע ברכות התורה מאחר ויתכוין לצאת ידי חובה אם אפשר; ואם לאו, יברך בעצמו, יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל ט' אות ט'. ועיין פרי חדש סימן מ"ו אות ח'. אמנם הרב אליה רבה אות ט' כתב, דהניעור כל הלילה לכולי עלמא צריך לברך בבקר ברכות התורה, יעו"ש. וכן כתב מט"י אות ט"ז (ועיין שם מה שכתב על דברי מגן אברהם והפרי חדש הנזכרים), וכן כתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט בשם הרש"ש ז"ל. ועיין ברכי יוסף סימן מ"ו אות י"ב. וכן המנהג פשוט, דהניעור כל הלילה מברך בבוקר ברכת התורה. ואחר המנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב':
(כז) שם: ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן — העומדים בבית ה' בליל השישי לתיקון היסוד, ואשר אין כח בו לעמוד כל הלילה ישן על גבי הכר שעה או ב' ואחר כך חוזר על לימודו, אי חשיב זה שינת קבע ובעי ברכת התורה, או שינת עראי, כיון שאינו ישן על המטה, ולא בעי ברכת התורה? עיין בתשובת באר המים להרב כמהר"י מנשה ז"ל, דבסימן א' העלה תלמידו הרב כמוהר"ר קאלאמארו ז"ל דחשיב שינת קבע ובעי ברכה בקומו, ושוב אינו צריך לחזור ולברך ברכת התורה. ורבו הרב המחבר ז"ל שם בסימן ב' כתב, דהגם דהוי שינת קבע, ולא חשיב שינת עראי אלא בישן על ברכיו, מכל מקום כיון שחייבים מצד עצמן לחזור על לימודם תיכף, חזרה הלילה לגבי דידהו כיממא דלא מסלקי נפשייהו ולא מייאשי דעתייהו מתלמוד תורה; ולכן אינו צריך אחר כך לברך, כיון דליכא הסח הדעת, אלא מברך בבוקר כבכל יום ויום, יעו"ש. פתח הדביר אות ו'. ועיין מה שכתבנו לעיל אות כ"ג בשם מטה יהודה. ומשמע דאותם הלומדים בלילי ששי רק עד חצות לילה, ובהגיע חצות מברכין ברכות השחר חוץ מברכת התורה, ואומרים תיקון חצות ולומדים מעט, ואחר כך ישינים בקבע על מיטתם, אלא שקמים שעה אחת קודם עלות השחר או חצי שעה כדי לחבר הלילה והיום בתורה, כמו שכתב האר"י ז"ל בשער הכוונות סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד, לכולי עלמא צריך לברך ברכת התורה בקומם קודם לימודם. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט:
(כט) שם: ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן — משמע מזה, דמי שהוא ניעור מתחילת הלילה עד חצות, ובהגיע חצות בירך ברכות השחר, וטעה ובירך ברכת התורה גם כן באותו שעה, הויא ברכתו לבטלה, כיון שלא נתחייב עדין בברכת התורה, וצריך לומר ברוך שם כבוד וכו' כמו שאומרים אחר ברכה לבטלה, כמו שכתוב לקמן סימן ר"ו סעיף ו', ואחר כך בשחרית יחזור לברך ברכת התורה, או אחר שישן שינת קבע על מטתו, כנ"ל ודו"ק:
(כט2) סעיף י"ג: המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברכת התורה וכו'. המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות וכו' — זמן ברכות השחר הוא מחצות הלילה ואילך, אבל לא קודם חצות, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט בשם המקובלים, יעו"ש, וכן כתב בן איש חי פרשת וישב אות י"ג, וכתב שכן נראה מדברי זוהר הקדוש בראשית דף יו"ד ע"ב, ועיין מקדש מלך שם. ואם כן, מכל זה משמע, כיון דברכת השחר זמנה היא מחצות הלילה ואילך, אם טעה ובירך ברכות השחר קודם חצות הלילה, צריך לומר ברוך שם כבוד וכו' כמו שכתבנו באות הקודם, ואחר כך אחר שיגיע חצות צריך לחזור ולברכם. מיהו על צד היותר טוב, אם אפשר יחפש אחר אדם שלא ברך עדיין ויאמר לו שיתכוין להוציאו. אמנם ברכת התורה, דיכול לברך קודם חצות אם רוצה ללמוד בעת ההיא, כיון דישן שינת קבע על מיטתו ושינת הלילה בקבע על מיטתו חשובה הפסק לסברת מרן ז"ל ודעימיה, דלא קיימא לן כר"ח והר"ם ור"י שכתבו דברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר, כמו שכתבו בבית יוסף ובאחרונים. אך אם ניעור סמוך לחצות, נכון להמתין מלברך ברכת התורה עד שיהיה חצות, כדי שיהיו סמוכים לברכת השחר ויהיה התיקון על נכון, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות ח"י יעו"ש, וכן כתב הבן איש חי שם. וכתב עוד בן איש חי שם בשם הרב החסיד מהר"א מני ז"ל וזה לשונו: בין הפשטנים בין המקובלים כולי עלמא מודו שאם ישן שינת קבע חייב לברך ויכול לברך, וכנראה מלשון זוהר הקדוש חלק א דף יו"ד ע"ב, ועיין מקדש מלך. אמנם יש ב' כוונות בברכת התורה: אחת פרטית, והיא הנזכרת בנהר שלום דף צ"ב ע"א, וזו שיכא גם קודם חצות; ואחת כללית בכלל הי"ח ברכות, והיא הנזכרת בשער הכוונות דפוס ירושלים דף א' ע"ג. ועיין נהר שלום דף ט"ל ע"ב ודף פ"ז ע"ב ביאורם. ובוודאי המברך קודם חצות לא יתוקן זה התיקון, כיון שעליונים לא נתקנו, האיך יתוקנו התחתונים? ומכל מקום המנהג בבית אל יכב"ץ, בזמן שהוא קרוב לחצות ממתינים עד חצות; אבל אם יש זמן הרבה לחצות, יש מברכין ברכת התורה ולומדים, ובחצות יברכו שאר הברכות. ויש חסידים שאף על פי כן ממתינים עד חצות, בעבור תיקון סדר הי"ח ברכות, עכ"ל. כבר כתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט, דהקם בחצות ומברך ברכות השחר וברכת התורה, אפילו היה דעתו לחזור ולישן וישן אחר כך שוב, לא יברך שנית אחרי שניעור שום ברכה, דהוה ליה כישן ביום; ודלא כמו שכתב הפרי חדש בסימן מ"ו אות ח', ובזה הסימן אות י"ג, והביאו מטה יהודה אות ט"ז, יעו"ש.
(ל) שם: חוץ מברכת הנותן לשכוי וכו' — שימתין מלאומרה עד שיאור היום. והפרי חדש אות י"ג כתב דמגמרא וזוהר משמע דזמנה מחצות הלילה אם שמע קול תרנגול, וגם הרא"ש יודה לזה. אלא מילתא פסיקתא נקט הרא"ש, שבבוקר ודאי יברך ברכה זו; ואין הכי נמי שכל ששמע קול התרנגול מחצות הלילה ואילך ולא היו ידיו נקיות, שיכול לברך ברכה זו כל שעה שירצה, אפילו קודם אור היום, יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות ו', וזה לשונו: בזוהר מפורש דאחר חצות היו מברכין אותם. ובספר הפרדס לרש"י כתב יד כתב דכך היה מנהגו של רש"י זצ"ל, לברך כל הברכות וגם ברכת הנותן לשכוי בקומו באשמורת. וכן כתב האר"י ז"ל וכן נהגו שלמים וכן רבים, עכ"ל. והביאו דבריו ש"ץ דף מ"ז וסידור בית עובד אות ג' ושערי תשובה אות י"ג. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ה' אות י"א וזה לשונו: הנותן לשכוי יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת, אף שלא שמע קול התרנגול, עם שאר הברכות, אף שלא נתחייב בהן; מחזיק ברכה סימן מ"ז. וכן מצאתי בספר הפרדס כתב יד, שהשיבו מן השמים לרבינו ממרויש, שאפילו לא שמע קול תרנגול וכיוצא יברך, עכ"ל. וכן כתבנו אנן לעיל בס"ד סימן מ"ו אות יו"ד ואות י"א, יעו"ש, ומה שכתב המטה יהודה אות י"ז דעדיף טפי להניחה עד אור היום ואינו מפסיד, יעו"ש, אינו כן לדעת המקובלים, אלא הוא מפסיד אם מאחרה, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט, יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות ח"י ואות ן':
(לא) שם: ופרשת התמיד שימתין וכו' — ואם אמרה קודם אור היום, לא יצא ידי חובת תקנת חכמים, וצריך לחזור ולאומרה כשיאיר היום. סידור בית עובד אות ב'. וכתב: ודלא כמהר"י חזן ז"ל בספר חק"ל חלק אורח חיים סימן ן', יעו"ש:
(לב) שם בהגהה: ואם לא היה לו מים יכול ללמוד ולברך בלא נטילה וכו' — עיין בדברינו לסימן ד' אות ק"ז מה שכתבנו בזה בס"ד:
(לג) סעיף י"ד: נשים מברכות ברכת התורה — דהא חייבות ללמוד דינין שלהם, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רמ"ו סעיף ו'; ועוד, דחייבות לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבות בתפלה, ואם כן קאי הברכה על זה. בית יוסף בשם האגור. לבוש, מגן אברהם ס"ק י"ד, אליהו רבה אות י"א, מטה יהודה אות י"ט. סולת בלולה במקו"ח אות ג'. ר' זלמן אות יו"ד. ועיין ספר חסידים סימן שי"ג:
(לד) שם: נשים מברכות ברכת התורה — אשה שנסתפקה אם ברכה ברכת התורה, לא תברך מספק, אפילו לדעת הפרי חדש ודעמיה דסבירא להו ברכת התורה מדאורייתא. ברכי יוסף אות ח'. ועיין מה שכתבנו לעיל אות ב':
(לה) שם: נשים מברכות ברכת התורה — ועבדים אם מברכים ברכת התורה, הנה לפי הטעם הנזכר לעיל אות ל"ב גבי הנשים, דמברכין ברכת התורה לפי שחייבין לומר פרשיות הקרבנות כמו שחייבין בתפילה – גם בעבדים יש לומר כן, דהא חייבין גם הם בתפילה, כמו שכתוב סימן ק"ו סעיף ב'. אבל לפי הטעם דחייבין ללמוד דינין שלהם, זה לא שייך בעבדים, שאינם בני לימוד כלל, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רס"ז סעיף ע"א. ואם כן, לפי זה אין להם לברך ברכת התורה. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות י"ד שנסתפק בזה, ומדברי ספר תפילה לדוד דף כ"ט ע"ב משמע דעבדים מברכין ברכת התורה כיון שחייבין בתפילה, יעו"ש, ועיין יפה ללב אות יו"ד, ועוד עיין באורח חיים סימן קפ"ז סעיף ג' בהגהה ובסימן רפ"ב סעיף ג' בהגהה ובאחרונים שם, ופתחי עולם בזה הסימן אות כ"א ודו"ק. ועל כן, כיון דיש פלוגתא בדין זה וקיימא לן ספק ברכות להקל, אין להם לעבדים לברך ברכת התורה, אלא ישמעו מאחרים ויתכוונו לצאת. אך אם יש מנהג לברך – יחזיקו במנהגם, כי אחרי המנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב':
הערות
- ^ אצ"ל: שוב