שולחן ערוך אורח חיים כא ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · כא · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ד) יש ליזהר — אגור בשם הגהות מרדכי.
(ג) שלא יגרור — ועליו נאמר "וטאטיתיה במטאטא השמד" [אגור]. וקשה, דבסימן כג כתב דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש, משמע בעלמא אין איסור בגרירה. ועוד, דמשמע לכאורה מדאמרינן: בן ציצית הכסת, שהיו ציציותיו נגררים על גבי כרים וכסתות, משמע לכאורה דאנשים אחרים היו ציציותיהם נגררין על הארץ. וכן משמע ממה שכתבנו סוף סימן י' עיין שם. ונראה לי דהקברים היו גבוהים מן הארץ, והיו הציצית של ר' יונתן נגררים עליהם ואסרו משום לועג לרש, אבל משום בזוי מצוה ליכא, כיון שאין נגררין אלא במקום גבוה. וגבי בן ציצית הכסת יש לדחות, דשל אחרים לא היו נגררים כלל על הארץ. אי נמי יש לומר, דדוקא כשגוררים בשעת לבישה הוי ביזוי, דנראה כאלו מכבד בהם הבית, אבל אם נגררים דרך הילוכן אין קפידא כל כך:
יש ליזהר כו' — מטעם הנ"ל, שלא כו'. ועיין מגן אברהם:
(ה) ציציותיו: ועליו נאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. ובספר מצת שמורים האריף דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה אלא הטעם שלא ידרוס עליהן ויפסקו. והקשה המ"א דבסי' כ"ג כתב דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע דבעלמא מותר. וכן ההיא דציצית הכסת ע"ש והמחבר יד אהרן מיישבו ע"פ החילוק של הט"ז שכתבתי בס"ק ג' לענין בית הכסא. ה"נ כאן לענין שלא יהא נגרר הציציות יש חילוק בין טלית גדול או קטן דבטלית גדול שמיוחד רק להתפלל אינו ראוי והגון שיהיה ציצותיו נגררין בארץ. וההיא דבית הקברות ודציצית הכסת מיירי בציצית שבבגדיהם ע"ש ועיין בשכנה"ג.
(ד) ציציותיו — עיין באר היטב. ועיין בשלמי ציבור בשם בעל עשרה מאמרות, שכתב: מצוה מן במובחר שיהיו הציצית משולשין, לא נגררים, אלא יהיו תלויים ועומדים מחצי גופו ולמטה. וכן הוא בכתבי הרב זלל"ה, שבחינת טלית הוא עד החזה, ומשם ואילך הוא בחינת ציצית; ולא יפה עושים המשלשלים טליתם מאוד, ע"ש. ועיין בברכי יוסף בשם פרי הארץ ושו"ת דגול מרבבה, שטלית ארוך יכול לתחוב הציצית בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו. ועדיף טפי לתוחבם בחגורתו. ועיין לעיל סוף סימן יו"ד ובבית יעקב סימן צ"ב, ע"ש:
(יח) שלא יגרור — יש מפרשים הטעם משום ביזוי מצוה ועוד כי קרוב שיפסלו ולכן יגבהם ויתחבם בחגורו:
(חי) סעיף ד: יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו — באגור כתב: כל המגרר ציציותיו, עליו הכתוב אומר: "וטאטאתיה במטאטי השמד", והביאו בית יוסף ומגן אברהם ס״ק ג, וכן כתב הלבוש. והא דלא העתיק מרן ז״ל בשולחן ערוך לשון האגור, אלא רק כתב יש ליזהר וכו׳, משום דדעתו ז״ל לפסוק רק זהירות בעלמא, מפני דקשיא ליה ההיא דברכות, כמו שהקשה מגן אברהם ס״ק ג, נהר שלום אות ב׳, וכן כתב שתילי זיתים אות ז׳, ועיין מה שכתב המגן אברהם שם בדעת האגור. והנהר שלום שם כתב: אפשר דלא קאמר האגור אלא היכא שהוא באופן שהם נגררין תמיד דרך הילוכו, אמנם כל שהבגד אפשר למדלייה באופן שלא יהיה נגרר, אף אם יהיה איזה פעם נופל למטה ונגרר אין בזה קפידא לאסור, אלא דווקא בבית הקברות מטעמא דלועג לרש, עד כאן לשונו. ועיין בספר מצת שימורים שהאריך, וכתב דאין איסור בזה משום ביזוי מצוה, אלא הטעם שלא ידרוס עליהם ויפסקו, והביאו ש״ץ דף ל״ה עמוד ג׳, ועיין מחזיק ברכה אות ב׳. והמאמר מרדכי אות ד׳ כתב בשם הרוקח, דאינו אסור אלא לדרוך עליהם, דאז איכא ביזוי מצוה, מה שאין כן במגרר לבד יעויין שם:
וכתב בעל העשרה מאמרות וזה לשונו: והמצוה מן המובחר הוא שיהיו הציציות משולשלין ולא נגררין, אלא שיהיו תלויין ועומדין מחצי גופו ולמטה, וכן הוא בכתבי הרב זלה״ה, שבחינת הטלית הוא עד החזה, ומשם ואילך הוא בחינת הציצית, ולפי זה לא יפה הם עושים המשלשלים טליתם מאד, עד כאן לשונו, והביאו ש״ץ דף ל״ד עמוד ג׳, שערי תשובה אות ה׳, ועיין בדברינו לעיל סימן ט״ז אות ב׳ ד״ה אמנם:
(יט) שם: שלא יגרור ציציותיו — ואם היה הטלית ארוך, יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו. ברכי יוסף אות ה׳, בשם מהר״ם מזרחי וספר פרי הארץ חלק ג׳ סימן א׳. ובשם מורו כתב דטפי עדיף לתוחבם בחגורתו מאחריו, והביאו ש״ץ שם, שערי תשובה שם, סידור בית עובד אות ל״ב, חס״ל, כף החיים להרב חיים פלאג'י ז״ל סימן יו״ד אות ה׳. ועיין בדברינו לעיל סימן ח׳ אות מ״ג. ויותר טוב הוא להעלותו על כתיפו שלא יגרור בארץ, כף החיים שם והוא פשוט: